האם הרב גורן תמך בגיוס בנות דתיות לצה"ל? מסתבר כי למרות טענות המצדדים בגיוס הבנות כי התשובה חיובית, הרי שבדיקה מעמיקה של הנושא מעלה שההיתרים שנתן הרב היו פרטניים וכפופים לתנאים ברורים על רקע התקופה, והוא אף סירב להנפיק פסק כללי בנושא אלא הפנה חלק מהשואלות לפסק הרבנות הראשית שאוסר על גיוס בנות דתיות לצה"ל.
השופטת בדימוס תחיה שפירא, בתו של הרב גורן זצ"ל שירתה בצה"ל בברכתו של אביה, אולם לדבריה אין ללמוד מכך עבור הכלל, שכן ההיתר לווה בסייגים והיה קשור למצב השירות הלאומי באותה התקופה.
"באופן חד משמעי, ההיתר (להתגייס) היה פרטני על בסיס היכרות אישית ובהתאם למצבה של כל אחת", אמרה שפירא בשיחה עם הרב ראם צפרי שערך מחקר בנושא, וציינה כי "הרב התבטא שרצוי שבת דתית תהיה בלילה בביתה".
ההיתר ניתן במצב של "או צבא או כלום"
שפירא תולה את הדברים גם במצב השירות הלאומי באותה התקופה. "בזמני (שנת 64-65), לא הייתה תופעה נפוצה של שרות לאומי. בוודאי לא באופן מוכר ממוסד ומסודר. היו הסדרים פרטיים, אבל לא כלליים, כך שלמעשה הייתי בדילמה של "או צבא או כלום", ולא בדילמה של "או צבא או שרות לאומי", ולמעשה הגישה ההלכתית של אבי הייתה שקיימת חובה הלכתית גם לבת לסייע לעם ישראל. כיום, יש ב"ה אלטרנטיבה מכובדת ורצינית של שרות לאומי, כך שניתן לעשות אפילו את אותם התפקידים בצבא גם במסגרת השרות לאומי".
שפירא אף מציינת כי בנותיה שירתו בשירות לאומי, ולדבריה ישנם שינויים לרעה בצבא כיום. "הצניעות, הנורמות של הצניעות, והמשמעת בצבא השתנו כיום לרעה לעומת התקופה שלי. יתכן שחלק מהשינויים נבעו מעזיבתו של אבא זצ"ל את הצבא, מכיוון שאבא החזיק את הצבא בתקיפות בכל ענייני הדת וגם בענייני הצניעות."
בטבת תש"מ, נשאל הרב גורן האם מותר לתלמידות בתי הספר העל-יסודיים להשתתף בקורס אימוני נשק להגנה עצמית, כדי להכשירן כשומרות בפני מחבלים בבתי הספר ולהגן על עצמן ועל תלמידי בית הספר. הרב גורן זצ"ל ענה כי השמירה על בתי הספר היא מצווה שמוטלת גם על הבנות, "זאת בתנאי שהקורס לא יהיה מעורב עם בנים, אלא לבנות בלבד." עוד כתב "שאם הדבר אפשרי, יש לייחד סוג נשק מיוחד לבנות, כדי להימנע מחשש 'לא יהיה כלי גבר על אשה'. .. אבל יש להזהר שלא לערוך האימונים לגברים ונשים ביחד, וגם השמירה תהיה נפרדת לגברים ולנשים".
"השמועות אינן נכונות כלל"
בחיבור לשם קבלת תואר ד"ר לפילוסופיה, מציינת ד"ר שפרה מישלוב מאוניברסיטת בר אילן, כי למרות שלאורך השנים התיר הרב גורן באופן פרטני למספר בנות להתגייס, לעתים השיב לשואלות בעניין זה בתשובה כללית שעל פיה 'לאור פסק ההלכה של מועצת הרבנות הראשית ולאור המצב המוסרי הירוד, אין לבת ישראל, שומרת מצוות לשרת בצה"ל', והבהיר שכהוראת קבע תקפה הוראת הרבנים הראשיים הרצוג ועוזיאל שאל לבנות להתגייס לצבא, וההיתר שנתן לבחורות ששאלו אותו היה רק הוראת שעה.
ד"ר מישלוב מוסיפה כי לעיתים הגדיר הרב גורן באופן פרטני סייגים מסויימים. בתו של פרופ' יעקב נאמן, אשר ביקשה להתגייס לצה"ל והפנתה אליו שאלה בעניין זה, נענתה בחיוב אך הומלץ לה שתשרת כמורה חיילת ביישוב דתי ותשמור על קשר רציף והדוק עם ביתה ומשפחתה".
אולם המכתב הנחרץ ביותר שמוכיח כי הרב גורן התנגד להיתר כללי לבנות להתגייס נכתב לאחר סיום כהונתו כרב הראשי לישראל. במכתב מחודש טבת תשמ"ה כותב הרב גורן לבת ששאלה אותו בנוגע להיתר להתגייס, את הדברים הבאים: 'בדבר השמועות שהגיעו אליך כי אני מתיר לבנות ללכת לצבא/שירות לאומי. עלי להודיע לך כי השמועות אינן נכונות כלל, ומעולם לא חוויתי את דעתי מנקודת ההשקפה של ההלכה בעניין זה. לכן לא אוכל לצערי לענות לבקשתך לקבל פסק הלכה ברור ממני בעניין זה. עלי להזכיר לך כי קיים פסק הלכה של הרבנות הראשית שקדמה לי האוסר על בנות להתגייס לצה"ל ומועצת הרבנות הראשיתי לא עסקה כלל בסוגיא זו'."
בארגון חותם – יהדות על סדר היום, אומרים כי "במשך שנים השתמשו תומכי הגיוס בשמו של הרב גורן זצ"ל להצדיק את עמדתם המנוגדת לפסק ההלכה של הרבנות הראשית לדורותיה, כמו לפסקיהם של רוב מניין ובניין של רבני ישראל אוסרים על גיוס בנות לצה"ל. השימוש בעמדת הרב גורן הייתה תוך הצגה חלקית של דעתו אשר התייחסה לתקופה מסויימת בה השירות הלאומי היה בשלבי הקמה, והרב גורן נהג ביד רמה בכל נושאי הדת הצבא. התלונות מצד בנות שהתגייסו שהתפרסמו לאחרונה רק מוכיחות את הצורך בהמשך דרכה של הציונות הדתית, הרואה את השירות הלאומי כמסגרת המתאימה לבת הדתית [לעומת גדולי ישראל שאוסרים זאת בכל תוקף]."
