לרפואת ר' נחמיה בן שרה בתוך שח"י
First - some Dveykus!!
With good middos there is partial dveykus but through Torah there is COMPLETE dveykus.
וזכר ששה דברים, ובכל אחד זכר השם, לומר כי התורה מצורפת אל השי"ת, שנקראת תורת ה', עדות ה', וכו' וכן כולם, לומר כי על ידי התורה קונה האדם דביקות בו יתברך. ומפני שבא לומר כי הדביקות הזו היא דביקות גמורה לא דביקות בצד מה, כמו מי שהוא בעל המדות, שעל ידי המדות קונה דביקות בו יתברך בצד מה כפי המדה אשר דבק בה, אבל על ידי התורה דבק בו יתברך לגמרי. והתחיל לומר "תורת ה' תמימה משיבת נפש", כי כאשר התורה תמימה, על ידי זה האדם גם כן תמים, וכאשר הוא תמים הוא עם השי"ת לגמרי, וכדכתיב "תמים תהיה עם ה' אלקיך"... ולכך אמר "משיבת נפש", שהיא משיבה נפש להחיותו, כי התמים הוא עם השי"ת, וכתיב "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם", כי מצד הדביקות בו יתברך אתם חיים... (תפארת ישראל הקדמה)
Dveykus has three parts - the means is Torah which connects Hashem and the Jewish people [when we are worthy at the end of days].
...כי הקרוב אל השי"ת הוא על ידי ג' דברים, האחד על ידי האמצעי הוא התורה, שהיא אמצעי בין השי"ת ובין ישראל כדפירשנו, והדבר השני מצד הנמצאים, שמצד רוממותם ומעלתם יש להם דביקות בו יתברך, וזה כאשר יהיה הקץ ויחזרו ישראל לרוממותם כבראשונה, והשלישי מצד השי"ת היא הנבואה שנתן השי"ת רוחו ומורידה על האדם. ואלו ג' דברים כוללים כל חלקי הדביקות כאשר תבין כי הדביקות על ידי האמצעי שהוא הברית, התורה, שאם אין תורה אין כאן דביקות, וגם על ידי השי"ת שהוא מתחבר להם, וצריך גם שיהיה המקבל מוכן לזה, וזה כאשר ראויים לחשיבות ומעלה, וזה כאשר יהיה הקץ... (שם פרק נו)
If one wantonly misinterprets the Torah then he can't cling to Hashem because he loses the intermediary [i.e. the Torah].
ואמר שיש ללמוד קל וחומר... כי יום הכפורים הוא מכפר בשביל שהחוטא הוא שב אל השם יתעלה אשר היה מתרחק ממנו כאשר חטא, וכל זמן שיש לאדם שום חבור ודביקות עם השם יתעלה יש לו השבה אל השם יתעלה, והאדם יש לו דביקות אל השם יתעלה על ידי שלשה דברים, האחד על ידי הקב"ה עצמו, והשני על ידי האדם, והשלישי הוא האמצעי, שעל ידו החבור בין הקב"ה והאדם, כי צריך אמצעי שעל ידו החבור והדבוק... ומגלה פנים בתורה שלא כהלכה הרי הוא מסלק האמצעי שהוא בין השם יתעלה ובין האדם, שהרי התורה היא האמצעי בין השי"ת ובין האדם, שעל ידי התורה יש לאדם דביקות בו, ולכך התורה היא אמצעי שעל ידה החיבור... (דרשה לשבת תשובה)
A shul is Hashem's house. When you go into His house, you merit life. Eretz Yisrael is Hashem's country which receives life directly from Him. The closer you get to a shul the more you are clinging to Hashem.
אמנם הפירוש הברור במאמר הזה, כאשר משכים ומעריב לבית הכנסת גורם לו החיים, כי השי"ת הוא אלקים חיים, וכאשר האדם בא לביתו ראוי לו החיים, כדכתיב "כי מוצאי מצא חיים", ודבר זה נקרא שמצא את השי"ת, כמי שנכנס לביתו של בעל הבית יאמר שמצא את בעל הבית, ומפני שהוא אלקים חיים המוצא אותו דבק בחיים... וכאשר הוא נכנס לפנים אל מדרגת החיים, שהוא לפנים. וזה תבין גם שכתוב "למען ירבו ימיכם וגו' על האדמה" וגו', כי ארץ ישראל ארץ החיים, בעבור שהיא אמצע העולם, ודבר שהוא באמצע מקבל החיים ממקור העליון. אבל כאשר יושב אצל הפתח אף על פי שאינו נקרא יושב בחוץ, אינו נקרא שהוא בפנים לגמרי...
וכך אמרו בגמרא שיש ללכת אל בית הכנסת שהוא יותר רחוק, מפני שנוטל שכר פסיעות, ויראה שאין הדין הזה אצל סוכה, שאין לו ללכת אל היותר רחוקה, וזה כי השי"ת מצוי בבית הכנסת, ולפיכך כאשר הולך לבית הכנסת הוא נמשך אל השי"ת להיות לו דביקות בו יתברך, וידוע כי המתנועע אל דבר הוא דביקות גמור עם המתנועע, כי המתנועע אינו עמו ועם כל זה הולך אליו, וזהו דביקות וחיבור גמור. ולכך אמר שהשי"ת מונה פסיעותיך, כי אף פסיעה אחת יותר, הכל לפי התנועה יש לו דביקות בו יתברך, ואם הולך מרחוק הרי זה מורה דביקות גמור... (נתיב העבודה פרק ה)
When one does teshuva and he feels distant from Hashem and pines to come back - the dveykus he will experience is intense. That is why all of his sins are transformed into merits.
דבר זה ענין עמוק, איך השב מאהבה נעשו לו הזדונות כזכויות, כי זה שחטא ושב יותר מרוצה ומקובל אל השי"ת, כי אין חידוש אם הצדיק שהוא בעל צדק בעצמו שהוא עם השי"ת, אבל החוטא ששב ובא מרחוק להתדבק בו יתברך, אין ספק שהדביקות הזה הוא יותר, כמו שתראה ביסוד האש כאשר הוא למטה ומתנועע למעלה, ובודאי זה מפני גודל הדיבוק שיש לאש אל המעלה לשוב למקומו, ואם לא היה לו דיבוק כל כך לא היה מתנועע כל כך רחוק... כי הזדון שהוא הריחוק בעצמו שהתרחק ובא אל השי"ת מורה על הדיבוק הגמור בו יתברך, ובזה זדונות שלו נעשים כזכויות. ולכך אמר דווקא ששב מאהבה, כי הדיבוק בו יתברך, כדכתיב לאהבה את ה' אלקיך ולדבקה בו, והדביקות בו יתברך מצד הזכות הגמור שבו, ולכך רוצה להסתלק מן החטא, שהיה נמשך אחר הפחיתות ורוצה להדבק בו יתברך שהוא קדוש לגמרי, ולכך זדונות נעשים כזכויות, שהתשובה מאהבה מורה על גודל הדיבוק בו יתברך... (נתיב התשובה פרק ב)
When Hashem inflicts yissurin upon a person it cleanses him and enables dveykus.
ולפיכך נקראו יסורין של אהבה, כי מצד שהשי"ת אוהב אותו ורוצה לקרב את האדם אליו להיות דבק בו יתברך, וכי שלאדם מניעה ועיכוב שאינו ראוי אל הדביקות בו, לכך מביא השי"ת עליו יסורין למרק את חטאו עד שראוי אל הדביקות. לכך נקראו יסורין של אהבה, שהשי"ת אוהב אותו וחפץ בו ורוצה לקרב אותו, ולכך ממרק פחיתות החומר שלו עד שראוי לדביקות, ואמר שזה דווקא אם מקבלם מאהבה, שאם אינו מקבלם מאהבה אין לו דביקות בו, ואיך יהיו יסורין... ועל ידי הדיבוק בו יתברך כאשר מקבל היסורין מאהבה, לכך מקבל מהשי"ת הברכה ממקור העליון, ודבק במדת יעקב שזכה לבנים וזכה לחיים, כי יעקב אבינו לא מת, כי היסורין מסלקין אותו מפחיתות החומר עד שהוא קדוש, ולכך זוכה לזרע קדוש ממקור עליון...
