Rav Moshe Tzuriel is one of those rare breed of people [if not the only one] who learned both in Ner Yisrael in Baltimore and then by Rav Tzvi Yehuda Kook in Yerushalayim. He served for 18 years as mashgiach in Shaalvim and is a prolific author. His most important work [in my humble opinion] is his 5 volume אוצרות הראי"ה which is a veritable treasure of divrei Torah from Maran ztz"l. Check it out!
His articles and books are characterized by clarity and cogency [usually...]. They are all interesting and highly recommended. Here is an article on the status of the Israeli government.
Main points:
- The Rambam says that every public appointee must have Yiras Shomayim. Otherwise he may not be appointed. Our government officials generally don't. [Netanyahu is a Levi on both sides and the Torah says about Leviim נתונים נתונים המה לי בתוך בני ישראל - they are dedicated to Hashem but I am not sure he sees himself that way. His grandfather, Rav Noson Millikovsky was eulogized by Rav Kook. He also claims that he is descended from the Vilna Gaon. That would explain why he doesn't wear a shtreimel on Shabbos and Rabbeinu Tam tefillin....]
- Rav Kook says that we should be mekarev the sinners as long as they don't try to take leadership roles.
- Even Rav Tzvi Yehuda would not say about our present government that they are considered a "מלכות". [Note: This was written 12 years ago after the government expelled the Jews from Amona].
- People are misled by their yetzer hara and personal bias.
יחס לממשלת ישראל הנוכחית (דברי הראי"ה והרצי"ה)
כבר נפסק ברמב"ם (הל' מלכים פ"א ה"ז) "וכל מי שאין בו יראת שמים, אע"פ שחכמתו מרובה, אין ממנין אותו למינוי מן המינויין שבישראל". כלומר אם ראשי השלטון בישראל אינם מאמינים בקדושת התורה וחיוב קיום המצוות, אין לגיטימיות לשלטונם. למרבה הצער, בסוף תקופת הגלות, דווקא "פרי באושים" הללו יהיו שופטים ומנהיגים את העם (זהר ח"ג דף קכה ע"ב). העם סובל הרבה מטעויותיהם. אנו רואים אצלם היום "שנאת ישראל".
לפי ההיגיון היה צריך להיות דין שווה בין לישראל ובין לנכרי. אבל אנו עדים שכאשר מדובר בערבי, שומרים על זכויות יסוד האדם וחירותו. ואם מדובר במתנחל, או בחרדי, הוא מופקר. סיבת שנאה זו היא מפני שיש אצל אותם מנהיגי שקר צער ויגון נורא על שנולדו יהודים. הם רואים שכמעט כל העולם שונא יהודים, והם עצמם אינם שומרי תורה ומצוות. לכן לא מוצאים טעם והסבר הגיוני לסבלם כשנואים. ולכן כועסים ונוקמים בכל דבר הבא להזכיר להם מורשת אבותיהם.
על צרה זו של מנהיגות המתנכרת לערכי תורתנו, התייחס מרן הרב קוק בשנת תרע"ח, ואמר: "חלילה לדחות 'נפשות תועות' כל זמן שלא יתפרצו לקחתלהם קרנים לומר שהם הם קברניטיה של האומה, שיפלסו לה אורח חיים חדש, לקוח בהקפה מהמודרניות האירופית, שהיא כסף סיגים מצופה על חרסי האליליות הקדמוניה וכל זוהמת שפלותה; שעליה הננו נלחמים ועוד נלחם בכל עוז רוח ה' אשר תשגבנו סלה" ("אגרות הראי"ה", ח"ג עמ' קנז). וברור שאין כוונתו למלחמה פיזית, אלא רעיונית, לבטא שהם פסולים מלהנהיג שלטון עלינו.
על דברי חז"ל הקשים: "גדולה שנאה ששונאים עמי הארץ לתלמידי חכמים יותר משנאה ששונאים אומות העולם את ישראל" (פסחים מט ע"ב עיי"ש תוספות ד"ה יש אומרים, שלא מדובר ח"ו על כל עמי הארץ, כי אם בסוג מסויים ארסיי) אמר לי מו"ר ר"ש דביר כי המתנחלים בזמננו הם המייצגים את דברי התורה על ארץ ישראל, ולכן הם בעיני שלטונות הרשע באותה הקטגוריה של תלמידי חכמים. לכן הם נרדפים כה במרירות ובשצף קצף.
האם הרב אברהם יצחק קוק היה מתייחס לסמכותה של ממשלת ישראל כמו "מלכות"? ברור הדבר שלא היה יכול להביע דעה על כך כיון שנפטר כשלש עשרה שנה לפני קום המדינה. הוא לא שמע על גניבת ילדי תימן. הוא לא חזה המלחמה המרה נגד חינוך דתי. הוא לא היה יכול לצפות שבמדינת ישראל לא יפרעו משכורתיהם של רבני העיירות למשך שנתיים, וימנעו תקציבים מהמועצות הדתיות עד חדלון פעילותם. גם אותו משפט בו דיבר על "מדינת ישראל" ("אורות", עמ' קס, פסקא ז') הוא ברעיון האידיאלי, ולא על שום "מדינה" בפועל בימיו. אדרבה, המעיין במאמרו "אפיקים בנגב" (מובא ב"אוצרות הראי"ה" מהד' תשס"ב, ח"ב עמ' 121-122) נוכח שהכופרים בתורת ישראל יצאו מן האחוה הלאומית.
וכאשר הראי"ה כותב כי כל הכיתות בישראל יש ביניהם אחדות בסיסית, הוא תולה זאת באמונתם השורשית בסמכותה של התורה. אבל אם זו חסרה, הכל חסר. זו לשונו: "התורה כולה שמכללת בעז סגולותיה וכו' את הכלל כולו וכל פרטיו, היא התריס מפני הפירודים וכו' שמאחד את כולם בכללות קיומה של תורה, מלבד הרשעים המוחלטים העוקרים בית ישראל ופורקים (עולה) [עול שלה] העליון ביד רמה" עכ"ל לענייננו. זאת אומרת גם מחללי שבתות או שאר עבירות, אם עדיין מאמינים בסמכות התורה הם בכלל האחדות, וכמו שכתב הרמב"ם בסנהדרין (פרק חלק, סוף י"ג יסודות).
ובכלל יש לנו לתמוה על כמה תלמידי חכמים בדורנו הנוהגים סלקטיביות בדברי הראי"ה, ובוחרים לעצמם ציטטות מובחרות ומעלימים מהציבור שאר ציטטות. יש לעמול ולעיין ולברר כל מכלול דבריו. ובמיוחד על כולנו ללכת בעקבות מרן הראי"ה, אשר חינך כי על כל אדם לבחון את דרכיו מחדש, כל יום ביומו. "שדרך החיים הוא דבר שתמיד ב"עמוד ולמוד" קאי" ("אגרות", ח"ב דף רפז). ודאי כל תלמיד חכם רציני צריך להיות משוחרר מקונספציות [מושגים] ישנים, ולדון כל מצב חדש בנפרד.
ולעניין הגאון ר' צבי יהודה קוק, נראה לי ברור שלא היה מכריז על סמכותה של ממשלתנו הנוכחית כ"מלכות". בעת אשר ראש הממשלה בגין פתח בצעדים לקראת אוטונומיה, קם הרב צבי יהודה בגבורת אריה להלחם נגד מסירת חלקי ארץ ישראל לגויים. עיין ספר "להלכות ציבור", שיצא בהסכמה של הרב צבי טאו (ישיבת הר המור). שם כתב הרב צבי יהודה: "ממשלה יהודית שהיא עושה ליהודים בארץ חייהם הגבלת תחום מושב וכו' צריך בירור מרובה על אמיתת ערכה וזכותה" (עמ' קכט). וכאשר רה"מ גולדה מאיר צירפה ג' ערבים לממשלתה, כי מפלגתה היתה במיעוט בכנסת, זעק הרב צבי יהודה "תמיד אמרתי לפעול בתוך הממשלה. אבל עכשיו זו לא ממשלה, [אלא] זה שגעון" (שם, דף רמח). ושוב באותה תקופה: "מאז החרפה הנוראה של הקמת ממשלת מיעוט, מאז אין מה לדבר אלא רק על מושג אחד, חילול השם. עכשיו אין ממשלה ואין כלום" (דף רמט). וכאשר הממשלה העיקשת (של אז) המשיכה בתכניותיה למסור חלק מארץ ישראל לגוים, הכריז: "יש להזכיר ולקבוע היסודות הראשונים. הממשלה היא בשביל העם, ולא העם בשביל הממשלה" (שם, דף קסב).
