Friday, October 31, 2025
Divisiveness
Is anybody bothered by the fact that Klal Yisrael in Eretz Yisroel [it is well known from the Rogochover and others based on the Gemara at the beginning of Horiyos and elsewhere that only in ארץ ישראל do we have a שם כלל ישראל] has turned into two distinct groups [and countless subgroups] - *US* and *THEM*.
I know the שטן is enjoying the bliss but what about us?? Are we bothered??
We should be.
VERY bothered.
אמרו חז"ל (תנא דבי אליהו, פרק כח): "כך אמר להם הקב"ה לישראל, בָנַי אהובי... מה אני מבקש מכם, אלא שתהיו אוהבים זה את זה, ותהיו מכבדים זה את זה, ותהיו יראים זה מזה".
נמצא שרצון הקב"ה לראות את בניו מכבדים, יראים ואוהבים זה לזה.
פעם שיחקו נכדיו של רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל במשחק דוקים. כל אחד מהם ניסה בתורו לשלוף כמה שיותר קיסמים דקיקים מתוך הערמה מבלי שהוצאת האחד תגרום להזזת השני.
התבונן בהם רבי אברהם והתפעל בקול, מוסר השכל גדול ניתן ללמוד ממשחק זה:
גם כאשר נמצאים אנשים רבים ביחד ולכולם צפוף ולא נעים, כשמתאמצים ומתרכזים אפשר ע"י רצון טוב להסתדר ולצאת מהסבך בלי לפגוע בשני - ומי שמצליח בכך הוא המנצח הגדול של החיים!
Thursday, October 30, 2025
The Atzeres
There is so much to say about today's Atzeres in Yerushalayim but I debate whether there is תועלת in writing about it. It might just annoy people when they hear opinions different from there and I have no agenda to just annoy people for no reason [unless I am REALLY bored. That is a different story].
But this I will say.
Today was a tribute to the greatness of מדינת ישראל.
Why?
Well, it was a gathering which proclaimed to the government that we don't care about you and your laws when they conflict with our religious beliefs and we are going to show how united we are. And they were not hindered in any way. All of traffic stopped and their point was made.
WOW!
Try that in China!
Try that in Russia!
Try that in a LOT of countries. It would not go. The military would come in and heads would roll!!!
But not in our beautiful country. No military. No rolling heads [or Rolling Stones. Not even their music]. Complete freedom of speech!! G-d bless the first amendment of the American constitution that we keep here too!!! Freedom of religion and freedom of speech!!!
Remember - this freedom is a new development for us Jews. We didn't have it in Russia and Poland etc. etc. for generations. But today in both the US and Israel we have it.
BARUCH HASHEM!!!
AOC Tells Mom Giving Birth To Get A Real Job
BRONX, NY — According to witnesses at the scene, Congresswoman Alexandria Ocasio-Cortez burst into a birthing suite at local Montefiore Hospital to tell off a woman in labor that she should get a real job.
"All you do is lay around," Ocasio-Cortez reportedly said, admonishing a woman actively in labor. "I would like to challenge you to get a real job and contribute to society."
Doctors described the scene as odd. "This angry Latina came in and started making all sorts of demands of the patient. I'm not even sure they knew each other," Dr. Debra Goldenberg said. "It wasn't until later we realized she was from Congress. Which, honestly, explains a lot."
At the time, the patient, whose name has been held back by request, was so busy giving birth she barely acknowledged AOC's presence. The patient just screamed, prompting AOC to retort, "Maybe if you channeled all this anger into a job, you could accomplish something worthwhile with your life."
According to sources, when security arrived to escort "the angry lady" out of the room, the Congresswoman put her hands behind her back as if handcuffed, although no one touched her.
At publishing time, AOC posted on X, formerly Twitter, that Donald Trump and the MAGA Republicans had her arrested for visiting a pregnant woman.
Diversity
Nothing so epitomizes the politically correct gullibility of our times as the magic word "diversity." The wonders of diversity are proclaimed from the media, extolled in the academy and confirmed in the august chambers of the Supreme Court of the United States. But have you ever seen one speck of hard evidence to support the lofty claims?
Although diversity has become one of the leading buzzwords of our time, it has a history that goes back several generations. In the early twentieth century, the principle of geographic diversity was used to conceal bias against Jews in the admission of students to Harvard and other leading academic institutions.
Because the Jewish population was concentrated in New York and other east coast communities at that time, quota limits on how many Jewish students would be admitted were concealed by saying that Harvard wanted a diverse student body, consisting of students from around the country.
Therefore some highly qualified Jewish applicants could be passed over, in favor of less qualified applicants from the midwest or other regions of the country.
My own first encounter with the idea of geographic diversity occurred more than half a century ago, when I was an undergraduate at Harvard, and worked as a photographer for the university news office, in order to help pay the bills.
The instructions I was given were to concentrate on taking photos of students from other parts of the country, rather than from the east coast, from which Harvard already received more than enough applicants. The idea was to encourage applications from places that would produce a geographically diverse student body.
It struck me as an odd idea at the time, but I was being paid to take pictures, not make university policy. Moreover, I had no idea how such a policy had originated and, by the 1950s, it might have been continued from inertia, for all I know. Meanwhile, I could enjoy seeing publicity photos I took appearing in newspapers in Chicago and elsewhere beyond the east coast.
Fast forward to today. It is common, at colleges and universities across the country, for the test scores of Asian American students who have been admitted to a given college to be higher than the test scores of whites or of blacks or Hispanics.
That may not seem strange, since that is true of test scores in general. But, at any given institution, applying the same standards to all, the test scores of students at a particular institution would tend to be similar. More Asian Americans would be admitted to higher ranked colleges and universities, however, if the same standards were applied to all.
In short, something very much like the quota limits that were applied to Jews in the past are now being applied to Asian Americans — and, once again, are being justified by diversity.
But what justifies diversity? Nothing but unsupported assertions, repeated endlessly, piously and loudly.
Today, as in the past, diversity is essentially a fancy word for group quotas. It is one of a number of wholly subjective criteria — such as "leadership" — used to admit students to colleges and universities according to their group membership, rather than according to their individual qualifications.
This is not something new. Nor is it something confined to the United States. Very similar patterns were found more than a decade ago, when doing research for my book "Affirmative Action Around the World."
In India, the courts' attempts to rein in some academic quotas were met by a proliferation of new, and wholly subjective, admissions criteria. Individuals from groups that were not as qualified by objective criteria were simply ranked higher on subjective criteria and admitted.
In the United States, the Supreme Court itself has long been part of such game-playing when it comes to affirmative action. Back in 1978, an opinion by Justice Lewis F. Powell banned racial quotas with one hand and created "diversity" as a criterion with the other. In other words, colleges were told in effect that they can have racial quotas, but they just can't call them racial quotas.
According to the Constitution, "We the People" are supposed to decide what laws and policies we live under. But not if we can be so easily fooled by courts using slippery words like "diversity."
Wednesday, October 29, 2025
Is Human Nature Good??
A certain well meaning rabbi wrote that human nature is good.
This is one of the most foolish and dangerous ideas of the secular world. No Abrahamic religion — not Judaism, not להבדיל Christianity, and not להבדיל Islam — asserts that people are basically good. This notion is a product of the secular age and a major reason for the moral confusion that characterizes our era.
With regard to Judaism, the Torah completely rejects the notion that man is basically good. God Himself states that "the will of man's heart is evil from his youth" (Genesis 8:21) and that "every inclination of the thoughts of the human heart was only evil all the time" (Genesis 6:5).
For a rabbi to assert that man is basically good is to assert that God was wrong. I am used to secular people saying that, not Orthodox rabbis.
In addition, the Torah — and the rest of the Bible — repeatedly warns us not to follow our hearts. In fact, Orthodox Jews cite this admonition from the Torah three times every day: "Do not follow your hearts and your eyes after which you prostitute yourselves" (Numbers 15:39).
If the human heart is basically good, why does the Bible repeatedly warn us not to follow it?
The rabbi never cites any of these verses. For good reason: They would simply invalidate his argument. This secular belief in the inherent goodness of man is not only not Jewish; as noted, it is foolish and dangerous.
How foolish? It is not possible to be aware of human history and to rationally maintain that people are basically good. For a Jew to believe such nonsense after the Holocaust is simply breathtaking. Apparently, basically good people murdered six million Jews.
But we don't need references to the Holocaust to make our case.
In the 20th century alone, more than a hundred million people — civilians, not soldiers — were murdered by vile regimes and their vile followers. These include the approximately 20 million killed in the Gulag Archipelago; the slaughter of the Tutsis in Rwanda; the genocidal murder of Armenians; the deliberate starvation of about 60 million Chinese; the Japanese mass rape of Korean "comfort women" and hideous medical experiments on Chinese civilians; and the torture and murder of approximately one out of four Cambodians.
And that is only a partial list.
Virtually every serious thinker in history knew people were not basically good. They knew about the universality of slavery and the tortures and rapes that accompanied slavery. They knew how men behaved in wartime.
Were all the people who engaged in these evils aberrations? In fact, most were quite normal. The aberrations in history have been the truly good individuals. To cite the Holocaust, the Germans, French, Poles, Hungarians, Lithuanians and others who aided the Holocaust, let alone those who did nothing, were normal people. The handful who aided Jews were the aberrations.
And what about childhood bullying? Are fat, or slow, or unattractive boys and girls generally treated with kindness and empathy? The question is rhetorical.
And what about child sexual abuse? The WHO in 2002 estimated that 73 million boys and 150 million girls under the age of 18 years had experienced various forms of sexual violence. Quite remarkable for a world of basically good people.
So much for the foolishness of the belief that people are basically good. Now let's deal with why it is dangerous.
One reason is that the most important, and most difficult, task of parents and of society is to raise good human beings. Yet, those who believe we are born good will not concentrate on making good people. Why bother if we're already good?
A second reason the belief is dangerous is that those who believe it blame the evil that people do on outside forces, not on the individual who committed the evil. Belief in the basic goodness of human nature is the major reason people claim that poverty, or guns, or racism causes crime. Anything except the perpetrator.
The rabbi cites a Yale study that purports to show that babies are not only moral agents but are actually moral beings. Such studies are one reason so many Americans have come to hold universities in increasing contempt. The idea that babies know right and wrong is preposterous. The idea that babies are moral is even more preposterous. Babies are neither moral nor immoral since they have no more free will than your family dog.
Babies are selfish — as they have to be to survive. And babies are innocent. But innocent is not the same as good. The rabbi conflates "innocent" with "good."