ולמאן דאמר שאין בהם ביטול תפלה, כי צריך שיהיה לאדם דביקות עם בוראו מצד הנפש, כי התפלה היא לנפש האדם ששופך נפשו לפני ה', וצריך שלא יהיה ביסוריו ביטול תפלה... (נתיב היסורין פרק א)
Three mitzvos give a person dveykus - tfillin, tzitzis and mezuzah. Tefillin is on the person himself, tzitzis is his clothing and mezuza is his dwelling place. If all three elements, body. clothing and home, are adorned with mitzvos then a person will be able cling to Hashem.
כלל הדבר, שיהיה האדם מצד עצמו ומה שהוא שייך אליו דבק בו יתברך, ובזה האדם שיש לו דביקות בו יתברך, ואינו נבדל מן השי"ת, ולפיכך אמרו ז"ל (מנחות מ"ג) אמר רבי אליעזר בן יעקב, מי שיש לו תפלין בראשו ציצית בבגדו ומזוזה בפתחו לא במהרה הוא חוטא, שנאמר והחוט המשולש לא במהרה ינתק. פירוש, כאשר יש לאדם דביקות בו יתברך בג' דברים, כי התפילין הן דביקות בו יתברך, וכן הציצית הם דביקות בו יתברך, והמזוזה גם כן, כי כל אלו דברים שייכים לאדם, האדם עצמו, ומלבושיו ודירתו, הרי בג' דברים יש לו דביקות בו לא במהרה חוטא שיסיר עצמו מן השי"ת, ודבר זה מבואר. (חידושי אגדות שבת קנג א)
There is an argument in the gemara how often we are judged. According to Rav Yosi every day. We are judged because we are so close to Hashem and it happens every day because day is the time of Avraham. Rav Nosson holds that we are so close that we are judged EVERY SECOND!!
[Wow!]
...וסבירא ליה לרבי יוסי כי יש לאדם התיחסות אל השי"ת בעבור שהאדם הוא כל, ובעבור שהוא כל הנה ראוי שיהיה קרוב אליו השי"ת כל יום, ולרבי נתן כל רגע. והחלוק שיש בין רבי יוסי ובין רבי נתן, כי לרבי יוסי יש לאדם דביקות בבוראו כל יום, כי ידענו כי האדם נמשך ממדת היום, שכן יש בו רמ"ח אברים כמנין אברהם שהוא ממדת היום, ולפיכך כאשר האדם יש בו זה לכך סבירא ליה אחר שכל יום ויום יש לו דביקות בבוראו נדון בכל יום, כן שאמרנו למעלה כי המציאות נדון לפי הדביקות... כי דביקות השכינה הוא הדין מצד עצמו כי כל דבר אשר קרוב להם אשר הוא אלקי האמת נדון יותר.
אמנם רבי נתן סבירא ליה דנדון הוא בכל רגע, ודעתו הוא כי האדם דבק למעלה ממדות היום ומדריגתו עולה למעלה, כי אף על גב שהוא עצמו ממדות היום, מכל מקום דבק הוא למעלה ממדת היום כי יצא אלקים בחכמה... (שם ראש השנה טז א)
Chesed and tzedaka bring one to dveykus.
כל חסד וצדקה שישראל עושים וכו', פירוש זה כי על ידי החסד והצדקה בפרט האדם דבק בבוראו ית', כמו שכתוב במדות החסד והצדקה אחרי ה' אלקיכם תלכו וגו', ודרשו ז"ל הפסוק על גמילות חסדים דוקא, כמו שאמרו (סוטה י"ד א') אחרי ה' אלקיכם תלכו, וכי אפשר ללכת אחרי השכינה וכו' אלא הלך אחר מדותיו... שמצד החסד והצדקה נקרא שהאדם הולך אחר הקב"ה לגמרי, כמו שידוע למבינים, לכך הם פרקליטין והם טובים, כי הדבק בטוב ניצול מן הרע... (שם בבא בתרא ט ב)
