חננאל יצחקי
מנהג ללבוש מסכות – בפורים נכנס יין יצא סוד. הסוד הוא שכל השנה אנחנו לובשים מסכות אבל מתביישים להודות בכך. בפורים מתגלה הסוד הזה שבעצם כל הזמן היינו עם מסכות. פחדנו מה יגידו ומה יחשבו עלינו, שאנשים לא יקבלו אותנו כפי שאנחנו באמת אז היינו צריכים להעמיד פנים [כפשוטו] שאנחנו מישהו אחר, מישהו יותר מכובד, יותר חכם, יותר למדן, יותר צדיק.
הכול התחיל בילדות כששידרו לנו שאנחנו לא טובים מספיק כפי שאנחנו באמת. זה יכול היה להיות הורים או מורים או חברים – או כולם. פיתחנו פחד לגלות את עצמיותנו וכ"כ הצלחנו בהצגה שכעת, אפילו את עצמינו אנחנו לא מכירים באמת. אנחנו תערובת של מי שאנחנו חושבים שהחברה מצפה שנהיה, יחד עם קצת עצמנו באמת. וכבר אמר הרבי מקוצק [או כך אומרים בשמו – אני לא זקן מספיק להכיר את הרבי הקדוש באופן אישי]: אם אני הנני אני, משום שאני הנני אני, ואתה הנך אתה, משום שאתה הנך אתה, הרי שאני הנני אני, ואתה הנך אתה. אבל, אם אני הנני אני, משום שאתה הנך אתה, ואתה הנך אתה, משום שאני הנני אני, הרי שאין אני אני, ואין אתה אתה!
אם אין אני לי – מי לי? אם אני אינני אני באמת – מי יעשה זאת במקומי? וכי יש אדם בכל רחבי תבל שכה מוכשר להיות אני כמו אני? בוודאי שלא?! וכי לא חבל שאני משקיע כ"כ הרבה מרץ להיות מישהו אחר.
נותנים משלוח מנות לחברים לאמור: "אני אוהב אותך כמו שאתה. אפילו תוריד את המסכה ויתגלה הסודות שלך, כמו היום בפורים שנכנס היין ויוצאים הסודות – אמשיך לאהוב אותך. אהבה שאינה תלויה בדבר. כמו המן, ששנא אותנו על לא דבר, כמו עמלק, שתקף אותנו על לא דבר, כמו היטלר ימ"ש שרצח אותנו על לא דבר – אני אוהב אותך על לא דבר. מספיק שאתה אחי." [עי' להלן בדברי המהר"ל]
נכנס יין יצא סוד. ומה הסוד? אמר הגר"י הוטנר שהסוד הוא .... ועמך כוווולם צדיקים.
"לך כנוס את כל היהודים" – שמעתי ממקור נאמן שבזמן השואה רצו לעשות עצרת תפילה כאן בארץ ישראל אבל כל הפלגים לא יכלו להסכים על זמן ומקום אחידים. והעצרת לא התקיימה. ובשם החי' הרי"ם: אם כל היהודים היו מתאספים ביחד באותו מקום ובאותה שעה ומתפללים למשיח – הוא היה בא מיד. אבל כדי שכל היהודים יסכימו להתכנס ביחד באותה זמן ובאותה שעה – קודם צריך שמשיח יבוא קודם....
בשנת תשכ"ז אחר שבחסדי ה' סילקו היהודים את הערבים נתעוררו תלמידי חכמים וגדולי תורה לעסוק בענין הקרבת קרבן פסח בזה"ז, כי הנה קדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא, ומקריבין אע"פ שאין בית, ואחר בדיקות אפשר למצוא את מקומו המדוייק של המזבח, וקרבן פסח הוא קרבן הבא בכנופיא בציבור, ובא בטומאה ונאכל בטומאה, דכתיב במועדו אפילו בשבת אפילו בטומאה, וכבר נתעוררו לזה הרבה מן האחרונים בדורות המוקדמים, היו גדולי עולם שאמרו שאם יזכו לעלות לארה"ק יקריבו קרבן פסח כמצותו, ומנגד היו גדולי עולם שלא עלו לארץ הקודש בכדי שלא יכניסו עצמם לספק זה, אמנם בשעתו לא היה נוגע למעשה כי לא היתה אפשרות, אבל בשנה ההיא היו יכולים להקריב, ונתעוררו רבים וטובים וטובים לעסוק במצוה נכבדה זאת, שבכל הדורות משתוקקים וכמהים אליה, והובאה השאלה על גבי שלחן מלכים מאן מלכי רבנן, ששקלו וטרו בה רבות זה בכה וזה בכה כדרכה של תורה.