He also conflates "in God's image" with "good." He writes: "the Torah stating that human beings are created in the image of God (Genesis 1:27) (is) a statement that underscored humanity's inherent goodness."
Not so. Created "in God's image" has never meant man is basically good. Rather, it means that human beings, like God (and unlike animals), know good from evil and have moral free will. In Genesis 1:27, Rashi, author of the most influential Jewish Bible commentary ever written, explains "in God's image" as "the power to comprehend and to discern." Second, it means that human life (again, unlike animal life) is infinitely precious. It also means that man has a G-dly and holy soul but that does not mean that he doesn't have a negative side so the sum total is a person who is a mixture of good, mediocre and evil. But not fundamentally good. The soul alone is fundamentally good but it is attached to the rest of him which has a dark side.
If people are basically good, what is the Torah for? What are all the commandments for? If people are basically good, why would God need to command us not to murder? Don't basically good creatures know this?
Tanach is replete with stories of the failings and fallings of man. From Adam - through the Dor Hamabul and Dor Haflaga, the warring kings, Yishmael, Esav, the saga of Yosef and his brothers etc. etc. etc.
Chazal enacted so many decrees to distance man from his darker side. Man, left alone, can't be trusted to do the right thing.
This is not to say that man doesn't have a יצר הטוב, a נשמה אלוקית, a string desire to be good and righteous, a moral conscience etc. etc. But there is another side to him which must be acknowledged and of which we must be mindful.
The pasuk says [Iyov 11-12] "כי עיר פלא אדם יולד". The Alter of Kelm explained: From the wild donkey we are born - we must create a man. The way to do that is with constant vigilance and learning a lot of Torah and Mussar.
Based on an article in Jewish World Review
Men Give Birth. America Was Founded in 1619. And Israel is the aggressor
When you meditate for a moment on what the left expects honest and decent people to believe, you confront the world of absurdities and lies in which we live.
The left demands we believe and announce that men menstruate and give birth, and that it is in no way unfair to girls and women when biological men compete in girls' and women's sports.
In tens of thousands of American schools, students are brainwashed to believe that America was not founded in 1776 but in 1619, the year the first Africans were brought to North America as indentured servants or slaves. This is the "1619 Project" lie: It was labelled a lie by almost every leading historian of early America, many of whom are Democrats and liberals who supported the impeachment of President Donald Trump.
And now, with Hamas — a totalitarian theocratic Islamist terror group — unleashing thousands of rockets on Israel's civilian population and then the pogrom of October 7th, Israel responding to this latest of repeated attempts at mass murder, the world's left demands that we believe Israel is the villain and Hamas is the victim.
The left's condemnation of Israel and sympathy for Hamas is just another example of the morally inverted world the left has constructed.
We live in a world in which the mass media and academia — all nothing more than mouthpieces of the left — repeatedly tell the world that America fought the Revolutionary War in order to preserve slavery, that men menstruate and that Hamas is a victim of Israeli aggression.
How such gargantuan lies have become mainstream truths is a question for another article. Suffice it to say they are all as absurd as they are mendacious.
The reason there is a war right now between Israel and Hamas is that Israel exists. It has nothing to do with anything Israel has actually done. Hamas and its backers in Iran do not have disputes with Israel. They have a dispute with Israel's existence.
There is, therefore, nothing Israel can do that would satisfy its enemies except agree to destroy itself as the one Jewish state in the world.
For most (not all) Muslims and for most (not all) Muslim states and for the left, there is room in the world for 22 Arab countries and for more than 50 Muslim countries, but there is no room for one Jewish state, even one the size of New Jersey and smaller than El Salvador.
Hamas and its supporters in Iran regularly announce they seek Israel's destruction. There is no parallel to this in the world. No groups or nations seek the obliteration of any other nation in the world. This is in keeping with the history of anti-Semitism. Anti-Semitism is not just another ethnic or racial bigotry. I wish it were. Anti-Semitism, unlike every other form of racism or ethnic bigotry, is exterminationist. Jew-haters don't merely hate Jews; they want Jews dead. That is one of the many reasons that every honest person understands that anti-Zionism is merely the latest expression of anti-Semitism. The anti-Zionist claim is that Israel's existence as a Jewish state is illegitimate.
Why do those on the left deny this?
Because the left hates the good and often supports the enemies of the good. Leftism is a moral sickness in the human condition. It is not even an issue of the left having a broken moral compass. A broken moral compass is occasionally accurate. The left's moral compass always shows north as south and east as west.
That is why the left hates America. Precisely because it has been, in Abraham Lincoln's incomparable words, "the last best hope of earth." And that is why the left hates Israel. With all its flaws, Israel, too, has been a moral beacon. Israel's prime minister has just tweeted out a video made by Col. Richard Kemp, the former commander of British forces in Afghanistan, released shortly after the last Israel-Hamas war in 2014. The title of the video says it all: "Israel: The World's Most Moral Army."
In Colonel Kemp's words: "I was the commander of British Forces in Afghanistan. I have fought in combat zones around the world, including Northern Ireland, Bosnia, Macedonia and Iraq. I was also present throughout the conflict in Gaza in 2014.
"Based on my experience and on my observations, the Israel Defense Force, the IDF, does more to safeguard the rights of civilians in a combat zone than any other army in the history of warfare."
Which is why the left hates Israel. It is morally better than its neighbors, not to mention its enemies. Just as America has been. But if you believe America was founded in 1619 and that men give birth, you will also believe Israel is the villain in its war with Hamas.
The Denial of Evil: The Case of Communism
One of the most highly regarded books of the 20th century was Ernest Becker's "The Denial of Death." Winner of the 1974 Pulitzer Prize, the book is regarded as a classic for its analysis of how human beings deny their mortality.
But there is something people deny more than mortality: evil. Someone should write a book on the denial of evil; that would be much more important because while we cannot prevent death, we can prevent evil.
The most glaring example of the denial of evil is communism, an ideology that, within a period of only 60 years, created modern totalitarianism and deprived of human rights, tortured, starved and killed more people than any other ideology in history.
I will simply lay out the facts.
But before I do, I need to address another question: Why is it important that everyone know what communism did?
Here are three reasons:
First, we have a moral obligation to the victims not to forget them. Just as Americans have a moral obligation to remember the victims of American slavery, we have the same obligation to the billion victims of communism, especially the 100 million who were murdered.
Second, the best way to prevent an evil from reoccurring is to confront it in all its horror. The fact that many people today, especially young people, believe communism is a viable — even morally superior — option for modern societies proves they know nothing about communism's moral record. Therefore, they do not properly fear communism — which means this evil could happen again.
And why could it happen again?
That brings us to reason number three. The leaders of communist regimes and the vast number of people who helped those leaders torture, enslave and murder — plus the many more people who reported on their neighbors for saying something objectionable to the communists — were nearly all normal people. Of course, some were psychopaths, but most were not. Which proves that any society — including free ones — can devolve into communism or some analogous evil.
Now some facts:
According to the authoritative "The Black Book of Communism," written by six French scholars and published in the United States by Harvard University Press, the numbers of people murdered — not people killed in combat; ordinary civilians trying to live their lives — by communist regimes were:
Latin America: 150,000.
Vietnam: 1 million.
Eastern Europe: 1 million.
Ethiopia: 1.5 million.
North Korea: 2 million.
Cambodia: 2 million.
The Soviet Union: 20 million (many scholars believe the number was considerably higher).
China: 65 million.
These numbers are quite conservative. For example, in Ukraine alone, the Soviet regime and its Ukrainian Communist Party helpers starved 5 to 6 million to death within a two-year period. It is almost inconceivable that only 14 to 15 million other Soviet citizens were murdered.
And, of course, these numbers do not describe the suffering endured by hundreds of millions of people who were not murdered: the systematic stripping people of their right to speak freely, to worship, to start a business or even to travel without party permission; no noncommunist judiciary or media; the near-poverty of nearly all communist countries; the imprisonment and torture of vast numbers of people; and, of course, the trauma suffered by the hundreds of millions of friends and relatives of the murdered and imprisoned.
These numbers don't tell you about the many starving Ukrainians who ate the flesh of people, often children, sometimes including their own; or the Romanian Christians whose communist prison guards forced them to eat feces to compel them to renounce their faith; or the frozen millions in the vast Soviet Siberian prison camp system known as the Gulag Archipelago; or the Vietnamese communists' routine practice of burying peasants alive to terrorize people into supporting the communists; or Mao Zedong's regular use of torture to punish opponents and intimidate peasants - I will spare you the very gory details — Mao's techniques to terrorize peasants into supporting the Chinese Communist Party in its early days.
Sources for the above:
Ukraine: Anne Applebaum, "Red Famine: Stalin's War on Ukraine."
Romania: Eugen Magirescu, "The Devil's Mill: Memories of Pitesti Prison." (Cited in Paul Kengor's "The Devil and Karl Marx: Communism's Long March of Death, Deception, and Infiltration.")
Vietnam: Max Hastings, "Vietnam: An Epic Tragedy, 1945-1975."
China: Jung Chang and Jon Halliday, "Mao: The Unknown Story."
I return to the theme of the denial of evil.
People associate evil with darkness. But that is not accurate: It is easy to look into the dark; it is very hard to stare into bright light. One should therefore associate evil with extreme brightness, given that people rarely look at real evil. And those who do not confront real evil often make up evils (such as "systemic racism," "toxic masculinity" and "heteronormativity" in 21st-century America) that are much easier to confront.
The Book of Psalms states, "Those of you who love God — you are to hate evil."
In other words, you can't love God if you don't hate evil.
And if you don't believe in God, here's another way of putting it: "Those of you who love people — you are to hate evil."
If you don't hate communism, you don't care about, much less love, people.
Communist Vietnam
Given the flirtation and even infatuation with communism (or its more mildly named version, socialism) among many young Americans, it is worth taking a fresh look at its evils.
Vietnam is still a Communist country. Yet, Vietnam has embraced the only way that exists to escape poverty, let alone to produce prosperity: capitalism and the free market. So, then, what exactly did the 2 million Vietnamese who died in the Vietnam War die for? I would like to pose that question to some of Vietnam's communist rulers. "Comrade, you have disowned everything your Communist Party stood for: communal property, collectivized agriculture, central planning and militarism, among other things. Looking back, then, for what precisely did your beloved Ho Chi Minh and your party sacrifice millions of your fellow Vietnamese?"
There is no good answer. There are only lies and truths, and the truths are not good.
