Starting On Time But Finishing After

What is the Halacha about starting mincha after shkiya [let say 10 minutes after] when he knows that he won't finish shmone esrei until AFTER tzeis hakochavim?? [The poskim say that in Eretz Yisrael tzeis hakochavim is about 18 minutes after shkiya. In New York City it is about 50 minutes after shkiya].

The gemara says that Hashem gets angry for a fraction of a second of the day and that is when Bilaam wanted to curse Am Yisrael. Asked Tosfos: How much can a person say in a fraction of a second? Answers Tosfos that as long as he starts on time, he may continue on after and it will be effective. Can we apply the same logic to tefilla and say that as long we you start on time you are cool even if you have to continue on after the sof zman? 

It is a HUUUUGE MACHLOKES. Mishna Brura - whole tefilla on time. Aruch Hashulachan - As long as you start on time you may continue-no-problemo. 

This is what I write some time back and then what [להיבדל בין חיים לחיים] Chacham Ovadiah wrote. 

 

ב] יודע דעת עליון [כ"ד ט"ז] לכוין השעה שכועס בה [רש"י]



ג] הקורא ק"ש או מתפלל ומתחיל בתוך הזמן וגומר אחרי סוף הזמן האם יצא ידי חובתו? דעת המג"א [פ"ט ד'] לענין תפילת שחרית שצריך לגמור תוך ד' שעות וכך פסק המ"ב [נ"ח סק"ד] שצריך לסיים ק"ש בתוך הזמן.



בערוך השלחן [ק"י ה'] כתב דלא כהמג"א ואם מתחיל להתפלל שמו"ע בתוך הזמן אע"פ שאינו יכול לגמור כולו בתוך הזמן אפשר להתפלל מלכתחילה. והראיה לזה מדברי הגמ' במסכת ברכות [ז'] עה"פ וקל זועם בכל יום [תהילים ז' ל"ב] וכמה זעמו? רגע. וכמה רגע אחד מחמשת רבוא ושמונת אלפים ושמונה מאות ושמונים בשעה ואין כל בריה יכולה לכוון אותה שעה חוץ מבלעם הרשע וכו'. וכתבו שם התוס' להקשות וא"ת מה היה יכול לומר בלעם באותו רגע מועט כשהקב"ה זועם? ומתרצים ב' תירוצים: א] היה אומר כלם ב] מאחר שהיה מתחיל קללתו באותה שעה היה מזיק אפילו לאחר כן, א"כ רואים שהולכים אחר ההתחלה. כן י"ל לענינינו דאם מתחיל להתפלל בזמן תפילה אע"פ שמסיים אותה לאחר הזמן נקרא תפילה בזמנה. בשו"ת ארץ צבי פרומר [סי' קכ"א] מביא בשם היהודי הקדוש מפשיסחא זי"ע שמי שהתחיל להתפלל בזמן אע"פ שנמשכה תפילתו לאחר זמן חשוב כאילו התפלל כל תפילתו בזמן תפילה, ומביא דברי התוס' הנ"ל שאם היה בלעם מתחיל לקלל באותו רגע היה מצליח אפילו שגומר קללתו אח"כ שהרי קי"ל בתוספתא סוטה [פ"א] מדה טובה מרובה ממדת פורענות ולכן מועיל גם לגבי תפילה. ועי' בשו"ת יביע אומר [ח"ז סי' לד] שהפליא בזה כדרכו ובשו"ת מנחת יצחק [ח"ד סי' מח] בס' אבני שיש [פרץ עמ' נ"ד שדן מכאן על מי שנאננס ולא תקע בשופר סמוך לשקיעה]. ועי' מה שכתב בזה ידידנו האהוב הגאון ר' אליקום דבורקוס שליט"א [בשבילי הפרשה עמ' תנ"ח].



אכן, בס' אור אברהם [ברכות ס' מ"ח] הקשה על הערוך השלחן: הרמב"ם כתב [סה"מ מצוה י'] שזמני התפילות בנויים על זמני הקרבנות, ופשוט שאי אפשר להמשיך במעשה עבודת הקרבן לאחר זמנו, אפילו אם התחיל בזמן עיי"ש.



