לע"נ ר' מרדכי צבי ב"ר אהרן מנחם
לזכות ידיד נפשי הרב אליעזר זאב שליט"א בן דבורה וכל בני ביתו
We all have our personal narrative of the world in general and our personal condition in particular. We give marks to everything we see. Money in the bank - good. Lots of money in the bank - very good. Minus in the bank - bad. Big minus in the bank - very bad. Happy, healthy well adjusted children - great. Problem children - baaaaad. Loving, caring, warm spouse - super. Cold spouse with deep emotional issues - the worst. And so on and so forth. Even the little stuff - we missed the 5:47 train and will have to wait another 17 minutes until the next one - bummer. We came just a second before it leaves the station and made it - ahhhh, a relief. Everything automatically gets a grade. Even the weather. We go outside and if it is a snowy day and our car is stuck in the snow, we feel - super annoyed. We walk outside on our Pesach vacation in Orlando and the sky is a sparkling blue, there is a coooool breeze and it's 75 degrees - may-ayn olam ha-ba! [Remez la-davar - The "color commentator" in the booth at sporting events. He gives his own interpretations of the events on the field. We are ALL our own personal color commentators on our lives].
Our task is to ALTER our narrative. We have to know that there is NOTHING completely BAD IN THE WORLD. Everything has a purpose - even root canal:-)! Hashem is good and thus everything we see serves the ultimate purpose of good. Even DEATH is good according to our sages. That is why one is not allowed to learn Torah in a cemetery. When one learns he is expressing the notion that the dead people have been "messed over" because they are unable to learn as the living are. This is a mistake. The dead indeed can't learn and keep mitzvos as we do but they also have reached a state of spiritual perfection and closeness to Hashem that we living beings have not yet achieved. Death has a positive purpose as well. That is also why we tuck in our tzitzis and remove our tefillin before entering the cemetery. Don't be a לועג לרש - Mocker of the poor, implying that being dead makes one spiritually impoverished while only we living beings have all of the bounty. It is not true.
Last night I went to sleep in a really down mood. This morning I woke up and picked up automatically where I left off. Then I thought "Why am I down? Because I am telling myself certain stories and opinions about my life. If I just change the story and recast it in a different light I will be instantaneously happy." It worked:-).
Alter your narrative today!! Try to see things in a different light. Reframe your problems in a more positive light. The following passage may help:-). [If you can't read the whole passage, at least read the first sentence].
"תניא לא יהלך אדם בביה"ק ותפילין בראשו וס"ת בזרועו וקורא, ואם עשה כן עליו הכתוב אומר לועג לרש חרף עושהו". [ברכות פ"ג]
יסוד האמונה לדעת כי אין חסרון מוחלט במציאות. וכל חסרון שאנו רואים, אם הוא חסרון לפי השקפתנו הפרטית, איננו חסרון כלל כ"א יתרון והכנה טובה לשכלול הכלל. והמשל הוא העניות, הוא חסרון בחק הפרטי, אמנם ה"לועג לרש" וחושב שאין בו תועלת כלל, הוא "חרף עושהו". כי לולא היו טובות באות ממדה זו, לא היתה נמצאת מהמנהיג העליון ית', גדול העצה ורב העליליה. אלא צריך האדם לדעת, שלמציאות הכללית ישנם כמה מעלות טובות במציאות העניות, אם כדי שננצל אנו מדינה של גיהנם ולהוסיף שלימות מוסרית ע"י מציאות עשיית החסד והטוב, אם מכמה מלאכות כבידות ובזויות שהם ממשלימי-המציאות, ואלמלא העניות לא הי' מי שיעשם, ועוד כמה מעלות שאנו קצרים בדעת להשיגם. א"כ המתבונן שגם העניות, שהיא הגדולה שבחסרונות למצב האנושי, איננה דבר ריק, הוא נותן כבוד לעושה כל. והלועג, באמרו שאין תועלת בו כלל והוא דבר יתר במציאות ורע מוחלט, הוא "חרף עושהו". כמו כן הדבר נוהג בחיים ובמות, אנו רואים את החיים טובים, והפעולות השלימות שהחיים עושים ממלאים את לבבינו אור ותפארת. אל יחשוב האדם, כי למות אין כל תעודה כ"א הוא חסרון מוחלט, מאחר שאין בו אותו השלימות שאנו מכירים בחיים. לא כן הדבר, כי יוצר כל ית', שכל אשר עשה הוא טוב מאד, לא יעשה דבר רע מוחלט. ע"כ צריך להשכיל כי גם למות יש תעודה ותכלית, וע"ז אמרו חכמינו ז"ל: "והנה טוב מאד זה המות". א"כ יש מקום במציאות, ששביתת פעולות החיים גם היותר שלימות שבהם, כקיום המצות ות"ת, הוא ג"כ שלימות. ע"כ בעמדו בביה"ק שם לא יעסוק בתורה ומצות, להראות שיש כאן מקום במציאות לשלימות אחר, שאינו בגדרינו ואיננו משיגים אותו. ואם עשה כן, ומראה שהמות הוא חסרון החלטי, ושאין מקום כלל למציאות מעלה של שביתת פעולת החיים, עליו הכ"א "לועג לרש חרף עושהו". כי צריך להראות שלמות העושה העליון ית' בכל תארי המציאות, אם כי גבהו דרכיו מדרכינו, ומחשבותיו ממחשבותינו.