The lie is the response offered by the Vietnamese communists, repeated by the world's noncommunist left, taught (until today) in virtually every Western university, and spread by virtually every news medium on the planet: The Vietnam communists, i.e., the North Vietnamese regime and the Viet Cong in South Vietnam, were merely fighting for national independence against imperialism, i.e., foreign control of their country. First, they fought the Japanese, then the French and then the Americans. American baby boomers will remember being told over and over that Ho Chi Minh was Vietnam's George Washington, that he loved the American Constitution, after which he modeled his own, and that he wanted nothing more than Vietnamese independence.
Here is the truth: Every communist dictator has been a megalomaniacal, cult-of-personality, power-hungry, bloodthirsty thug. Ho Chi Minh was no different. He murdered his opponents, tortured God only knows how many innocent Vietnamese (burying peasants alive was a favored method), so as to scare millions of peasants into fighting for him — yes, for him and his blood-soaked Vietnamese Communist Party, backed by the greatest murderer of all time, Mao Zedong. But moral idiots in America chanted "Ho, ho, Ho Chi Minh" at anti-war rallies, and depicted America as the real murderers of Vietnamese — "Hey, hey, LBJ: How many kids did you kill today?"
The Vietnamese communists were not fighting America for Vietnamese independence. America was never interested in controlling the Vietnamese people, and there is a perfect parallel to prove this: the Korean War. Did America fight the Korean communists in order to control Korea? Or did 37,000 Americans die in Korea so that Koreans could be free? Who was (and remains) a freer human being — a Korean living under Korean communist rule in North Korea or a Korean living in that part of Korea where America defeated the Korean communists?
And who was a freer human being in Vietnam — those who lived in noncommunist (but authoritarian) South Vietnam or those who lived under Ho, ho, Ho Chi Minh's communists in North Vietnam?
America has fought to liberate countries, not to rule over them. It was the Vietnamese Communist Party (and China), not America, that was interested in controlling the Vietnamese people. But the lie was spread so widely and so effectively that most of the world — except supporters of the American war effort in Vietnam, the Vietnamese boat people and Vietnamese who yearned for liberty — believed that America was fighting for tin, tungsten and the wholly fictitious "American empire," while the Vietnamese communists were fighting for Vietnamese freedom.
When I visited Vietnam, I went to the "Vietnam War Remnants Museum," the Communist Party's three-floor exhibit of anti-American photos. Nothing surprised me — not the absence of any truth about the communist North Vietnamese or the Viet Cong; not a word about the widespread threats on the lives of anyone who did not fight for the communists; not a word about those who risked their lives to escape by boat, preferring to risk dying by drowning, being eaten by sharks or being tortured or gang-raped by pirates than to live under the communists who "liberated" South Vietnam.
Equally unsurprising is that there is little difference between the history of the Vietnam War as told by the Communist Party of Vietnam and what just about any college student will be told in just about any college by just about any professor in America, Europe, Asia or Latin America.
I hope I live to see the day when the people of Vietnam, freed from the communist lies that still permeate their daily lives, understand that every Vietnamese death in the war against America was a wasted life, one of the more than 100 million human sacrifices on the altar of the most bloodthirsty ideology in history: communism.
Share this with your children who know nothing about communism and has no idea why decent people hate it, along with fascism and Nazism.
א-להי אברהם, יצחק ויעקב
״ואעשך לגוי גדול - זהו שאומרים אלקי אברהם, ואברכך - זהו שאומרים אלקי יצחק, ואגדלה שמך - זהו שאומרים אלקי יעקב, יכול יהיו חותמין בכולן? ת״ל והיה ברכה, בך חותמין ואין חותמין בכולן״ (פסחים קיז, ב).
א. שלש האמונות בתבל.
כל שלש האמונות הראשיות שבתבל, אמונתנו הקדושה, ולהבדיל אמונת הנוצרים והמחמדנים, לוקחות להן בתור בסיס לא רק את תורתנו הקדושה, שהרי גם שתי האמונות האחרונות רק מהמקור מים חיים שלנו המה שואבים, אלא שגם כולן מתיחסות לגזע היחוס שלנו.
המחמדים מתיחסים בישמעאל, בנו של אברהם אבינו, לנוצרים קוראים חז״ל תמיד בשם אדום, בנו של יצחק, ורק אנחנו בני ישראל יש לנו כל היחוס של השלשת אבות, אברהם יצחק ויעקב.
וכשהבטיח הקב״ה לאברהם ואעשך לגוי גדול הנה ההבטחה הזו כבר נתקיימה במלואה, ״זהו שאומרים אלקי אברהם״, לאלקי אברהם מתיחסים כעת הרוב מנין ורוב בנין של כל יושבי תבל ושוכני ארץ, כל האומות הנאורות מסוף העולם ועד סופו כולן מתיחסות לאברהם אבינו, אם בני אדום הם, אם בני ישמעאל, ואם בני ישראל, על כל פנים כולן המה בני אברהם ושרה.
ואם נוסיף עוד, שגם בני אמונת בודהא מתיחסים לבני בניהם של פלגשי אברהם, שעליהם נאמר (בראשית כה, ו) ״ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנת וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם״, אז באמת אלקי אברהם הוא מסוף העולם ועד סופו, וכדברי חז״ל ״ואעשך לגוי גדול זהו שאומרים אלקי אברהם״.
״ואברכך זהו שאומרים אלקי יצחק״, בניו של יצחק המה עשו ויעקב, והברכה עצמה דוקא בבני בניו של הראשון, בהממלכות שהן בכלל אדום כידוע.
״ואגדלה שמך זהו שאומרים אלקי יעקב״, בעוד שאברהם ויצחק שניהם המה אבות להמון גויים, הנה יעקב הוא רק אביה של אומה קטנה, אומללה ומדוכאת תמיד ביסורין לאין קץ, ובה, באומה פעוטה זו, שיש לה גם אלקי יעקב, לא נתקיימה לא ה״ואעשה אותך לגוי גדול״, כי אנחנו הננו דוקא ״המעט מכל העמים״, ולא ה״ואברכך״, כי אנחנו הננו תמיד בבחינת ״צדיק ורע לו״, אבל מה נתקיים בנו? נתקיים ה״ואגדלה שמך״, כי סוף כל סוף שמנו הולך מסוף העולם ועד סופו, הכל מדברים עלינו אם לטובה או לרעה אם לשבח או לגנאי. אבל הראיתם אומה אחרת כאומתנו בכל השבעים אומות שידברו עליה כל כך הרבה כמו שמדברים עלינו, וכלום יש עוד עם כעמינו שיהיה כל כך פופולרי.
ואם בכדור הארץ איננו תופסים כמעט מקום כלל, אבל מה גדול המקום שהננו תופסים בלבבות כל המין האנושי, שכולם טרודים בהמחשבה של ״הבה נתחכמה לו פן ירבה״, ועל כל פנים הכל מרגישים, שאנחנו הננו ישות עצומה כזו, שכולם צריכים להתחכם נגדנו, ואם אנחנו מתקיימים אף על פי כן, למרות כל המתחכמים האלה, אז רואים אנו את ה״ואגדלה שמך״, שנתקיים בנו במלוא מובן המלים האלה.
״יכול יהיו חותמין בכולן? ת״ל, והיה ברכה, בך חותמין ואין חותמין בכולן״, כי באחרית הימים כשיהיה ד׳ אחד ושמו אחד ויבטלו ההבדלים בין בני עשו לבני יעקב ובין בני יצחק לבני ישמעאל ויתיחסו הכל אל המקור הראשון שלנו, אל צור מחצבתנו היסודי, ואז יאמרו לכל הגוים התרבותיים ״הביטו אל צור מחצבתם ואל מקבת בור נקרתם הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו״. אז ישכחו כמעט, כי אלה המה גם כן יוצאי חלציו של יצחק ואלה גם כן של יעקב, אך יזכרו רק את אברהם ושרה שכולנו שוים ביחוס הזה, וכדברי המשורר ״כל העמים תקעו כף הריעו לאלקים בקול רנה וכו׳ נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם״, זאת אומרת, שכל העמים יהיו בסוג של ״עם אלקי אברהם״.
״ונברכו בך כל משפחות האדמה״, כי אמנם גם באחרית הימים ש״נכון יהיה הר בית ד׳ בראש ההרים ונשא מגבעות״ כתיב ״ונהרו אליו כל הגויים״, זאת אומרת, שאם שיהיה ״ד׳ אחד ושמו אחד״ בכל זאת לא יעשו כל עמי העולם כולו לגוי אחד, אך גם אז יהיו גויים שונים, שבאמת ההתחלקות הזו לגויים שונים מועילה הרבה להתפתחות האנושיות ומביאה ברכה ולא קללה, אך ״ונהרו אליו כל הגוים״, כולם ינהרו לנקודה מרכזית אחת, לנקודת הר ד׳ שיהיה בראש ההרים, או בלשון התורה ״ונברכו בך כל משפחות - בלשון רבים - האדמה״.
ב. ״גוי גדול״ ו״אב המון גויים״.
״וירא ד׳ אל אברם ויאמר אליו אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים ואתנה בריתי ביני ובינך - וכו׳ - ויפל אברהם על פניו וידבר אתו אלקים לאמר אני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גוים״ (בראשית יז, א-ד).
״תני בשם ר׳ יהודה, גר עצמו מביא (בכורים) וקורא, מה טעם כי אב המון גוים נתתיך, לשעבר היית אב לארם ועכשיו אתה אב לכל הגוים״ (ירושלמי בכורים פ״א ה״ד).
היה זמן שדברי הקב״ה ״ואעשך לגוי גדול״ היו יכולים להתגשם בפועל ממש, דברים כהויתם כפשוטם וכמשמעם, היינו שרוב יושבי תבל יהיו לגוי גדול אחד. זו היתה בסוף תקופת בית שני, כשנתעוררה תנועה עצומה אצל כל עובדי האלילים להשליך את האלילים אחרי גיום ולקבל עליהם את עול מלכות שדי של היהדות, אלא שהמילה היתה מעכבת בדבר, כי מצוה זו היתה קשה עליהם יותר מכל המצות, ובזה השתמש ״אותו האיש״ מיסד ״הברית החדשה״, כידוע, באופן שמצות מילה עכבה בדבר, שלא תתקיים ההבטחה של ״ואעשה אותך לגוי גדול״, ולהיפך דוקא עם ישראל הוא ״המעט מכל העמים״.
וזהו כששמע אברהם ממצות מילה ״ואתנה בריתי ביני ובינך״. רק ״ביני ובינך״ והיהדות תשאר תמיד רק בחוג צר מצומצם ומוגבל, הנה ״ויפל אברהם על פניו״, זאת אומרת, שהתפלא הפלא ופלא ולא ידע לשית עצות בנפשו, ואם ״חכמת אדם תאיר פניו״ הנה כשהאדם הוא נמצא בנבוכי הספיקות והתמהון הוא כמו נופל על פניו.