עוד העיר בס' חבצלת השרון בתרתי [עמ' תשצ"ד]: דכל דבריו מכוונים רק אם נימא דעיקר זמן תפילה ניתקנה לפי שהיא שעת רצון ובזה שפיר יש לדמות הענינים שאם לשעת זעם סגי במה שמתחיל בתחילת הזמן כ"ש דמידה טובה מרובה וסגי במה שמתחיל להתפלל בשעת רצון. אכן בפשוטו זמן תפילה הוא דין בגוף התפילה שתהא בזמנה וזה מתקיים רק אם כל התפילה כולה בעצמה היא בזמנה.

עוד יש להעיר בדבריו דהנה יש לחקור בעיקר חובת תפילת שחרית מנחה וערבית האם כל התפילות שם תפילה אחת להן ועיקר חובת התפילות היא להתפלל ג' פעמים ביום ערב ובוקר וצהרים אך באמת נראה דשם תפילת שחרית ותפילת מנחה ותפילת ערבית הרי המה ג' שמות חלוקים של תפילה שנצטוינו להתפלל בשחר תפילה ששמה תפילת שחרית ולפנות ערב תפילת המנחה ובערב תפילת ערבית וכפי שיבואר. ראיה לזה ממש"כ המ"א סי' רל"ו סק"ג דמי שמתפלל תפילת מנחה בשעה שהציבור מתפללין תפילת ערבית אי"ז נחשב תפילה בציבור כיון שהציבור מתפללים תפילת ערבית והוא מתפלל תפילת מנחה [ועוד דהוי תרתי דסתרי], הרי מבואר מזה כמש"נ דתפילת שחרית ותפילת מנחה ותפילת ערבית המה ג' שמות חלוקים של תפילות. ולפי"ז הרי ודאי שזמן תפילת שחרית בעצמה היא רק בזמנה וזמן מנחה היא בזמנה וזמן ערבית היא בזמנה וכל שעבר זמנה הרי אינו זמן לחפצא של תפילה זו ואין זה שייך רק לשעת רצון של התפילה וכמש"נ. במחצית השקל סי' ו' סק"ו הביא בשם האריז"ל דמי שאומר תהילים ביחידות עדיף שיהא אומרו אחר התפילה דכיון שהתחילו להתפלל בציבור אזי כל מה שימשיך אח"כ הרי הוא בכלל השפע ועת הרצון של תפילת ציבור והוכיח לזה מדברי התוס' הנ"ל דהכל הולך אחר תחילתו עכ"ד והנה כ"ז אמרו לענין עת רצון אך דין זמן תפילה בפשוטו הוא הלכה מהלכות התפילה שתהא נאמרת כולה בזמנה וכמש"נ עכ"ד. וע"ע בס' רץ כצבי [ח"א סי' ד'], שו"ת אבני חפץ [לג"ר אהרן לוין סי' כח שהאריך בחקירה אם הולכים אחר התחלת הפעולה או גמר הפעולה], רביד הזהב [דיסקין עמ' צט שגם דחה את הראיה מקללת בלעם לתפילה].

