״ויאמר ד׳ אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך״ (בראשית יב, א).
א. ריחא מלתא.
״ר׳ ברכיה פתח, לריח שמניך טובים שמן תורק שמך וכו׳, למה היה אברהם אבינו דומה? לצלוחית של אפופילסימון שמוקפת צמיד פתיל ומונחת בזוית ולא היה ריחו נודף, כיון שהיתה מיטלטלת היה ריחו נודף, כך אמר הקב״ה לאברהם אבינו טלטל עצמך ממקום למקום ושמך מתגדל בעולם״ (בראשית רבה פל״ט, ב).
״לא הגלה הקב״ה את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, שנאמר, וזרעתיה לי בארץ, כלום אדם זורע סאה אלא להוציא כמה כורין״ (פסחים פז, ב).
ואמנם העברי הראשון, אברהם אבינו, שההיסטוריה שלו מתחלת בפרשת גלות, בפרשת ״לך לך״, גם הוא לא הוגלה מארצו וממולדתו, רק כדי להוסיף גרים, וזהו ״ונברכו בך כל משפחות האדמה״.
אבל אם רוצים אנו לדעת מהו המכוון באמרם ״כדי שיתוספו עליהם גרים״ אפשר לנו ללמוד זאת מאברהם אבינו, שגם הגרים שלו לא היו גרים בפועל ממש, כי בשבעים נפש שירדו למצרימה לא היה אף אחד מהם, אלא רק גרים בהשפעה שבמדה ידועה הושפעו ברוח, מרוחו הגדול של אברהם, וזהו מליצת חז״ל שעל ידי טלטולו של אברהם היה ריחו נודף, וריח זהו דבר שאינו נראה ואינו ממושש בידים אלא שסוף סוף ״ריחא מלתא״, כך גם הגרים שאנו צריכים להביא על ידי גלותינו מגוי אל גוי אין הכוונה בגרים ממש, כי סוף סוף ״קשים גרים לישראל כספחת״, אלא גם כן גרים בהשפעה שיושפעו אם מעט או הרבה מריחנו הגדול, ויהיה ריחנו נודף.
ואמנם גם על זה נאמר ״ריחא מלתא״.
ב. טעותם של המתבוללים.
ובכן ה״תעודה״ הידועה שבשמה דגלו המתבוללים, היא, כפי שכבר אמרתי במקום אחר, לא המצאת אברהם גיגר, אך, להבדיל, המצאתו של אברהם אבינו, ששמע זאת מפי הקב״ה בעצמו, שה״תעודה״ של ה״לך לך״ שלו הוא ה״ונברכו בך כל משפחות האדמה״.
אלא שהמסקנה שהוציאו מזה המתבוללים היא לגמרי אחרת, מזו שהוכרזה לאברהם אבינו.
להמתבוללים הביאה התעודה להסתלקות מציון וירושלים ואילו לאברהם אבינו נאמר ״לך לך... אל הארץ אשר אראך... ונברכו בך כל משפחות האדמה״, שזאת אומרת, שרק אז ימלא את תעודתו בגולה להשפיע על כל משפחות האדמה, רק אז שלא יסיח דעתו אף לרגע בכל ההליכה שלו, בכל הגלות, את הארץ בה״א הידיעה, כלומר, שיקיים את השבועה ״אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני״.
ג. משפחות הדרות באדמה.
״ונברכו בך כל משפחות האדמה, א״ר אלעזר, מאי דכתיב ונברכו בך כל משפחות האדמה וכו׳, אפילו משפחות הדרות באדמה אין מתברכות אלא בשביל ישראל״ (יבמות סג, א).
והמפרשים יגעו למצוא את אלה המשפחות הדרות לא על האדמה, אך באדמה ממש, שעליהם יכוון בעל המאמר הנ״ל, יגעו ולא נמצאו.
אבל באמת כל גויי הארץ המה משפחות האדמה, הדירה המציאותית שלהם הוא באמת על האדמה, אבל הדירה הרוחנית שלהם היא באדמה ממש, כי מקור יניקתם הנפשית, נפש האומה, הוא רק האדמה, התחומים שעל האדמה המבדילים בין מדינה למדינה אותם התחומים גם כן מבדילים בין רוחה של אומה פלונית לרוחה של אומה אלמונית, באופן שהאדמה היא האב לנפש האומה שהיא רק התולדה שממנה היא מתהוית וממנה היא נזונית ומתפרנסת כל ימיה.
ועל כן נקראו כל גויי הארץ בשם משפחות האדמה, כי רק על ידי הגבולים שעומדים באופן מלאכותי באדמה, אותם הגבולים מבדילים בין משפחה למשפחה.
אבל לא כן האומה הישראלית שנעשית לגוי גדול דוקא על ידי ה״לך לך מארצך וממולדתך״.
ועל כן אנו אומרים ״עמי הארץ״, להדגיש כי כל העממיות שלהם בא רק על ידי הארץ.
ואלה המעמידים את כל העממיות שלנו גם כן רק על הארץ לבד, שוכחים כי במכוון לא נתן הקב״ה לאברהם את ארצו ומולדתו, אך דוקא ארץ אחרת, כדי להבליט ולהדגיש שאי אפשר לנו להיות עם הארץ בשום אופן.
ד. אין לך דבר העומד בפני הרצון.
״ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען״ (בראשית יב, ה).
אמרי אינשי ״אין לך דבר העומד בפני הרצון״, ובמאמר זה דוגלים ביחוד אלה העומדים בראש התנועה לבנין ארץ ישראל שרוצים להבליט בזה, כי רצונה של אומה שלמה יוכל להתגבר על הכל. ואמנם על זה נחוץ להוסיף את הכתוב (תהלים קכז, א) ״אם ד׳ לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו״, אבל על כל פנים גם מהכתוב הזה אנו רואים, כי אם ד׳ יבנה בית אז לא לשוא עמלו בונים בו, כלומר, כי גם על זה נאמר (דברים טו, יח) ״וברכך ה׳ אלקיך בכל אשר תעשה״.
ובלשונם של חז״ל (מגילה ו, ב) הוא ״יגעת ולא מצאת אל תאמין לא יגעת ומצאת אל תאמין״.
וזהו שאמרה התורה ״ויצאו ללכת ארצה כנען ויבואו ארצה כנען״, אם רק יוצאים ללכת ארצה ישראל אז באים שמה בעזרת השם ובסיעתא דשמיא.
ודא עקא, כי עד עכשיו הנה ״ויתהלכו מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר״, לכתחילה לא הלכנו רק ״מגוי אל גוי״, כשגרשו אותנו מגלות אחת נשאנו עינינו לגלות אחרת, כשגוי אחד הוציא אותנו ביד חזקה ובזרוע נטויה מתוך ארצו בקשנו רחמים מגוי אחר שירשה אותנו להיות אצלו בגלותא.
ובמדה מרובה הדבר תלוי בנו, שנקיים את הכתוב ״ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען״.
