לע"נ מרת אסתר בת ר' שמואל
חננאל יצחקי
מכשירין פ"ב מ"ג: ברזל טמא [הבא מכלי נשבר] שבללו [שערבבו]
עם ברזל טהור [ועשה מהתערובת כלי] אם רוב מן הטמא [אם רובו של הכלי הוא מן הברזל
הטמא] טמא ואם רוב מן הטהור טהור ע"כ.
דין זה המבואר
במשנה הוא לענין טומאה דרבנן, שכלי מתכות שנשברו וחזר ועשה מהם כלים חדשים חזרו
לטומאתם הישנה [כלים י"א א] וכמבואר בשבת [ט"ז ב] שזוהי גזירה מדרבנן.
ובהקשר זה נאמר כאן במשנה שאם רוב מן הטמא טמא ואם רוב מן הטהור טהור.
ובמשנה בכלים מבואר אופן נוסף שנוגע לדין
דאורייתא והוא בעושה כלי מן החלמא [טיט עבה] ומן הגללים, שכלי חלמא מקבלים טומאה
וכלי גללים אינם מקבלים טומאה, וכשכלי מעורב משני המינים אם רובו מן הטמא טמא ואם
רובו מן הטהור טהור.
ובמשנה אחרונה בכלים שם הקשה מאי טעמא
אם רוב מן הטהור טהור הא דבר שיש לו מתירין לא בטל ברוב וכאן שדנים אנו אם הכלי
טמא או טהור שהרי אפשר לטובלו עיי"ש מה שדן בישוב קושיא זו. ועכ"פ מבואר
מדבריו שמפרש שיסוד דין זה הוא מדין ביטול ברוב שמיעוט הברזל הטמא או החלמא מתבטל
ברוב הטהור, וע"ז קשיא ליה דדבר שיש לו מתירין ולא בטל ברוב. וכך מבואר
בשו"ת עמודי אור סי' ע"א עיי"ש.
ומסברא נראה דאין זה מדין ביטול ברוב
שמתבטל המיעוט וגם אין זה שייך לדין הלך אחר לרוב אלא הוא דין חדש בהלכות רוב,
שכשאנו באים לקבוע שם דבר המורכב משני חלקים, נקבע שם הדבר לפי רובו, ושייך דין זה
להא דרובו ככולו דרובו נחשב ככולו לקבוע על פיו דיני הדבר השלם.
ומרגלא בפומיה של הגאון רבי שמעון שקאפ
זצ"ל [כעדות תלמידו הגדול מרן הג"ר חיים שמואלביץ זצ"ל], דדין רובו
ככולו לא שייך לפסוק "אחרי רבים להטות" אלא מהפסוק יגלחנו והיינו שחייב
לגלח כל שערו ולא סגי ברובו [נזיר מ"ב] הא בעלמא רובו ככולו. וגדר דין זה
אינו מהלכות ביטול אלא ששם הדבר נקבע ע"פ רובו. ולדוגמא בשחיטה שמספיקה שחיטת
רוב סימן, הגדר בזה הוא שאם רוב הסימן נשחט, נחשב שנתקיימה שחיטה בכל הסימן, וכן
בשתיית כוס הקידוש, די בשתיית רוב הכוס והגדר בזה הוא ששתיית רוב הכוס נחשבת כאילו
שתה את כל הכוס.
קושטא קאי, שיש לחלק בין דין רובו ככולו בשתיית רוב כוס ושחיטת רוב
סימן לבין רוב בגד ורוב כלי [וכבר העירו בזה]. שבדין שתיית הכוס ושחיטת הסימן,
באמת די ברוב ולא צריכים להגיע לכולו. לעומת זאת, בבגד או בכלי אין שייך לדון דסגי
ברוב, כי אין רוב כלי נחשב ככלי ואין רוב בגד נחשב כבגד אלא הגדר הוא שכל הכלי או
הבגד נקראים על שם הרוב. וכך אינו דומה לדין עומד מרובה על הפרוץ בדין מחיצות וכדו' ששם הוא מדין רובו ככולו, כיון שרובו גדור, די בכך,
וכמו שנאמר בגמ' עירובין ט"ו ב' "אמר רחמנא גדור רובא". נמצא שאין
כאן דין רובו ככולו ממש אלא רק כעין כלל זה. ולסיכום: הכלי נקרא על שם הרוב, אם
לטהרה ואם לטומאה, וכעין מה שמצאנו בכלל "רובו ככולו" שהמיעוט נמשך אחר
הרוב.