הרואה את דברי הרב צבי יהודה, ויותר מזה מי שהכיר אותו אישית, יודע שבשום אופן לא היה מכתיר ממשלת זדון בתואר "מלכות". ויש כאן העלמה, או בשגגה או בזדון. ויש לזה שתי סיבות:
אלו שמטעים את הציבור בשוגג, הוא מפני חוסר עיון ולימוד במקורותינו. ספר "מסילת ישרים" (פרק ג') כתב על מחוסרי הזהירות: "כי מי שהוא עדיין חבוש במאסר יצרו, אין עיניו רואות את האמת ואינו יכול להכירה. כי היצר מסמא את עיניו ממש וכו' וכו'. כי הנה חושך הלילה שני מיני טעויות אפשר לו שיגרום לעין האדם. או יכסה את העין עד שלא יראה מה לפניו כלל. או שיטעה אותו עד שייראה לו עמוד כאילו הוא אדם, ואדם כאילו הוא עמוד" עיי"ש שהאריך. כלומר הבלתי מעין יפה ייכשל להתיר את האסור ולאסור את המותר, כי הוא דן בשטחיות. ולכן יעברו הללו על הפסוק בדהי"ב (יט, ב).
ויש שהטעו את הציבור מפני נגיעות אישיות. "מסילת ישרים" (פרק ה) כותב על הגורמים לחוסר זהירות, והגורם השלישי שהוא מונה הוא ההתחברות "לטפשים ולחוטאים". "כי הנה אנחנו רואים וכו' [שהנכשלים] יעברו איזה דברים מהתורה כדי שלא ילעגו עליו חבריו או כדי להתערב עמהם. הוא מה ששלמה מזהיר 'ועם שונים אל תתערב' וכו' 'לך מנגד לאיש כסיל' עכ"ל לענייננו. בתקופה האחרונה, חלק מראשי ישיבות ההסדר, וכן חלק מראשי המכינות הקדם צבאיות, אותם אשר אמרו לתלמידיהם לא לסרב לפקודת הגירוש מגוש קטיף, עשו זאת מפני טובת הנאה של ישיבותיהם ומוסדותיהם. זאת בין מפני תקציבים שהם מקבלים ממשרדי ממשלה, ובין מפני יחסים אישיים טובים עם ראשי הצבא ופקידים חשובים במשרדים ממשלתיים, וכבר הושפעו ע"י זה.
בזמנו כתב הגאון הגדול ר' אברהם שפירא (לשעבר הרב הראשי לישראל) במאמרו שהובא ב"ויעמידיה יעקב לחק", של פרופ' אליאב שוחטמן, מהד' ב' עמ' 68-72) כי כל רב או מורה הוראה שיש לו הנאה אישית מהדבר בו הוא דן, פסול לפסוק בעניין. והביא מעשה עם הסמ"ע שטעה בדין בדבר שהיתה לו נגיעה (שו"ת כתב סופר, יו"ד סי' קט).
ולכן סבורים אנו שהמחנכים תלמידים לשמור יחסי "מלכות" לשלטוננו הנוכחי, מדברים מן הגות ליבם, ואין לזה שייכות לדברי הראי"ה והרצי"ה אשר דברי כבוד שדיברו נאמרו בסיטואציות אחרות ושונות מאשר בימינו.