שו"ת יביע אומר חלק י - אורח חיים סימן נה

 ח"א חאו"ח סימן ה. דן הרהמ"ח במי שנתעכב ולא התפלל מנחה עד קרוב לסוף זמנה (שהוא צאת הכוכבים), ויודע שאם יתחיל להתפלל מנחה, באמצע התפלה יושלם זמנה, ויצטרך לסיימה בלילה אחר זמנה, האם מותר לו בכל זאת להתפלל מנחה כיון שהוא מתחיל בהיתר, והאריך לפלפל בזה, והעלה ע"פ דברי רשב"ם (פסחים קז ב), שכל שיודע מתחלה שאינו יכול לסיים אלא אחר הזמן, אסור לו להתחיל קודם, וכמתחיל לאכול אחר זמן איסורו דמי. ע"ש. וה"ה לכאן. ע"כ. והנה יד הדוחה נטויה לומר דשאני תפלה דרחמי היא, ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו (ברכות כא א), הילכך כל שהתחיל בהיתר שפיר דמי. וכן מצאתי בתשובת הגאונים (ליק, סי' נא), וכן הובאה בספר האשכול (עמודים נה - נו), בשם רבינו האי גאון, שנשאל, אודות צבור שבאו להתפלל מנחה עם דמדומי חמה בערב שבת, ונדחקה להם השעה, מהו, והשיב, ממה שאמרתם עם דמדומי חמה, משמע שבשעה שמתחילים התפלה עדיין לא באה השמש, א"כ הרי עד זמן ק"ש עדיין יש ריוח לומר שמנה עשרה, וכיון שבזמן שהש"צ מתחיל החזרה בשעת דמדומי חמה, עדיין לא באה השמש, אף על פי שאח"כ באה השמש משלים תפלתו, והכין מנהגא דרבנן וכו', וכל זה בהכנסת שבת ויו"ט שהתפלות משונות זו מזו, אבל בימי החול לא צריכינן כולי האי, אלא גומר והולך אפילו בלילה. עכ"ל. הא קמן שכל שהתחיל מנחה בהיתר גומר והולך אפילו בלילה. (וראה עוד בספר האשכול אלביק עמוד קה). וכ"כ הגרי"מ אפשטיין בערוך השלחן (סי' קי סק"ה), שאף שהשעה עוברת, כל שהתחיל להתפלל בזמן תפלה אף על פי שמסיים אותה לאחר זמנה מקרי תפלה בזמנה, וכיו"ב כתבו התוס' (ברכות ז א), וא"ת כיון שזעמו רגע כמימריה מה היה יכול בלעם לומר ברגע כמימריה, וי"ל שמאחר שהיה מתחיל קללתו באותו רגע היה מזיק גם לאחר זמן. ע"ש. וה"נ הכל הולך אחר ההתחלה, וכיון שהתחיל בהיתר שפיר דמי. ע"כ. וכ"כ ראיה זו בשו"ת ארץ צבי פרומר (סי' קכא) בד"ה ואמנם, בשם היהודי הקדוש מפשיסחא זצ"ל. גם הגאון מהר"י ענגיל בגליוני הש"ס על הירושלמי (ברכות אות נד, דף נ ע"ב) כתב להוכיח מהתוס' (ע"ז ד ב) בד"ה רגע כמימריה, שכתבו כמ"ש התוס' ברכות (ז א) שאף אם מתחיל להתפלל בתוך זמן התפלה, ובאמצע תפלתו עבר זמן תפלה, שפיר דמי. ע"ש. וכ"כ המחצית השקל (סי' ו סק"ז) בשם שו"ת בית יעקב (סי' קכז). והביא ראיה ג"כ מהתוס' (ברכות ז א) הנ"ל. ע"ש.