כי אמנם הוא עמד לפני ״ורמינהו״ נורא, אתמול שמע מהקב״ה ״ואעשה אותך לגוי גדול״ והיום באה מצות מילה המגבלת ומצמצמת את נושאי דגל היהדות בקרן זוית קטנה ומוגבלת שלא יוכלו להתפשט כלל וכלל?
ועל זה השיב לו השי״ת ישוב נכון ומספיק: ״אני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גוים״, כלומר, שאין בזה תרתי דסתרי כלל, כי כשאמרתי לך ״ואעשה אותך לגוי גדול״, אין הכוונה שכל יושבי תבל יהיו נעשים לגוי אחד גדול, אלא שגם לעתיד ישארו המון גוים, אך אתה תהיה האב שלהם, וזה אפשר דוקא על ידי הברית שאני כורת ביני ובינך, כי על ידי זה ודקא יקבלו גם הם השפעה ממך בין אם ירצו ובין אם לא ירצו בכך, בין במתכוון ובין שלא במתכוון.
ו״אב המון גוים״ זהו הפירוש על ה״ואעשה אותך לגוי גדול״, וכדברי חז״ל ״א״ר יוחנן מנין ללשון נוטריקון מן התורה? שנאמר, כי אב המון גוים נתתיך, אב נתתיך לאומות, בחור נתתיך באומות, המון חביב נתתיך באומות״ (שבת קה, א), והתורה כתבה זאת בלשון נוטריקון ולא בפירוש, מפני שאת מלוי ההבטחות האלה גם כן אין אנו רואים בפירוש, אך ברמז בלשון של נוטריקון. כשאנו מביטים על עצמנו גופא בעינים פשוטות ואנו רואים רק דברים כהויתם, אנו רואים שהננו שפלים ונבזים יותר מכל האומות, שנואים ומרוחקים יותר מכל העמים והלשונות, אבל מי שמבין ברמיזה ומי שיוכל לדרוש גם נוטריקון, יוכל להתבונן, כי למרות כל אלה הנה ״אב נתתיך לאומות״ וכו׳.
ג. ה״א הידיעה של ישראל.
״ויצא אתו החוצה, ויאמר הבט נא השמימה וספר הכוכבים אם תוכל לספר אתם ויאמר לו כה יהיה זרעך, (בראשית טו, ה).
רבי אבהו אמר, הבט נא שמים אין כתיב, אלא השמימה, אמר הקב״ה בה״א בראתי את העולם, הריני מוסיף ה׳ על שמך ואת פרה ורבה״ (בראשית רבה פל״ט, יא).
הכתוב מדבר כאן על דבר היורש הרוחני, כי מקודם כתיב ״ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר, ויאמר אברם הן לי לא נתת זרע, והנה בן ביתי ירש אתי״, וכדברי חז״ל ״א״ר אלעזר, דמשק אליעזר שדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים״ (יומא כח, ב), ואברהם חפץ שהיורש הרוחני שלו יהיה גם היורש הטבעי מי שיצא ממעיו, והקב״ה מלא את משאלתו והבטיח לו על זה, וההבטחה נתמלאה על ידי האומה הישראלית ואברהם נשאר גם עד היום אברהם אבינו, אם כי הוא גם כן מאידך גיסא ״אב המון גוים״, הנה להם, להגויים, יש זכר מהירושה, בעוד שכל הירושה לקחנו אנו.
ואם כי מתי מספר אנחנו, הנה ״ויצא אתו החוצה ויאמר הבט נא השמימה״, וכדברי חז״ל ״בה׳ בראתי את העולם, כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל הה׳, ה׳ הידיעה״, כי כל מעשי בני אדם שאיפותיהם וסיכוייהם הכל הוא רק בשביל ה׳ הידועה. ואם יש ענינים שונים בתבל המושכים את לבות המין האנושי, כמו עושר, שלטון וכבוד וגם חכמה ודעת, הנה עיקר כח המושך שלהם הוא ה׳ הידיעה, כי על ידי כל הדברים האלה משיג האדם את הפרסום והפומביות, ואם הכל, כאמור, הוא בשביל ה׳ הידועה הלא ״מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו״, כי האם יש עוד עם בתבל שיהיה לו ה׳ הידיעה כמונו? והיש עוד אומה ולשון כמונו, שתהא פופולרית כל כך, אם לטובה אם לרעה, כאומתנו?
״הריני מוסיף ה׳ על שמך״ ואז יתקיים בך ״ואעשה אותך לגוי גדול״ אף על פי שבמספר הננו המעט מכל העמים.
ד. ה׳ הידיעה של ארץ ישראל.
״לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך״, אבל השאלה היא איזו ארץ, הלא ארצות רבות יש בתבל? וברם הדבר, שהארץ בה״א הידיעה היא ארץ ישראל.
קטנה היא האומה הישראלית, אבל מצטיינת היא בה״א הידיעה, וקטנה היא ארץ ישראל, רק ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, בעוד שיש ארצות המכילות מיליוני פרסאות, אבל היא הארץ בה״א הידיעה, הארץ הכי פופולרית בכל התבל ואצל כל האומות.
Rabbis???
It occurred to me that all of those "rabbis" in favor of Sinwar Mamdani are not really in favor of him and will be voting Cuomo.
How do I know?
Well - they say that they are rabbis. A rabbi who doesn't keep shabbos? A rabbi who doesn't keep kosher? A rabbi who knows far less halacha than my father's ז"ל Fillipono aid? A rabbi who doesn't believe in Torah Mi-Sinai and if they believe in G-d it is not the G-d of Israel but their own contrived god invented in their own woke-feminist-lesbian-transgender-climate-change-animal-rights-image? It is like the famous basketball player from my youth "Dr. J." You can call him "Dr." but don't go to him if you aren't feeling well...
So they are lying when they call themselves rabbis. Thus, they have officially lost their נאנמנות and ממילא we can't believe them when they say that they will vote Sinwar.
לימוד זכות off the charts!!
Call From A "King" - Don't Denigrate Islam!!
@shaunking
I can’t begin to explain how it feels to see people that have never experienced Islam, or even studied it, denigrate it.
Islam is SOOOOOOOOOO beautiful.
Literally, if I had one word for it, it might be beautiful. It’s the most beautiful experience of my entire life.
2 billion people feel this way.
And I had NO IDEA until I became a Muslim.
I pray Allah forgives so many of you for your ignorance.
You have no idea what you are missing.
---
This man has close to a million followers on X. I am SOOOOOOOOOOOOO happy that he is spreading the light. Islam is SOOOOOOOO beautiful.
I mean, a religion that encourages its practitioners to blow themselves up in public spaces in order to kill and maim random innocent people? What could be more beautiful??!!
A religion of people who glorify those who behead innocent babies, rape innocent women and burn people alive - just the most accurate picture of beauty on earth!!
A religion of people who starve and torture innocent people for 2 years in underground hell holes and not a peep from billions of their coreligionists - it is simply ignorant to say a bad word about them.
A religion of people who celebrate when their coreligionists crash airplanes into buildings killing thousands of innocent people and ruining the lives of their loved one's forever - you have no idea what you are missing.
Let us not forget the chief cleric of the Muslims - the Grand Mufti! He went to Hitler in order to help plan the decimation of the Jewish people. This came from a place of beauty. Just a beautiful soul!!
Thank you Shaun for showing the world the Light!!
התעודה של אברהם אבינו
״ויאמר ד׳ אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך״ (בראשית יב, א).
א. ריחא מלתא.
״ר׳ ברכיה פתח, לריח שמניך טובים שמן תורק שמך וכו׳, למה היה אברהם אבינו דומה? לצלוחית של אפופילסימון שמוקפת צמיד פתיל ומונחת בזוית ולא היה ריחו נודף, כיון שהיתה מיטלטלת היה ריחו נודף, כך אמר הקב״ה לאברהם אבינו טלטל עצמך ממקום למקום ושמך מתגדל בעולם״ (בראשית רבה פל״ט, ב).
״לא הגלה הקב״ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, שנאמר, וזרעתיה לי בארץ, כלום אדם זורע סאה אלא להוציא כמה כורין״ (פסחים פז, ב).
ואמנם העברי הראשון, אברהם אבינו, שההיסטוריה שלו מתחלת בפרשת גלות, בפרשת ״לך לך״, גם הוא לא הוגלה מארצו וממולדתו, רק כדי להוסיף גרים, וזהו ״ונברכו בך כל משפחות האדמה״.
אבל אם רוצים אנו לדעת מהו המכוון באמרם ״כדי שיתוספו עליהם גרים״ אפשר לנו ללמוד זאת מאברהם אבינו, שגם הגרים שלו לא היו גרים בפועל ממש, כי בשבעים נפש שירדו למצרימה לא היה אף אחד מהם, אלא רק גרים בהשפעה שבמדה ידועה הושפעו ברוח, מרוחו הגדול של אברהם, וזהו מליצת חז״ל שעל ידי טלטולו של אברהם היה ריחו נודף, וריח זהו דבר שאינו נראה ואינו ממושש בידים אלא שסוף סוף ״ריחא מלתא״, כך גם הגרים שאנו צריכים להביא על ידי גלותינו מגוי אל גוי אין הכוונה בגרים ממש, כי סוף סוף ״קשים גרים לישראל כספחת״, אלא גם כן גרים בהשפעה שיושפעו אם מעט או הרבה מריחנו הגדול, ויהיה ריחנו נודף.
ואמנם גם על זה נאמר ״ריחא מלתא״.
ב. טעותם של המתבוללים.
ובכן ה״תעודה״ הידועה שבשמה דגלו המתבוללים, היא, כפי שכבר אמרתי במקום אחר, לא המצאת אברהם גיגר, אך, להבדיל, המצאתו של אברהם אבינו, ששמע זאת מפי הקב״ה בעצמו, שה״תעודה״ של ה״לך לך״ שלו הוא ה״ונברכו בך כל משפחות האדמה״.
אלא שהמסקנה שהוציאו מזה המתבוללים היא לגמרי אחרת, מזו שהוכרזה לאברהם אבינו.
להמתבוללים הביאה התעודה להסתלקות מציון וירושלים ואילו לאברהם אבינו נאמר ״לך לך... אל הארץ אשר אראך... ונברכו בך כל משפחות האדמה״, שזאת אומרת, שרק אז ימלא את תעודתו בגולה להשפיע על כל משפחות האדמה, רק אז שלא יסיח דעתו אף לרגע בכל ההליכה שלו, בכל הגלות, את הארץ בה״א הידיעה, כלומר, שיקיים את השבועה ״אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני״.
