1. The Power of Achdus and Ratzon (Will)
The Imrei Emes begins by addressing the concept of the 13th of Adar, which the Megillah refers to as a zman kehila (a time of gathering/unity). When Klal Yisrael is completely unified with a single ratzon (will) to do the Ratzon Hashem, something phenomenal happens: we don’t even need an explicit pasuk to command us.
The Imrei Emes quotes a Midrash regarding the building of the Mishkan: “When you want, you don’t have to ask from anyone; you just do it.” When the Yidden are united and operating out of a pure internal drive, they themselves become the Torah. [This is the very sod (secret) of Torah Sheba’al Peh (the Oral Torah). It is a Torah that lives אליבא (in the hearts) of the Chachamim.] Because the Jews achieved this total unity on Purim, they generated the mitzva organically, without needing a formal command.
2. Shabbos, Emuna, and Moshe’s Hands
This concept of unity and running after Hashem seamlessly flows into the avoda of Shabbos. On Shabbos, Klal Yisrael unites in the "Secret of One" (Raza D'Echad). Ratzon is also a lashon of running: "Draw me after You, and I will run." Shabbos is the ultimate expression of bittul (nullification) to the Borei Olam, where we run after Him with perfect emuna.
Amalek is the absolute antithesis to this emuna. When Moshe Rabbeinu fought Amalek, the pasuk says, “Vayehi yadav emuna” (His hands were faith). Amalek tries to drag us down into teva (nature), but through emuna—symbolized by Moshe raising his hands toward Shomayim—we transcend nature and defeat him.
The Zohar discusses the pasuk "פותח את ידך" (Posei'ach es Yadecha - You open Your hand). The word Yadecha (ידך) can be read יוד"יך. Chazal tell us that Olam Haba was created with the letter Yud. Shabbos is Me'ein Olam Haba (a taste of the World to Come) and its meals are Seudasa D'Meheimnusa (Meals of Faith). By raising his "hands" (Yud), Moshe was connecting Klal Yisrael to the transcendent realm of Olam Haba and the koach of Shabbos, effectively crushing Amalek's grip on the natural world.
3. Yiddishe Emuna vs. Goyishe Emuna
To truly defeat Amalek, we must understand what true emuna is. There is a sharp, contrast between the Goyishe concept of faith and the Yiddishe reality of Emuna.
Goyishe faith is passive—it's just checking a theological box. A person can say, "I believe in God," and then spend his Sunday afternoon entirely immersed in gashmius (materialism)—eating hot dogs, drinking a six-pack, and watching football, completely disconnected from the Creator.
Yiddishe Emuna, however, is an active, living reality. It comes from the root Omein (to raise/nurse) and Ne'emanus (faithfulness). It means being completely and constantly drawn after the Borei Olam in every single second, in every mundane action. It is a constant state of loyalty and attachment.
4. The Fog Before the Torah (The Klippa of Amalek)
Where did Amalek get his opening to attack? The Yidden sinned by asking, "Ha'yeish Hashem b'kirbenu im ayin?" (Is Hashem among us or not?). This was a time of hastaros, hidingof Hashem's Light - and their complaints brought Amalek.
The Imrei Emes explains a deep yesod: Before the great revelation of Matan Torah, there had to be hastara (concealment). This is why the Torah was given amidst Choshech, Anan, v'Arafel (darkness, cloud, and thick fog). The fog always precedes the light. (When learning a difficult sugya, you first have to build up a massive "fog" of questions and confusion before achieving the total clarity and simcha of the resolution).
Amalek is that literal fog. Amalek attacked baderech (on the way) to Matan Torah. He is the klippa (spiritual shell) that tries to interrupt our hachana (preparation) for receiving the Torah.
5. Milchemes Amalek: Mitachas Hashamayim and L'Asid Lavo
Because Amalek's opposition stems from a very high spiritual source, the war against him is two-fold:
Below: We are commanded to erase Amalek "mitachas hashamayim" (from under the heavens). In the realm of Teva (nature), we must constantly raise our hands and battle him.