ונראה שזהו הגדר גם בדין המשנה, והיינו
שכשהוא עושה כלי מברזל טמא וטהור והם הנותנים לו שם כלי שלם, נקבע שם הכלי השלם על
פי רובו, ולא משום לתא דביטול אתינן עלה.
וכ"כ הגרש"ש [שערי יושר פ"ג כ'-כ"א] בביאור המשנה שברזל טמא
וטהור שבללם, שמה שהולכים אחר הרוב אינו משום ביטול ברוב אלא משום שרוב הברזל קובע
שם ותורת הכלי, והביא מהנוב"י תנינא יו"ד סי' קפ"ו שכתב ג"כ
שדין המשנה אינו משום ביטול ברוב. ועי' עוד בחי' הרי"ם יו"ד סי' ט' וסי'
כ', בית האוצר מערכת בי"ת לגר"י ענגל, קדשי יהושע ח"ב סי' קס"ד,
ובס' בית ישי סי' קל"ח בהערה ג'.
וכחיזיון הזה חזינן במשנה בכלאים [פ"ט
מ"א] "צמר גמלים [שאין איסור שעטנז לתפור עם פשתן] וצמר רחלים [שיש
איסור שעטנז] שטרפן [שעירבבן] זה בזה, אם רוב מן הגמלים מותר ואם רוב מן הרחלים אסור,
מחצה למחצה אסור" ע"כ. גם שם הגדר הוא ששם הבגד נקבע עפ"י רוב ולא
מדין ביטול ברוב [כמו שנקטו חלק מהמפרשים]. וכעין זה במשנה בנגעים [י"ב א']
עיי"ש. וכ"כ הגאון ר' דוד רפפורט זצ"ל בקובץ ענינים סי' ז': "דבנגעים
וכלים אינו מדין ביטול ברוב אלא דתלוי בשם בגד או כלי והשם בגד או כלי תלוי
בחשיבות ולכן אזלינן בתר רוב אבל אינו מדין ביטול ברוב". וז"ל
חזו"א [נגעים א' סקט"ו בסופו]: "ולפי זה נראה דאף אם מכיר את צמר
רחלים מתבטל שאין כאן ביטול גופו אלא שאינו חשוב מטוה כיון שהוא המיעוט".
וכ"כ בקובה"ע נ"ט ג' עיי"ש.
ונפקא מינה גדולה בין אם נאמר שבאים
מכוח דין ביטול ברוב לבין אם באים לקבוע שם הכלי עפ"י הרוב – אם המיעוט ניכר.
שאם מדין ביטול ברוב, אין ביטול אם הרוב ניכר ואילו אם באים לקבוע את שם הכלי
עפ"י רובו, גם אם המיעוט ניכר, השם יישאר כפי רובו. וכ"כ הגרש"ש שם
בשערי ישר.
ובש"ך [יו"ד סי' צ"ט
סקכ"ב] דן בענין כלאים בצמר גמלים ורחלים דתלוי שטרפן זה בזה, שתלוי בנידון
אם שייך ביטול להיתר בהיתר, שהרי לפני שיערבם עם הפשתן שניהם היו היתר. ומבואר
שלמד עם הפשתן שניהם היתר שהטעם להא דאזלינן בתר רוב הצמר הוא מדין ביטול ברוב.
וכן נראה מדברי הגרע"א בחי' ליו"ד שם שדן שיהא בזה דין
דבר שיש לו מתירין שאינו בטל ברוב, וכ"כ הגרע"א גם בתוס' למשניות
ובשו"ת קמא סי' רמ"ז]. ומבואר שסובר שמה שאם רובו מצמר גמלים אין בו
איסור כלאים הוא משום לתא דביטול ברוב.
ואמר הגרח"ש זצ"ל שלפי יסודו של הגרש"ש דאין זה משום ביטול ברוב אלא הוא דין
חדש ששם הבגד נקבע לפי רובו, לא שייך בזה מה שהיתר בהיתר לא בטל, ומה שדבר שאין לו
מתירין לא בטל, דכל דינים אלו שייכים רק כשאנו באים לדון אם המיעוט בטל, אבל כאן
הוא דין אחר, שהרוב קובע שם ולא שייכי בזה דין דבר שיש לו מתירין ודין היתר בהיתר,
משום שרק הרוב יכול לקבוע את שם הדבר השלם.
ונפק"מ כתב בס' דרך דעה [סי'
ט"ו]: בדין קמא קמא בטיל, שהרי בדין ביטול ברוב יש דין דקמא קמא בטיל כמבואר
בכמה מקומות, וכאן בכלים ובגדים וכדומה, לא שייך כל ענין זה, שהרי לא עסקינן בדין
ביטול דבאמת אינו מתבטל מחמת עצם מיעוטו אלא ששם הדבר נקבע לפי רובו וכיון
דמ"מ רובו טמא הרי הוא טמא ולא שייך בזה ענין דקמא קמא בטיל ופשוט.
עוד נפק"מ בדין אין מבטלין איסור
לכתחילה, שלכאורה לא שייך בזה איסור לבטל לכתחילה, כיון דאין כאן כלל איסור ונחשב
כולו היתר.
באמרי בינה [עמ' שמ"ו] ביאר המשך המשנה שמחצה למחצה טהור
וז"ל: "... וע"כ
צ"ל דמחצה על מחצה אין כל אחד מכריע לחבירו ונקרא כל אחד על שמו לכך טמא, ואף
דא"א לצמצם, מ"מ כיון דלעינינו נראה כמחצה על מחצה נשאר כל אחד על שמו".
הרי שגם למד כדברינו שאין כאן נידון של ביטול ברוב אלא קביעת שם עפ"י הרוב
ובמחצה על מחצה נקרא על שם כל חצי מדין ודאי ונמצא שיש לנו כלי שהוא בודאי טמא
[וגם טהור אבל זה לא מעלה ולא מוריד].
והנה, במשנה בסוכה כתוב שסוכה שחמתה
מרובה מצלתה פסולה. ורש"י כתב "לפי שהמיעוט בטל ברוב והרי הוא כמו שאינו",
וצ"ע דהא לא שייך ביטול אלא בתערובות ולא כשהמיעוט ניכר בפנ"ע וכן
פירש"י ז"ל לקמן די"ט ע"ב בשחבטן - השפיל ענפיו למטה מעורבין
עם סכך כשר ואין נראין בעין וסכך כשר רבה עליו ומבטלו עכ"ל הרי דדוקא בשאין
ניכרין שייך ביטול וכ"כ התוס' לקמן ט"ו ע"ב ד"ה והא אפשר כו'
אין ומה שיתבטל כו' כיון דאין מעורבין זה בזה וניכר כל אחד בפני עצמו עיי"ש.