ג. משפחות הדרות באדמה.
״ונברכו בך כל משפחות האדמה, א״ר אלעזר, מאי דכתיב ונברכו בך כל משפחות האדמה וכו׳, אפילו משפחות הדרות באדמה אין מתברכות אלא בשביל ישראל״ (יבמות סג, א).
והמפרשים יגעו למצוא את אלה המשפחות הדרות לא על האדמה, אך באדמה ממש, שעליהם יכוון בעל המאמר הנ״ל, יגעו ולא נמצאו.
אבל באמת כל גויי הארץ המה משפחות האדמה, הדירה המציאותית שלהם הוא באמת על האדמה, אבל הדירה הרוחנית שלהם היא באדמה ממש, כי מקור יניקתם הנפשית, נפש האומה, הוא רק האדמה, התחומים שעל האדמה המבדילים בין מדינה למדינה אותם התחומים גם כן מבדילים בין רוחה של אומה פלונית לרוחה של אומה אלמונית, באופן שהאדמה היא האב לנפש האומה שהיא רק התולדה שממנה היא מתהוית וממנה היא נזונית ומתפרנסת כל ימיה.
ועל כן נקראו כל גויי הארץ בשם משפחות האדמה, כי רק על ידי הגבולים שעומדים באופן מלאכותי באדמה, אותם הגבולים מבדילים בין משפחה למשפחה.
אבל לא כן האומה הישראלית שנעשית לגוי גדול דוקא על ידי ה״לך לך מארצך וממולדתך״.
ועל כן אנו אומרים ״עמי הארץ״, להדגיש כי כל העממיות שלהם בא רק על ידי הארץ.
ואלה המעמידים את כל העממיות שלנו גם כן רק על הארץ לבד, שוכחים כי במכוון לא נתן הקב״ה לאברהם את ארצו ומולדתו, אך דוקא ארץ אחרת, כדי להבליט ולהדגיש שאי אפשר לנו להיות עם הארץ בשום אופן.
ד. אין לך דבר העומד בפני הרצון.
״ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען״ (בראשית יב, ה).
אמרי אינשי ״אין לך דבר העומד בפני הרצון״, ובמאמר זה דוגלים ביחוד אלה העומדים בראש התנועה לבנין ארץ ישראל שרוצים להבליט בזה, כי רצונה של אומה שלמה יוכל להתגבר על הכל. ואמנם על זה נחוץ להוסיף את הכתוב (תהלים קכז, א) ״אם ד׳ לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו״, אבל על כל פנים גם מהכתוב הזה אנו רואים, כי אם ד׳ יבנה בית אז לא לשוא עמלו בונים בו, כלומר, כי גם על זה נאמר (דברים טו, יח) ״וברכך ה׳ אלקיך בכל אשר תעשה״.
ובלשונם של חז״ל (מגילה ו, ב) הוא ״יגעת ולא מצאת אל תאמין לא יגעת ומצאת אל תאמין״.
וזהו שאמרה התורה ״ויצאו ללכת ארצה כנען ויבואו ארצה כנען״, אם רק יוצאים ללכת ארצה ישראל אז באים שמה בעזרת השם ובסיעתא דשמיא.
ודא עקא, כי עד עכשיו הנה ״ויתהלכו מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר״, לכתחילה לא הלכנו רק ״מגוי אל גוי״, כשגרשו אותנו מגלות אחת נשאנו עינינו לגלות אחרת, כשגוי אחד הוציא אותנו ביד חזקה ובזרוע נטויה מתוך ארצו בקשנו רחמים מגוי אחר שירשה אותנו להיות אצלו בגלותא.
ובמדה מרובה הדבר תלוי בנו, שנקיים את הכתוב ״ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען״.
אברהם הכיר את בוראו
״ויאמר ד׳ אל אברם לך לך מארצך, רבי יצחק פתח, שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך״ (בראשית רבה פל״ט, א).
א. הקבוצה והיחיד.
יש מחלוקת רבתי אצל חכמי הסוציולוגיה, אם המחשבות הקבוציות קודמות למחשבות היחיד או להיפך. לכאורה הרי הדבר פשוט, שהאדם החל את חייו בתור יחיד בודד, ורק מפאת ההכרח התאחד עם בני מינו בשביל היכולת להתקיים, אבל חכמי הסוציולוגיה האחרונים מוכיחים ממש את ההיפך, שבתחלה היתה הקבוצה הקמאית, ורק מתוכה, מתוך הקבוצה אחרי התפתחות ממושכה ואטית יצא האדם היחידי העומד ברשות עצמו.
״החיים המשותפים״, אומר דוקהיים, לא יצאו מתוך חיי היחידים אלא להיפך האחרונים צמחו מתוך הראשונים. משום ששבטים שונים הזרים זה לזה התלכדו יחדיו לעצם ציבורי יותר גדול נעשתה חלוקת העבודה מרובה להכרחיות בעדה יותר מרובה, והיא היא שהביאה על ידי התבדלות הכשרונות, האינטרסים והתכונות, הכרוכה אחריה, לידי התפתחות אישיות יחידית, עומדות על רגליהן המרגישות בזכות עצמיותן. ועל ידי ההרגשה הזאת, ההולכת הלך וחזק הוכשרו להכריע את כח ההשפעה של המסורה, לבקר את המחשבות הדתיים, המנהגים וסדרי המשפטים ולשמש בתור אמצעי של תפיסה חזק המעלה את החברה להתפתחות יותר גבוה.
ובכן האנושיות הקמאית היתה מין עדר, שכל אחד לא חשב את מחשבתו הוא, אלא את המחשבה הקבוצית, כמו שאומר גומפולוביץ שטעות גדולה טועה הפסיכולוגיה האינדיוידואלית באמרה ״האדם חושב״, באמת החושב שבקרבו איננו הוא עצמו כל עיקר, אלא הקבוצה החברותית, ורק יחידי סגולה מעטים מאד משתחררים ממחשבת הקבוצה ויורדים לתוך מחשבתם האינדיוידואלית.
ואמנם את זה גופא מדגשת לנו התורה בהתחילה את הפרשה הראשונה מחיי אברהם אבינו ב״לך לך״, כאילו אומרת, עד כאן המצב הקמאי, שהאנושיות חיתה בתור עדר, ומכאן מתחלת תקופה חדשה, והחדוש הוא בזה שלא הקבוצה החברותית היא החושבת, אלא פשוט ״האדם חושב״, זהו ה״לך לך״ לתוך עצמותך גופא, לתוך הנשמה האינדיוידואלית שלך.
וליתר ביאור הביאו חז״ל את הכתוב ״שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך״, זהו שחרורו של המחשבה המשועבדת אל הקבוצה ואסורה בכבלי ברזל אליה.
וזהו שאמר הנביא ״הביטו אל צור חצבתם ואל מקבת בור נקרתם, הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם, כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו״ (ישעיה נא, א-ב).
ב. אזרח העולם
״ר׳ ברכיה פתח אחות לנו קטנה ושדים אין לה, אחות לנו קטנה זה אברהם, שאיחה את כל באי עולם, בר קפרא אמר, כזה שהוא מאחה את הקרע קטנה״ (בראשית רבה, שם, ג).
המושג של ״אזרח העולם״, מרשמים ההיסטוריונים, נוצר בתקופת ההשכלה היונית (במאה החמישית והרביעית לסה״נ). אומרים, שסוקרטוס כנה את עצמו בשם ״אזרח העולם״. אמנם זה עוד מוטל בספק, אבל עובדא ודאית היא, כי הפילוסוף דיוגינוס קבע את המושג של ״אזרח העולם״ זהו השם קוסמופוליט. דיוגינוס מצויר לפנינו בתור אינדיוידואליסט קיצוני שנאץ בכל האיסורים התרבותיים והסתלק מהם בדעת ובהכרה וגם באיזה מין של התפארות ידועה, אבל דוקא אותה ההשתחררות המוחלטת מכל המנהגים המקובלים, אותה הנטיה הנמרצה לעמידה ברשות עצמה ולחירות, או כפי שאומר דיוגינס בעצמו, לטבע, הכשילה בקרבו את הרעיון האוניברסלי הזה. ובכן האינדיוידואלי המפורסם הזה, שבז להקדושת המסורת והלוחם הנמרץ נגד כל הנמוסים החברתיים, הוליד את המושג ואת השם של קוסמופוליט, של ״אזרח העולם״.
כך מציינים ההיסטוריונים, ושוכחים, כי יותר מאלף שנה לפני דיגנס חי אברהם אבינו והוא כבר ידע מקוסמופוליטיזם ״לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך״.
כששאלו לדיוגנס מאיזה ארץ אתה? השיב אזרח כל הארץ?
״אל הארץ אשר אראך״ זהו באמת אזרח כל הארץ. לא כתיב ״אראה לך״ אלא ״אראך״, זאת אומרת, כל מקום אשר אני מראה אותך יהיה הארץ שלך, אין שם לארץ זו, כי לאזרח כל הארץ אי אפשר לקבוע שם הארץ, וביתר ביאור אמר לו הקב״ה אחרי כך ״כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה״, זאת אומרת, שתהיה לאזרח העולם, וכל ארץ שתראה בעיניך אתה או זרעך תהיה כמו שלך.
ואמנם אחרי כך הוקבע שם להארץ היא ארץ ישראל, אבל גם אז ראינו בה לא כברת ארץ קטנה אלא ראי מלוטש של כל הארץ כולה, בארץ זו יש הר ד׳ ״ונהרו אליו כל הגוים״ (ישעיהו ב, ב), ועל ההר הזה בית ד׳ ש״בית תפלה יקרא לכל העמים״ (ישעיהו נו, ז).
וכשם שאברהם הוא אזרח כל העולם כולו, כך ארצו היא הארץ היחידה, ששם חוקה אחת לגר ולאזרח, באופן שכל בני העולם כולו נעשים שם לאזרחים ״ולציון יאמר איש ואיש יולד בה״ (תהלים פז, ה).
ור׳ ברכיה ובר קפרא ביארו רק את פירוש המלות של ״לך לך״ ושל ״אל הארץ אשר אראך״ באמרם שהוא איחה את כל באי עולם ו״כזה שהוא מאחה את הקרעים״.