Above: Hashem says, "Macho Emche"—I will surely erase him. Hashem will eradicate Amalek in this world מתחת השמים but in the next world from above the Heavens. They come from a very high place.
We know that "Ein HaSheim shaleim v'ein HaKisei shaleim" (Hashem's Name and Throne are incomplete) as long as Amalek exists. Since Shabbos is literally the Name of Hashem, keeping Shabbos helps erase Amalek and brings shleimus (completion) to the Sheim Hashem.
6. A Fascinating Remez: Amalek in our Daily Machshavos
The shiur concludes with a brilliant piece Roshei Teivos regarding the daily battle against the Yetzer Hara (who is synonymous with Amalek). The pasuk before the Mabul describes the evil inclination of man: "Rak ra kol hayom" (Only evil all day).
If you take the prominent letters of these words:
רק (Rak) -> Kuf (ק)
רע (Ra) -> Ayin (ע)
כל (Kol) -> Lamed (ל)
היום (HaYom) -> Mem (מ)
Put them together, and they spell עמלק (Amalek)!
Amalek is the entity that tries to fill our minds with bad thoughts "all day long." He wants us entrenched in Teva and negative machshavos. Our avoda on Purim—and every day—is to reject this. We must not let our minds default to the "football and hotdogs" apathy. Instead, we must lift our hands like Moshe, tap into the Emuna of Shabbos and Olam Haba, and sanctify our thoughts, thereby erasing Amalek from this world and bringing glory to the Sheim Hashem.
May we be zoche to truly wipe out the klippa of Amalek, achieve complete Emuna, and experience the ultimate revelation of light emerging from the fog!
**1. כוחה של האחדות והרצון**
האמרי אמת פותח בהתייחסות לי"ג באדר, שהמגילה מכנה אותו "זמן קהילה" (זמן התאספות ואחדות). כאשר כלל ישראל מגיעים לאחדות מוחלטת עם רצון אחד לעשות את רצון ה', מתרחש דבר פלאי: אפילו אין צורך בפסוק מפורש שיצווה אותנו.
האמרי אמת מביא מדרש על בניית המשכן: "כשאתה רוצה – אינך צריך לשאול מאף אחד; פשוט עושים זאת". כאשר היהודים מאוחדים ופועלים מתוך דחף פנימי טהור, הם עצמם הופכים לתורה. [זהו הסוד ממש של תורה שבעל פה – תורה החיה אליבא דחכמים (בלבם של החכמים).] מפני שהיהודים הגיעו לאחדות מוחלטת זו בפורים, הם יצרו את המצווה באופן אורגני, ללא צורך בציווי רשמי.
**2. שבת, אמונה וידיו של משה**
רעיון האחדות והריצה אחרי ה' זורם באופן טבעי לעבודת השבת. בשבת, כלל ישראל מתאחדים ב"רזא דאחד" (סוד האחדות). הרצון הוא גם לשון ריצה: "משכני אחריך נרוצה". השבת היא הביטוי השלם ביותר של הביטול לבורא עולם, שבו אנו רצים אחריו באמונה שלמה.
עמלק הוא ההפך המוחלט של אמונה זו. כאשר משה רבנו נלחם בעמלק, אומר הפסוק: "ויהי ידיו אמונה". עמלק מנסה לגרור אותנו למטה אל הטבע, אך דרך האמונה – המסומלת בהרמת ידיו של משה כלפי השמים – אנו עולים מעל הטבע ומנצחים אותו.
הזוהר דן בפסוק "פותח את ידך". המילה "ידך" (י-ד-ך) ניתנת לקריאה כ"יוד"ך". חז"ל אומרים שעולם הבא נברא באות יו"ד. השבת היא מעין עולם הבא, וארוחותיה הן "סעודתא דמהימנותא" (ארוחות האמונה). בהרמת "ידיו" (היו"ד), משה חיבר את כלל ישראל לעולם העליון של עולם הבא ולכוח השבת, ובכך שבר את אחיזתו של עמלק בעולם הטבע.
