לזכות הרב יצחק בן ברכה וכל ב"ב
ר' שמואל בנימין בן תשנה רחל לאה וכל ב"ב
Many of the great Acharonim discuss the issue of whether or not it is forbidden to ride a bicycle on Shabbat. Hagaon Harav Yosef Mesas zt”l (Chief Rabbi of Haifa) writes that riding a bicycle is forbidden on Shabbat, for we are concerned that the bicycle will break as one is riding it and the rider will then come to fix it on Shabbat. We must therefore enact a decree prohibiting riding bicycles on Shabbat just as our Sages prohibited playing musical instruments on Shabbat, lest one come to repair them on Shabbat.
It is correct that our Sages outlawed playing musical instruments on Shabbat because they were concerned that one would come to fix them on Shabbat as is actually the case where many musicians, even nowadays, tune the cords of their instruments anew every time they play, which indeed constitutes a Torah prohibition on Shabbat. Thus, our Sages decreed that one may not play musical instruments on Shabbat.
The same should seemingly apply to bicycles in that were our Sages to prohibit riding them on Shabbat lest they break down, we would surely comprehend the reason for their decree and we would absolutely prohibit riding bicycles for this reason. However, since bicycles did not exist in the days of the Sages of the Talmud and the Torah luminaries of our generation do not have the authority to make new decrees on the Jewish nation, this cannot be the premise for prohibiting bicycle riding on Shabbat.
Rabbeinu Yosef Haim zt”l, author of Ben Ish Hai and Rav Pe’alim, writes likewise that since we do not have the authority to enact new decrees like the Sages in the time of the Talmud did, we cannot compare the decree prohibiting playing musical instruments on Shabbat to riding a bicycle on Shabbat. He therefore concludes that according to the letter of the law, one may ride a bicycle on Shabbat.
Hagaon Harav Azriel Hildsheimer zt”l writes that it is prohibited to ride a bicycle on Shabbat because the wheels of the bicycle make “ditches” in the ground and this constitutes the forbidden work of “ploughing” on Shabbat. Maran Harav Ovadia Yosef Shlit”a rejects this view and writes that since the ditches in the ground are not being made by a plough, rather, they are being made indirectly by riding a bicycle in addition to the fact that that the ditch is being made does not interest the rider, there is no need to be stringent on account of this claim.
However, halachically speaking, Maran Harav Ovadia Yosef Shlit”a (in his Chazon Ovadia-Shabbat Part 4 page 43, as well as in his Responsa Yabia Omer Volume 10 in his comments on the Responsa Rav Pe’alim) agrees that riding a bicycle on Shabbat is prohibited based on what the Gemara in Masechet Shabbat (113a) writes, “’If you shall turn away your foot because of the Shabbat-by not making your ways,’ your mode of walking on Shabbat should not be like your mode of walking during the weekdays.” The Poskim derive from this Gemara that one may not run on Shabbat, as we shall discuss in the following Halacha.
Thus, since bicycle-riding is meant for traveling a long distance which is not the usual way of walking on Shabbat, it is forbidden to ride bicycles on Shabbat. He proceeds to bring many sources to defend his opinion, one of which is based on the Gemara in Masechet Beitzah (25b) which states that one may not go out in a chair on Shabbat. This refers to the custom of an important figure sitting in a chair and being carried around by people to his destination of choice (as is common in some lands in the Far East even today). Our Sages prohibited this practice on Shabbat, for this is not respectful to the Shabbat as this is considered a weekday mode of travel. Maran Shlit”a brings other reasons to be stringent as well.
Thus, halachically speaking, one should not be lenient to ride a bicycle on Shabbat; even if one is doing so for the purpose of performing a Mitzvah, one should still act stringently regarding this matter. [Halacha yomit]
----
You are correct that the consensus of rabbinic opinion forbids riding a bicycle on Shabbat (- except perhaps a bicycle that is obviously a child's toy, such as a three wheeler). Though the reason for this prohibition is not necessarily only because of the chain. In an answer on this site Rabbi Lewis writes :-
"Rav Waldenberg (Tzitz Eliezer 7; 30) brings three reasons to prohibit bicycle riding on Shabbat:
1. One might ride out of the Eruv
2. One might come to repair or fix if broken
3. It's a daily activity not in the spirit of Shabbat"
Even with a chainless bicycle these problems exist, as I assume the problem of a puncture still exists, as well as the other issues.
So, even with a chainless bicycle one should refrain from riding on Shabbat.[yeshiva.org]
It is correct that our Sages outlawed playing musical instruments on Shabbat because they were concerned that one would come to fix them on Shabbat as is actually the case where many musicians, even nowadays, tune the cords of their instruments anew every time they play, which indeed constitutes a Torah prohibition on Shabbat. Thus, our Sages decreed that one may not play musical instruments on Shabbat.
