בזכות השיח שהתעורר לאחרונה ברשתות, אולי הגיע הזמן לחזור על כמה יסודות בסיסיים, בנושא: “על מה מבוססות דתות“.
המיסיונרים ה’מתוחכמים’ העלו סדרת סרטים מתורת המטיף ויליאם קריג’ שמטרתה כביכול להוכיח את מציאות הבורא, כשהמטרה מבחינתם היתה ‘לקנח’ בסרט שלו, שמכניס לטור החשבוני גם את קימת ישו מן המתים.
יהודים טובים, המכירים את החומר החובבני הזה, העלו תרגום של סרטון התגובה של ערוץ פאולוג’יה, שמגחיך את ‘טיעון הקימה מן המתים’.
כמובן שזו עבודה טובה, חומר מיסיונרי תמיד מלא סילופים ושקרים קטנים, לכתוב ‘רוב החוקרים’ במקום ‘רוב הפרשנים’, לכתוב ‘בספר פלוני מדובר על הקימה מהמתים’, בעוד אין שם זכר, וכך הלאה.
אבל, מעבר לבדיקת העובדות, ישנן שאלות עקרוניות שצריכות הבהרה, אחד הממים שפאולוג’יה משתמש בהם, הוא ‘כי כך כתוב בבייבל’, המתרגם הקל עלינו והפך את זה ל’כי כך כתוב בברית החדשה’, אבל ‘כי כך כתוב בתנ”ך’ – חרוז הרבה יותר מוצלח…
וכאן יש בעיה, אם הולכים עם הפתגם הזה עד הסוף, אזי סרט הביקורת מיותר, ברור שהנוצרים לא מוכיחים את קימתו של ישו מן המתים, מתוך כתבי אריסטו, אפלטון, או יוליוס קיסר, ולכן אין טעם לעסוק בשאלה אם יש ששה מקורות מקבילים, או שש מאות, אם כולם הם ברית חדשה, אז ‘כי כך כתוב בתנך’.
אמנם, מן הצד השני, המבקר מצטט בחשיבות את ‘ההיסטוריון יוספוס’, הקובע כי היו בתי קברות לפושעים, כאילו שאם ‘ההיסטוריון יוספוס’ כותב = עובדה היסטורית. מדוע ולמה? וכי ליוספוס לא היתה אג’נדה? וכי הוא לא היה שפוט של טיטוס והרומאים? וכי הוא נחקר חקירה צולבת בבית משפט? הוכיח את דבריו?
האמת היא, שכל הידע שלנו מבוסס על ‘כי כך כתוב בXXX’, אף אחד מאיתנו לא יכול לבדוק באופן אישי את כל הידע האנושי, הוא מועבר דרך מערכות ידע. איך ויליאם קריג’ יודע שהשואה אכן התרחשה? אך ורק כי כך כתוב בספרות היסטורית, הוא הרי לא בדק ווידא באופן אישי, וגם אם היה רוצה לא היה יכול. אפילו מי שביקר באושויץ, רואה רק צריפים, לכל הזוועות שהתרחשו ביניהם, הוא רק מאמין, מאמין למה שהמדריך אומר, מאמין למה שכתוב על השלט, מאמין שתמונה היא אמיתית ולא פוטושופ, ובקצרה: כי כך כתוב במערכת ידע שאנחנו סומכים עליה.
איך אנחנו יודעים איזו תרופה לקחת, כי כך אמר הרופא, מי אמר שהוא רופא? כך כתוב על השלט, מי אמר שהחומר שהוא למד הוא טוב? כך כתוב בספרות הרפואית, והיא מסתמכת על מחקרים, כי כך כתוב בה, שהיא מסתמכת על מחקרים, ומחקרים מקרבים אותנו לידיעת המציאות, כי כך כתוב בספרות אחרת. וכמובן שיש הסברים ונימוקים, אבל לכולם אנחנו צריכים להאמין, שאכן כך, שמה שכתוב במערכות הידע שאנחנו סומכים עליהם – הוא מדוייק.
