In honor of my beloved friend HaRav Herschel Hakohen Berkin Shlita, author of "Ramchal On The Parsha". BUY IT!!!
Hashem created the world to give us pleasure. Since the greatest pleasure is clinging to Him, Hashem allowed for this.
הנה התכלית בבריאה היתה להטיב מטובו ית"ש לזולתו... והנה מצד אחר, הטוב הזה אי אפשר שימצא אלא בו, על כן גזרה חכמתו שמציאות ההטבה האמיתית הזאת יהיה במה שיתן מקום לברואים שיתדבקו בו יתברך שמו באותו שיעור שאפשר להם שידבקו, ואז נמצא שמה שמצד עצמם אי אפשר שיתוארו בשלמותו ית"ש מצד התדבקם בו יגיע להם באותו שיעור שאפשר ליתאר בשלימות ההוא מצד היותם מתדבקים בו ית"ש, ונמצאים נהנים בטובה האמיתי בערך שאפשר להם ליהנות... (דרך ה' חלק א פרק ב א)
The greatest pleasure in world is being close to Hashem, being involved in intellectual and spiritual matters and when one is far from evil.
וממה שצריך שתדע עוד, כי גם השפעתו תחלק לשני מינים, מה שלגוף ומה שלנפש. מה שלגוף כבר ביארנו שהיא הצלחתו ושלוותו בעולם הזה, ומה שלנשמה הוא בהשכלה וידיעה, ובקרבת האדם אליו ית"ש, ויקרו ומעלתו הנפשית. כי המצב הטוב של העולם הזה באמת, הוא שיהיו בני אדם דבקים לחכמה ועוסקים בעבודת בוראם, ויהיה האמת ברור והרשע נרדף ונכנע... (שם חלק ב פרק ח ב)
Mitzvos give one dveykus on various levels.
ואמנם הטובה האמיתית אינה אלא הדביקות בו יתברך, והנה המצות כבר ביארנו שהם הממשיכים שפע קדושתו ואור טובו יתברך, על כן אלה האמצעים שעל ידם תושג הטובה האמיתית כי מי שהרבה להתקדש בשפע קדושתו יתברך, הוא ראוי להדבק בו וליהנות בטובה האמיתית. ואמנם יש בכל הדברים האלה מדרגות רבות... (מאמר העיקרים)
All your neshama wants is to cling to HASHEM and has no rest until it does so!!!
השלימות הזאת פשוטה מהמקרא ומסברא, והוא שיהיה האדם מתדבק בקדושתו יתברך ונהנה מהשגת כבודו בלי שום מונע מפריד ומעכב. בפסוק "אז תתענג על ה'" (ישעיה נ"ח), ועוד רבים, וברז"ל הצדיקים יושבים... ונהנים מזיו השכינה (ברכות י"ז), ומסברא, הנשמה אינה אלא חלק א-לוה ממעל, אין תשוקתה ודאי אלא לשוב לדבק במקורה ולהשיגו כטבע כל עלול החושק לעילתו, ואין מנוחתה אלא כשתשיג את זה. אך מה תהיה ההדבקות הזאת ומה ההשגה הזאת אין לנו כח להבין כל עוד היותנו בתוך החסרונות. אבל מזה אנו מבחינים את חסרונותינו, שהן כל הריחוק מזה והמניעה המתמצעת בינותינו ובינו ית"ש, שבעבור זה אי אפשר לידבק בו, וזהו החסרון שאנו צריכים להשתדל להעביר מאתנו ולקנות השלימות. (דעת תבונות כד)
Dveykus means that your are so wrapped in up in the ecstacy that you notice nothing else.
ונבאר עתה ענפי האהבה הם ג': הדביקות, השמחה והקנאה. הדביקות היא שיהיה לבו של אדם מתדבק כל כך בהשי"ת, עד שכבר יסור מלפנות ולהשגיח אל שום דבר זולתו... והנה תכלית מדה זו הוא להיות האדם מתדבק כל כך אל בוראו בכל עת ובכל שעה. אמנם לפחות בשעת העבודה, אם אוהב הוא את בוראו ודאי שתהיה לו הדביקות הזאת. ובירושלמי אמרו ר' חנינא בן דוסא היה עומד ומתפלל, ובא חברבר והכישו ולא הפסיק בתפילתו וכו'...
ועל הדביקות הזאת הוזהרנו בתורה פעמים רבות, "לאהבה את ה' אלקיך" וגו' (דברים י"ט), "ובו תדבק" (שם) ועוד... (מסילת ישרים פרק יט)
Kedusha means that when all of one's actions, even the physical ones - he or she is completely connected to Hashem. The way to acheive this is by first separating oneself from unnecessary material pursuits and then by engaging in them with a single minded goal of clinging to Hashem throughout.
והנה האיש המתקדש בקדושת בוראו, אפילו מעשיו הגשמיים חוזרים להיות עניני קדושה ממש, וסימנך, אכילת קדשים שהיא עצמה מצות עשה. ותראה עתה ההפרש שבין הטהור והקדוש. הטהור מעשיו החמריים אינם לו אלא הכרחיים, ונמצא שעל ידי זה הם יוצאים מסוג הרע שבחומריות ונשארים טהורים, אך לכלל קדושה לא באו, כי אילו היה אפשר בלתם היה יותר טוב. אך הקדוש הדבק תמיד באלקיו ונפשו מתהלכת בין המושכלות האמיתיות באהבת בוראו ויראתו, נחשב לו כאילו מתהלך לפני ה' בארצות החיים עודנו פה בעולם הזה. והנה איש כזה נחשב בעצמו כמקדש כמזבח, וכמאמרם ז"ל האבות הן הן המרכבה (ב"ר פרשה פ"ב), כי השכינה שורה עליהם כמו שהיתה שורה במקדש, ומעתה המאכל והמשתה שהאיש הקדוש אוכל עילוי הוא למאכל ולמשתה ההוא... כללו של דבר הוא, הקדושה היא שיהיה האדם דבק כל כך באלוקיו, עד שבשום מעשה אשר יעשה לא יפרד ולא יזוז ממנו יתברך, עד שיתעלו הדברים הגשמיים במה שהוא משתמש בהם יותר ממה שיורד הוא מדביקותו ומעלתו בהשתמשו בדברים גשמיים, וזה בהיות שכלו ודעתו קבועים תמיד בגדולתו יתברך ורוממותו וקדושתו, עד שימצא כאילו הוא מתחבר למלאכים העליונים ממש בעודהו בעולם הזה...
והנך רואה שדרך קניית מדה זו הוא על ידי רוב פרישה, והעיון העצום בסתרי ההשגחה העליונה ומצפוני הבריאה, וידיעת רוממותו יתברך ותהלותיו, עד שידבק בו דביקות גדולה, וידע לכוון מחשבתו בהיותו משתמש בדרכים הארציים... ומה שעוזר להשגת המדה הזאת הוא ההתבודדות והפרישה הרבה כדי שבהעדר המטרידים תוכל נפשו להתגבר יותר ולהדבק בבורא... (שם פרק כו)
