דיני ליל הסדר

 עריכת הסדר

קעח. בני אשכנז הנשואים נוהגים ללבוש בגד לבן [קיטל] בעת עריכת הסדר. ולענין חתן בשנה הראשונה יש בזה מנהגים שונים[16]. אָבֵל – המנהג שאינו לובש, ומי שלובש אין מוחין בידו.

קעט. מביאים לשולחן את קערת ליל הסדר שבה יש את המרור, הכרפס, החרוסת, זרוע וביצה. ישנם מנהגים חלוקים בזמן הבאת הקערה: יש נוהגים להביאה אחר הקידוש קודם אכילת הכרפס[17], ויש שנהגו להביאה קודם הקידוש[18] ומנהג הגר"א להביאה אחר טיבול ראשון[19].

קפ. כמו כן חלוקים המנהגים בעניין סידור הקערה: יש המסדרים באופן שהכרפס והמי מלח יעמדו סמוך לבעל הבית ואחריהם שלש מצות ואחריהם מרור וחרוסת וזרוע וביצה כדי שלא יעבירו על המצוות[20], ויש המסדרים הזרוע מימין וביצה משמאל ומתחתיהם המרור באמצע, ואחר כך חרוסת מימין תחת הזרוע והכרפס משמאל תחת הביצה ומתחתיהם החזרת באמצע, והוא על פי קבלת האר"י[21], וכל אחד ינהג כמנהג אבותיו. ומי שאין לו מנהג, ינהג כדעת האר"י, שהוא המנהג הנפוץ.

הסיבה

קפא. יסדר מקום מושבו כדי שיוכל לישב בהסיבה ולהישען על כרים וכסתות[22].

קפב. מסיבים תמיד לצד שמאל, בין אדם ימני ובין שמאלי[23] (וראה בהערה דין מי שהיסב על צד ימין).

קפג. בעת ההסיבה יש לסובב את הכיסא באופן שהמשענת תהיה לצד שמאל ויטה את עצמו לצד שמאל וישען על המשענת[24].

קפד. אדם שיושב על כיסא ומשעין את גופו באוויר לצד שמאל לא יצא ידי חובת הסיבה.

קפה. צורת ההסיבה: די בהטיה מועטת [שניכר שמיסב]. ההסיבה צריכה להיות באופן שידו אינה משוחררת ואינו יכול להשתמש בה.[25]

קפו. מי שיש לו מכה בצד שמאלו שההסיבה מכאיבה לו [ובכלל זה זקן או חולה שההסיבה קשה להם], אפשר שפטור מלהסב[26].

קפז. מי שקשה לו להתחיל לשתות בהסיבה, יכול להתחיל לשתות שלא בהסיבה וימשיך לשתות שיעור רביעית בהסיבה.

קפח. מנהג רוב האשכנזים שאין הנשים מסיבות[27], אולם בנות ספרד צריכות להסב [וכן נוהגים קצת מבני אשכנז[28]]. ובכל אופן, אם שכחו להסב אינן חוזרות.

קפט. נשים שאינן מסיבות, יקפידו לאכול ולשתות [את הדברים הצריכים הסיבה] דווקא בישיבה.

קצ. לכתחילה יש להסב בכל הסעודה[29], והיום רבים נוהגים שאין מסיבים במשך הסעודה כי אין רגילים להסב במשך השנה (וראה בהמשך הדברים שיש מקומות בהם ההסיבה מעכבת אף בדיעבד, שאינו יוצא ידי חובתו אם לא היסב בהם, ואף במקומות בהם ההסיבה מעכבת יחזור ויאכל וישתה ללא ברכה).

קדש

קצא. אין מקדשים אלא אחר צאת הכוכבים. ואמנם בהגיע הזמן, מיד אחר תפילת ערבית, יש למהר לעשות הקידוש כדי שלא ישנו התינוקות[30] ולכן יערוך שולחנו מבעוד יום, ויכין את כל הנצרך לסדר מבעוד יום [וכגון בדיקת המצות, הכנת הקערה, הכלים, הכריות וכו'].

קצב. נוהגים לחלק לתינוקות קליות ואגוזים ושאר מיני מתיקה כדי לעוררם שלא ישנו[31], וכן כדי שיראו שינוי מהמנהג בכל השנה שאין מחלקים אלא אחר הסעודה, ויבואו לשאול מה נשתנה[32].

