הכתב והקבלה שמות י"ג
(טו) לאות על ידכה – ידוע שאין יד וזרוע נאמרים שניהם על אבר אחד, כי כל אחד אבר בפ"ע, כי מה שנקרא יד הוא פסת היד שבה ה' אצבעות ועד הפרק השלישי שבו גמר פסת היד נקרא יד, ומשם ואילך עד האציל שהוא נקרא מרפק ובלע"ז קובד"י נקרא קנה, כי היא הקנה המחובר עם פסת היד, ומן האציל ולמעלה נקרא זרוע והוא מקום הנחת תפלין, שהוא גבהו של יד והוא כנגד הלב, ועז"א במנחות חביבין ישראל לפני המקום ית' שנתן להם תפלין בזרועותיהן, וראיה לזה שנקרא זרוע מה שאחר האציל ממה שאמר איוב כתפי משכמה תפול ואזרועי מקנה תשבר, התחיל מן הכתף שהוא למעלה ואח"כ זרוע, ואמר מקנה שהוא המחובר עם פסת היד, וכן שנינו במס' אהלות ששם מונה רמ"ח אברים שבאדם, ואומר שם שלשים בפסת היד, ו' בכל אצבע ואצבע, ו' בקנה, ב' במרפק, ואחד בזרוע, וארבע בכתף, זו ראי' שהמחובר עם פסת היד נקרא קנה, ולשון אציל נקרא בלשון ברייתא, ולשון מרפק בלשון משנה, ואציל בלשון המקרא, שכ"כ בירמיה על כל אצילי ידך ותרגם יב"ע על כל מרפקי ידוהי, ובמס' סופרים אמו לא יתן אדם ס"ת על ארכבותיו ויתן שני אציליו עליו מפני שנוהג בו מנהג בזיון (ע' רב"ח בעקב פסוק ידו החזקה וזרועו הנטויה, ובפ"מ אורח חיים רסי' כ"ז באשל אברהם, ובערכין דף י"ט לשון דאוריי' גם הקבורת נקרא יד), ואחר שנתבאר ההבדל שיש בין יד לזרוע, ולפי המקובל אין להניח תפלין על היד רק על הזרוע, מהו וקשרתם לאות על ידך דאמר קרא? והנראה שאין לתרגם על ידך (אויף דיינער האנד), כי זה הפך הקבלה האמתית, אבל מלת על ישמש גם על השטח אשר ממעל לגוף הדבר (איבער), כמו ועוף יעופף על הארץ, ולכן אמרו (מנחות ל"ה) על ידך בגובה היד, וכן תיב"ע רום ידכון, והמכוון בוקשרתם לאות על ידך לקשור התפלה באותו חלק אשר ממעל ליד והוא הזרוע, ותרגומו (אָבערהאלב דער האנד) ובזה הכתב והקבלה תואמים יחדיו.
