A remarkable passage from Maran Harav Hutner Ztz"l!
פחד יצחק, ספר הזכרון, עמ' עא'- הלחץ הפנימי לעליה תמידית בתורה ועבודה ממעט את גודל השמחה האצורה בעובדה הפשוטה
של "היות יהודי", בלי מדרגות מיוחדות של עלייה. ובכל זה, הרי שמחת עולמים הכלולה בעובדה פשוטה זו צריכה להיות שופעת
בצינורי הנפש. ומבחינה ידועה, הרי היא תנאי מוקדם לעבודת השגת המדרגות. ונמצא מהלך כזה: שההתאמצות בהשגת המדרגות
מחלישה את השמחה של ה"מצב-בלי-מדרגות", בשעה ששמחה זו היא היא המקור הנאמן של התאמצות זו! והרי זו חובה מיוחדת
על העובד, שהרדיפה אחר השגת המדרגות לא תחליש בקרבו את השמחה הכלולה במצב של היות יהודי בלי מדרגות.
I could try to translate but it would do The Master an injustice. His point is that sometimes one gets so involved in trying to reach lofty, elevated levels of spirituality that he forgets to bask in the simple joy of being Jewish. In other words, instead of only taking pleasure in BECOMING we must learn to enjoy just BEING. This of course does not preclude a constant striving for greatness and heightened perfection. The foundation and basis of our desire to grow as Jews is the fundamental sense of unbridled joy that we are Jewish in the first place. Our society is so focused on achievement that we forget or are unaware of the profound message that the Rov conveys.
That is the nechama [consolation] after Tisha B'av. Nachamu Nachamu Ami - Be consoled be consoled! Why? Because "Ami" - you are MY nation and I love you.
Nifla mamesh!:)