קצג. קודם הקידוש יאמר עורך הסדר 'קדש', וקודם נטילת ידיים ראשונה יאמר 'ורחץ', וכן בכל עשיית הסדר יאמר קודם כל דבר מה הולך לעשות[33].

קצד. כוס הקידוש ימזגו אחרים לבעל הבית ואינו מוזג לעצמו[34], ויש נוהגים שאף כל המסובים אינם מוזגים לעצמם, אלא כל אחד מוזג לחברו, דרך חירות[35].

קצה. לכתחילה יש לשתות מכל כוס שיעור רביעית שלם [150 סמ"ק לשיעור הגדול, 86 סמ"ק לשיעור הקטן[36]], ובפרט יש להקפיד על שתית כל הרביעית בכוס ראשון ובכוס רביעי[37]. אם שתה רוב רביעית [76 סמ"ק לשיעור הגדול, 44 סמ"ק לשיעור הקטן] - יצא ידי חובה[38].

קצו. יש אומרים שהדין שהשותה רוב רביעית יצא, היינו בשותה כוס המחזקת שיעור רביעית, אבל כוס שיש בה יותר מרביעית, חובה לשתות לכל הפחות רובה אף שהוא יותר מרביעית[39], ויש אף מחמירים לכתחילה לשתות את כולה[40], וראוי לחוש לדעות אלו. ולכן מי שקשה לו שתית יין מרובה, ייקח כוס שאין בה יותר מרביעית.

קצז. לכתחילה יש לשתות את הרוב רביעית בבת אחת[41], ועכ"פ לא יותר מהפסק אחד דהיינו שישתה בשתי לגימות. אם שהה בשתיית רוב רביעית מכוס ראשון יותר ממשך ארבע דקות, יחזור וישתה שנית. ואם שהה פחות מזמן זה אבל הפסיק באמצע שתייתו שתי פעמים, אם נהג כמבואר בסעיף הבא וכיון לפטור כל שתייתו עד כוס שני, יחזור וישתה שנית. ואם לא כיון, לא יחזור לשתות[42] [אולם לעניין שאר הכוסות ראה לקמן במקומם].

קצח. יש לשתות כל ארבע הכוסות בהסיבה.

קצט. שכח ולא היסב: בן אשכנז אינו חוזר ושותה אלא בכוס שני, ובן ספרד חוזר ושותה בכל הכוסות. אם כיון מתחילה בברכת הגפן שישתה עוד יין, אף בן אשכנז יחזור וישתה בכוס ראשונה, ולכן נכון לכתחילה לכוון לפני שתיית כוס ראשונה שישתה עוד יין עד זמן כוס שני[43]. וראה עוד לקמן בסעיף ריח, שטוב לבני אשכנז לכוון שלא לפטור בברכת הגפן של הכוס הראשון את שתיית הכוס השני, ובני ספרד שלא מברכים על כוס שני, יכוונו בברכה על כוס ראשון לפטור את הכוס השני.

ר. נשים חייבות בכל מצוות הסדר.

רא. לפני הקידוש יכוון לשם מצות קידוש יום טוב[44] ולשם מצות ארבע כוסות, ולשם מצות שמחת יו"ט[45], ולשם מצוות זכירת יציאת מצרים (וראה הערה)[46].

רב. סדר הקידוש: ברכת בורא פרי הגפן, ברכת קידוש היום וברכת שהחיינו. וי"א שיכוון בברכת שהחיינו על כל מצוות הלילה[47], וי"א שיכוון על מצות ספירת העומר[48] אך לא נהגו כן. וברכת שהחיינו יש המברכים בישיבה, ולדעת האר"י אף אותה יברך בעמידה.

רג. נשים שברכו שהחיינו בהדלקת הנרות, יש להסתפק אם יענו אמן, ונראה שיענו [ובפרט שי"א שיש לכוון על כל מצוות הלילה]. אמנם נשים שאין להן מנהג לא יברכו שהחיינו בהדלקת נרות, אלא בקידוש[49].

רד. אין מברכים ברכת מעין שלש אחר שתיית כוס ראשון, כיון שפוטרים אותה בברכת המזון. ומנהג העולם שאין מברכים ברכה זו אף כאשר יעבור שיעור עיכול, ויש שכתבו שיקפיד שלא יעבור שיעור זה, ואם יעבור יברך ברכה אחרונה מיד אחרי שתיית הכוס[50].

