מחבר: שמואל רבינוביץ
הביקורת ידועה לשמצה כמי שזורעת הרס בבית ומחבלת באיכותו של הקשר הזוגי. במערכות תקשורת בין אישית בכלל ובמערכת הנישואין בפרט, נושא הביקורת תופס מקום בחשיבותו ובהשפעתו על הלך הרוח של הבית והתנהלותו. מה עומד מאחורי הביקורת ומדוע היא שלילית כל כך, ננסה להבין מהיבט מעמיק אך מעשי.
כל דיבור או פניה כלשהי לזולת מורכבת משני חלקים. החלק האחד הוא המילים הנאמרות והנשמעות. החלק השני הוא המילים שאינן נאמרות והמסר החבוי הנאמר מביניהן. המילים הנאמרות הן אכן אלו שנשמעות באוזן הפיזית, אך המח השכלי והלב הרגשי מעבדים את התוכן הפנימי יותר שנשמע מהן. המעניין הוא, שבניגוד למה שנראה, אדם מושפע מהתוכן הבלתי מילולי יותר מהתוכן המילולי. מוחנו היסודי והחכם, כשהוא שומע דיבור או אמירה מסוימת שמכוונת אליו, מנתח במהירות מדהימה מדוע נאמרו הדברים, למה התכוון הדובר, ומה מסתתר מאחורי האמירה. המח מזהה את עומק הדברים והכוונה מבעד למילים הנקלטות ברובד השטחי שלהן. המסרים נקלטים באופן שוטף, תוך כדי שיחה וברוב הפעמים, מבלי להיות אפילו מודעים לתהליך שמתרחש לנו בראש. באמצעות אבחון ושקלול מדויק של הקול, הטון, תוי הפנים, שפת הגוף ועוד, המוח מקבל מסרים עמוקים ואמיתיים. שום טכניקה או הצגה זו או אחרת של המילים או צורת אמירתם, לא יסתירו בפני המח השומע אותן את הכוונה הפנימית האמיתית שלהן. כשעובר אורח נרגן שואל רטורית לנהג רכב: "מי נתן לך רשיון?", אנו מבינים היטב שלבד מהשאלה התמימה שמתעניינת לכאורה במורה הנהיגה שלו ומכון הרישוי, מסתתרת כאן עקיצה חדה שמעבירה מסר ברור ומובן מאוד: "חסר דעת הוא זה שנתן לנהג שכמוך רישיון נהיגה", כשמאחורי מסר סמוי זה מסתתרת קביעה נחרצת ופוגעת: "אתה נהג בלתי זהיר".
מדהים לגלות אם כן, שמלבד השפה בה נאמרים דברי ביקורת שהם כשלעצמם מבזים, מזלזלים ומשפילים, קיימת שפה רחבה של ביקורת שאיננה נאמרת בפירוש, אך נשמעת היטב ועמוק; שהמסר שלהן חודר וצולף, עמוק והרסני. למרבה הכאב שפה זו היא גם שפת הביקורת שהמודעות אליה נמוכה בהרבה משפת הביקורת הרגילה, כי מעל פני השטח יתכן כי לא נשמעו מילים כדרבנות, אי אפשר להצביע על קנה התותח המדוייק, והמבקר בתומו ולהפתעתו טוען: "מה בסך הכול אמרתי"?
קשה מאוד להמחיש ולהדגים נקודה זאת ביסודיות ובו במקביל בזהירות מקצועית, כי הרי דין כל מילה נגזר לשבט או לחסד על פי צורת הביטוי בטון ובהדגשת כל מילה. ויותר מכך, חזון נפרץ אף הוא, ביקורת שמועברת ללא מילים כלל. כולנו מכירים היטב את הסיטואציה בה די לפעמים בעקימת האף, הרמת גבה או תנועה סיבובית קלה של כף היד, כדי שה'שומע' יבין טוב מאוד את המסר החד והצולף: "מזמן ידעתי כבר שאתה שלומיאל חסר תקנה". וריאציה מוכרת זו, מוכיחה בעליל שהמסר הנקלט במוחנו הוא כאמור המסר החווייתי, החושי, התנועתי. לא המילולי בלבד. זוהי אם כן ביקורת. אם המח שלנו מתכוון, ולו במעט, להוכיח או לבקר את הזולת, הוא יקלוט את מלוא העוצמה של המסר שהתכוונו להעביר, ולא משנה כל כך באילו מילים השתמשנו. המסר שאנו מתכוונים בתוך תוכנו להעביר, מה שאנו חושבים על הזולת ברובד הכי עמוק של ליבנו, אלו בדיוק הדברים שהוא יקלוט. זה יכול להסביר אולי בצורה נוספת את דברי חז"ל באומרם "דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב". באותה עוצמה שהביקורת יוצאת, כך באותה עוצמה היא נכנסת, חודרת ונוקבת.
בצורה זו אנו עדים למעשה לתהליכים יומיומיים שמתרחשים כל הזמן והמודעות להם חשובה ויכולה להוות בסיס לקשרים בין אנושיים מוצלחים או גרועים. ואם בתקשורת בין אישית באופן כללי הדברים משמעותיים כל כך, בקשר הזוגי על אחת כמה וכמה. ביקורת שמועברת בין שני אנשים קרובים כל כך, כמוה כפגיעה מטווח אפס, והפגיעה העוצמתית והנוקבת מקבלת כאן משנה תוקף. משימתו של כל אחד מבני השיח היא אפוא, לנתח ולהעמיק בכל מילה שנשמעת כביקורתית – מה יש בה שהיא פוגעת, ומה מסתתר מאחוריה; לדלות ולזהות כל רגש שסובב סביב המילים והמשפטים הנאמרים, ולאתר באמצעותם את ההשלכות שלהם. אם בן הזוג לא מבין מדוע בן הזוג נפגע למרות שלכאורה הוא אמר משפט רגיל או אפילו לא אמר כלום, כדאי שיתבונן היטב בשפה הבלתי מילולית שהועברה כלפי בן הזוג, ואז, יוכל לאתר אי אלו סממנים שאכן בכוחן לפגוע, ולחדול מהם. יישום הדברים מחייב חשיבה עמוקה ואף פתיחות מצד בני הזוג לשוחח על הדברים בצורה גלויה וכנה. כל זאת כרוך בלא מעט השקעה. אך בהתבוננות זו תבוא בוודאי תועלת גדולה לשני בני הזוג בקשריהם בינם לבין עצמם ובינם
