איתא בזוה"ק שארבעים יום שירד המבול הוא כענין מלקות ארבעים ויש להבין דא"כ ל"ט יום מבעי לי' סכום שהוא משלים לארבעים, ולמה ירד ארבעים שלימים, ונראה עפ"י מ"ש המהר"ל בספר גו"א בטעם דאתי הלכתא וגרעא לחדא, כי יש באדם ארבעים חלקי הנפש וע"כ נגמר צורתו בארבעים יום ול"ט מהם סובבים לנקודה הפנימית שבו שהוא משלים לארבעים, ונקודה זו בפני עצמה טהורה היא אלא כל זמן שהוא מחוברת לטמא הרי היא טמא שכל המחובר לו הרי הוא כמוהו, וע"כ כתיב בתורה ארבעים מכות שבאמת אחר שחטא נתקלקל כל הארבעים חלקים אך כאשר נטהרו הל"ט חלקים ע"י ל"ט מכות נטהר ממילא גם נקודה הפנימית, עכת"ד, והנה זה ניחא בישראל דהפנימית שלהם טוב אבל באומה"ע שגם הפנימית שלהם משורש נחש אין ענין ל"ט מכות אלא ארבעים שלימים, וע"כ במצרים נמי לקו ארבעים מכות מה"ט:
ולפי האמור יש ליתן טעם אהא דגוי ששבת חייב מיתה, דהנה ידוע דל"ט מלאכות הם תיקונים ובירורים מהל"ט קללות שנתקלקל העולם מחמת חטא אדה"ר, ונראה שמספר ל"ט קללות הוא לעומת ל"ט חלקי האדם שהאדם הוא עולם קטן אבל לעומת נקודה הפנימית לא שייך קללה שאינה נתקלקלת, והיינו אף שבקלקול הל"ט חלקים נחשבת גם היא מתקלקלת כנ"ל, מ"מ אין צריך רק לל"ט תיקונים כנ"ל. ובשבת נאסר הל"ט מלאכות ששבת הוא נקודה הפנימית כי כל שביעי הוא פנימית שש קצוות המקיפין ונתגלה נקודה הפנימית ממילא ולא שייך בירורים ותיקון הל"ט חלקים, ובשמירת שבת מורין שאין שולטין אז הל"ט קללות באשר הוא פנימית ונעשים דבקים בקדושת שבת ומתגלה נמי הפנימית של האדם, וכ"ז הוא בישראל אבל אומה"ע שהפנימית שלהם הוא שורש נחש טוב יותר שלא יתגלה שורש רע זה, ועיין ברמב"ן פ' אחרי בפסוק את מקורה הערה, כי מקור משחת טוב שלא יתגלה וע"כ גוי ששבת גילה שורש הרע הזה וחייב מיתה:
ויזכור אלקים את נח ואת החי' ואת כל הבהמה, פירש"י מה זכר להם לבהמות זכות שלא השחיתו את דרכם קודם לכן ושלא שמשו בתיבה, ויש להבין שבע"ח אינם בעלי בחירה ולא שייך בהם זכות וחובה. ונראה עפ"י מה דאיתא בש"ס יומא אחיו הכהנים אי אית בי' מילתא מידע ידע בי' ומהדר לי' בתשובה, ונראה הפירוש שבאשר אחיו הכהנים הם דבקים ובטלים אליו, בצדקתו הכניס בהם הרהורי תשובה אף בלי אומר ובלי דברים, כידוע מענין צדיקי הדורות שהכניסו הרהורי תשובה בכל הדבקים אליהם [וזה סימן מובהק לידע מי הוא צדיק הדור ומי הוא הדבק אליו, וכן הוא בשבת וימי החול שבשבת כל איש ישראל מרגיש ואפי' ע"ה אימת שבת עליו, אך מי שישאר לו הארה גם לימי החול זה סימן שהי' לו דביקות לקדושת שבת] ובודאי כן הוא להיפוך שהרשעים מקלקלים את האויר ומכניסין הרהורים רעים בכל הדבק אליהם והנושא ונותן עמהם צריך שמירה יתירה, והנה בע"ח הם טפלים לאדם וע"כ בדור המבול שנתקלקל כל הדור נתקלקלו עמם כל הבע"ח זולת מיוחדים שבהשגחת ה' עליהם לקיים המין לא הי' נגררין אחרי מרבית אנשי הדור אלא אחר צדיקי הדור נח ומשותלח, מה גם בתיבה שהיו בודאי בטלין אל נח שהוא הי' הזן ומפרנס אותם, ע"כ הכניס בהם טהרה להיות נפרשים אפי' ממותר להם ולא שמשו כלל בתיבה, ולפי"ז כל הזכות הי' שייך רק לנח, וע"כ יש לפרש שהזכירה של בהמות וחיות הכל קאי לנח שזכר את צדקת נח שבעבורו ובגללו לא שמשו בתיבה:
