בגמ' בב"ב ע"ד מבואר שרבה בר בר חנה ראה את מתי מדבר שהיו שוכבים עם ציצית ובתוס' שם כתבו דמשמע מזה שיש ציצית למתים. והתוס' כתבו שאפשר לדחות ראיה זו והביאו שבמדרש ספ"ז פ' שלח אות ל"ז איתא למה נסמכה פרשת מקושש לפרשת ציצית לומר לך מת חייב בציצית ובתוס' שם ובעוד דוכתין הקשו דאם למתים יש ציצית מ"ט יש לועג לרש בנכנס לבית הקברות בציצית ותי' התוס' בברכות יח ד"ה למחר בזה"ל "וי"ל דה"פ הכא דמביישין אותם במה שהחיים מצווים והמתים אינם מצווים וגדול המצוה וכו"'.
והנה מתוס' מבואר לכאו' דמדין אינו מצווה ועושה המתים מקיימים מצות ציצית כשלובשים ציצית בשעת מיתתם והוא לכאו' דבר פלא דהרי מתים מאחר שהם פטורים מהמצוות וכמבואר בשבת ל' דמשעה שמת נעשה חפשי מן המצוות א"כ אינו בני קיום מצוה כלל דהיום לעשותם ולא למחר לעשותם עיין ע"ז ג וא"כ איך יכולים לקיים מצוות מדין אינו מצווה ועושה?
והנה מתוס' מבואר לכאו' דמדין אינו מצווה ועושה המתים מקיימים מצות ציצית כשלובשים ציצית בשעת מיתתם והוא לכאו' דבר פלא דהרי מתים מאחר שהם פטורים מהמצוות וכמבואר בשבת ל' דמשעה שמת נעשה חפשי מן המצוות א"כ אינו בני קיום מצוה כלל דהיום לעשותם ולא למחר לעשותם עיין ע"ז ג וא"כ איך יכולים לקיים מצוות מדין אינו מצווה ועושה?
