עצביהם כסף וזהב מעשה ידי אדם. ר"ל כי איך נותן הדעת והשכל שהאדם יהיה עובד למעשה ידיו, כי ראוי שיהיה עובד אל העלה שהוא עלה אליו, והנה עצביהם עלולים מן האדם שהם מעשה ידי אדם, ואין הדעת נותן שיהיה האדם עובד לדבר שהוא עלול ממנו. ואח"כ אמר פה להם ולא ידברו, פירוש הנה תראה שכל דבר שהוא נברא אף מן השפלים לא נברא שיהיה דבר לבטלה, שכל אברי האדם אין אחד מהם לבטלה שלא תמצא אבר שלא יהיה משמש דבר ויהי לבטלה אך כולם הם לצורך ולשימוש, ואלו יעשה לעצביהם אברים ואין פועלים באברים, שנראה כי מעשיהם יוצא מן השכל והמנהג הראוי. כי העושים הצלמים רוצים להוריד רוחניות הכוכבים מה שהם מכוונים אליו לעשות אל איזה כוכב שירצו לעשות צורה בפה ובענים ובכל האברים כלם, והנה אחר שאלו האברים אין פועלים בהם דבר אם כן מעשה זה בהוראות הרוחנית הוא דבר זר. כי השכל והדעת נותן שיהיה כל דבר בעצם ובראשונה נמצא לעצמו, ואלו העושים הצלמים ועושים להם אברי האדם אין האברים אשר להם הם להם בעצם שאין הפה בעצם רק לדבור ואין להם הדבור, רק האברים יש להם להורדת הרוחניות ואין דבר זה בעצם ודבר שהוא כך אינו נחשב מן הנמצאים כלל, כי כל הנמצאים נמצאים לעצם. ועוד כי מה שאין להם אלו הדברים אשר זכר, יורה כי הם חסרים כי כאשר נמצא להם אלו האברים אשר זכר ואינם פועלים בהם הנה הם חסרים בודאי, ואיך יהיו עובדים לדבר חסר.
וזכר חסרונם מתחיל בגדול ובקטון כלה, מתחיל בתחלה בדבר שהוא החשוב יותר והוא הדבור שלא נמצא רק לאדם ולא למין בהמה ומפני זה חשוב על הכל והוא קרוב אל השכלי יותר, ולפיכך הולד לא יוכל לדבר בעת שנולד מפני שאינו בן דעת. ואח"כ זכר העינים שהוא הראות שהוא כח בלתי גשמי אחר הדבור, והוא יותר נכבד מן השמיעה שהאדם רואה יותר ברחוק ממה שהוא שומע ולפיכך הסכימו שהראיה היא יותר רחוקה מן הגשמית מן השמיעה, ועוד הביאו ראיות הרבה מאוד כי הראיה יותר מופשטת מן הגשם מן השמיעה. ואח"כ הריח שהוא פחות מן השמיעה ששומע יותר מרחוק ממה שהוא מריח, ולפיכך השמיעה יותר מופשטת מן החומר מן הריח וזה הסכמת הכל. ואח"כ זכר המישוש לומר ידיהם ולא ימישון וזה הדבר הוא יותר גס מן הראשונים כלם, וזה כי הראשונים פועלים מרחוק ואילו המישוש מפני שצריך להיות דבק במה שהוא ממשש אינו כמו הראשונים אשר כלם פועלים מרחוק. ואח"כ רגליהם ולא יהלכון עוד פחות מזה שאפילו המישוש שהוא ממשש אחר לכל הפחות הוא ממשש באחר ופועל באחר, אבל ההליכה אינה כך ואין דבר זה באחר אלא בעצמו, ולפיכך הוא יותר פחות שכל אשר הפעולה באחר פעולתו יותר חשובה ואינה כל כך כח גשמי. ואח"כ זכר לא יהגו בגרונם הוא ענין אחר, והוא דבר נפלא הוא הקול שאינו דומה לראשונים, כי הדבור הוא חתוך הלשון והוא ראשון במעלה אבל זה רצה לומר הקול בלבד, והוא יותר פחות מן ההליכה, כי כח ההליכה אף על פי שאינו פועל בזולתו הרי הוא פועל באברים של ההליכה להניע אותם, הנה מפני שהוא מניע את האברים הנה זאת הפעולה יותר מן הקול, ולפיכך לא יהגו בגרונם היא פעולה יותר פחות מהכל. כלל הדבר כי כל שבע מדריגות אשר נזכרים כאן התחיל בגדול אשר פעולתו יותר גדולה, התחיל בפה, וכלה בפעולה קטנה היא לא יהגו בגרונם.