שוב מצאתי להגאון רבי אברהם הכהן מסאלוניקי בספר יוקח נא על הש"ע (סי' קח סק"א) שהביא ספקו של הרב בתי כנסיות בנ"ד, והזכירו גם הרב המחבר כאן, והביא עוד שהרב עושה שלום (מע' ת) רצה לפשוט ספקו ממ"ש המג"א (סי' תכו סק"א), וכשמברך ברכת הלבנה, צריך שלא יהיו עננים מבדילים בינו לבין הלבנה, ואם התחיל לברך ונתכסית בעננים גומר את הברכה, כמ"ש הרדב"ז ח"א (סי' קנז). כנה"ג. "ומשמע שאם יודע שתתכסה תיכף באמצע הברכה, לא יתחיל לברך". ע"כ. והוא הדין לנ"ד, שאם יודע שבאמצע התפלה יעבור זמנה לא יתחיל להתפלל. וכתב לדחות ראיתו, דשאני הכא דתפלת שמנה עשרה רחמי היא, והרי גם בלילה מתפלל תפלת ערבית, הילכך כל שמתחיל להתפלל מנחה בהיתר, שעדיין לא יצאו כוכבים, רשאי להתחיל ולהתפלל מנחה אף על פי שיודע שבאמצע תפלתו יעבור זמנה, ולא דמי לברכת הלבנה שלא קבעו חז"ל לברך עליה אלא כשגוף הלבנה נראה וזורח, ואם תתכסה אין לברכת הלבנה על מה לחול, והויא כברכה לבטלה. ושכן מוכח מפסקי מהרא"י (סי' נט) שעכ"פ בדיעבד מיהא אם נמשכה תפלתו בלילה יצא ידי חובת תפלה. ולכן בנ"ד שאם לא יתחיל להתפלל מנחה בבין השמשות קודם צאת הכוכבים יפסיד תפלת מנחה, ואפילו אם יוכל להתפלל ערבית שתים לתשלומין, מ"מ מפסיד שכר תפלה "בזמנה", כדאמרינן בברכות (כו א) שכר תפלה יהבי ליה, שכר תפלה בזמנה לא יהבי ליה, הילכך חשיב כדיעבד, ויכול להתחיל ולהתפלל מנחה אף שסיום תפלתו יהיה בלילה. ע"כ. ותאזרני שמחה בראותי שגם הוא סובר החילוק שכתבנו בנ"ד, בין תפלה לשאר דברים, דשאני תפלה דרחמי היא. וכן מבואר עוד בשו"ת מהר"ם שיק (חאו"ח סי' צא) סוף ד"ה מיהו. וכבר הבאנו שהדין מבואר בתשובת רבינו האי גאון שיכול לסיים תפלתו אפילו בלילה. ושו"ר להגאון מבוטשאטש באשל אברהם מה"ת (סי' רלג) שכתב לדון בנ"ד, דלכאורה כיון שהוא יודע שבאמצע תפלתו יעבור זמן תפלת מנחה אינו יכול להתחיל, אף שהוא עדיין זמנה, כדאשכחן במג"א (סי' תכו) לגבי ברכת הלבנה. אך יש לדחות כי בברכת הלבנה אין ראוי לומר מחדש חדשים, כשאין חידושה ניכר וזורח, משא"כ בתפלה שנתקנה בשוה תמיד. הילכך אזלינן בתר ההתחלה שהוא בהיתר. ועוד, דשאני נידון המג"א דהוי לכתחלה, שיש תקוה שיוכל לקדש הלבנה אח"כ כשתהיה כל הברכה בלי עננים, ולכן יש להקפיד שלא יתחיל הברכה כשיודע שתתכסה בעננים באמצע הברכה, אך להחליט להחמיר גם בתפלת י"ח אין שום ראיה על כך, ובדרבנן שומעים להקל. ע"ש. גם ראיתי להגאון מהר"ש תנא תוספאה בשו"ת שאילת שמואל (סי' כא) שכתב שאע"פ שבפירוש רשב"ם (פסחים קז ב) מבואר שכל דבר שיעבור זמן ההיתר באמצע אכילתו חשיב כמתחיל באיסור, מ"מ לאו מילתא פסיקתא היא, כי מהסוגיא דב"מ (ל ב), ופסק הרמב"ם והש"ע חו"מ (סי' רסג), מוכח דאמרינן שאף שיודע כן לכתחלה, כיון דהוי מילתא דרבנן, בדרבנן אזלינן בתר ההתחלה שבשעת ההיתר בכל גוונא, ועוד י"ל דשאני תפלה שהיא מצוה כיון שעדיין זמנה הוא, אפילו הוא יודע שסיום התפלה יהיה לאחר שעבר זמנה, מ"מ כיון שהוא מתחיל בהיתר, לא גזרו חכמים למונעו ממצות תפלה בזמנה, ומה גם שיש שייכות לתפלת המנחה גם בלילה, ע"י תשלומין, ומשום דרחמי היא, הילכך כל שמתחיל בהיתר שפיר דמי. עכת"ד.
