ר' אהרן רזאל
מעולם לא הצטערתי על שלא הכרתי את ר' שלמה. הניגונים והתורות מילאו את לבי כמו נהר שוטף. היתה לו מורשת כה עשירה, דומה שהתחלקה מעט מעט בין כל החסידים. אחד, קולו כשל שלמה'לה. אחד, לובש את השלייקעס בדיוק כמוהו. אחד ירש את הקצב בו פרט על הגיטרה ואחד את האופן בו נפנף בידו מעל לראשו בקבלת שבת: "גוט שאבעס גוט שאבעס".
כשהייתי פוגש אדם שהכיר אותו, מיד ביקשתי "ספר לי משהו עליו! לא, לא על 'יוסלה קמצן קדוש', את זה כבר שמעתי. ספר דברים פשוטים ורגילים, יומיומיים, לאדם שמעולם לא ראהו". אמונה ויט סיפרה, שהיה מגיע לביתם ומיד ניגש לטלפון. מוציא פנקס ומתקשר במשך שעות לכל מיני חבר'ה בעולם. "כשאגיע לעולם הבא" אמר, "דבר ראשון אבקש מכשיר טלפון. יש הרבה אנשים בעולם למטה שמחכים שאתקשר".
מנחם ידידי סיפר לי שר' שלמה היה מלמד חסידות בירושלים, קרה והגיעו חמישה-שישה אנשים בלבד לשיעור (!). גם השישה האלה, אחד מהם איזה בן דוד מבוגר, שניים מהם אולי תיירים שבמקרה נקלעו ולא הבינו כלום... אך הוא ישב, שר ולימד ארבע שעות ברציפות. איפה השיעור הזה? מוקלט. ואת אלפי ההקלטות שנשארו מתמללים היום והם נעשים ספרים, חוברות ושירים. ר' מיכאל מהוצאת 'דברי שיר' סיפר לי שהספרים הכי נמכרים בדוכן של התחנה המרכזית הם... אותן שיחות של ר' שלמה מול שישה אנשים.
שאלתי מישהו, ראית אותו כועס? סיפר לי דבר עמוק: היו לו כאלה שהוא עצמו קירב, מהודו או מכתות שונות בעולם, ואחרי שנעשו שומרי תורה... נעשו כל כך 'פרומרים' ואדוקים עד שהם עצמם הביטו עליו בסלידה והתרחקו מדרכו. אירוני... הרי לולא הפתיחות והאהבה שלו הם היו עדיין שם עמוק בתוהו. כאב לו אבל גם להם סלח בלבו. "אני כמו אדם שעומד על גשר" אמר, "מעביר אנשים מגדה אחת של הנהר לשניה. משם הם ממשיכים הלאה, אך אני נשאר כאן. גדה אחת היא בוצנית וטובענית, ויש עוד שצריכים לי". הרבי הצדיק מאמשינוב אמר תמיד לחסידיו "דעו לכם שאני מקנא בעולם הבא שלו".
לסיום נחזור ליוסלה קמצן קדוש, ולהלוויה המרגשת שלו אחרי שגילו בעיירה שהוא פירנס במשך שנים את כל עניי העיר. עכשיו אני מבין... זה קצת גם ר' שלמה'לה. "שלמה'לה קמצן קדוש". גם להוצאות ההלוויה שלו עשו מגבית בין החבר'ה, כיוון שלא השאיר פרוטה אחריו. אבל ר' שלמה - כמה מעטפות חילקת מתחת לדלת בחייך. כמה נעזרו בך בחשאי, בכמה ניגונים ותורות ואהבת ישראל פירנסת את כל אלה שביזו אותך. געוואלד געוואלד!