The same should seemingly apply to bicycles in that were our Sages to prohibit riding them on Shabbat lest they break down, we would surely comprehend the reason for their decree and we would absolutely prohibit riding bicycles for this reason. However, since bicycles did not exist in the days of the Sages of the Talmud and the Torah luminaries of our generation do not have the authority to make new decrees on the Jewish nation, this cannot be the premise for prohibiting bicycle riding on Shabbat.
Rabbeinu Yosef Haim zt”l, author of Ben Ish Hai and Rav Pe’alim, writes likewise that since we do not have the authority to enact new decrees like the Sages in the time of the Talmud did, we cannot compare the decree prohibiting playing musical instruments on Shabbat to riding a bicycle on Shabbat. He therefore concludes that according to the letter of the law, one may ride a bicycle on Shabbat.
Hagaon Harav Azriel Hildsheimer zt”l writes that it is prohibited to ride a bicycle on Shabbat because the wheels of the bicycle make “ditches” in the ground and this constitutes the forbidden work of “ploughing” on Shabbat. Maran Harav Ovadia Yosef Shlit”a rejects this view and writes that since the ditches in the ground are not being made by a plough, rather, they are being made indirectly by riding a bicycle in addition to the fact that that the ditch is being made does not interest the rider, there is no need to be stringent on account of this claim.
However, halachically speaking, Maran Harav Ovadia Yosef Shlit”a (in his Chazon Ovadia-Shabbat Part 4 page 43, as well as in his Responsa Yabia Omer Volume 10 in his comments on the Responsa Rav Pe’alim) agrees that riding a bicycle on Shabbat is prohibited based on what the Gemara in Masechet Shabbat (113a) writes, “’If you shall turn away your foot because of the Shabbat-by not making your ways,’ your mode of walking on Shabbat should not be like your mode of walking during the weekdays.” The Poskim derive from this Gemara that one may not run on Shabbat, as we shall discuss in the following Halacha.
Thus, since bicycle-riding is meant for traveling a long distance which is not the usual way of walking on Shabbat, it is forbidden to ride bicycles on Shabbat. He proceeds to bring many sources to defend his opinion, one of which is based on the Gemara in Masechet Beitzah (25b) which states that one may not go out in a chair on Shabbat. This refers to the custom of an important figure sitting in a chair and being carried around by people to his destination of choice (as is common in some lands in the Far East even today). Our Sages prohibited this practice on Shabbat, for this is not respectful to the Shabbat as this is considered a weekday mode of travel. Maran Shlit”a brings other reasons to be stringent as well.
Thus, halachically speaking, one should not be lenient to ride a bicycle on Shabbat; even if one is doing so for the purpose of performing a Mitzvah, one should still act stringently regarding this matter. [Halacha yomit]
----
You are correct that the consensus of rabbinic opinion forbids riding a bicycle on Shabbat (- except perhaps a bicycle that is obviously a child's toy, such as a three wheeler). Though the reason for this prohibition is not necessarily only because of the chain. In an answer on this site Rabbi Lewis writes :-
"Rav Waldenberg (Tzitz Eliezer 7; 30) brings three reasons to prohibit bicycle riding on Shabbat:
1. One might ride out of the Eruv
2. One might come to repair or fix if broken
3. It's a daily activity not in the spirit of Shabbat"
Even with a chainless bicycle these problems exist, as I assume the problem of a puncture still exists, as well as the other issues.
