לזכות שיינדי חנה בת מלכה לברכה והצלחה בכל מעשי ידיה וה' ימלא כל משאלות לבה לטובה!
כל המתכוין לעשות מלאכה ונעשה לו מלאכה אחרת שלא נתכוין לה פטור עליה לפי שלא נעשית מחשבתו. כיצד זרק אבן או חץ בחבירו או בבהמה כדי להורגן והלך ועקר אילן בהליכתו ולא הרג הרי זה פטור. הרי זה קל וחומר אם נתכוין לאיסור קל ונעשה איסור חמור. כגון שנתכוין לזרוק בכרמלית ועברה האבן לרשות הרבים שהוא פטור וכן כל כיוצא בזה. נתכוין לעשות דבר המותר ועשה דבר אחר כגון שנתכוין לחתוך את התלוש וחתך את המחובר אינו חייב כלום וכן כל כיוצא בזה:
א-ט
נתכוין ללקוט תאנים שחורות וליקט לבנות או שנתכוין ללקוט תאנים ואחר כך ענבים ונהפך הדבר וליקט הענבים בתחלה ואחר כך תאנים פטור אף על פי שליקט כל מה שחשב הואיל ולא ליקט כסדר שחשב פטור שבלא כוונה עשה שלא אסרה תורה אלא מלאכת מחשבת:
The Rambam writes [Shabbos 1-8]
Whenever a person intends to perform a forbidden labor, but instead [through his actions] causes the performance of another forbidden labor for which he had no intent, he is not liable, because his intent was not carried out.
What is implied? A person threw a stone or shot an arrow at a colleague or at an animal with the intent of slaying them. Should [the object that he propelled] uproot a tree in its progress and not kill [the intended victim], he is free of liability.
How much more so does this principle apply if one had the intent of performing a lesser transgression and one performed a more serious one. For example, a person intended to throw [a stone] into a carmelit, and instead, the stone passed into the public domain. He is not held liable. The same applies in other similar circumstances.
Should a person have the intent of performing a permitted act and instead perform another act [which is forbidden], he is not held liable. For example, should he intend to cut produce that was not attached to the ground, and instead cut produce attached to the ground, he is not held liable. The same applies in other similar situations.
Then he continues [1-9]:
Should a person intend to pick black figs and pick white figs instead - or should he intend first to pick figs and then to pick grapes, but instead picked grapes and then figs - he is not liable. He in fact picked everything that he desired, but because he did not pick them in the order that he intended, he is not held liable, since he did not act according to his intent. It is "purposeful labor" that the Torah forbade.
There is an oddity here [pointed out by the אורה ושמחה]. Halacha 9 teaches that if one intended to do a certain melacha and in the end he performed that melacha [here - קוצר], he is not liable if he performed the melacha on a different item than he had intended. That would automatically tip us off to what we learned in halacha 8, that if one intended to do melacha "a" and instead performed melacha "b" then OF COURSE he is not liable. If he is patur when he does the SAME melacha, then he is certainly patur when he does a different one. So the Rambam could have just taught us halacha 9 and skipped halacha 8 which we should figure out on our own. What is a brain for???:-)
The sefer אורה ושמחה gives a great answer:
אמנם בשים לב הרי באמת מבואר בהל' זו חידוש מה שאין ללמוד מהלכה דלהלן, והוא דהכא איירי בנתכוון לעשות מעשה לצורך מלאכה זו ועשה אותו מעשה רק שנעשית לו מלאכה אחרת, והיינו שנתכוון לזרוק חץ להרוג וזרק חץ ועקר אילן, וסד"א דבכה"ג מיהא חייב כיון שעשה המעשה שנתכוון לה ונעשית מלאכה, קמ"ל, משא"כ להלן איירי שנתכוון למעשה זו ולא עשה מעשה זו שנתכוון לה, ר"ל שעשיית המעשה עצמו היתה עשיה בטעות ולא נתכוון לה, כגון נתכוון ללקט תאנים לבנות והוא עשה מעשה אחרת ולקט תאנים שחורות, שעצם מעשה תלישת השחורות היה בטעות, והשתא צריכים אנו לב' ההלכות הללו, והבן.
Meaning, the chidush in halacha 8 is that one is patur even though he carried out the מעשה he had in mind, unlike halacha 9 where he ended up performing a different מעשה that he had intended [and of course he would be patur].
That being said - there is of course still a chidush in halacha 9 that we don't find in halacha 8 - namely that one is patur even though he did the same מלאכה that he had intended [on a different item].
