ראשי פרקים מדרשת חננאל יצחקי בליל שבת זכור תשע"ט -
[כל ההומור הושמט וזה הרי היה חלק הארי של הדרשה.... אולי במהדורה הבאה]: שורש חטאו של שאול שלא חיסל לגמרי את עמלק היה חוסר אמונה בעצמו ובכוחותיו. לכן שמואל הוכיח לו "אם קטן אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה" [עיי"ש ברד"ק]. בשעת מינויו למלך כתוב [ט' כ' כ"א] " וּלְמִי, כָּל-חֶמְדַּת יִשְׂרָאֵל--הֲלוֹא לְךָ, וּלְכֹל בֵּית אָבִיךָ. וַיַּעַן שָׁאוּל וַיֹּאמֶר, הֲלוֹא בֶן-יְמִינִי אָנֹכִי מִקַּטַנֵּי שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל, וּמִשְׁפַּחְתִּי הַצְּעִרָה, מִכָּל-מִשְׁפְּחוֹת שִׁבְטֵי בִנְיָמִן; וְלָמָּה דִּבַּרְתָּ אֵלַי, כַּדָּבָר הַזֶּה. אז היה נראה כענווה כשרה והגונה אבל התברר למפרע כענווה פסולה. [עי' 'החודש אשר נהפך' עמ' כ"ה והלאה דברים נפלאים].
התיקון: "אם החרש תחרישי בעת הזאת רווח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ואת ובית אביך תאבדו. ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות". כלומר, ה' יסתדר גם בלי העזרה שלך אבל הנה הזמנות חד-פעמית לתקן את עוון סבך שאול. את ובית אביך. [עי' שם באלשיך].
זה מסביר למה בתחילת המגילה אסתר היתה פסיבית ["סבילה" בעברית תקנית] לגמרי, נלקחה אל בית המלך, לא ביקשה דבר, לא הגידה את עמה ואת מולדתה, היה קרקע עולם במובן הפיזי והאישיותי וכו' וכו'.
פתאום, אחרי הפסוקים הנזכרים [אם החרש וכו'] אסתר "תופסת פיקוד", מצווה לצום שלשה ימים [ועוד בפסח!], מארגנת ומזמינה משתות למלך ולהמן, נכנסת למלך בלי רשות תוך סכנת חיים ממשית, ובסוף אפילו דורשת מהחכמים קבעוני וכתבוני לדורות [מגילה ז']. מדהים!
מה גרם לתפנית? מה היה הזעזוע?
התובנה [שקיבלה ממרדכי] שהיא צריכה להאמין בעצמה [בניגוד לשאול שחטא בזה], בכוחותיה וביכולתה להיות הכלי ביד ה' להציל את עמו. זה הצ'אנס ואל לה לפספסו.
וברוח רבינו הכהן הגדול מלובלין [שאינו דומה פורים עם רבי צדוק לפורים בלעדיו רח"ל]: "כשם שצריך אדם להאמין בה´ יתברך, כך צריך אח"כ להאמין בעצמו. רוצה לומר שיש לה´ יתברך עסק עמו, ושאיננו פועל בטל שבין-לילה היה ובין-לילה אבד, וכחיות השדה שלאחר מיתתם נאבדו ואינם. רק צריך להאמין כי נפשו ממקור החיים, וה´ יתברך מתענג ומשתעשע בה כשעושה רצונו" (צדקת הצדיק אות קנד וכדבריו מבואר בדברי רבינו יונה ועוד).
"חייב איניש לבסומי וכו' בין ארור המן לברוך מרדכי" - המן אמר "למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממני". כך כל יהודי צריך לומר "למי יחפוץ מלכו של עולם לעשות יקר יותר ממני". [ראיתי]
הדברים היו ארוכים אבל אלו תמציתם...