ורחץ

רה. נוטלים ידיים כדרך שנוטלים לאכילת לחם[51], אבל אין מברכים על נטילה זו[52]. שכח וברך על נטילה זו, יאכל כזית מהכרפס[53].

כרפס

רו. למצות כרפס יש נוהגים ליקח סלרי[54], ויש נוהגים ליקח צנון[55], ויש נוהגים ליקח תפוח אדמה[56], ויש בזה עוד מנהגים.

רז. יש לאכול פחות משיעור כזית מהכרפס, ויברך עליו 'בורא פרי האדמה', ויכוון לפטור בברכה זו את המרור[57]. וראוי לכוון לפטור אף המרור שבכורך[58]. לאופנים בהם מותר לאכול יותר מכזית מהכרפס, ראה הערה[59].

רח. נראה שיש להדר לטבול את הכרפס ולאוכלו בידיו ממש ולא בעזרת מזלג וכדו', שכיון שצריך להתחייב בנטילת ידיו משום דבר שטיבולו במשקה צריך שיטבלנו ויאכלנו בידו[60].

רט. באכילת הכרפס אין חיוב להסב ואדרבה ע"פ סוד אין להסב[61], ויש אומרים שחייב להסב[62]. ויש הנוהגים לאכול חצי מהכמות בהסיבה וחצי שלא בהסיבה, ובזה יוצאים ידי כל הדעות.

יחץ

רי. ייטול את המצה האמצעית שבקערה, ויבצענה בידו לשני חצאי מצה[63], את החצי הגדול יוציא וישמור לאפיקומן, ואת החצי הקטן יותר יחזיר למקומו בין שתי המצות.

ריא. יש להקפיד שאף בחצי הקטן יהיה לכל הפחות שיעור כזית, כדי שיוכל לברך עליו 'על אכילת מצה'.

מגיד

ריב. לפני שמתחיל באמירת ההגדה יכוון לשם מצוה דאורייתא של סיפור יציאת מצרים[64].

ריג. כשנמצאים אצל ההורים, יוצאים ידי חובה בסיפור של הסבא מדין שומע כעונה, וגם מפני שהסבא עושה זאת במקום האב, ואין צורך שהאב יספר בעצמו[65], אך לכתחילה עדיף שהאב גם יספר לבניו קצת מסיפור יצי"מ.

ריד. יגביה הקערה עם המצות ויתחיל באמירת 'הא לחמא עניא וכו' עד 'מה נשתנה'[66]. ויש אומרים שיגביה את המצה הפרוסה בלבד[67].

רטו. אחר שסיים אמירת 'הא לחמא עניא', יסלק הקערה לקצה השולחן כדי שיראו התינוקות וישאלו. ויש אומרים שאין צורך לסלק הקערה אלא די בכיסוי המצות.

רטז. אחר סילוק הקערה, ימזוג כוס שני. ואף שאין שותים ממנו אלא אחר סיום אמירת ההגדה, מ"מ מוזגים כבר כעת, כדי שיראו התינוקות ויתמהו, ויבואו לשאול על כך[68].

ריז. את ההגדה יש לומר באימה וביראה שלא בהסיבה[69]. ואין לאכול או לשתות בזמן אמירת ההגדה עד שיסיים ברכת גאל ישראל [וראה בשו"ת שאלה נא].

ריח. כוס שני: בני ספרד אינם מברכים עליו 'בורא פרי הגפן', מפני שכבר נפטר בברכת הגפן של כוס ראשון[70]. ובני אשכנז מברכים עליו בורא פרי הגפן[71], וטוב שיכוונו בברכת כוס ראשון שאינם רוצים לפטור בו כוס שני, וראה עוד בהערה[72].

ריט. שכח ולא היסב בכוס שני חוזר ושותה בהסיבה[73].

רכ. אם הפסיק באמצע שתיית כוס שני שתי פעמים, יחזור וישתה שנית[74].

רחצה

רכא. מי שברור לו ששמר ידיו היטב ולא נגע בדבר המטמא את הידיים, נכון שיטמא את ידיו על ידי שיגע במקום מטונף או במקומות המכוסים, כיון שעל נטילה זו מברכים על נטילת ידיים[75].

מוציא מצה

רכב. יש שכתבו שראוי להקנות המצות לכל המסובים [אשתו ובני ביתו וכיוצ"ב], אבל מנהג העולם שלא להקנות ויש להם על מה לסמוך[76].