אחד מן המעוררים היה הגאון הרב נח זימבליסט זצ"ל, ועלה ובא בראש משלחת תלמידי חכמים לגדולי ישראל לדון עמם בענין ולבקש הסכמתם, כאשר באו לפני הרב אלישיב זצ"ל, אמר להם כי באמת עפ"י הלכה אפשר למצוא תשובה ופתרון לכל שאלה בענין הקרבת קרבן פסח, הן בנוגע לבירור מקום המדויק של המזבח, והן במציאות כהני חזקה מובהקים, ובהכנת בגדי כהונה לפי כל השיטות, ועוד כיוצ"ב, ואף ידו תכון עמהם לענין נכבד זה, אך קודם שיתן הסכמתו לענין הוא רצה שישאלו את פי הרבי מגור הבית ישראל זיע"א, שקיבלם בכבוד. כאשר כילו לשטוח את שאלתם ובקשתם והציעו לפניו את עיקרי ההיתר מדין קרבן ציבור הבא בטומאה, הביט בהם הרבי ואמר בחריפות ובקיצור כדרכו בקודש, "איך זעה נישט דעם ציבור" [אינני רואה את הציבור], בירכם לשלום והם עזבו את חדרו הקד', כשהם מתפלאים על דבריו התמוהים, חזרו אל הרב אלישיב זצ"ל ושחו לפניו דברים כהוויתם, מה טענו ומה השיב להם.
נתפעל הרב אלישיב מאד מתשובת הרבי הבית ישראל, ואמר "זהו מנהיג ישראל". אכן אפשר למצוא את כל הפרטים, מקום המזבח, כהנים מיוחסים בגדי כהונה, אבל העיקר חסר מן הספר, יש לנו הכל, אבל העיקר אין לנו, קרבן ציבור אין לנו, כי אין לנו ציבור. אנחנו הרבה יחידים שנתאספו למקום אחד אבל אין לנו גדר ציבור, ציבור נקרא שכל אחד מאוחד עם חבירו ומרגיש אחריות בעד חבירו, עד שריבוי היחידים נהפך לציבור, ולא כאשר יש התאספות של יחידים רבים, ואנו בעוונותינו הרבים איננו ציבור אלא קיבוץ של יחידים רבים. [שמעתי מכ"ק אדמו"ר מטאלנא שליט"א]
הבעיר השפ"א [תרמ"ט]: "והמצות שתקנו חז"ל קריאת המגילה ומנות. דאיתא כינוסו וכינוס בניו הצילו מיד עשו ואלופיו. וכשיש אחדות בישראל אינו יכול אותו הרשע לשלוט בנו רק כשחסר האחדות. ולכן אמר שהם מפוזר ומפורד ויוכל לשלוט בהם. ואסתר אמרה לך כנוס. וכן נתקיים הכינוס כמ"ש נקהלו ועמוד על נפשם. ובכח הכינוס והקהילה נעשה הישועה. ולכן זכו לתורה כדכתיב הקהל לי את העם ואשמיעם כו'. ואמרו חז"ל ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה.... וגם זה אמת שע"י קבלת התורה ומצות זוכין לאחדות האמת וזה ג"כ רמז בזה כלל גדול בתורה. וע"י שאחר הגזירה קבלו עליהם עול תורה ומצות. זכו להקהל ולעמוד על נפשם וזה הי' הכנה לבית שני. לכן ע"י שנאת חנם נחרב הבית. ורמז שנאת חנם שכל הפירוד לבבות נעשה ע"י פריקת עול תורה ומצות כאומרם ז"ל חנם בלא מצות".
בכח הכינוס נעשה הישועה!
כמה הדברים אקטואליים בזמן של בחירות ש"מצות היום היא להרגיש מרוחק ומנוכר ממי שחושב אחרת. הגזירה של המן הייתה על כל היהודים וכך גם הכינוס היה של "כל" היהודים. לך כנוס את כל היהודים.
"וצומו עלי וכו'" – הצום הוא מחד ביטוי של תשובה לפני הבורא. אבל יש מרכיב נוסף. כשמיליארדר צם וגם עני צם, שניהם רעבים באותה מידה. מתבטלות המעמדות המפרידות בין אחד לשני. הצום כביטוי לאחדות. וסביב מה מתאחדים? סביב תפילה ותשובה, וכדברי השפ"א "שכל הפירוד לבבות נעשה ע"י פריקת עול תורה" וממילא ע"י חזרה לתורה ומצוות נוצרת אחדות.
