"פעם בא אלי רקטור של אחת האוניברסיטאות שהם מעוניינים לתת לסבי ד"ר לשם כבוד. ביקשו שאשאל אותו האם יסכים לקבל תואר זה. עלי להקדים שסבי קיבל ד"ר לשם כבוד מהישיבה יונברסיטי בניו יורק. הלכתי לסבא והוא אמר לי: "אני החלטתי שמגיל שבעים ומעלה אני לא רוצה יותר שום גילוי של כבוד. לא רוצה להקדיש לזה אפילו רגע אחד מחיי, אני אלך לטקס, ושוב יכבדו וישבחו אותי" על קצה המזלג היו לו את הרגעים שהתעסק עם דברים אחרים ולא עם ספרים, וגם זה היה נראה לו יותר מידי. כל עולמו היו הספרים ולא יותר מזה".
עיקר מורשתו היא בספרים הרבים שהוציא לאור [למעלה מתשעים!], כפי שהתבטא נכדו, אסא כשר: "כאשר היה מדבר איתי, כמעט כל מילה שנייה היה עם השורש מדפיס. למה הדפסת? מה אני מדפיס? צריך להדפיס, הדפסתי, נדפיס, זה היה עולמו בלי הרף"