So, even with a chainless bicycle one should refrain from riding on Shabbat.[yeshiva.org]
---------------
שו"ת יביע אומר חלק י - אורח חיים סימן נה
ב) ח"א בעמוד הרביעי, בהשמטה לדף כד ע"א, בדין הרכיבה על אופנים בשבת, בד"ה עוד שמעתי אומרים וכו', שאין לחוש שמא יתקלקל ויבא לתקנו בשבת, שאין לנו לגזור גזרות מדעתינו. והאריך בראיות לזה. ויש להוסיף מ"ש בשאילת יעב"ץ ח"ב (ס"ס כה), שיש להתרחק מלגזור גזרות חדשות, שגורמות לצאת מהן תקלות רבות, והפסדן מרובה משכרן, ודיינו בגזרות חז"ל והסייגים שלהם. וע"ע בשאילת יעב"ץ ח"ב (סי' קנ אות ד). ע"ש. והנה הרה"ג רבי יעקב חיים סופר בספר כף החיים (סי' תד סק"ח) הביא דברי הרהמ"ח (סי' כה), שהתיר לרכוב על אופנים בשבת בעיר שיש בה עירוב. ובכל זאת סיים להחמיר, משום גזרה דשמא יתקלקל ויבא לתקנו בשבת. ע"ש. ואפשר שלא ראה מ"ש הרהמ"ח בהשמטה כאן, שלא רצה לחוש לזה. ומ"ש בשו"ת ישכיל עבדי ח"ג (חאו"ח סי' יט אות ד), וכמדומני ששמעתי מפי מגידי אמת שהיו אומרים שאחר שנודע להגרי"ח טיב תהלוכי האופנים, הדר הוא לכל חסידיו, והורה לאסור. ע"כ. (וע"ע בשו"ת ישכיל עבדי ח"ה חאו"ח סי' מ אות ו והלאה). אני אומר שאין להאמין לשמועתו. וכבר שאלו את רבני בבל הזקנים שעלו מבבל לארץ ישראל, אם נכונה השמועה הנ"ל, והשיבו, שמעולם לא שמעו שהגרי"ח חזר בו מזה. והרי ידוע שהרב לשונו עט סופר מהיר, ואילו חזר בו היה כותב כן באחד מחיבוריו שנדפסו לאחר החיבור הזה. צא ולמד ממ"ש הרהמ"ח בסוף ימיו בספר ידי חיים (עמוד ר), להעמיד דבריו, שמותר לנסוע על אופנים בשבת, שאפילו אם נמצא טעם לומר שאילו היה בזמן חז"ל היו אוסרים אותו בשבת משום גזרה, דשמא יתקלקל ויבא לתקנו בשבת, עכ"ז כיון שרבותינו הראשונים שהיה בידם כח לאסור דבר המותר משום גזרה, אינם מצויים עתה לאוסרו משום גזרה זו, אנו אין לנו כח לאסור את המותר משום גזרה, אף על פי שאנו מדמים הדבר לאותו דבר שגזרו בו חז"ל. עכת"ד. הא קמן שהרהמ"ח עומד על דעתו דעת עליון בכחא דהיתרא. פוק חזי כיו"ב מ"ש הגאון מהר"ש בשו"ת נודע ביהודה מה"ת (חיו"ד סי' כט), אני שולח לכבודו העתק תשובת אדוני אבי הגאון (מחבר הנודע ביהודה) להגאון מטווריג, שכל דג שקשקשיו נקלפים מן העור ע"י שריה במי אפר או ע"י פעולה אחרת, דג טהור הוא, ומותר באכילה. ותמיהני על כבודו שכתב שאדוני אבי חזר בו מהוראתו ואסר, ושכן ציוה למר לשלוח את אגרת ההדרנא להרב מטווריג, ואני אומר דבר זה שקר מוחלט, כי ידוע לכל גודל צדקת אאמו"ר הגאון ז"ל, ואשר היה מהיר וזריז במלאכת הכתיבה ובהלכה, ואם איתא לדברי מר, מדוע לא כתב בעצמו להגאון מטווריג שהיה כמה שנים מאוכלי שלחנו של אדוני אבי הגאון ז"ל, שהוא חוזר בו מהוראתו, ולא היה סומך על מר להיות שלוחו להודיע הדבר אל הרב ההוא, ובודאי שאילו חזר בו לא היה נח ושקט מלשלוח אגרות ע"י גמלא פרחא, ולפרסם האיסור שלא יכשלו באיסור דג טמא, ועוד שאיך לא חש לתקלה למחוק תשובה זו שהשאיר אחריו ברכה או לכתוב בצדה שהוא חוזר בו. ולכן טובה לו השתיקה, ומצוה שלא לומר דבר שלא נשמע, ושאין להאמינו. ועוד שלא נמצא שום העתק מן האגרת שכתב למר, לדבריו, ופשיטא שאין מר נאמן בזה מאחר שאין בידו עתה גוף האגרת ומרחיק עדותו לומר ששלח האגרת להרב מטווריג, ונאבדה. גם למה לא הודיע הרב מטווריג דבר זה לפרסמו ברבים. וכבר אמרו (ביבמות עז א) כל ת"ח שמורה הלכה ובא, אם לאחר מעשה אין שומעים לו, ופירש רש"י, דשמא מחמת המעשה שבא לידו אמרה, והנימוקי יוסף כתב דחיישינן דילמא אמר בדדמי. ואפשר שמעלתו שמע מפי אחד מארחי פרחי, אשר זכרונו כוזב לו לומר שאדוני אבי חזר בו, ולא היו דברים מעולם. ע"ש. וכ"כ כיו"ב החזון איש או"ח (סי' לט אות טו דף ס ע"א). ע"ש. וע' להגאון רבי סלימאן מני (בנו של הגה"ח רבי אליהו מני), בשו"ת מעשה אליהו (סי' כז עמוד קכב ב) שנשאל בדין האופנים, וכתב, שהגרי"ח בשו"ת רב פעלים ח"א (סי' כה) כתב להתיר במקום מצוה גדולה, ואף על פי שלפע"ד יש להחמיר, אכן יען שיצא הדבר להתיר מפי הגרי"ח אשר רוב תושבי בגדאד קבלו הוראותיו, לא אשיב עליו דבר. ע"כ. וגם הוא לא שמע שהגרי"ח חזר בו. וע"ע להגאון רבי רחמים חויתה הכהן זצ"ל בשו"ת שמחת כהן ח"ז (סי' מב עמוד קח והלאה), מ"ש להשיב ע"ד הרב ישכיל עבדי הנ"ל. וכן דעת הגאון ר' שמעון גרינפלד בשו"ת מהרש"ג ח"ב (סי' יג) להתיר. ומ"ש בשו"ת מים חיים ח"א (סי' רכח) לאסור מטעם שמא יתקלקל ויתקנו בשבת, "וגם מטעם שהרכיבה עצמה חשיבא מלאכה", דבריו תמוהים, ולא ניתנו להכתב. וע"ע במש"כ בשו"ת יחוה דעת ח"ב (סי' נב עמוד קצח בהערה). ובהליכות עולם ח"ד (עמוד רמב והלאה). ואכמ"ל.