ודוקא בשביל שקיים ה״שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך״, דוקא בשביל כך בא למדרגה של אחות לנו קטנה, לאחות את כל באי עולם, כי דוקא על ידי אינדיבידואליות קיצונית אנו באים לקוסמופוליטיזמוס. כי באמת בעולם קטן שלנו, בהנשמה שבקרבנו משתקף כל העולם הגדול, אלא שהתחומים שבין הארצות ובין העמים, שבין סביבה לסביבה ובין קבוצה לקבוצה אותם התחומים מתחימים ומבדילים ופוגמים בשלמות הנפש גופא והנפש גופא נעשית לקרעים מרובים.
ואברהם שבטל את כל התחומים הנ״ל, ממילא נפתח לפניו העולם הגדול.
כי כל האלילים המה אלקי הקבוצות, וד׳ אחד הוא נגלה בראש וראשונה ליחיד, וכשם שהוא אחד והוא הכל, כך גם היחיד שאליו הוא נגלה רואה את ההכל.
ב. הכרת אלקות.
אמר רבי יצחק, משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום, וראה בירה אחת דולקת, אמר, תאמר שהבירה זו בלא מנהיג? הציץ עליו בעל הבירה ואמר לו, אני הוא בעל הבירה, כך לפי שהיה אברהם אבינו אומר, תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג? הציץ עליו הקב״ה ואמר לו, אני הוא בעל העולם (בראשית רבה פל״ט, א).
שתי הכרות ראשיות יש שעל ידן אפשר לו לאדם לבוא לידי הכרת האלקות, אחת על ידי ״השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע״ וגו׳ וגו׳ (תהלים יט, ב), והשניה ע״י ״ברכי נפשי את ד׳, ד׳ אלקי גדלת מאד״ וגו׳ וגו׳ (תהלים קד, א-ב). הראשונה - מתוך הכרת הטבע, התבל ומלואה, והשניה - מתוך הכרת הרואה ואינה נראה שבאדם, הנשמה שבו. הראשונה היא הכרה אנליטית, והשניה היא הכרה אינטואיטיבית. בראשונה ה״אני״ שבו אינו אלא המשיג, שעל ידו אני משיג את העולם, ומתוך כך אני בא למי שאמר והיה העולם, והשניה הנה ה״אני״ שבי הוא המשיג והמושג ביחד, כי כשם שאני משיג את האני שבקרבי לא על ידי אנליזה, אך על ידי הכרה פנימית, כך אני משיג את ה״אני״ של העולם כולו, זהו הקב״ה, והכרת הרואה ואינו נראה שבגופו עם הרואה ואינו נראה שבכל העולם כולו זוהי מלתא חדא.
מתוך ההכרה הראשונה באה גם האליליות מחד גיסא וגם הפילוסופיה מאידך גיסא, ועל כן האליליות הגשימה את האלקות מפני שהעולם המורגש לנו על ידי חושינו ושכלנו הוא מגושם, והפילוסופיה אם כי באה על ידי אנליזה יותר עמוקה בחוקי הסיבה והמסובב לידי הכרת סיבה ראשונה רוחנית, גם כן לא ראתה באלקות רק את הבורא ולא את המנהיג.
כי אם אנו רואים בכל חוקי הטבע את חוקי הסיבה והמסובב, ואין שום דבר בא לעולם אם לא קדמה לו איזו סיבה, אין אנו רואים בטבע כוונה ותכלית גלויה, בטבע אנו רואים ביחוד רק סיבות מיכניות.
ואמנם הפילוסופים המאמינים השתדלו להראות גם כוונה ותכלית בטבע, ואמרו ״אם ימצא אדם במדבר אין יושב מחוקה בחול תבנית משולשת שוה הצלעות והזויות או הציור השייך ללמוד מ״ז לראשון מאקלידס ויתור בשכלו ללמוד הסיבה שסבבה המראה הזה, ומעלה בדמיונו אולי רוח סוער מכל עבר או עקבות בעלי חיים וכיוצא העלו זאת הצורה, אולם מיד ימאן בזה שכלו וידין סיבות האלה לבלתי מספיקות ולמה? לפי שיגזור שלהיות תמונה זו עם רבוי חלקיה הנה כל חלקיה מסכימים ונאותים לכלל שלם יחיד ונאחד״.
או משל אחר מה שהשתמש בזה כבר ה״חובת הלבבות״ (ע״פ שער היחוד פ״ו) האומר, אם אנו רואים טפת דיו אחת על הנייר אז אי אפשר לדעת אם זו נשפכה בכוונה או שלא בכוונה, אבל אם אנו רואים על הנייר שורות שלמות מסודרות וכל שורה מחולקת לכמה תיבות וכל תיבה לכמה אותיות, אז לא יעלה על שום בר דעת לאמר כי כל זה נשפך על הנייר שלא בכוונה.
הנמשך משני המשלים האלה הוא מובן מאליו, כי רק אם מביטים אנו על כל פרט ופרט ביחוד אפשר לנו להסתפק ולעלות כל אחד בסיבה מיכנית לבד, אבל כשאנו מביטים על כלליות העולם, ואנו רואים את כל הסדר והמשטר שבתוך הרבה דברים לכלל אחד וערוכים לתכלית אחת, אז אנו מכירים בהבריאה לא רק בורא אחד אך גם מנהיג אחד.
אכן להוכחה זו איכא פרכא, כי סוף סוף אי אפשר לנו למצוא בשכלנו תכלית לכל פרטי הבריאה של המון בריות לאין תכלית, ועוד השאלה הגאולה ״מפני מה צדיק ורע לו רשע וטוב לו״ ואיזו תכלית יש לנו למצוא בזה?
אבל כשאנו באים לידי הכרת אלקות מתוך ה״ברכי נפשי״ אז תוסרנה כל הפרכות. בנפשנו אנו מרגישים את האין-סופיות, כי כל מה שבא אלינו באופן אפריורי כמו הזמן והמקום אנו מבינים רק באופן אין סופי. אי אפשר לנו לתפוס כלל דבר מה לפני הזמן או דבר מה מחוץ לחלל, שכלנו תופס רק חיוב או שלילה אבל לא יתפוס את ההעדר לחלוטין, כלומר, שבשום אופן אי אפשר לנו לתפוס העדר כל הישות כולה, בנפשנו מרגישים אנו לא רק הסיבתיות אך גם את התכליתיות, אין אנו מבינים שום פעולה מפעולתנו בלי סיבה שקדמה לה ובלי תכלית הכרוכה בה זהו ״סוף מעשה במחשבה תחילה״, ויתפלספו הפילוסופים כמה שיחפצו בשיטת הבחירה האנושית, אבל סוף סוף כל אחד מרגיש בקרבו שיש לו בחירה לבחור בדבר והפוכו.
וכשאנו אומרים ״ברכי נפשי את ד׳״, יצא לנו מזה שגם הקב״ה הוא אין סופי, מחוייב המציאות זוהי הישות בכלל, כי, כאמור, אי אפשר לנו לתפוס העדר כל הישות כולה, וכשם שנפשנו מבקשת תמיד לא רק את הסיבה, אך גם את התכלית, כך בודאי יש גם סיבה וגם תכלית במעשיו של הקב״ה. ואם ביציר כפיו של הקב״ה יש בחירה, בהבורא גופא על אחת כמה וכמה.
וכה יצא לנו מזה האני מאמין הראשון ״שהבורא יתברך שמו הוא בורא ומנהיג לכל הברואים והוא לבדו עשה ועושה ויעשה לכל המעשים״.
וכל זה כלול בשתי המלות ״לך לך״, כלומר שאם תרצה לבקש את האלקות אל לך לבקש לזה הוכחות מרחוק, כי אם לך לך לתוך תוכך גופא, לתוך נשמתך פנימה, דע את עצמך וממילא תדע את עצמו של עולם, היחיד ומיוחד.
זהו ״דע מה למעלה - ממך״, ממך גופא אפשר לך לדעת את מה למעלה.
וליתר שאת הסבירו לנו חז״ל בהמשל הנ״ל ״ראה בירה דולקת״, בירה דולקת זוהי תרתי דסתרי, כל העולם כולו נמשל לבירה שבה חדרים ואולמים רבים והכל נעשו בסדר ובמשטר עם פתחים ודלתות, והכל במדה ובמנין, וכל זה מעיד על יוצר בכוונה. אבל, מאידך גיסא ״דולקת״, זאת אומרת, שבכל הבריאה כולה אנו רואים את ה״בונה עולמות ומחריבם״, בכל היצורים אנו רואים את היום המות מיום הולדו, שביחד עם הלידה באה תיכף המיתה בלי שום תכלית לא בבריאתן ולא במיתתן, זוהי בירה דולקת.
ואמנם הבירה, תפיסת כל הבריאה כולה בתור בירה אחת, מעידה כבר על הבורא, כי יש בורא עולם, אבל מה שהיא דולקת, והדליקה כבר באה תמיד בלי שום סדר ומשטר, מעוררת כבר שאלה ״תאמר שהבירה הזו בלי מנהיג?״
״הציץ עליו הקב״ה ואמר לו, אני הוא בעל הבירה״.
כלומר, את ההכרה האמיתית תשיג רק אז כשתסתכל לא מתוך שפופרת הטבע, אך מתוך שפופרת של נפשך גופא, מתוך ה״לך לך״. אז תציץ אתה בהקב״ה והוא יציץ עליך ויאמר לך ״אני הוא בעל הבירה״.
ג. היהדות והיוניות.
ועד היום נשאר היסוד של היהדות בה״לך לך״, באלו שתי המלות.
ואם שני עמים גדולי הרוח השפיעו על כל האומות והלשונות, היהודים והיונים, הנה האחרונים למדו ביחוד לכל באי עולם את ידיעת הטבע ואנחנו התעמקנו ביחוד בהידיעה הקטנה של ״דע את עצמך״, זהו ה״לך לך״. האחרונים הסתכלו ביחוד ביפי הטבע, ואנחנו אמרנו ״הנך יפה דודי אף נעים״. הם באו מתוך הטבע או לאליליות גסה וגלויה או לאליליות נסתרה, כי גם פילוסופיהם שעמדו על אחדות הבורא לא עמדו על זה רק מתוך אחדות הטבע, ואם ראו בטבע רק סיבות מיכניות ומוכרחיות יצאה להם הסיבה הראשונה גם כן בצורה כזו, ואנחנו באנו מתוך ה״לך לך״ ל״ברכי נפשי את ד׳, ד׳ אלקי גדלת מאד הוד והדר לבשת״.
״לך לך״ זהו אומר לנו לא רק ״דע את עצמך״, אך גם ״אל תאמין בעצמך״, שתבקר בכל רגע ורגע את עצמך ואת ה״אני מאמין״ שלך, ועד היום הננו הראשונים לכל המהפכות הבאות בנפש היחיד ובנפש הציבור.