והן אמת שהמגן אברהם (סי' פט סק"ד וסי' קכד סק"ד) כתב שהתפלה כולה צריכה להיות בזמנה, וכ"כ הפמ"ג (א"א סי' פט סק"ד וסי' קי סק"א). וכן פסק המשנה ברורה (סי' פט סק"ה וסי' רלג ס"ק יד). אלא שהפמ"ג עצמו (בא"א סי' תרכ) כתב בדין מוסף שזמנו עד שבע שעות, שאם מתחיל סמוך לשבע שעות אפילו הוא מסיים את התפלה לאחר שבע שעות שפיר דמי. ע"ש. ויש לחלק בין הנושאים. וצ"ע. והמהרש"ם בדעת תורה (סי' רפו) העיר ע"ד הפמ"ג הללו ממ"ש המחצית השקל (סי' ו סק"ו) בשם הרב בית יעקב, שהוכיח מהתוס' (ברכות ז א) דאזלינן בתר ההתחלה. ע"ש. ובספר אמרי נועם (ברכות כט ב) כתב בשם הגר"א, שאין להתחיל מנחה קרוב לסוף זמנה כשיודע שבאמצע התפלה יעבור זמנה. וכן נראה מדברי הרה"ג החסיד מהר"א מני שהובאו ברב פעלים ח"ב (סי' יט), שנוהגים שלא להתחיל תפלת מנחה כשעברו עשר דקות אחר שקיעת השמש. וכ"כ בכף החיים סופר (סי' רלג סק"ה). וה"ט משום שמסתמא יעבור זמן תפלת מנחה בטרם יסיים תפלת שמנה עשרה. וכן דעת הרב פתח הדביר (סי' קי סק"ג) שכתב, שכל שיודע שהשעה עוברת באמצע תפלתו, אין לו להתחיל להתפלל וכו'. ע"ש. אולם נראה שאילו ראו האחרונים הנ"ל תשובת רבינו האי גאון דפשיטא ליה שאף לכתחלה יכול להתחיל התפלה, ולסיימה אפילו בלילה, ואף רבינו בעל האשכול הביא דבריו להלכה. לא היו חולקים עליו. ומה גם שמצאנו סמוכים לזה גם בדברי האחרונים. וכן מוכח מתשובת המהר"ם בן חביב בשו"ת קול גדול (סי' ד) אודות מי שהתחיל להתפלל מנחה ביום ט"ו באדר, שהוא יום פורים, סמוך לערב, ונמשכה תפלתו בליל ט"ז, שבכל זאת יאמר על הנסים בתפלתו, שהכל הולך אחר ההתחלה, וכעין מה שאמרו בירושלמי (מגילה פ"ד ה"ד), אין פורסים על שמע בפחות מעשרה, אין הכהנים נושאים כפיהם בפחות מעשרה וכו', התחילו בעשרה ויצאו מקצתם, גומר. וה"ט משום דאזלינן בתר ההתחלה. ומה שאמרו הפוסקים שצריך לסיים הנעילה ביוהכ"פ עם צאת הכוכבים, ולא יותר, התם ה"ט כדי שתהיה נשיאות כפים ביום, שאין נ"כ בלילה, אבל מנחה שאין בה נשיאות כפים, כיון שמתחיל מבעוד יום יכול להמשיך תפלתו אפילו בלילה ויאמר בתפלתו על הנסים או יעלה ויבא. ע"כ. וע' בדברי הרהמ"ח בד"ה עוד ראיתי לכאורה. [ומ"ש שם דלכאורה יש ללמוד ד"ז מדין הקטרת האיברים, שמקריבים עולות לכתחלה בסוף היום, אף שיודעים שאין הקטרת האיברים מסתיימת אלא בלילה. יש לדחות דשאני התם שאין הקטרת האיברים מעכבת כפרתו. אבל תפלת י"ח כל הברכות שבתפלה מעכבות. ואילו השמיט אפילו ברכה אחת משמנה עשרה ברכות לא יצא י"ח, וכמ"ש בשו"ת משכנות יעקב מקרלין (סי' עח). וכן מוכח במאירי (ר"ה לד ב). ע"ש]. לכן נראה שכן עיקר למעשה שמותר להתחיל מנחה בבין השמשות סמוך לצאת הכוכבים, אף על פי שיודע שבאמצע תפלתו יעבור זמנה, כדברי רבינו האי גאון.