שו"ת ציץ אליעזר חלק ז סימן ל
(א) מה ששאלני על אודות רכיבה על אופניים בשבת. הנה אמנם בשו"ת רב פעלים ח"א חאו"ח סי' כ"ה כותב צדדים להתיר זה בהיות שמהלך מאליו על ידי אדם היושב בו ודוחה את הגלגלים ברגליו ע"ש ובההשמטות שבראש הספר.
אבל לפענ"ד יש מקום לדון ולדחות כל דבריו שם בזה. ואת דעתי על כך כבר חויתי בספרי שו"ת ציץ אליעזר ח"א סי' כ"א אות כ"ז מדי דייני שם על אודות נסיעה ברכבת המתנהגת ע"י עכו"ם, וזאת הלכה העלתי דנראה פשוט שאסור לנסוע בשבת או יום טוב על אופנים אפי' בתוך התחום מג' טעמים (א) גזירה שמא יצא חוץ לתחום (ב) משום עובדין דחול ושבות דאורייתא בזה דאינו שובת וגופו נע ונד, והבאתי סמוכין לזה מדברי הרמב"ן עה"ת ושו"ת חתם סופר ח"ו סי' צ"ז. (ג) יש בזה גם הגזירה של שמא יתקן מנא שבהרבה פעמים מתפוצץ הגומי מסביב לגלגל או מתרוקן האויר ויבוא לתקן אותו או למלאות אויר בגומי וכדומה.
ורק לחומרא הוא דכתבתי בספרי צ"א ח"ד סי' ד' אות ח' לצרף דברי הרב פעלים בזה. והוא מדי דברי על הצורך של הסעת מכונית משטרה ניידת בשבת ושתונהג ע"י שוטר ערבי, ועלתה גם הצעה לקחת תחליף במקום מכוניות - ניידות את אופניים - פשוטים, בשם כתבתי להוסיף לחזק את ההצעה בצירוף דברי הרב פעלים כיעו"ש, אבל בלעדי זה לפענ"ד ברור ופשוט דאיסור גמור הוא לרכוב על אופניים בשבת וכנ"ל בח"א שם.
וכל עין רואה גם זאת דרכיבה על אופניים בשבת מביאה בתוצאותיה לעוד כמה וכמה חילולים וזילזולים בכבוד שבת ואזהרותיה, וד"ל.
(ב) ומה מאד שמחתי כאשר כעת מצאתי חבר גדול לי בספר שו"ת שאילת יעקב, שנזדמן לידי, שמחברו היה רב גדול מגדולי הונגרי' וחתנו של המהר"ם שיק ז"ל. ובסימן מ"ה מספרו שם נשאל ג"כ על כך על אודות המרכב שנתחדש בזמנינו שקורין ביציקעל /אופניים/ שיושב אדם על הכלי המתגלגל ממקום למקום ע"י האדם היושב עליו אם מותר לרכוב עליו בשבת, והשיב לאיסורא, ונימק הדבר כנימוקי האיסור שכתבנו, וכתב דאפילו בחצירו אסור מחשש שמא יעבירנו דהרי אפילו במצוה חמורה גזרו כן כ"ש בזה דאין מצוה, ואדרבה כאן מסתבר יותר לגזור בזה דהרי כל עיקרו של כלי זה הוא לרכוב עליו בחוצות (זהו במקום שאין עירוב) ובעיקר כתב לאסור מטעמא דכתבנו גם אנו משום שמא ישבר ויתקננו, וכמו"כ כתב לאסור ג"כ עפ"י הח"ס שהבאנו, ובנמקו דאם מרן הח"ס כ"כ על הנסיעה באייזענבאהן /רכבת/ מפני שלפעמים מתנדנד מקרי טרחא כ"ש בזה שכל רכיבתו הוא ע"י גופו ותנועותיו פשיטא דאסור לפ"ד הרמב"ן אשר מפורשים ממש בנחמיה, והוסיף לכתוב ג"כ דבלא"ה הוא עובדא דחול ולפעמים רוכבים כן ממקום למקום ויחשדוהו שיצא חוץ לתחום או למסחרו כו'. והאריך בכל האמור.
וכפי הנראה היה בשם רב אחד שכתב להתיר הדבר לכן מסיים השאילת יעקב שם דברי תשובתו בלשון זה: הנה מעולם לא נשמע שירכוב עליו א' בש"ק כ"א המוחזק לקל ואיך יבא רב אחד להתיר כזה דמילתא דתמיהא אין להורות כגמ' פסחים ד' נ"א, וח"ס אמר חדש אסור מה"ת, ע"כ א"א להאמין שרב מורה הוראה שיש בו יראת ה' ית"ש יהין להתיר כזה. ומי שהתירו השי"ת יחזירהו בתשובה שיתקן את זה עכ"ל, והדברים מדברים בעדם.
וראיתי מ"ש בזה גם בספר שו"ת מהרש"ג ח"ב סוס"י י"ג, אבל דבריו אינם מובנים לי, ולא נחית שם כלל לדבר על אודות מה שיש לחוש בזה לשמא יתקן וכן גם לשבות דאורייתא עפ"י הרמב"ן כנ"ל, וקדחי רק הטעם של עובדין דחול, שאין האיסור ברור, וכפי הנראה דמכיון דהיה לו בנידון שדן שם טעמא דאיסורא משום איסור הוצאה מרשות לרשות, כמבואר שם בדבריו, לא מצא כבר לנחוץ ליכנס גם ליתר חששות האיסורים שיש לומר בזה, אבל באמת גם במקום שליכא לחוש לאיסור הוצאה. בכל זאת יודה ג"כ שיש לאסור משום שאר החששות דאיסורא שיש לומר בזה וכנ"ל, ובפרט דברור הדבר שיודה לאסור משום חששא דשמא יצא גם חוץ לתחום שזהו כמעט כענף היוצא משורש האיסור של הוצאה שהמהרש"ג בעצמו כותב שישנו בזה.
(ג) וראה ראיתי גם בספר כף החיים על או"ח סי' ת"ד סק"ח שכותב מכמה נימוקים להשיג על דברי הרב פעלים הנ"ל, ומסיים דכן הוא המנהג בארץ צבי שאין הולכין באופנים לא בשבת ולא ביום טוב אפי' בתוך העיר שיש בה עירוב עיין שם. והמנהג הוא לדעתי מכח האיסור הברור שישנו בזה.
וגם לרבות מה שראיתי בספר ישכיל עבדי ח"ג חאו"ח סי' י"ב סעי' ה' אות ד' שכותב ששמע מפי מגידי אמת מחו"ר בבל רבתי שהיו אומרים כי גם הגאון בעל רב פעלים בעצמו אח"כ כשהכיר בטיב תהלוכי האופנים הדר הוא לכל חסידיו לאסור. וחוזר להזכיר משמועה זאת ששמע להלן בדבריו בסי' י"ט אות ד', וכן בחלק ה' מספרו חאו"ח סי' מ' עיין שם [ויעו"ש בישכיל עבדי שהעלה בזה ג"כ לאיסורא עיין שם]. ואכן אין הקדוש ברוך הוא מביא ח"ו לצדיקים תקלה על ידן.
(ד) לזאת אין להאריך יותר כי אם לחזור ולכפול דאיסור הרכיבה על אופנים בשבת או יום טוב הוא לדעתי ברור ופשוט והחובה על רבני ישראל די בכל אתר לגדור הדבר בגדרים שלא יבואו לפרוץ בזה, ואם חלילה נפרצה כבר מחיצת הכרם בזה באיזה מקום, או מקומות, אומרים להם גדור.
(א) מה ששאלני על אודות רכיבה על אופניים בשבת. הנה אמנם בשו"ת רב פעלים ח"א חאו"ח סי' כ"ה כותב צדדים להתיר זה בהיות שמהלך מאליו על ידי אדם היושב בו ודוחה את הגלגלים ברגליו ע"ש ובההשמטות שבראש הספר.