ועינא דשפיר חזי בס' קה"י שכתב [סוכה
סי' א'] דדין ביטול ברוב כתב רש"י ז"ל בחולין צ"ח ע"ב
והרא"ש ז"ל פרק גיה"נ סי' ל"ז דנלמד מקרא דאחרי רבים להטות
ע"ש וענין אחרי רבים להטות לא שייך אלא בדבר שאינו מבורר דבזה אזלינן בתר
רובא וכהא דדיינים שאין הדין מבורר דאזלינן בתר רוב [והילפותא מאחרי רבים להטות
לענין ביטול ברוב צריכא רבא ובס' שערי ישר האריך בזה טובא ואכמ"ל]. אמנם איכא
דינא אחרינא ד"רובו ככולו" כגון בשחיטת רוב סימנים ובעומד מרובה על
הפרוץ, והתם גדר אחר הוא לגמרי שהרי המיעוט הבלתי שחוט ניכר בפנ"ע ואפי' הכי
אמרינן רובו ככולו ונלמד מקרא אחרינא בנזיר דמ"ב א' אר"א ברדר"א
זאת אומרת רובו ככלו מדאורייתא ממאי מדגלי רחמנא גבי נזיר ביום השביעי יגלחנו הכא
הוא עד דאיכא כולו הא בעלמא רובו ככולו ע"ש והתם מיעוט שערות שלא גלחן ניכרות
בפנ"ע, ואפי"ה שייך בו רובו ככולו.
והגדר בזה הוא כשדנין על "דבר
אחד" מה הוא אזלינן בתר רובו וזהו דין רובו ככולו כגון בסימנים שדיינינן אם
הם שחוטים או לא אזלינן בתר רוב הסימן ואמרינן שחוט הוא. וכן בחצר שדיינינן עלי'
בשלמותה אם היא גדורה או לא אזלינן בתר רובא וכשרובו גדור מחשבא החצר גדורה
וכיו"ב בשאר דוכתי דאמרינן רובו ככולו היינו כשדנין על "דבר אחד"
מה הוא ומה טיבו. אבל בדברים נפרדים לא שייך כלל רובו ככולו דמה ענין זה לזה אחרי
שהם דברים נפרדים ואינם שייכים זה לזה אלא דבנתערבו ואינם ניכרים מה הוא מהרוב ומה
הוא מהמיעוט, בזה איכא דינא דביטול ברוב, ונלמד מקרא דאחרי רבים להטות שמיירי
ג"כ בשאין הכרעת הדבר מבורר ואזלינן בתר רובא. הכלל דענין רובו ככולו שייך
בדבר אחד וענין ביטול ברוב שייך בתערובת דברים מיוחדים עכ"ד. ולפ"ז
ביאר שסוכה שהיא דבר אחד, נידון לפי הכלל "רובו ככולו" ולכן לא מפריע
לנו שהמיעוט ניכר משא"כ סכך וכשר ופסול ביחד נידון לפי הכלל של ביטול ברוב
וצריך שהמיעוט לא יהיה ניכר עיי"ש.
ולפי דבריו, יש לדון כאן שמדובר בשני
דברים נפרדים [ברזל טמא וברזל טהור], אם אפשר לקבוע שם הכלי ע"פ הרוב,
וכדבריו "דמה ענין זה לזה אחרי שהם דברים נפרדים ואינם שייכים זה לזה".
ואולי יש להשיב שהם כן שייכים זה לזה מאחר שהתערבו להיות חפצא אחת אבל א"כ
למה לא אומרים רובו ככולו בתערובת סכך כשר וסכך פסול. וצ"ע.
עוד יש לדון עפ"י מש"כ
בקה"י בסוף הסימן שרובו ככולו אומרים רק כשיש שינוי במציאות שהוא ההיפך ממש
[כמו רובו גזוז ומיעוט שערות, רובו שחוט ומיעוט לא שחוט] משא"כ כשיש שינוי רק
בדין [כגון תערובת סכך כשר יחד עם סכך פסול], שם אפשר לומר רק דין ביטול ברוב ולא
רובו ככולו עכ"ד. ובנידון דידן שאין שינוי במציאות אלא בדין, איך אפשר לומר
רובו ככולו וכל הכלי ייקרא ע"ש הרוב? וצ"ע. ועי' בתשובת הרי"ד סי' א' [שהובאה בהרבה ספרים].
וכתבתי להעיר את לב המעיינים.
עש"ק פרשת צו תשע"ט
פה עיר התורה והשמחה גבעת זאב
ברוך הנותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה
