הגאון רבי משה לייב שחור זצ"ל היה בורר בהרבה דיני תורה, ובאחת מן הבוררויות ביקש אותי לסייע בעדו בכתיבת הדברים. הוא קבע עימי לשעה שש וחצי בערב. אירתי ומאוד הקפיד, ושאל היכן הייתי. השבתי כי הייתי בשמועס'ן של ר' אלי' לאפיאן, ושאל, מה שמעת, חזרתי בפניו על מה שאמר ש'כפיית היצר זה דאורייתא'. הדברים התבססו על דברי הגמ' בפרק אלו מציאות (לב, ב): אוהב לפרוק ושונא לטעון מצוה בשונא כדי לכוף את יצרו. ואי סלקא דעתך צער בעלי חיים דאורייתא, הא עדיף ליה, אפילו הכי, כדי לכוף את יצרו עדיף. הרי לנו שהסברא של כפיית היצר נאמרת בדאורייתא!.השיב הגרמ"ל זצ"ל שכעת נתחדש לו פשט בדברי הכתוב בתהילים (קלט, כב-כד): תַּכְלִ֣ית שִׂנְאָ֣ה שְׂנֵאתִ֑ים לְ֝אוֹיְבִ֗ים הָ֣יוּ לִֽי: חָקְרֵ֣נִי אֵ֭ל וְדַ֣ע לְבָבִ֑י בְּ֝חָנֵ֗נִי וְדַ֣ע שַׂרְעַפָּֽי: וּרְאֵ֗ה אִם־דֶּֽרֶךְ־עֹ֥צֶב בִּ֑י וּ֝נְחֵ֗נִי בְּדֶ֣רֶךְ עוֹלָֽם:
ויתבאר בהקדם דהנה בתוס' בב"מ שם כתבו, לכוף יצרו - וא"ת כיון דבערבי פסחים מוקי לה בישראל שמותר לשנאותו כגון שראה בו דבר ערוה מה שייך בו לכוף יצרו וי"ל דלא מיירי בשונא דקרא. אולם בתוס' בפרק ערבי פסחים שם כתבו: וי"ל כיון שהוא שונאו גם חבירו שונא אותו דכתיב כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם ובאין מתוך כך לידי שנאה גמורה ושייך כפיית יצר.
ולפי"ז נמצא שקשה מאוד לקיים מצות שנאת הרשעים שהרי יש כאן תמיד את החשש שמתחיל עם שנאה מותרת, ואח"כ "מתוך כך באין לידי שנאה גמורה". וע"ז אומר דוד המלך, שאצלו אין חשש זה, שכן 'תכלית שנאה שנאתים' ואף ש'לאויבים היו לי' לא נוסף בו שום שנאה אישית, שהרי שונאם בתכלית השנאה ולא שייך הוספת שנאה, ועל כך מוסיף ומבקש, חקרני א'ל ודע לבבי וגו', שהקב"ה חוקר לב ובוחן כליות יודע שאכן כדברין כך הוא. [א"ה, עי' בדומה לזה ממש להנצי"ב בהרחב דבר פרשת חוקת (כא, ל).
