״ואעשך לגוי גדול - זהו שאומרים אלקי אברהם, ואברכך - זהו שאומרים אלקי יצחק, ואגדלה שמך - זהו שאומרים אלקי יעקב, יכול יהיו חותמין בכולן? ת״ל והיה ברכה, בך חותמין ואין חותמין בכולן״ (פסחים קיז, ב).
א. שלש האמונות בתבל.
כל שלש האמונות הראשיות שבתבל, אמונתנו הקדושה, ולהבדיל אמונת הנוצרים והמחמדנים, לוקחות להן בתור בסיס לא רק את תורתנו הקדושה, שהרי גם שתי האמונות האחרונות רק מהמקור מים חיים שלנו המה שואבים, אלא שגם כולן מתיחסות לגזע היחוס שלנו.
המחמדים מתיחסים בישמעאל, בנו של אברהם אבינו, לנוצרים קוראים חז״ל תמיד בשם אדום, בנו של יצחק, ורק אנחנו בני ישראל יש לנו כל היחוס של השלשת אבות, אברהם יצחק ויעקב.
וכשהבטיח הקב״ה לאברהם ואעשך לגוי גדול הנה ההבטחה הזו כבר נתקיימה במלואה, ״זהו שאומרים אלקי אברהם״, לאלקי אברהם מתיחסים כעת הרוב מנין ורוב בנין של כל יושבי תבל ושוכני ארץ, כל האומות הנאורות מסוף העולם ועד סופו כולן מתיחסות לאברהם אבינו, אם בני אדום הם, אם בני ישמעאל, ואם בני ישראל, על כל פנים כולן המה בני אברהם ושרה.
ואם נוסיף עוד, שגם בני אמונת בודהא מתיחסים לבני בניהם של פלגשי אברהם, שעליהם נאמר (בראשית כה, ו) ״ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנת וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם״, אז באמת אלקי אברהם הוא מסוף העולם ועד סופו, וכדברי חז״ל ״ואעשך לגוי גדול זהו שאומרים אלקי אברהם״.
״ואברכך זהו שאומרים אלקי יצחק״, בניו של יצחק המה עשו ויעקב, והברכה עצמה דוקא בבני בניו של הראשון, בהממלכות שהן בכלל אדום כידוע.
״ואגדלה שמך זהו שאומרים אלקי יעקב״, בעוד שאברהם ויצחק שניהם המה אבות להמון גויים, הנה יעקב הוא רק אביה של אומה קטנה, אומללה ומדוכאת תמיד ביסורין לאין קץ, ובה, באומה פעוטה זו, שיש לה גם אלקי יעקב, לא נתקיימה לא ה״ואעשה אותך לגוי גדול״, כי אנחנו הננו דוקא ״המעט מכל העמים״, ולא ה״ואברכך״, כי אנחנו הננו תמיד בבחינת ״צדיק ורע לו״, אבל מה נתקיים בנו? נתקיים ה״ואגדלה שמך״, כי סוף כל סוף שמנו הולך מסוף העולם ועד סופו, הכל מדברים עלינו אם לטובה או לרעה אם לשבח או לגנאי. אבל הראיתם אומה אחרת כאומתנו בכל השבעים אומות שידברו עליה כל כך הרבה כמו שמדברים עלינו, וכלום יש עוד עם כעמינו שיהיה כל כך פופולרי.
ואם בכדור הארץ איננו תופסים כמעט מקום כלל, אבל מה גדול המקום שהננו תופסים בלבבות כל המין האנושי, שכולם טרודים בהמחשבה של ״הבה נתחכמה לו פן ירבה״, ועל כל פנים הכל מרגישים, שאנחנו הננו ישות עצומה כזו, שכולם צריכים להתחכם נגדנו, ואם אנחנו מתקיימים אף על פי כן, למרות כל המתחכמים האלה, אז רואים אנו את ה״ואגדלה שמך״, שנתקיים בנו במלוא מובן המלים האלה.
״יכול יהיו חותמין בכולן? ת״ל, והיה ברכה, בך חותמין ואין חותמין בכולן״, כי באחרית הימים כשיהיה ד׳ אחד ושמו אחד ויבטלו ההבדלים בין בני עשו לבני יעקב ובין בני יצחק לבני ישמעאל ויתיחסו הכל אל המקור הראשון שלנו, אל צור מחצבתנו היסודי, ואז יאמרו לכל הגוים התרבותיים ״הביטו אל צור מחצבתם ואל מקבת בור נקרתם הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו״. אז ישכחו כמעט, כי אלה המה גם כן יוצאי חלציו של יצחק ואלה גם כן של יעקב, אך יזכרו רק את אברהם ושרה שכולנו שוים ביחוס הזה, וכדברי המשורר ״כל העמים תקעו כף הריעו לאלקים בקול רנה וכו׳ נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם״, זאת אומרת, שכל העמים יהיו בסוג של ״עם אלקי אברהם״.
״ונברכו בך כל משפחות האדמה״, כי אמנם גם באחרית הימים ש״נכון יהיה הר בית ד׳ בראש ההרים ונשא מגבעות״ כתיב ״ונהרו אליו כל הגויים״, זאת אומרת, שאם שיהיה ״ד׳ אחד ושמו אחד״ בכל זאת לא יעשו כל עמי העולם כולו לגוי אחד, אך גם אז יהיו גויים שונים, שבאמת ההתחלקות הזו לגויים שונים מועילה הרבה להתפתחות האנושיות ומביאה ברכה ולא קללה, אך ״ונהרו אליו כל הגוים״, כולם ינהרו לנקודה מרכזית אחת, לנקודת הר ד׳ שיהיה בראש ההרים, או בלשון התורה ״ונברכו בך כל משפחות - בלשון רבים - האדמה״.
ב. ״גוי גדול״ ו״אב המון גויים״.
״וירא ד׳ אל אברם ויאמר אליו אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים ואתנה בריתי ביני ובינך - וכו׳ - ויפל אברהם על פניו וידבר אתו אלקים לאמר אני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גוים״ (בראשית יז, א-ד).
״תני בשם ר׳ יהודה, גר עצמו מביא (בכורים) וקורא, מה טעם כי אב המון גוים נתתיך, לשעבר היית אב לארם ועכשיו אתה אב לכל הגוים״ (ירושלמי בכורים פ״א ה״ד).
היה זמן שדברי הקב״ה ״ואעשך לגוי גדול״ היו יכולים להתגשם בפועל ממש, דברים כהויתם כפשוטם וכמשמעם, היינו שרוב יושבי תבל יהיו לגוי גדול אחד. זו היתה בסוף תקופת בית שני, כשנתעוררה תנועה עצומה אצל כל עובדי האלילים להשליך את האלילים אחרי גיום ולקבל עליהם את עול מלכות שדי של היהדות, אלא שהמילה היתה מעכבת בדבר, כי מצוה זו היתה קשה עליהם יותר מכל המצות, ובזה השתמש ״אותו האיש״ מיסד ״הברית החדשה״, כידוע, באופן שמצות מילה עכבה בדבר, שלא תתקיים ההבטחה של ״ואעשה אותך לגוי גדול״, ולהיפך דוקא עם ישראל הוא ״המעט מכל העמים״.
וזהו כששמע אברהם ממצות מילה ״ואתנה בריתי ביני ובינך״. רק ״ביני ובינך״ והיהדות תשאר תמיד רק בחוג צר מצומצם ומוגבל, הנה ״ויפל אברהם על פניו״, זאת אומרת, שהתפלא הפלא ופלא ולא ידע לשית עצות בנפשו, ואם ״חכמת אדם תאיר פניו״ הנה כשהאדם הוא נמצא בנבוכי הספיקות והתמהון הוא כמו נופל על פניו.
כי אמנם הוא עמד לפני ״ורמינהו״ נורא, אתמול שמע מהקב״ה ״ואעשה אותך לגוי גדול״ והיום באה מצות מילה המגבלת ומצמצמת את נושאי דגל היהדות בקרן זוית קטנה ומוגבלת שלא יוכלו להתפשט כלל וכלל?
ועל זה השיב לו השי״ת ישוב נכון ומספיק: ״אני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גוים״, כלומר, שאין בזה תרתי דסתרי כלל, כי כשאמרתי לך ״ואעשה אותך לגוי גדול״, אין הכוונה שכל יושבי תבל יהיו נעשים לגוי אחד גדול, אלא שגם לעתיד ישארו המון גוים, אך אתה תהיה האב שלהם, וזה אפשר דוקא על ידי הברית שאני כורת ביני ובינך, כי על ידי זה ודקא יקבלו גם הם השפעה ממך בין אם ירצו ובין אם לא ירצו בכך, בין במתכוון ובין שלא במתכוון.
ו״אב המון גוים״ זהו הפירוש על ה״ואעשה אותך לגוי גדול״, וכדברי חז״ל ״א״ר יוחנן מנין ללשון נוטריקון מן התורה? שנאמר, כי אב המון גוים נתתיך, אב נתתיך לאומות, בחור נתתיך באומות, המון חביב נתתיך באומות״ (שבת קה, א), והתורה כתבה זאת בלשון נוטריקון ולא בפירוש, מפני שאת מלוי ההבטחות האלה גם כן אין אנו רואים בפירוש, אך ברמז בלשון של נוטריקון. כשאנו מביטים על עצמנו גופא בעינים פשוטות ואנו רואים רק דברים כהויתם, אנו רואים שהננו שפלים ונבזים יותר מכל האומות, שנואים ומרוחקים יותר מכל העמים והלשונות, אבל מי שמבין ברמיזה ומי שיוכל לדרוש גם נוטריקון, יוכל להתבונן, כי למרות כל אלה הנה ״אב נתתיך לאומות״ וכו׳.
ג. ה״א הידיעה של ישראל.
״ויצא אתו החוצה, ויאמר הבט נא השמימה וספר הכוכבים אם תוכל לספר אתם ויאמר לו כה יהיה זרעך, (בראשית טו, ה).
רבי אבהו אמר, הבט נא שמים אין כתיב, אלא השמימה, אמר הקב״ה בה״א בראתי את העולם, הריני מוסיף ה׳ על שמך ואת פרה ורבה״ (בראשית רבה פל״ט, יא).
הכתוב מדבר כאן על דבר היורש הרוחני, כי מקודם כתיב ״ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר, ויאמר אברם הן לי לא נתת זרע, והנה בן ביתי ירש אתי״, וכדברי חז״ל ״א״ר אלעזר, דמשק אליעזר שדולה ומשקה מתורת רבו לאחרים״ (יומא כח, ב), ואברהם חפץ שהיורש הרוחני שלו יהיה גם היורש הטבעי מי שיצא ממעיו, והקב״ה מלא את משאלתו והבטיח לו על זה, וההבטחה נתמלאה על ידי האומה הישראלית ואברהם נשאר גם עד היום אברהם אבינו, אם כי הוא גם כן מאידך גיסא ״אב המון גוים״, הנה להם, להגויים, יש זכר מהירושה, בעוד שכל הירושה לקחנו אנו.
ואם כי מתי מספר אנחנו, הנה ״ויצא אתו החוצה ויאמר הבט נא השמימה״, וכדברי חז״ל ״בה׳ בראתי את העולם, כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל הה׳, ה׳ הידיעה״, כי כל מעשי בני אדם שאיפותיהם וסיכוייהם הכל הוא רק בשביל ה׳ הידועה. ואם יש ענינים שונים בתבל המושכים את לבות המין האנושי, כמו עושר, שלטון וכבוד וגם חכמה ודעת, הנה עיקר כח המושך שלהם הוא ה׳ הידיעה, כי על ידי כל הדברים האלה משיג האדם את הפרסום והפומביות, ואם הכל, כאמור, הוא בשביל ה׳ הידועה הלא ״מה טוב חלקנו ומה נעים גורלנו״, כי האם יש עוד עם בתבל שיהיה לו ה׳ הידיעה כמונו? והיש עוד אומה ולשון כמונו, שתהא פופולרית כל כך, אם לטובה אם לרעה, כאומתנו?
״הריני מוסיף ה׳ על שמך״ ואז יתקיים בך ״ואעשה אותך לגוי גדול״ אף על פי שבמספר הננו המעט מכל העמים.
ד. ה׳ הידיעה של ארץ ישראל.
״לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך״, אבל השאלה היא איזו ארץ, הלא ארצות רבות יש בתבל? וברם הדבר, שהארץ בה״א הידיעה היא ארץ ישראל.
קטנה היא האומה הישראלית, אבל מצטיינת היא בה״א הידיעה, וקטנה היא ארץ ישראל, רק ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה, בעוד שיש ארצות המכילות מיליוני פרסאות, אבל היא הארץ בה״א הידיעה, הארץ הכי פופולרית בכל התבל ואצל כל האומות.