מי שצופה במשחק האליפות של מכבי תל אביב [דמיתקרי "קבוצת כדורסל"] רואה "אחדות" גם כן. אלפי יהודים מריעים בקול גדול, מתחבקים, מוחאים כפיים, קופצים ואפילו עושים קולות משונים כאותות תמיכה לקבוצה "שלהם" אבל זו אחדות חסרת תוכן אמיתי. מכב"י ראשי תיבות מ'י כ'אן ב'כלל י'הודי, על שם הנכרים שמייבאים כדי להתחרות נגד יון [ושלוחותיה] בתרבות שהיא כולה יון. ולשמחה מה זו עושה? הכניסו כדור לתוך סל! איזה התרגשותJ!! אני הולך למכולת ואף אני מכניס מלא מוצרים לתוך הסל , ומשום מה אף אחד אינו מוחא לי כפיים. לא צריך להגיע לקהלת כדי לומר הבל הבלים. ההבל מתהבל בהבליותו באופן מבהיל!
הדור קבלוה בימי אחשורוש. ויחן שם ישראל נגד ההר - כאיש אחד בלב אחד. גם כאן בקבלת התורה של פורים היה כאיש אחד בלב אחד. חייבים להתלכד כאיש אחד בלב אחד מסביב לאידיאל הנשגב של קבלת התורה ועול מלכותו.
ובדברי קדשו של המהר"ל על חשיבות האחדות [אור חדש פרק ט]: "משלוח מנות איש לרעהו (אסתר ט, כב) וגו' המצוה היא בפורים יותר מן י"ט ולמה המצוה הזאת יותר ביום זה מן י"ט אבל הדבר הזה ידוע ממה שהתבאר למעלה כי פורים הוא לישראל מפני שנצח את זרע עמלק אשר הם אויבים וצוררים ביותר. וזה כי ישראל הם הפך זרע של עמלק כי כל זמן שזרע בעולם אין שמו אחד וישראל הם מיחדים שמו ערב ובוקר ובשביל זה הם עם אחד דביקים בו יתברך שהוא אחד ומפני שישראל עם אחד ראוי שיהיה בהם עם אחד ויהיה להם חבור וריעות גמורה לכן יש להם להחיות אביונים מצד שהוא אחיו והם עם אחד כדכתיב אצל מצות הצדקה אחיך (דברים טו, ז) כי מפני שהם אחינו יש לתת צדקה ולכך המצוה ביותר ביום זה בלבד הן משלוח מנות הן מתנות לאביונים. ולעיל לא זכרו משלוח מתנות לאביונים וזה סיוע לפירוש אשר אמרנו כי למעלה בא לומר כי מאחר שהוציאם הש"י מן המן שבא לכלותם והיו ישראל עתה בשלימות הפך מה שהיו קודם זה שנתנו ישראל למיתה ולהעדר לגמרי ולכך ראוי שיהיו בשלימות לגמרי לעשות ימי משתה ושמחה וי"ט וגם להשפיע על אחרים, ולכך אמר ומשלוח מנות איש לרעהו, אבל מתנות לאביונים דבר זה הוא ענין אחר שנותן ומשפיע לעני בשביל שהעני צריך לו ואם יש שלימות לנותן ומשפיע הלא יש חסרון למקבל שהוא העני ולכך אין מזכיר רק ומשלוח מנות איש לרעהו. אבל מתנות לאביונים אין זה מצד שלימותו בלבד רק מצד חסרון המקבל שהוא עני אבל כאן בא להזכיר כל הדברים שיש עליהם לעשות ולכך זכר את שניהם כי סוף סוף מצד שהוא בשלימות יש לו להשפיע לעני ג"כ מפני שהוא אחיו. לכך תמצא בכל המגילה כאשר באו לנצח כתיב (שם ד, טז) לך כנוס את כל היהודים, נקהלו היהודים (שם ט, ב) וכל זה כי במה שישראל הם עם אחד לכן עמהם הש"י הוא אחד ובזה הם גוברים על המן וזרעו שהם הפך אחדות הש"י ובשביל כך בפורים בפרט זאת המצוה משלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים בשביל כי אלו המצות הם תלוים בזה במה שישראל הם עם אחד ביותר מכל האומות."
סוף דבר הכל נשמע – עבודת היום: אחדות. קוראים במגילה אותיות לגימה. וגדולה לגימה שמקרבת את הלבבות.
לחיים!!!