אבל לפענ"ד יש מקום לדון ולדחות כל דבריו שם בזה. ואת דעתי על כך כבר חויתי בספרי שו"ת ציץ אליעזר ח"א סי' כ"א אות כ"ז מדי דייני שם על אודות נסיעה ברכבת המתנהגת ע"י עכו"ם, וזאת הלכה העלתי דנראה פשוט שאסור לנסוע בשבת או יום טוב על אופנים אפי' בתוך התחום מג' טעמים (א) גזירה שמא יצא חוץ לתחום (ב) משום עובדין דחול ושבות דאורייתא בזה דאינו שובת וגופו נע ונד, והבאתי סמוכין לזה מדברי הרמב"ן עה"ת ושו"ת חתם סופר ח"ו סי' צ"ז. (ג) יש בזה גם הגזירה של שמא יתקן מנא שבהרבה פעמים מתפוצץ הגומי מסביב לגלגל או מתרוקן האויר ויבוא לתקן אותו או למלאות אויר בגומי וכדומה.
ורק לחומרא הוא דכתבתי בספרי צ"א ח"ד סי' ד' אות ח' לצרף דברי הרב פעלים בזה. והוא מדי דברי על הצורך של הסעת מכונית משטרה ניידת בשבת ושתונהג ע"י שוטר ערבי, ועלתה גם הצעה לקחת תחליף במקום מכוניות - ניידות את אופניים - פשוטים, בשם כתבתי להוסיף לחזק את ההצעה בצירוף דברי הרב פעלים כיעו"ש, אבל בלעדי זה לפענ"ד ברור ופשוט דאיסור גמור הוא לרכוב על אופניים בשבת וכנ"ל בח"א שם.
וכל עין רואה גם זאת דרכיבה על אופניים בשבת מביאה בתוצאותיה לעוד כמה וכמה חילולים וזילזולים בכבוד שבת ואזהרותיה, וד"ל.
(ב) ומה מאד שמחתי כאשר כעת מצאתי חבר גדול לי בספר שו"ת שאילת יעקב, שנזדמן לידי, שמחברו היה רב גדול מגדולי הונגרי' וחתנו של המהר"ם שיק ז"ל. ובסימן מ"ה מספרו שם נשאל ג"כ על כך על אודות המרכב שנתחדש בזמנינו שקורין ביציקעל /אופניים/ שיושב אדם על הכלי המתגלגל ממקום למקום ע"י האדם היושב עליו אם מותר לרכוב עליו בשבת, והשיב לאיסורא, ונימק הדבר כנימוקי האיסור שכתבנו, וכתב דאפילו בחצירו אסור מחשש שמא יעבירנו דהרי אפילו במצוה חמורה גזרו כן כ"ש בזה דאין מצוה, ואדרבה כאן מסתבר יותר לגזור בזה דהרי כל עיקרו של כלי זה הוא לרכוב עליו בחוצות (זהו במקום שאין עירוב) ובעיקר כתב לאסור מטעמא דכתבנו גם אנו משום שמא ישבר ויתקננו, וכמו"כ כתב לאסור ג"כ עפ"י הח"ס שהבאנו, ובנמקו דאם מרן הח"ס כ"כ על הנסיעה באייזענבאהן /רכבת/ מפני שלפעמים מתנדנד מקרי טרחא כ"ש בזה שכל רכיבתו הוא ע"י גופו ותנועותיו פשיטא דאסור לפ"ד הרמב"ן אשר מפורשים ממש בנחמיה, והוסיף לכתוב ג"כ דבלא"ה הוא עובדא דחול ולפעמים רוכבים כן ממקום למקום ויחשדוהו שיצא חוץ לתחום או למסחרו כו'. והאריך בכל האמור.
וכפי הנראה היה בשם רב אחד שכתב להתיר הדבר לכן מסיים השאילת יעקב שם דברי תשובתו בלשון זה: הנה מעולם לא נשמע שירכוב עליו א' בש"ק כ"א המוחזק לקל ואיך יבא רב אחד להתיר כזה דמילתא דתמיהא אין להורות כגמ' פסחים ד' נ"א, וח"ס אמר חדש אסור מה"ת, ע"כ א"א להאמין שרב מורה הוראה שיש בו יראת ה' ית"ש יהין להתיר כזה. ומי שהתירו השי"ת יחזירהו בתשובה שיתקן את זה עכ"ל, והדברים מדברים בעדם.