**3. אמונת ישראל לעומת אמונת הגויים**
כדי לנצח את עמלק באמת, עלינו להבין מהי אמונה אמיתית. יש ניגוד חד בין מושג האמונה הגוי לעומת המציאות היהודית של אמונה.
אמונת הגויים היא פסיבית – רק סימון תיבה תיאולוגית. אדם יכול לומר "אני מאמין באלוהים", ואז לבלות את יום ראשון אחר הצהריים בשקיעה מוחלטת בגשמיות – אכילת נקניקיות, שתיית חבילת בירה ושעשוע בכדורגל – מנותק לחלוטין מהבורא.
אמונת ישראל, לעומת זאת, היא מציאות חיה ופעילה. היא נובעת משורש "אומן" (להרים/לינוק) ו"נאמנות". פירושה להיות נמשך תמיד ובכל רגע אחרי בורא עולם, בכל פעולה יומיומית. זוהי נאמנות והתקשרות מתמדת.
**4. הערפל שלפני התורה (קליפת עמלק)**
מאיפה מצא עמלק פתח לתקוף? עם ישראל חטאו בשאלה: "היש ה' בקרבנו אם אין?". זה היה זמן של הסתרת אור ה', והתלונות שלהם משכו את עמלק.
האמרי אמת מסביר יסוד עמוק: לפני ההתגלות הגדולה של מתן תורה, היה צורך בהסתרה. לכן ניתנה התורה בתוך חושך, ענן וערפל. הערפל תמיד קודם לאור. (כשלומדים סוגיה קשה, קודם כל בונים "ערפל" עצום של שאלות ובלבול, ואז מגיעים לבהירות ולשמחה של הפתרון.)
עמלק הוא הערפל הזה ממש. עמלק תקף "בדרך" למתן תורה. הוא הקליפה שמנסה להפריע להכנה שלנו לקבלת התורה.
**5. מלחמת עמלק: מתחת השמים ולעתיד לבוא**
מפני ששורש ההתנגדות של עמלק הוא ממקור רוחני גבוה מאוד, המלחמה בו היא בשני מישורים:
- למטה: נצטווינו למחות את עמלק "מתחת השמים". בעולם הטבע, עלינו להרים תמיד ידיים ולהילחם בו.
- למעלה: ה' אומר "מחו אמחה" – אני אמחה אותו. ה' ימחה את עמלק בעולם הזה מתחת השמים, אך בעולם הבא – מעל השמים. [עמלק] מגיע ממקום גבוה מאוד.
אנו יודעים ש"אין השם שלם ואין הכסא שלם" כל עוד עמלק קיים. מאחר שהשבת היא ממש שמו של ה', שמירת שבת עוזרת למחות את עמלק ומביאה שלימות לשם ה'.
**6. רמז מרתק: עמלק במחשבותינו היומיומיות**
השיעור מסתיים בחידוש מבריק של ראשי תיבות בנוגע למלחמה היומיומית ביצר הרע (המזוהה עם עמלק). הפסוק לפני המבול מתאר את יצר הרע של האדם: "רק רע כל היום".
קחו את האותיות הבולטות במילים אלו:
- רק → ק
- רע → ע
- כל → ל
- היום → מ
יחד הן יוצרות עמלק!
עמלק הוא הכוח שמנסה למלא את מוחנו במחשבות רעות "כל היום". הוא רוצה שנישאר תקועים בטבע ובמחשבות שליליות. עבודתנו בפורים – ובכל יום – היא לדחות זאת. אסור לנו לתת למוחנו ליפול לאדישות של "כדורגל ונקניקיות". במקום זאת, עלינו להרים ידיים כמו משה, להתחבר לאמונת השבת ולעולם הבא, ולקדש את מחשבותינו – ובכך למחות את עמלק מהעולם הזה ולהביא כבוד לשם ה'.
יהי רצון שנזכה למחות באמת את קליפת עמלק, להגיע לאמונה שלמה, ולחוות את ההתגלות העליונה של האור הבוקע מתוך הערפל!