רכג. יש לכוון באכילת המצה לשם מצות אכילת מצה[77].

רכד. אופן הבציעה: ייקח את שלוש המצות [שתי השלימות והפרוסה שביניהן] ויברך המוציא, אחר כך יעזוב את המצה התחתונה ויברך על השתיים שנותרו בידיו על אכילת מצה[78], ויכוון בברכה זו לפטור גם מצות של כורך ושל אפיקומן[79], ויאכל כזית ממצה העליונה וכזית ממצה הפרוסה[80].

רכה. שיעור המצה שנצרך לאכול הוא 30 גרם[81], שבזה נמצא אוכל כזית משיעור הגדול לקיום הדין דאורייתא של כזית אחד, ושני כזיתים משיעור הקטן לקיום הדין דרבנן לאכול משני המצות[82] [וראה עוד בהרחבה להלן סע' רנה].

רכו. מותר לשקול [במשקל מכני] את המצה בשבת ויום טוב, ואין בזה משום איסור מדידה בשבת כיון שהוא לצורך מצוה[83].

רכז. המנהג הנפוץ הוא לאכול את ב' הכזיתים מעט מעט בלא הפסק עד השלמת השיעור בפחות מכדי אכילת פרס[84] [לכתחילה 2 דקות, ובדיעבד 4 דקות][85].

רכח. מנהג בני ספרד שאף בליל פסח טובלים המצה במלח[86], ומנהג בני אשכנז שבליל פסח אין טובלים המצה במלח[87]. ונראה שאף לבני אשכנז יש להביא מלח לשולחן אף שאין טובלים במלח[88].

מרור

רכט. ייקח כזית מרור, חזרת או חסה, יטבלנו בחרוסת ומיד ינער החרוסת, ואף כשחל בשבת יכול לנער החרוסת ואין בכך משום מלאכת בורר, שהרי אינו מפריד בניעורו את החרוסת כולה[89].

רל. יברך על אכילת מרור ויכוון בברכתו לפטור אף המרור שיאכל בכורך.

רלא. באכילת מרור אין צורך להסב.

רלב. שיעור המרור: עלי חסה קלים קצת מהמים ואפשר לשער את נפחו במשקל המים וכיון שכזית במרור דרבנן אפשר להקל כשיעור שכזית הוא שליש מביצה של זמנינו שהיא 17 סמ"ק - גרם, אך כל זה רק אם הוא שומע את הברכה של המרור מאחר אבל המברך על המרור כתב המשנ"ב שכיון שמברך צריך לאכול כשיעור הגדול של כזית שהוא חצי ביצה של זמנם והוא 50 סמ"ק/גרם, והוא בערך 2 עלי חסה גדולים [וראה להלן סע' רע-רעא].

כורך

רלג. ייקח כזית מהמצה השלישית וכזית מרור, ונוהגים שמניח המרור בין שני חלקי המצה[90], ושיעור המצה לכורך 10 גרם[91], ואחר כך יטבלם בחרוסת, והמקפידים שלא לאכול שרויה לא יטבלו את המצה אלא רק את המרור. ויאמר זכר למקדש כהלל, ואחר כך יאכל הכורך[92], ויש אומרים שרק לאחר אכילת הכורך יאמר זכר למקדש כהלל[93].

שולחן עורך

רלד. לאחר הכורך אוכלים סעודה, ויש לאכול בה ביצים[94], ויהדר לאכול מהביצה שבקערה[95]. אין אוכלים מהזרוע שבקערה כיון שלא אוכלים בשר צלוי בלילה זה.

רלה. יזהר שלא יאכל בסעודה זו הרבה כדי שיוכל לאכול את האפיקומן לתאבון, ושלא תהיה אכילת האפיקומן אכילה גסה שאינה נחשבת אכילה.

צפון

רלו. לאחר גמר הסעודה יאכל כזית ממצת האפיקומן[96], ולכתחילה ראוי שיאכל שני כזיתים ממצת האפיקומן[97] ושיעורם 30 גרם, ולקטנים עד בר מצוה אפשר להקל לכתחילה בשיעור של 15 גרם[98]

רלז. שאר המסובים יאכלו מעט ממצת האפיקומן, ואת החסר לשיעור כזית ישלימו משאר המצות.

רלח. את האפיקומן יש לאכול בהסיבה, שכח ולא היסב, אם נזכר קודם ברכת המזון ראוי שיחזור ויאכל בהסיבה, אבל אם קשה עליו האכילה יכול להקל בכך ואין צריך לאכול שנית[99].

