״אשמנו מכל עם בושנו מכל דור ודור״ וכו׳ ומאידך גיסא אנו אומרים ״אתה בחרתנו מכל העמים״ וכו׳ ואין בזה שום סתירה, כי אמנם הננו העם הנבחר מכל העמים מחד גיסא, אבל מאידך גיסא יש לנו חולשה מה שאין זאת בשום אומה ולשון, והחולשה ומקום התורפה שלנו הוא בזה ש״בושנו מכל דור ודור״.
״אשמנו מכל עם״, בזה ש״בושנו מכל דור ודור״. ולמרות הסעיף הראשון בהשולחן ערוך שלנו כי ״אל יתבייש מפני המלעיגים עליו״ הננו מתביישים גם מאלה שאינם מלעיגים עלינו כלל וכלל. הננו מתביישים בכל דבר שיש בזה משום רוח היהדות, ואיננו מתביישים כלל ממעשים שאין בהם טעם וריח כלל כיון שיש בזה משום מנהג הגויים.
הננו מתביישים לסגור את החנויות ביום השבת, אף במקום שאין בזה משום חסרון כיס כלל וכלל וכדומה וכדומה.
שאלתי פעם אחת ליהודים מכובדים אנשי צורה ובעלי מזרח, מדוע אינכם שולחים את בניכם לבית הספר העברי, ששמה לומדים גם את הלמודים הכלליים לא פחות בכל האופנים מבתי הספר הכלליים. והתשובה בפיהם היתה, כי החסרון של בית הספר הנ״ל הוא מה ששם לומדים כמובן רק יהודים.
ואמנם היתכן שאשכנזים, צרפתים וכדומה יאמרו, שאינם רוצים לשלוח את בניהם לבתי ספר ששם יש רק אשכנזים, צרפתים וכדומה. ואמנם מה שלא יתכן בשום אומה ולשון, אפשר ואפשר אצל העם הנבחר, המיוחסים שבכל האומות.
״אשמנו מכל עם״ בזה ש״בושנו מכל דור ודור״. כל האומות רוצות שאחרים יתביישו מהם, ואנחנו הננו מתביישים רק מאחרים.
״נתן שופר בתוך שופר אם קול פנימי שמע יצא ואם קול חיצון שמע לא יצא״ (ראש השנה כז, ב), כי דא עקא, שהננו שומעים ומרגישים את כל הקולות החיצוניים, ואלו את קול הפנימי של אומתנו אין אנו שומעים ואין אנו מרגישים.
״אשמנו מכל עם וכו׳ טירתנו היתה לשמה יפי אדמתנו לזרים כוחנו לנכרים״, ואמנם גם להשונאים שלנו אי אפשר להם לבלי להודות על האמת, כי יש לנו כחות מרובים ומצוינים יותר מכל האומות והלשונות שבתבל, יש לנו מיניסטרים בעד הרבה והרבה מדינות, אבל דוקא בעד עצמנו גופא ״אין מנהל לה מכל בנים ילדה״.
״כוחנו לנכרים״ יש לנו כוחות מרובים, אבל, דא עקא, ש״כוחנו לנכרים״, אך לא לנו הם כי אם לצרינו.