ולכן, ברור שהדיון כאן מתחיל, מהכרה בכך שיתכן שגם הברית החדשה היא מערכת ידע, שמשמרת משהו ריאלי היסטורי. כמובן שצריכים לחקור ולנתח, כל מקור, גם ספר היסטוריה, גם דו”ח של מחקר, גם שלט במוזיאון, וגם ספרות דתית. אנשים כתבו אותה, אנשים לא יכולים לכתוב סתם כך מה שבא להם, כשאנחנו קוראים עיתון או כתבה בבלוג, אף אחד לא כותב שם ‘מה שבא לו’, אנשים משקרים, מסלפים, מגזימים, אבל בכל טקסט יש התכתבות עם איזו מציאות, הוא לא סתם אוסף אותיות שהוקלד ע”י קופים, הוא מייצג חשיבה אנושית.
הטיעון המיסיונרי הוא, שהברית החדשה נכתבה ע”י אנשים, ומשקפת מה שהם חשבו, וניתן לנתח את הדברים, ואף להסיק מסקנות על אירועים.
ומכיון שכך, אין טעם לביטוי הלגלגני ‘כי כך כתוב בתנ”ך’, כן, הנושא הוא להסתכל על התנ”ך, כמערכת ידע שמשמרת ידע, איזה ידע היא משמרת, איך, מתי נכתבה, זה נושא לדיון ולחקירה, אבל אין טעם ללגלג על עצם ההסתמכות על ידע. בדיוק כמו שאין טעם לומר בלעג: ‘כי כך כתוב ביוספוס’. או ‘כי כך כתוב במחקר פלוני’.
ובהקשר זה נחזור כאן על שני עקרונות פשוטים מאד, שמבדילים בין הדתות: הסיפור, והספרות.
מה הסיפור שהמיסיונרים בונה עליו כאן?
“עובדה היסטורית שהקבר היה ריק”.
“עובדה היסטורית שישו התגלה בפני 12 אנשים או יותר בכמה הזדמנויות”.
נכון, בדרך כלל בברית החדשה לא מוזכרות עובדות אלו, אבל יש חלק מהמקורות שכן מזכירים אותה, שהקבר היה ריק, ושישו התגלה לכמה תלמידים.
נניח לרגע שזה תיעוד של עדי ראיה. נניח שמישהו כתב אני פלוני בן פלוני ראיתי את הקבר ריק, או אני פלוני בן פלוני שמעתי מתלמידו של ישו שישו התגלה אליו אחרי מותו.
האם באמת ניתן להסיק איזו שהיא מסקנה מטקסט כזה?
אדם אחד, יהיה מי שיהיה כתב משהו לפני אלפיים שנה, האם ניתן היום, להסיק מסקנה כה גרנדיוזית מתוך סיפורו?
תארו לעצמכם שעוד אלפיים שנה מישהו יטען שרומן זדורוב הוא אל, וההוכחה היא שמצד אחד הוא שיחזר את רצח תאיר ראדה (מתועד בששה מקורות), ואין שום היגיון שאדם ישחזר רצח שהוא לא עשה ולכן יכנס למאסר עולם ויוקע כרוצח, ומצד שני כתוב בטקסט מפורש שפלוני בן פלוני כתב שיש הוכחה פורנזית שהסכין היה הסכין של אולה קרבנצ’קו, ומכאן ברור שהוא היה בשני מקומות בזמן אחד, ושהוא גם ביצע את הרצח וגם לא ביצע, וזו כנודע תכונה לא אנושית, וזה מוכיח שהוא היה אל. ובפרט שמאז הרצח נתניהו שלט 12 שנה רצופות, שזה ודאי הכנה לביאת המשיח, וכו’ וכו’.
מאז צליבת ישו חלפו 2000 שנה ויותר, בשביל למצוא סיפורים ברמה כזו, לא צריכים לחכות שנה ואפילו לא יום, בכל יום ויום מתרחשים סיפורים מוזרים, ש’מישהו’ אמר שקרה כך וכך, וכי המישהו ישקר? ומה הענין שלו לשקר? (הטענה המיסיונרית שלא יכול להיות שאנשים ימסרו את נפשם על משהו שהם לא בטוחים שהוא אמת, מגוחכת, מחבלים מתאבדים בשביל 72 בתולות, מבלי לדעת אם זה אמת, כתות מטורפים בארה”ב מתאבדים, כי ראש הכת אמר, וכו’, טייסי קמיקזה יפניים התאבדו, מבלי שיוכלו לדעת אם באמת הקיסר הוא אל שיגמול להם, וכו’).
