It is well known that Rav Kook wrote what is called שמנה קבצים from which many of his sefarim were taken. After decades of being hidden away, the original manuscript was published [under suspicious circumstances ואכ"מ] and now we have the privilege of comparing what the Rav wrote with how his words were edited by his son Rav Tzvi Yehuda and talmid the Nazir, Rav Dovid Cohen. I hope to compare and contrast some of these fascinating passages in this and future posts.
Here is one: In the Shmoneh Kvatzim [5/18] the Rav writes that only in Eretz Yisrael can we produce completely Jewish creations, both in the world of thought and deed. When we sin, this causes impurity, which dries up our well of pure Jewish creativity and when we are sent into Galus, our creations are rooted in the Jewish soul but are refracted through the lens of universal values.
Then we get sick of the galus which becomes totally disgusting for us and almost superfluous and unnecessary [כמיותר], we return to our land, the light of Moshaich shines on us, and once again we produce purely Jewish creations. That is the meaning of the Chazal that expounds the words Hashem said to Avraham והיה ברכה as meaning - בך חותמים - literally we conclude the first bracha with Avraham - מגן אברהם. But it can also mean that we conclude the GALUS with pure, Jewish "Avrahamism" devoid of any non-Jewish influences.
יצירה עצמית ישראלית, במחשבה ובתקף החיים והמפעל, אי אפשר לישראל אלא בארץ ישראל. לעומת זה, כל הנעשה מישראל בארץ ישראל מתבטלת הצורה הכללית שבו לגבי הצורה העצמית המיוחדה של ישראל, וזהו אושר גדול לישראל ולעולם. החטאים שגורמים גלות הם הם שמדלחים את המעין העצמי, והמקור מזיל הזלות טמאות, את משכן ד' טמא. והשהמקור העצמי המיוחד נשחת, מתעלה המקוריות היסודית לאותו החלק העליון התמציתי, שיש לישראל בסגולת האדם, וזה נשאב דוקא בגלות, והארץ מתחרבת ומשתוממת וחרבנה מכפר עליה. המעין פוסק מלהזיל והוא מסתנן קמעא קמעא, וההופעות של החיים והמחשבה יוצאות דרך הצנור הכללי, שהוא פזור בכל העולם כלו, כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם, עד אשר ההזלות הטמאות הפרטיות מתפסקות וחוזר כח המקור לטהרתו. ואז נמאסת הגלות לגמרי והרי הוא כמיותר, והאורה הכללית חוזרת היא להיות נובעת מהמעין העצמי הפרטי בכל חילו, ואורו של משיח המקבץ נדחים מתחיל להופיע, וקול בכי תמרורים של רחל המבכה על בניה מתמתק על ידי שפעת תנחומים, של מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך, נאם ד', ושבו מארץ אויב, ויש תקוה לאחריתך, נאם ד' ושבו בנים לגבולם. ויצירת החיים המיוחדים בכל מאורם וחטיביותם המיוחדה, רוויה בטל העושר הכללי של האדם הגדול בענקים, ברכת אברהם, חוזרת היא דוקא ע"י שיבה זו להתגלות. והיה ברכה בך חותמים.
In the sefer אורות [page 10] this passage is reprodeced with a slight alteration. Instead of saying that when we return to Eretz yisrael, the galus is totally disgusting for us כמיותר - "like" superfluous, Rav Tzvi Yehuda wrote והרי היא מיותרת - it is [literally] superfluous.
Not a more tame "כמיותר" but a more severe מיותרת without the כ"ף הדמיון.
Food for thought: What does the Rav mean?? Were the sfarim נודע ביהודה and אור שמח על הרמב"ם not יצירות ישראליות עצמיות - pure Jewish creations? They were only Torah as seen from a more universal, goyishe lens??
That is hard to swallow.
So the words of the Rav ztz"l need a הסבר.
What do you think??