וראיתי מ"ש בזה גם בספר שו"ת מהרש"ג ח"ב סוס"י י"ג, אבל דבריו אינם מובנים לי, ולא נחית שם כלל לדבר על אודות מה שיש לחוש בזה לשמא יתקן וכן גם לשבות דאורייתא עפ"י הרמב"ן כנ"ל, וקדחי רק הטעם של עובדין דחול, שאין האיסור ברור, וכפי הנראה דמכיון דהיה לו בנידון שדן שם טעמא דאיסורא משום איסור הוצאה מרשות לרשות, כמבואר שם בדבריו, לא מצא כבר לנחוץ ליכנס גם ליתר חששות האיסורים שיש לומר בזה, אבל באמת גם במקום שליכא לחוש לאיסור הוצאה. בכל זאת יודה ג"כ שיש לאסור משום שאר החששות דאיסורא שיש לומר בזה וכנ"ל, ובפרט דברור הדבר שיודה לאסור משום חששא דשמא יצא גם חוץ לתחום שזהו כמעט כענף היוצא משורש האיסור של הוצאה שהמהרש"ג בעצמו כותב שישנו בזה.
(ג) וראה ראיתי גם בספר כף החיים על או"ח סי' ת"ד סק"ח שכותב מכמה נימוקים להשיג על דברי הרב פעלים הנ"ל, ומסיים דכן הוא המנהג בארץ צבי שאין הולכין באופנים לא בשבת ולא ביום טוב אפי' בתוך העיר שיש בה עירוב עיין שם. והמנהג הוא לדעתי מכח האיסור הברור שישנו בזה.
וגם לרבות מה שראיתי בספר ישכיל עבדי ח"ג חאו"ח סי' י"ב סעי' ה' אות ד' שכותב ששמע מפי מגידי אמת מחו"ר בבל רבתי שהיו אומרים כי גם הגאון בעל רב פעלים בעצמו אח"כ כשהכיר בטיב תהלוכי האופנים הדר הוא לכל חסידיו לאסור. וחוזר להזכיר משמועה זאת ששמע להלן בדבריו בסי' י"ט אות ד', וכן בחלק ה' מספרו חאו"ח סי' מ' עיין שם [ויעו"ש בישכיל עבדי שהעלה בזה ג"כ לאיסורא עיין שם]. ואכן אין הקדוש ברוך הוא מביא ח"ו לצדיקים תקלה על ידן.
(ד) לזאת אין להאריך יותר כי אם לחזור ולכפול דאיסור הרכיבה על אופנים בשבת או יום טוב הוא לדעתי ברור ופשוט והחובה על רבני ישראל די בכל אתר לגדור הדבר בגדרים שלא יבואו לפרוץ בזה, ואם חלילה נפרצה כבר מחיצת הכרם בזה באיזה מקום, או מקומות, אומרים להם גדור.
שו"ת משנה הלכות חלק ז סימן עא
אין לרכוב על אפניים ביום טוב
לו למט"מנים התשל"ד בנ"י יצו"א.
מע"כ ידידי הרב הגאון וכו', נו"נ אשכול הסופר, מוה"ר חיים אוריה ליפשיץ שליט"א. אחדשה"ט בידידות.
הנני בזה להזכיר מע"כ היות כי לפני זמן שאל ממני אי מותר לרכוב על אפניים ביום טוב (בייסיקעל בלע"ז) למי שגר רחוק מביהכ"נ כיון שביו"ט ליכא איסור הוצאה, והשבתי לו אז הגם כי איני רואה איסור דאורייתא בדבר מ"מ אסור מפני ג' טעמים, חדא שמא ישבר בדרך ויבא לתקנו, והשנית משום עובדין דחול והשלישית דאין להתיר דבר התמיה לרבים כמבואר בת"ה הביאו הש"ך אפילו הוא היתר גמור. מ"מ אסור להתירו והוא כעין איסור מראית העין, ע"כ אמרתי לו אז על הטעלעפאן. שוב ראיתי דהגאון מהרש"ק נמי אסרו כבר משום שמא ישבר ויבא לתקנו ביום טוב.
והנה בינתיים צלצלו אלי כמה אנשים ורבנים על הטעלעפאן שראו בעתון דזואיש פרעס בשמי שהתרתי לילך באפנים ביום טוב לביהכ"נ בבוקר בשעה שאין בנ"א רואים דאז ליכא מפני מ"ע. ואתה אהובי ידידי כמ"ע יודע מה שאמרתי לו על הטעלעפאן בבירור כמו שכתבתי לאיסור ומעולם לא התרתי דבר זה ולא ידעתי מפי מי יצאה המכשלה הזאת אשר ח"ו בני ישראל יזלזלו בכבוד יום טוב על סמך שאני הוריתי כן וח"ו נגרם ע"י האדם הזה חילול יום טוב בצירוף קריאת שמי עלה ח"ו, ולכן אני מבקש מכמ"ע לעשות כל מה שצריך לתקן אז זה עוד קודם שבועות, ובאמת כי כבר בקשתי אותו לעשות כן פעם והבטיח לי אז אבל כנראה מחמת טרדות או סיבות נשכח ממנו ולכן אבקש עוד הפעם למען השם לפרסם בשמי שמעולם לא התרתי דבר כזה. והנני מקוה שיפרסם זה ואני אעשה תשובת המשקל על שנגרם על ידי ח"ו עכ"פ ע"י שמי דבר כזה וכ"ת יהי' בכלל מזכי הרבים.