ולא לחינם היו ראש דבריו של הקב״ה להיהודי הראשון אברהם: ״לך לך״, כי כאמור, זהו יסוד היהדות והיהודים יחד.
ד. אחר הדברים האלה.
״אחר הדברים האלה היה דבר ד׳ אל אברם במחזה״ (בראשית טו, א).
ביארנו את ״לך לך״ שחביב היה להקב״ה להשתמש בזה כלפי אברהם אבינו ״לך לך מארצך וממולדתך״, ״לך לך אל ארץ המוריה״, אבל אנו רואים עוד, כי להתורה היתה חביבה להשתמש כלפי אברהם דוקא בהמליצה של ״אחרי הדברים האלה״ כמו כאן וכמו להלן בפרשת העקידה, מה שלא מצינו כך בהאבות האחרים ובכלל לא רגילה התורה להשתמש במליצה הנ״ל.
כי גם בזה מבליטה התורה את החדוש הגדול שחידש אברהם אבינו.
כי מהיכן בא אברהם אבינו להכיר את בוראו? על ידי ״אחרי הדברים האלה״, כי האליליות לא ראתה לפניה רק דברים אחדים, שכל דבר הוא דבר בפני עצמו בלי שום שייכות וקשר עם הדבר השני. האליליות לא ידעה לעשות סך הכל ולהוציא מכל הפרטים מסקנא כללית אחת ועל כן יצאו לה אלילים רבים שונים ונבדלים זה מזה, לא כן אברהם אבינו, כחו וגבורתו היה בזה שבא והמציא את ה״אחר הדברים האלה״, ומכל הדברים השונים ומשונים זה מזה המציא את השורה האחרונה, את ה״סוף דבר הכל נשמע״, את המסקנא האחרונה, ובא להכיר את בוראו שהוא ראשון והוא אחרון.
ועד היום אין כחם של חכמי ישראל גדול כל כך בהמצאת הדברים כשהם לעצמם, אך ב״אחרי הדברים האלה״ להוציא מתוך דברים שהמציאו אחרים את המסקנא הקיצונית, מה שלא עלתה גם להממציאים גופא.
מראים, למשל, כי פילון היהודי יסד את שיטתו על שיטת אפלטון, והרמב״ם ז״ל - על שיטת אריסטו וכדומה וכדומה. גם חכמי ישראל האחרונים כל אחד מהם בסס את שיטתו על שיטת אחד מחכמי הגוים, אבל זה יראה לנו על תכונתנו העתיקה, שעוד נשארה לנו מאברהם אבינו, היינו התכונה של ״אחרי הדברים האלה״, להמציא מכל הדברים שחדשו אחרים את ה״אחרי״, שזו איננה מלאכה אך חכמה יתירה, ואם כי את היסודות חדשו אחרים, הנה חכמי ישראל הוציאו מזה מסקנות כאלה מה שלא עלו כלל על דעת הממציאים גופא, וירדו לסוף דעתם של הפילוסופים מיסדי השיטות עוד יותר מהמחברים הנ״ל גופא.
The Journey Of Self Discovery
“The only man I know who behaves sensibly is my tailor; he takes my measurements anew each time he sees me. The rest go on with their old measurements and expect me to fit them.” — George Bernard Shaw
The opening lines of Parashat Lech Lecha represent a “nisayon”, one of the ten tests of Abraham, although commentaries differ as to how it is numbered among them (see Avot 5:3, with Rashi, Maimonides, and Rabbenu Yonah). What is particularly surprising is a comment in the midrash that suggests that this test may have even more challenging than the other one that included the words “Lech Lecha”, i.e. the akeidah, the binding and near-sacrifice of Isaac. This seems baffling; the very nature of this instruction as a test is already difficult to understand, as Rashi fills in the words “l’hanat’cha u’l’tovat’cha”, the journey will be for Abraham’s benefit. If so, it seems this was barely a “test” at all. Certainly, the notion that it could be challenging on a level to rival the near-sacrifice of Abraham’s beloved son is very difficult to understand.
To some commentaries, the challenge lay in the very fact of the personal benefit it contained; the test was to see if Abraham could carry out the instruction for the sake of God’s message, rather than any ulterior motive. Similarly, others felt that the mundane nature of this challenge raises it above the more dramatic akeidah; the true test of faith is in day-to-day challenges, more than isolated moments of extreme performance (it is, for this reason, the Maharal explains, the Torah does not include the extraordinary story of Abraham‘s rescue from the fiery furnace).
One approach to understanding this particular nisayon may come from a possible perspective on the akeidah itself. As some understand (see Darash Moshe, Meorot Yitzchak), the purpose of the nisyonot were not to test Abraham, as certainly God needed no extra information; rather they were to elevate Abraham to new levels of faith. In the case of the akeidah, Abraham had been promised a large nation would come from him, specifically through Isaac. Now, that seemed impossible, as he was apparently destined to be sacrificed before having any children. Can God’s promise still possibly be true in any way?
In such a sense, the challenge of Lech Lecha can be framed as well. Often, we have preconceived notions of what success looks like and what the path to happiness entails. If we are promised that we will be granted great blessings, but we are told that requires uprooting ourselves from our “land, birthplace, home of our fathers” and to pursue a vision completely different from that we had always expected, it takes great faith to believe that success actually can assume a different form. The investment we have made in the path we have taken this far is one that is very difficult to abandon, and to accept that happiness can be very found in a very different fashion requires great faith indeed.
R. Eliezer Geldzehler (Sichot R. Eliezer) notes that much can be discerned from the language that gives the parshah its name. Lech– go – “Lecha”, to yourself; the purpose of a nisayon is make the potential actual; it is only thus that one’s abilities can actually be claimed as their own (a theme often emphasized as well by R. Chaim Yaakov Goldvicht). “Lecha”, to yourself, because every individual has unique challenges and abilities; to be jealous of another’s resources is folly, once it is realized that one’s personal challenges can only be addressed with their unique toolset, and what seems like the superior assets of another may actually be inadequate to the task. “Lech”, go, because it is a constant journey, as that is the purpose of life, to continuously develop one’s potential.
MeArtzecha, from your homeland, as often doing so requires creating the proper conducive environment, even if that requires a difficult process of relocation. In his book "Talking to Strangers," Malcolm Gladwell discusses the concept of coupling, which is the idea that some behaviors are determined not necessarily by one's personality but rather are linked to circumstances or environments. Recognizing this crucial reality is often the first step of our personal journey.
Returning to the commentary of Rashi, taking his comments together on the opening verses, one may sense somewhat of a tension. At first, his original comment indicated that the trip is the source of blessing. His subsequent comments, however, imply that the journey itself is a challenge, and blessings will be needed to offset its effects.
Indeed, both can be true at once. A “nisayon” is a journey of elevation, development, and personal evolution. It is not necessarily simple or pleasant. It can often bring with it moments of intense self-doubt and second-guessing. Nonetheless, it is ultimately a blessing; a process through which one walks into his potential, makes it actual, and emerges the person he was meant to become.
Rabbi Feldman
מחשבות על מה שקורה בא"י
במהלך החודש האחרון היינו עדים לדברים רבים מהפכניים:
הפסקת האש השברירית עם חמאס בהחלטתו של טראמפ,
החזרת השבויים, גזירת הגיוס שהעלתה הילוך, עד העצרת
המתוכננת למחר. כמה וכמה קוראים שלחו לי שצריך
להתייחס למה שקורה. צריך להדגיש שבמה זו אינה דעת
תורה, ואני בסך הכל מוסר בשיעור ומעלה על הכתב
מחשבות שעולות על האירועים או על המועדים או פרשת
השבוע, כל פעם לפי הענין, ואין צורך להתייחס לדברים יותר
מידי.
ובכל זאת, אשתף במה שעלה במחשבתי. לגבי עצם שחרור
השבויים, אין ספק שזו שמחה גדולה מאוד. גם אם המחיר
היה מופקע ואולי אסור על פי התורה, סוגיא בפני עצמה, על
כל פנים יש לדון על התוצאה בפני עצמה. כאשר יהודים
יוצאים לחירות ממעמקי השאול, ומתברר שהם חזרו
בתשובה והם צדיקים גדולים מאוד שמסרו נפש למען
היהדות בתוך עמק הבכא, זו שמחה עצומה לעם ישראל, גם
אם יכול להיות שבשורה התחתונה זה לא היה משתלם.
האם עצם העיסקה היתה טובה או מופקרת? זו שאלה שאין
אפשרות להשיב עליה בלי לדעת נתונים. ובאמת שאין שום
נתונים בלי להכיר את כל המפה המדינית והצבאית עם כל
התככים הפנימיים בין המדינות וסבך האינטרסים. פשוט אין
כלים להביע עמדה.
שורש הנידון כאן בעצם צריך להיות מבחינה רוחנית, האם
הקב"ה סיבב על ידי כל החשבונות שעם ישראל ינצח את
אויביו, או שהיתה כאן בעצם נפילה מסוימת תחת יד הגויים,
גם אם היא היתה מכוסה במעטה של כבוד. השאלה היא
האם בסופו של דבר השנתיים האלה הביאו כבוד שמים
בבריאה או שהם הסתיימו בקול ענות חלושה למרות כל
הקרבנות הכבדים.
קשה להשיב בצורה גורפת, אך כשראיתי את התמליל של
נאום טראמפ בכנסת, היה נשמע לי מאוד מאוד צורם הגישה
הגויית שלו, לא היתה כאן הבעת אמונה בה' ובתורה, אלא
אמירה שעם ישראל נכנס למועדון של האומות, נהיה חבר
של כל הערבים, והולך לשנות את המזרח התיכון על ידי
הסכמי שלום שיביאו שגשוג מערבי והרבה כסף.
אין ציפיות מגוי מגושם שידבר כמו ר' איד כשר, אבל בכל
זאת, אם המהלך הוא מהלך שמיימי של נצחון עם ישראל,
אחרי כל התשובה וההתחזקות הרוחנית שהיתה כאן
והקרבנות הרבים וכל נהר היסורים, האוירה קצת לא
מתאימה. היה מתבקש סיכום קצת יותר שמכיר ביחודיות של
ישראל ורוממותו של העם הנבחר, כפי שאגב מדברים רבים
בסביבתו של טראמפ, גויים ממינים שונים שקצת יותר
מאמינים בתנ"ך ומאמינים ביחודיות של עם ישראל
ובשליחותו הנצחית.
תחושתי האישית שמשהו כאן הוחמץ. יתכן ששורש הענין
נובע מהמלחמה של רבים מעם ישראל בלומדי התורה. כאשר
יש התנתקות כל כך חדה מלמדי התורה – הדבר מקלקל
מאוד את כל הצמיחה הרוחנית והתיקון שנעשה כאן.
נרחיב קצת יותר: מאחורי כל מלחמה המתרחשת כאן יש
שורש רוחני בעולם העליון. מבואר במדרש שהמלחמות כאן
בארץ נובעות מהמלחמות בין המלאכים בעולם העליון,
וכאשר יש שלום בפמליא של מעלה יש שלום בפמליא של
מטה. ביאור הענין, כל מלאך של אומה הוא השורש הרוחני
שלה והתפקיד שעליה למלא בעולמו של ה'. כאשר יש מריבה
בין המלאכים הכוונה שיש מחלוקת בשורש הרוחני, מי ינצח
ומי יקח את תפקיד האומה או יגבר עליה בשביל תפקיד אחר.
זה מה שמוליד את המלחמה בארץ. כאשר יש שלום בין
המלאכים של מעלה, פירוש הדבר שיש הרמוניה והשלמה של
התפקידים והם משלימים זה את זה, וא"כ אין סיבה שתהיה
מריבה ביניהם כאן, דאדרבה הם מסייעים זה לזה.
התפתחה מלחמה בין כל הפלגים של המוסלמים סביבנו לבין
עם ישראל בארץ הקודש. זו מלחמה של האיסלאם ביהדות,
"מבול אל אקצה" בלשונם, מלחמה על המקדש, מלחמה מי
נושא את שם ה' בעולם, מי בני הגבירה ומי בני השפחה.
המלחמה העתיקה של הקוראן מול התנ"ך. זו מלחמה רוחנית
שהתוצאות שלה ניכרות בשדה הקרב.
היתה סייעתא דשמיא לאורך כל הקרב בניסים גלויים מעבר
לכל דמיון, כי הקב"ה רומם את קרן ישראל, אשר בחר בנו
מכל העמים, והוא הודיע לעין כל, ומי שרצה שמע, שהוא
בחר ביהדות ולא באיסלאם. עם ישראל גם התחזק מאוד
ברוחניות, ומה אפשר יותר מאשר המחזות של החטופים
ומשפחותיהם, אנשים שהיו רחוקים מאוד והתקרבו אל ה'
ברמות גבוהות של צדיקים מדורות קודמים, מסירות נפש על
שמירת מצוות ועל נאמנות לקב"ה במצבים הכי קשים
שאפשר להעלות על הדעת.
והיינו מצפים שכל זה יסתיים באמירה חד משמעית, אם לא
בביאת משיח – לפחות במסר ברור שאי אפשר לפגוע בעם
ישראל, ושאנחנו עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב. כאשר
ראש הממשלה הכריז באחד הנאומים ממש לא מזמן, שאנחנו
צריכים להתכונן לכך שנהיה כלכלה עצמאית ושנהיה
מבודדים מהעולם – הרבה חילונים בכו ותלשו שערות
ראשם, אבל לכאורה המבט הנכון על כך היה, שהכעס הגדול
של אומות העולם על עם ישראל הוא בעצם השגחה אלוקית
להפריד את עם ישראל מהגויים, לא לקבל השפעות של
העולם הזה הגשמי ונמוך והרדוד כל כך, שחודר אלינו
בכמויות עצומות ומבהילות. להיות עם לבדד ישכון. וכך
להגיע בסוף לתיקון השלם שלנו, להיות עם ה' המתקדש
ומתרחק מהגויים.
ומה קרה בסוף? הגיע נשיא ארה"ב וכפה הסכם שלום,
שתוכנו הוא – דבר ראשון תפסיקו להילחם למרות שלא
השלמתם עדיין את כל העבודה, כי אי אפשר להיות נגד כל
העולם. דבר שני – כדאי לכם להפסיק, עכשיו יתחיל עידן
הזהב של ישראל, כל הערבים יחתמו איתכם הסכמי אברהם,
יהיה כאן הרבה כסף ושפע של שגשוג.
מה שבעצם אומר – אנחנו במועדון של כל הגויים, נהפוך את
ארץ ישראל לחלק מהמדינות המערביות, נכניס לכאן את כל
הגועל הגשמי של המערב בדלת הראשית, נחתום הסכמי
אברהם עם סעודיה ונטוס למלונות לא רק בדובאי אלא גם
בריאד, ובשביל זה נקריב את כל היחודיות של עם ישראל,
נהיה שלוחה של ארה"ב על כל הבליה וריקנותה, ובשביל זה
נסכן גם את הביטחון הפיזי של תושבי ארץ ישראל.
אמנם בלי לדעת את כל הפרטים הסודיים אי אפשר בהחלט
לחתוך לכאן או לכאן, אי אפשר לדעת אם באמת ההסכם
הזה טוב או רע ליהודים, אבל הצליל של הסיום של השנתיים
הקשות של ההקרבה הגדולה ושל הדם היהודי שנשפך, ובד
בבד של כל הניסים השמיימיים וההנהגה של הגילוי פנים
שראינו כאן – לענ"ד הוא צליל צורם.
ויתכן, מי יודע חשבונות שמים אבל בכל זאת אולי – אולי זה
כתוצאה מהמלחמה בלומדי התורה. אם מפרידים בצורה כל
כך חותכת את כל עם ישראל הרחב מלומדי התורה
המתמסרים אליה בכל נפשם, אם מפסיקים להעריך אותם
ולא רוצים לראות בהם את הלב של ישראל – מאבדים את
התמיכה הרוחנית, והלב הפועם של קדושת ישראל מתנתק,
ואז אי אפשר שהמלחמה תסתיים בניצחון מתוק של הקדושה
על הסיטרא אחרא.
כבר מילתי אמורה בתחילה, אני אומר מחשבות מליבי
ובוודאי שיש לבעל דין מקום לחלוק על כל פרט ופרט.
העליתי כאן צד מסוים, תן לחכם ויחכם עוד.
ג.
מותר למתוח ביקורת על דיבורים של חברי כנסת או אנשי
פרסום וקופירייטרים העובדים בשירות המפלגות? נחלקו
בדבר גדולי הפוסקים. יש אומרים שאסור, כי כל מעשיהם על
דעת המשלחים גדולי ישראל שליט"א, ויש שהקלו בזה.
)כידוע לתלות בזה חקירה נוספת, האם מותר להגיד על
מתכון שהתפרסם ביתד נאמן שהוא לא טעים, האם זה נחשב
להליכה נגד דעת תורה, ותליא בהנ"ל(.
על כל פנים אם ננקוט כהמקילים, נרשה לעצמנו לומר
שההשוואה בין בחורי הישיבות בכלא הצבאי לבין חטופים
שנמקו בשבי המרצחים, אפילו אם היא נעשתה בלי כוונה
מיוחדת, היא מקוממת ומכעיסה, היא מזלזלת ביסורי שאול
של אחינו שחוו על בשרם שבעת מדורי גיהינום, והיא פוגעת
קשות בכל בני משפחתם וק רוביהם ומכיריהם. זה דבר דוחה
שמצריך מחאה.
ד.
מטרתנו בעצרת הגדולה היא להעלות על נס את לומדי
התורה שלנו, אברכי הכוללים ובחורי הישיבות, נזר הבריאה
ותפארת ישראל. המראות המרגשים של כל תחילת זמן,
שבכל הערים החרדיות עומדים המוני בחורי חמד מלווים
בהורים מסורים, מעוררים בלב היהודי רגש עמוק של שמחה.
לא אלמן ישראל. תורתנו נצחית, וגם ב2025 עומדים ע שרות
אלפי צעירים בתור להיכנס להיכלי התורה ולהקדיש את
חייהם עבורה.
העצרת בראשותם של גדולי ישראל שליט"א אמורה להביע
את האמירה הזאת, שלמדי התורה הם נשמת חיינו ורוח
אפינו. בלעדיהם אין לעם ישראל קיום. הם אלה שמחברים
את רצון ה' לעולמנו הארצי, והם אלה שבזכותם התורה
נשמרת בעם ישראל. אין לנו מלחמה עם אף אחד, יש לנו
אמירה חדה וברורה מאוד, אמת נצחית שלעולם לא תשתנה,
וככל שנדבק בה כך היא תשפיע יותר: "אשר בחר בנו מכל
העמים, ונתן לנו את תורתו".
ואת האמירה הזאת, אנחנו צריכים לקחת לא רק בעצרת
מרכזית ברחובה של עיר אלא גם בחיים עצמם. בחורי
ישיבות רבים מתמודדים, קשה להם, חלק סובלים בגלל העדר
טעם בלימוד, חלק בגלל הישיבות ההמוניות ואיבוד המקום
האישי ו העדר הערכה מינימלית שכל אדם זקוק לה, חלקם
נבוכים בנושאים השקפתיים והדבר מעכיר את מצב רוחם
ומאבד מהם את החיבור לה'. בשלהי בין המזנים ישבתי עם
בחורים בקהילתנו באיזשהו עונג שבת, והשאלות עלו
והתפרצו ונידונו באריכות.
וכל מי שיכול לתת יד להמשיך את קיום התורה בעם ישראל
– זה תפקידו, לעשות מה שהוא יכול. להשפיע, להסביר,
לחבר, לתת מענה.
חשבתי על דיוק נפלא בלשון הברכה: "ותן בליבנו להבין
ולהשכיל, לשמוע ללמוד וללמד". זה לא פשט אבל זה רמז
יפה מאוד: מי שרוצה לעזור לבחורים, צריך שלשה שלבים.
שלב ראשון: "לשמוע". תשמע אותו עד הסוף, בלי שיפוטיות,
בלי למתוח עליו כבר במשפט הראשון. פשוט להיות איתו עד
הסוף. השלב הראשון הוא – לשמוע. השלב השני: "ללמוד".
אחרי שתשמע אותו, תגלה שיש לך מה ללמוד. לא תמיד יש
לך תשובות מוכנות בשליפה. יש שאלות קשות לפעמים,
ובהחלט מותר ומצוה לומר: "אינני יודע, אני צריך ללמוד את
הנושא". זה השלב השני – שמעת את הבעיות? אל תקפוץ.
לך לחשוב, לברר, ללמוד.
ואז ורק אז מגיע השלב השלישי: "ללמד". כי אדם בוגר
שחושב ומברר ומלבן דברים – בהחלט יכול ללמד את
הצעירים, זה תפקידו והוא יכול לקדם אותם הרבה מאוד.
הרב בוצ'קובסקי שליט"א