רלט. אחר אכילת אפיקומן אסור לאכול ולשתות עד עלות השחר, מלבד מים, סודה, ואף תה עם מעט סוכר[100] [וראה בהערה לעניין קפה, תה עם הרבה סוכר, ומשקאות קלים[101]]. אם ישן והשכים קודם עלות השחר, מן הדין רשאי לאכול ולשתות[102].

רמ. יש להקפיד לאכול האפיקומן קודם חצות הלילה[103], ולצורך זה יש להזדרז בסעודה.

רמא. ובשעת הדחק אם רואה שזמן חצות מתקרב ורוצה להמשיך לאכול, יש מקילים שיעשה באופן הבא: יאכל כעת [לפני חצות] כזית ויתנה שאם הלכה כרבי אלעזר בן עזריה דזמן אפיקומן הוא עד חצות, אזי יצא יד"ח אפיקומן במה שאוכל כעת, ולאחר חצות יכול להמשיך לאכול[104]. אך אם הלכה כר"ע שזמן אפיקומן עד עלות השחר, אזי הכזית שאוכל כעת לפני חצות יהיה בתורת מצה סתם, ובסוף סעודתו יאכל כזית לשם אפיקומן לדעת ר"ע.

ברך

רמב. יברך ברכת המזון על הכוס, וישטפנה וידיחנה קודם הברכה[105].

רמג. יזכיר בברכת המזון 'יעלה ויבוא'. ואם שכח - יחזור ויברך שנית[106]. אולם אם נזכר אחר שכבר שתה מכוס של ברכת המזון, יברך ברכת המזון שנית בלא כוס[107].

רמד. כוס שלישי: טוב לבני אשכנז לכוון בברכת הכוס השלישי שאינו רוצה לפטור את הכוס הרביעי.

רמה. ישתה כוס שלישי בהסיבה. שכח ולא היסב, בן ספרד יחזור וישתה שנית בהסיבה, ובן אשכנז לא ישתה, שלא יוסיף על הכוסות.

רמו. הפסיק באמצע שתיית כוס שלישי באופן ששתה אותו במשך זמן רב יותר מארבע דקות, יחזור וישתה שנית[108].

הלל

רמז. אחר שתיית כוס של ברכת המזון ימזוג כוס רביעית ויאמר שפוך חמתך וכו', ויש מוזגים כוס רביעית אחר האמירה[109].

רמח. המנהג לפתוח דלת הבית קודם אמירת שפוך חמתך וכו'.

רמט. לכתחילה יאמר ההלל קודם חצות[110].

רנ. אומר מ'לא לנו' עד סוף ההלל וברכת השיר על כוס רביעית, ואחר כך שותה ממנה, ויש לשתות ממנה שיעור רביעית כדי שיוכל לברך אחריה ברכה אחרונה.

רנא. מן הראוי להקפיד לשתות מכוס רביעית קודם חצות[111].

רנב. כוס רביעית: על שתית הכוס הרביעית בני ספרד אינם מברכים בורא פרי הגפן שכבר נפטר בברכת הגפן של הכוס השלישית, ובני אשכנז מברכים עליו בורא פרי הגפן.

רנג. יש להסב בשתיית כוס רביעי, שכח ולא היסב: בן ספרד יחזור וישתה שנית בהסיבה [ולא יברך 'הגפן' שנית[112]], ובן אשכנז אינו חוזר לשתות.

רנד. הפסיק באמצע שתיית כוס רביעי באופן ששתה אותו במשך זמן רב יותר מארבע דקות, יחזור וישתה שנית.

הלכות נוספות הנוגעות לליל הסדר

שיעור אכילת מצה [וראה אזמרה לשמך פסח ב]

רנה. עורך הסדר צריך לאכול לכתחילה בליל הסדר שני כזיתים והמסובים צריכים לאכול כזית אחד.

וישנה מחלוקת מהו שיעור כזית. השיעור הגדול [55 סמ"ק] שקול לשיעור שני כזיתים לפי השיעור הקטן [27 סמ"ק].

ולכן הלכה למעשה צריכים כל המסובים ועורך הסדר לאכול מצה בשיעור משקל 30 גרם שיש בה 55 סמ"ק, ושיעור זה כולל בתוכו כזית אחד גדול שהם שני כזיתים קטנים [וכיון שהדין שעורך הסדר צריך לאכול שני כזיתים הוא מדרבנן מספיק לאכול שיעור כזית גדול אחד שכולל בתוכו שיעור שני כזיתים קטנים].

בדר"כ במצת מכונה אחת מרובעת יש משקל 30 גרם, ובמצות יד הוא בערך חצי מצה [תלוי בגודל המצה, שישנן מצות גדולות שקילו אחד שווה לשש עשרה מצות, וישנן מצות שקילו אחד שווה ל22 מצות].

וכן באפיקומן שצריך לאכול 2 כזיתים, לכתחילה יש לאכול מצת מכונה אחת שלימה או חצי מצת יד [תלוי בגודל כנ"ל].

בכורך די ב10 גרם מצה שזה שליש מצת מכונה וחמישית מצת יד. זהו השיעור לכתחילה.

רנו. מי שקשה לו - יכול להקל אף ב-15 גרם מצה בין בהתחלה ובין באפיקומן, וכן הדין לילדים מתחת לגיל בר מצווה שדי להם בשיעור זה. מי שאסור לו לאכול את כמות זו, ישאל חכם אף על כמות פחותה מזו [וראה מה שנכתב בעניין זה בשו"ת שאלה מו].

ארבע כוסות

רנז. כל סוגי היינות כשרים לקידוש ולארבע כוסות, ובכללם יין יבש, חצי יבש, מתוק ומבושל, וראה בהערה איזה מהם עדיף, ודין יין דל כוהל[113].

רנח. מצוה לקחת יין אדום[114].

רנט. לכתחילה יש לשתות יין המשכר שזהו דרך חירות, ולכן לכתחילה ישתה יין ולא מיץ ענבים, ולפחות שליש יין ושני שליש מיץ ענבים [או עכ"פ שישית יין] אם מורגש בו היטב טעם היין. מי שקשה לו - יכול לצאת יד"ח במיץ ענבים.

רס. חמר מדינה כשר לארבע כוסות אם אין לו יין, ולא פשוט מה נקרא בזמנינו חמר מדינה, ויש לומר שיוצאים יד"ח בדיעבד בתה או קפה או קוקה-קולה, וכיון שדבר זה אינו ברור דיש חמר מדינה בזמנינו לכן נכון לעשות גם שומע כעונה (כדלהלן סע' רסג), וינהג כך:

ישמע את ברכת הגפן מאדם אחר השותה יין/מיץ ענבים, יענה אמן [ויכוון לצאת ידי חובה מדין שומע כעונה], ולאחמ"כ יברך בעצמו 'שהכל' וישתה.

רסא. כיון שחמר מדינה ברכתו שהכל, לא יברך על הכוס השניה והרביעית, כי הם נפטרים בברכה הראשונה והשלישית.

רסב. חולה סכרת שאינו יכול לשתות כלל יין או מיץ ענבים ואפי' לא יין יבש, יצא י"ח בחמר מדינה וגם ע"י שומע כעונה כדלהלן (וראה מה שנכתב בעניין זה בשו"ת שאלה מו).

רסג. נסתפקו התוס' (פסחים צט:) אם יוצאים יד"ח ארבע כוסות ע"י שומע כעונה כמו בקידוש שהמקדש מקדש על הכוס ואחרים יוצאים ממנו גם בשתייה והכא נמי בארבע כוסות יוצאים הציבור ע"י ברכת בעל הבית, וביאר בחידושי מרן הגרי"ז הלוי (הל' חמץ ומצה פ"ז) משום שאין עיקר מצות ארבע כוסות בשתיית הכוסות אלא בברכה על הכוס.

רסד. לכתחילה יש להשתמש בכוס המחזיקה רביעית [150 סמ"ק] ולשתות את כולה בכל ארבע הכוסות.

רסה. חולים וקטנים שאינם יכולים לשתות שיעור זה – ישתו מכוס המכילה 86 סמ"ק (רביעית לפי השיעור הקטן), ואם אינם יכולים לשתות את כולה, ישתו לפחות רוב רביעית שהוא 44 סמ"ק (וראה עוד לעיל סעיף קצה).

רסו. חולה שיכול לשתות 86 סמ"ק [ולא הרבה יותר], יש להסתפק אם ייקח כוס גדולה המכילה 150 סמ"ק וישתה את רובה או שייקח כוס של 86 סמ"ק וישתה את כולה. ונראה שיותר טוב שייקח כוס המכילה 150 סמ"ק וישתה את רובה [76 סמ"ק].

