One news item that received a lot of publicity is that a group of students are suing their former school [which I may or may not have attended] for improprieties related to abuse by two of the staff members and the subsequent cover up.
Now I ask - Why should this school have to pay MILLIONS OF DOLLARS for something done by one man who is long dead, another who is very old and sick and a third who was quietly removed from the scene about 25 years ago and now lives in Israel [which, strangely and sadly, often becomes a safe haven for abusers. We don't want them here. Send them to the Bahamas to enjoy the delights of Dorian]? The perpetrators are all out of the picture, so why should the institution have to pay for wrongdoings that people presently affiliated with the institution had nothing to do with??
The answer is that an institution is a COLLECTIVE where the whole is greater than the sum of its parts and thus forever responsible for the behavior and misbehavior of its members. So yes - they have to pay and big time. Regardless of whether the guilty individuals are still there.
The Jewish people are ALSO a collective. We have one massive soul and affect each other in ways we can't fathom. When someone does something wrong even in the privacy of his bedroom [whether it be things he watches on line רח"ל or wasting seed רח"ל or anything else, don't use your imagination...] - we ALL suffer.
Hurricanes are a result of sin. Cancer is a result of sin. Measles are the result of sin. Everything we see wrong with the world is because we have strayed from G-d. Anyone who believes in Torah and Chazal must believe this because the Torah is exceedingly clear about it.
So this notion of letting people do whatever they want is not a Jewish one. This doesn't mean that we should have a police state where people go around from house to house making sure that everybody is keeping all the mitzvos and not doing aveiros. But it does means that our actions affect the Jewish people and the entire world.
The Mekubalim [such as the Ramchal] teach that Teshuva is not just a personal issue but that the entire COSMOS must return to Hashem. In Gan Eden, the earth sinned. The earth must [with our help] do Teshuva. Before the Mabul, the animals were sinning - they too need Teshuva.
In the words of Maran Harav ztz"l:
"מהלך כל היש הוא בנוי על יסוד התשובה. ההויות מתגלות בתור ירידה מאלהיות לעולמיות, - שהיא כמו השפלה ומיתה נוראה, - אשר כל הירידות שבעולם, מדרגה לדרגה, מריבוי כשרון וקנין למעוט כשרון וקנין, לא ישוו לה. וכל זה נעשה ע"פ המשקל העליון של שפיטת הצדק, המשערת את משפט ההויות בטרם כל יציר נברא, ויש בחסד עליון של 'עולם חסד יבנה' משום מדת הגבורה והדין של רוח אלוהים המרחפת על פני המים. אמנם ירידה זו הלא יסוד העלייה העליונה גנוז בה, ולפני סדר זמנים היא, הרי העלייה כרוכה כבר בה, ותהום רבה של המשפט והררי אל של הצדקה יחדיו ישקו. והולכים הדברים ומתבררים, שבים לאיתנם ביתר שאת ברוח האדם, שהתשובה היא חלקו ונחלתו, והיא דוגמא לכל היש ברום רוממות ובשפל תחתיות".
[אורות התשובה י"א ד']
"שלום וברכה.
מכתבו היקר הגיעני. ואשר בעצתי ישאל, על דבר חיזוק של חיי הנפש לעבודת ד' בשמחה ובגבורה,
קשה מאד לברר בדברים קצרים גם יסוד אחד מאדני העבודה הטהורה, וכל עיקר זירוזי הוא רק לקבוע זמנים הגונים על חלק התורה הרוחני, בכל מקצעותיו, שלא יהיה מונח בקרן זווית ונתון רק לקריאה ארעית, וממילא יזרח אור הנשמה, ורוח שמחה וגבורה תפעם בלב הדורש את האמת.
בכל זאת לא אמנע הטוב להציב כלל גדול אחד, אף על פי שגם הוא לא יובן בכל עמקו כי אם על ידי שינון ולימוד מרובה, מכל מקום כבר יהיה בזה בית-יד לחפץ בחשק אהבת השם יתברך ואור תורה הקדושה.
כי זה פשוט הוא שגם הירוד שבאנשים אם יציעו לפניו שיכול הוא בכל עת לעשות חסד על כל העולם כולו, הכולל בתוכו כל כך הוויות עד אין תכלית, יתעורר בשמחה ובגבורה לעשות טוב, וכל העצלות והרפיון אינו בא כי אם מחוסר אמנה בגודל הטוב שעושים ממש עם כל היקום בעסק התורה, המצות, העבודה, וזכיכות המידות, אשר עבור זה האיר ד' את עינינו בדברי קדושי עליון בעלי קבלת האמת, אשר הרחיבו המשכיות להודיע את גודל יקרת העבודה ואיך מעלים על ידה את כללות ההויה וכל פרטיה.
אמנם צריך הדבר להתקרב אל הציור השכלי, כדי שיהיה הזירוז אמיץ והשמחה מבוססה.
זה הציור בא על ידי ההבנה של האחדות הרוחנית. דהיינו להשכיל שאור הנשמה של כל יחיד הוא מקושר עם הנשמה הכללית של כל ההוויה כולה, שממנה שואב כל היקום לכל פרטיו את אור השלמתו, ובידינו הוא להוסיף אור בנשמה שלנו על ידי התורה, החכמה, המצות, העבודה, והמידות הטובות, בכל עת ורגע, ובכל רגע שאנו מוסיפים אור בנשמתנו אם רק נשים דעתנו שלא על עצמנו בלבד אנחנו חשים כי אם על כל ההויה, מוסיפים אנו השלמה וחיים בכל. והצדיק מוסיף על ידינו אומץ בעבודתו, והרשע מתמתקת רשעתו באיזה מדה, והרהורי תשובה באים לו, ואפילו הבהמות והחיות מתבסמות לפי ערכן, ואפילו היצורים הנוטים להזיק ולהחריב מתעדנים ומזדככים, מזיו הקדושה הנוספת ע"י נשמה אחת השמה לב באמת על הכלל כולו, ואין צריך לומר גודל האור שמתוסף בצחצחות העליונות בנשמות, ובכל המדרגות של העולמות הרוחניים, שאין קץ ליפים והוד קדושתם וחמדתם.
וזה נכון והגון לכל איש ביחוד מזרע עם קדוש, וביותר היושב על אדמת קודש' ובפרט מי שזכו להסתופף בצלצח של עיר ד', שכל ההויה החמרית והרוחנית קשורה בה כקשר הענפים בגזע ושורש.
מובטח אני, שכל מה שזה היסוד יבורר יותר ויהיה נקנה ביותר בינה ודעת ובהדר אמונה שלמה, שהיא מתוספת כל מה שהאדם שוקד יותר על דלתי תורה לשמה בכלל, וביותר על דלתי התורה הרוחנית, דהיינו הספרים העוסקים באור דעת ד', בין על פי שכל האנושי בין על פי סוד ד' ליראיו, ורזי תורה, שכפי אותה המדה יתגבר בקרב הלב התבשמה אור השמחה והגבורה לאהבת ד' וחשק המצות וקדושת תורה הקדושה...
והשי"ת יפתח לכבודו ולכל דורשי ד' השרידים פתחי חן ורצון נחת וחדות אמת בברכה שלמה, כתפילת נפש ידידו מצפה אשרו ואורו ואור כל אוהבי ד' ומקדשי שמו על עמו ונחלתו
הק' אברהם יצחק הכהן קוק
(איגרת שא', איגרות הראי"ה חלק א')