ודע דמה שכתב הכותב דבבוקר ליכא משום מ"ע זו שגגה דאטו לפשוט כליו שנפלו במים ולשטחם יהי' מותר בבוקר וכיוצא בו כל דבר שאסר מפני מ"ע אפילו בח"ח אסור, אמנם אין זה נוגע לדידי דלפענ"ד אסור בכל אופן אפילו ליכא מ"ע וכנ"ל.
אלו דברי ידידו דושה"ט וש"ת בידידות, והנני מבקש שנית מכמ"ע נא ונא לפרסם בשמי שמעולם לא התרתי דבר כזה ולא אלכד ח"ו בעון חילול יום טוב דרבים וכל המקדש ש"ש אין חטא בא על ידו.
החותם בלב ונפש, מנשה הקטן
אין לרכוב על אפניים ביום טוב
לו למט"מנים התשל"ד בנ"י יצו"א.
מע"כ ידידי הרב הגאון וכו', נו"נ אשכול הסופר, מוה"ר חיים אוריה ליפשיץ שליט"א. אחדשה"ט בידידות.
הנני בזה להזכיר מע"כ היות כי לפני זמן שאל ממני אי מותר לרכוב על אפניים ביום טוב (בייסיקעל בלע"ז) למי שגר רחוק מביהכ"נ כיון שביו"ט ליכא איסור הוצאה, והשבתי לו אז הגם כי איני רואה איסור דאורייתא בדבר מ"מ אסור מפני ג' טעמים, חדא שמא ישבר בדרך ויבא לתקנו, והשנית משום עובדין דחול והשלישית דאין להתיר דבר התמיה לרבים כמבואר בת"ה הביאו הש"ך אפילו הוא היתר גמור. מ"מ אסור להתירו והוא כעין איסור מראית העין, ע"כ אמרתי לו אז על הטעלעפאן. שוב ראיתי דהגאון מהרש"ק נמי אסרו כבר משום שמא ישבר ויבא לתקנו ביום טוב.
והנה בינתיים צלצלו אלי כמה אנשים ורבנים על הטעלעפאן שראו בעתון דזואיש פרעס בשמי שהתרתי לילך באפנים ביום טוב לביהכ"נ בבוקר בשעה שאין בנ"א רואים דאז ליכא מפני מ"ע. ואתה אהובי ידידי כמ"ע יודע מה שאמרתי לו על הטעלעפאן בבירור כמו שכתבתי לאיסור ומעולם לא התרתי דבר זה ולא ידעתי מפי מי יצאה המכשלה הזאת אשר ח"ו בני ישראל יזלזלו בכבוד יום טוב על סמך שאני הוריתי כן וח"ו נגרם ע"י האדם הזה חילול יום טוב בצירוף קריאת שמי עלה ח"ו, ולכן אני מבקש מכמ"ע לעשות כל מה שצריך לתקן אז זה עוד קודם שבועות, ובאמת כי כבר בקשתי אותו לעשות כן פעם והבטיח לי אז אבל כנראה מחמת טרדות או סיבות נשכח ממנו ולכן אבקש עוד הפעם למען השם לפרסם בשמי שמעולם לא התרתי דבר כזה. והנני מקוה שיפרסם זה ואני אעשה תשובת המשקל על שנגרם על ידי ח"ו עכ"פ ע"י שמי דבר כזה וכ"ת יהי' בכלל מזכי הרבים.
ודע דמה שכתב הכותב דבבוקר ליכא משום מ"ע זו שגגה דאטו לפשוט כליו שנפלו במים ולשטחם יהי' מותר בבוקר וכיוצא בו כל דבר שאסר מפני מ"ע אפילו בח"ח אסור, אמנם אין זה נוגע לדידי דלפענ"ד אסור בכל אופן אפילו ליכא מ"ע וכנ"ל.
אלו דברי ידידו דושה"ט וש"ת בידידות, והנני מבקש שנית מכמ"ע נא ונא לפרסם בשמי שמעולם לא התרתי דבר כזה ולא אלכד ח"ו בעון חילול יום טוב דרבים וכל המקדש ש"ש אין חטא בא על ידו.
החותם בלב ונפש, מנשה הקטן