דיני אכילת מצה למי שקשה לו

רסז. בריא יכול לפורר את המצה לפירורים דקים ולאכלם, או לטבול את המצה במים בלי לשרותה [אם לא נוהג בכך איסור מצד שרויה], או לשתות קצת מים תוך כדי הבליעה.

רסח. חולה יכול לשרות את המצה במים עד שתתרכך ואח"כ לאוכלה, אבל שלא תהא נימוחה.

רסט. אכל מצה או מרור והקיא - יצא ידי חובה, אבל לא יברך ברכה אחרונה [על המצה] אם הקיא כל מה שאכל ולא נשאר כזית במעיו.

שיעור המרור

רע. חסה קרובה למשקל המים, ולכן כשמברכים על אכילת מרור: המברך יאכל 50 גרם חסה [וי"א שדי ב-27 גרם (ראה במקור לשאלה קמג)], והשומעים די להם ב- 17 גרם חסה. לאכילת כורך די ב- 17 גרם בין למברך ובין למסובים (וראה לעיל סע' רלב).

רעא. חריין הוא כמשקל המים. ולכן המברך יאכל 50 גרם למרור [וי"א שדי ב-27 גרם]. ובכורך 17 גרם, והשומעים בכל האכילות 17 גרם.

שו"ת בדיני ליל הסדר

רעב. שאלה: האם מבשלים או צולים את הביצה שבקערה.

תשובה: מבשלים את הביצה, והאשכנזים צולים אותה על האש לאחר הבישול.

רעג. שאלה: איזה חלק בעוף/בבהמה לוקחים לזרוע.

תשובה: זרוע הוא הרגל הקדמית של הבהמה, אולם רבים נוהגים לקחת את הכנף של העוף, ויש הנוהגים לקחת את השוק [ירך/פולקע], ויש להקפיד שיהיה עליו מעט בשר [ויש שהקפידו שיהיה דווקא מעט ולא הרבה (כדי שלא יהיה דומה ממש לקרבן פסח, עי' ויגד משה סי' ג). מי שאין לו כנף, ייקח שאר בשר עוף אפי' בלי עצם.

רעד. שאלה: איך הדרך לצלות את הזרוע.

תשובה: צולים ע"ג האש או גחלים (סי' תעג, ועי' פסחים עה), ואפשר אף לצלות על הגז (ואף שאין צולין את הפסח על שיפוד של מתכת (פסחים עד, רמב"ם הל' קרבן פסח פ"ח), והרי הגז הוא ממתכת והבשר נוגע בגז, אעפ"כ כיון שהוא רק זכר לקרבן פסח, די בכך). כמו כן אפשר אף לצלות ע"ג מנגל חשמלי (ואף שאין צולין את הפסח ע"ג חום חשמל (עי' פסחים עה בעניין גחלת של מתכת), כיון שהוא רק זכר לקרבן פסח, די בכך וכדלעיל. ובדעת הרמב"ם (שם) יש הסוברים שאפשר לצלות את הפסח על גחלת של מתכת). ורבים נוהגים לבשל את הזרוע ואח"כ לצלותה, ואז הצלייה יותר בקלות.

רעה. שאלה: איך מכינים את החרוסת שבקערה.

תשובה: עשויה מתפוחים חמוצים, תמרים, אגוזים ושקדים. עושים בלילה עבה זכר לטיט. ונותנים יין אדום, זכר לדם, ותבלינים [קינמון וזנגביל] מפני שדומים לתבן.

רעו. שאלה: האם מותר לאכול בליל הסדר צלי.

תשובה: בשר ועוף צלי אסור, אבל דגים וביצה ושאר מאכלים צלויים מותר.

רעז. שאלה: האם אפשר לאכול בליל הסדר בשר שבושל ואח"כ נצלה ולהיפך.

תשובה: הולכים לפי אחרון, אם הבשר נצלה לבסוף אסור לאוכלו, ואם בסוף נתבשל - אחרי הצלייה - מותר.

רעח. שאלה: האם אומרים קריאת שמע שעל המיטה לאחר ליל הסדר.

תשובה: קורא רק את פרשיות קריאת שמע כדרכו בכל יום, אך אין אומר את שאר ההוספות, ואומר רק 'בידך אפקיד רוחי וכו', וברכת המפיל.

הגר"ע פריד שליט"א