רמב"ם ממרים א' א' - בית דין הגדול שבירושלים הם עיקר תורה שבעל פה..
מורשה עמוד יט' הגר"א שפירא – יש ביטוי ברמב"ם על חכמי המסורת "הם עיקר תורה שבע"פ". מדובר על בני אדם, שיש להם גוף, שהם בשר ודם, אבל הרמב"ם מדגיש, הם הם תורה שבעל פה. הגוף הזה הוא תורה שבעל פה. יש חכמי המסורת חכמי התורה. הם בעצמם תורה שבעל פה. כאילו הגוף שלהם הוא התורה. חכמי התורה הם שורש של תורה. שורש התורה הוא מקום לקבל את התורה. גם מי שלא קיבל ישירות מפיהם. אור התורה של חכמי המסורת, של גדולי הדור, מתפשט על כל הדור, גם למי שלא זכה לשמוע מהם.. הגמרא מספרת שכשחוני המעגל קם ולא ידעו ממנו, כשישבו בבית המדרש אף שלא הכירוהו, בכל זאת הרגישו שהשמועות בהירות יותר, באור כזה כמו האור שהיה אצל חוני המעגל. למרות שלא שמעו ממנו כלום.. הגמרא אומרת שעד ארבעים שנה אדם לא עומד על דעת רבו. הוא מלא תורה. הוא יודע. אבל הוא עדיין לא יודע. התורה עדיין צומחת אצלו. ארבעים שנה אורכת צמיחה של תורה. התורה זה כח של צמיחה. זה צומח. "כמסמרות נטועים" (קהלת יב' א'). תקוע חזק כמסמר. ונטועים, זה פורח, זה צומח, זה גדל. התורה היא ענין של שפע. כתוב בגמרא "חכמת חכמים תסרח". מהי תסרח? אם היא חכמה מדוע היא סורחת? אלא הפירוש הוא פשוט. הגמרא אומרת שמים סרוחים הם מים עומדים. מים חיים צריכים להיות נובעים. מעיין נובע. חכמה צריכה להיות נובעת. לא ציטטות ולא מליצות. צריך שיהיה נטיעות שפורחות. זהו עניין השמועה. זה מסורת של תורה.
