בספ"ק דב"ב (ט"ו ע"א) נחלקו תנאים מי כתב את שמונת הפסוקים האחרונים בתורה מ"וימת שם משה" ולר"י כתבם יהושע דהיאך יכתוב משה וימת שם משה, וקאמר ליה ר"ש דאי חסר ס"ת אין זה נקרא לקוח את ספר התורה הזה, ולדעתו אין בתורה, תורת משה, חלקים שאינם שייכים למשה, "אלא עד כאן הקדוש ברוך הוא אומר ומשה אומר וכותב, מכאן ואילך הקדוש ברוך הוא אומר ומשה כותב בדמע", וצריך להבין מה התירוץ על השאלה היאך משה חי וכותב, והלא זהו דבר בלתי אפשרי הסותר את עצמו.
ביאור הדבר, כפי שנראה בזה על פי דברי המהר"ל בגור אריה, כי מכיון שמשה רבנו כבר ביכה את עצמו, שוב אין זה שקר לכתוב שמשה מת, כלומר אחר שבכי הוא קול שנשמע מתוך אובדן, והוא בעצם לא קול של חיים אלא קול של מות, קול של משהו שנאבד ואיננו ואינו קיים, לכן כשכתוב שמשה כותב בדמע, והפירוש הוא כפשוטו דהיינו משה בוכה וכותב, ממילא כשהוא בוכה וכותב הוא לא כותב שקר, כי זה נקרא שיש כאן צד מסוים שהוא כבר איננו, כשהוא כבר מבכה את עצמו הרי שהוא כבר איננו, זה כבר לא היות ולא קיום, ובזה מתורצת השאלה אפשר משה חי והוא כותב וימת שם משה.
למדנו אם כן כי בכי זה הוא קול של אובדן, זהו לא קול של חיים אלא קול של סילוק, מעתה, אותה קביעה שכביכול קבע בורא העולם באותה גזירה "אתם בכיתם בכיה של חינם אני אקבע לכם בכיה לדורות", התביעה היא, אני מעניק לכם חיים ואתם בוכים, זה נקרא בכיה של חינם שהיא בכיה בלי סיבה, ואם אתם הפכתם למות את החיים שאני נותן לכם הרי שלא תזכו באותם חיים, משום שהחיים האלו ניתנו כחיים, אולם אם בוכים עליהם הרי שהבכיה הזו בעצמה עניינה היפוך אותם חיים להיפך מכך, אם הדבר הזה הוא עבורכם מות אז אתם לא תזכו בחיים האלה והם לא יהיו איתכם, אתם לא תחיו את החיים האלה אחר שעשיתם אותם למות. [הגרמ"ש]
ביאור הדבר, כפי שנראה בזה על פי דברי המהר"ל בגור אריה, כי מכיון שמשה רבנו כבר ביכה את עצמו, שוב אין זה שקר לכתוב שמשה מת, כלומר אחר שבכי הוא קול שנשמע מתוך אובדן, והוא בעצם לא קול של חיים אלא קול של מות, קול של משהו שנאבד ואיננו ואינו קיים, לכן כשכתוב שמשה כותב בדמע, והפירוש הוא כפשוטו דהיינו משה בוכה וכותב, ממילא כשהוא בוכה וכותב הוא לא כותב שקר, כי זה נקרא שיש כאן צד מסוים שהוא כבר איננו, כשהוא כבר מבכה את עצמו הרי שהוא כבר איננו, זה כבר לא היות ולא קיום, ובזה מתורצת השאלה אפשר משה חי והוא כותב וימת שם משה.
למדנו אם כן כי בכי זה הוא קול של אובדן, זהו לא קול של חיים אלא קול של סילוק, מעתה, אותה קביעה שכביכול קבע בורא העולם באותה גזירה "אתם בכיתם בכיה של חינם אני אקבע לכם בכיה לדורות", התביעה היא, אני מעניק לכם חיים ואתם בוכים, זה נקרא בכיה של חינם שהיא בכיה בלי סיבה, ואם אתם הפכתם למות את החיים שאני נותן לכם הרי שלא תזכו באותם חיים, משום שהחיים האלו ניתנו כחיים, אולם אם בוכים עליהם הרי שהבכיה הזו בעצמה עניינה היפוך אותם חיים להיפך מכך, אם הדבר הזה הוא עבורכם מות אז אתם לא תזכו בחיים האלה והם לא יהיו איתכם, אתם לא תחיו את החיים האלה אחר שעשיתם אותם למות. [הגרמ"ש]