קבר ריק, זו אנקדוטה כמעט נטולת משמעות, אולי חזיר גרר את הגופה, אולי חסיד של ישו ביתר אותה ואכל אותה, אולי התבלבלו במיקום הקבר, זה שמישהו אנונימי אמר או כתב משהו על זה לא מהווה אפילו נקודת פתיחה לעבודת אמצע סמסטר של סטודנט בהיסטוריה. ניתן למצוא בלחיצת מקש מליון אנקדוטות כאלו מכל מקום ומכל זמן.
התגלות של ישו לחסידיו, שוב, נניח שהיה לנו תיעוד אמיתי, כלומר טענה לתיעוד אמיתי, טקסט שכתוב בו אני תלמיד של ישו והוא התגלה אלי. הרי על כל נעדר שמופצת תמונתו במשטרה, יש אלף אנשים שמתקשרים למשטרה וטוענים שראו אותו. אולי זה היה מתחזה? (אנשים שהיו אסירים בטרבלינקה, זיהו את ג’ון דאמניוק במשפטו, אבל בית המשפט שחרר אותו מחוסר הוכחות, יתכן שאדם שכ”כ רוצה לנקום בנאצים על מה שעבר, יזהה את האוייב במישהו שהוא לא 100% הוא).
בקצרה, מדובר על סיפורים אזוטריים, בסגנון אגדות אורבניות, שאם ניקח אותן ברצינות וננסה לנתח אותן, נצטרך לנתח את כל הפולקלור של כל עדה וכל קהילה וכל עיירה, כל שנה יש כך וכך נעדרים, אולי הם עלו לשמים? לאחרונה פתחו קבר של תינוק תימני והוא היה ריק, אולי הוא קם לתחיה? (נראה לי שראיתי תינוק שחום לאחרונה מתגלה אלי), סבתא שלי ראתה שד טועם מהקוסקוס ולכן זרקה את כולו לפח, הייתכן שאשה שעבדה על אוכל תזרוק אותו בגלל שקר? לפני זמן מה היה שוד בנק לא מפוענח, אולי היו אלו מלאכים? הרי לא נשארה שום טביעת אצבע, המצלמות לא קלטו כלום, וכו’ וכו’!! על גשר מפורסם באנגליה, מאות אנשים ראו רוח של נערה בשמלה לבנה, זה אפילו לא מצחיק.
על דבר כזה אי אפשר לבסס דת. למרות, שהאמת היא שחלק גדול מהאמונות של אנשים בעולם מבוססים על דברים כאלו, לא רק דתות, גם הערצה למקובל, לבאבא, לשייך, לגורו. מעשים שבכל יום, זה נחמד, אבל זה לא באמת מבוסס. אם אתה באמת מעריך מישהו וחושב שהוא מקובל אלוהי בעל כחות טמירים, והמחשבה הזו מבוססת, אין בעיה שתאמין שהוא גם מבצע ניסים, זו מסקנה הגיונית. אבל הפוך? כשאין לך שום ידע על אדם, ואתה מעריץ אותו בגלל שהוא מוציא שפן מהכובע או קלפים מהפה, אז כן, זו רמת הביסוס של הסיפור הנוצרי.
יש להוסיף, שגם מבחינה דתית, נניח שמישהו קם לתחיה, נניח שאנחנו כולנו היינו סביב קברו, ורואים אותו קם מהקבר ורוקד טנגו. זה עדיין חסר משמעות. גם האיש שנגעו עצמותיו בעצמות אלישע קם לתחיה, אז מה? גם בן האלמנה הצרפית קם לתחיה, ולכן? כל התיאולוגיה הנוצרית היא המצאה מאוחרת של פאולוס, וגם אם ישו היה קם לתחיה, זה לא היה מעניק שום תוקף לנצרות הפאולינית שנולדה הרבה לאחר מכן. באותה מידה אני יכול לטעון שדת האיסלם נכונה, כי יחזקאל הנביא הקים לתחיה אלף מתים בבקעת דורא. הברית החדשה אפילו לא טרחה לשים בפיו של ישו החוזר מן המתים את עיקרי הנצרות.
לכן ברור, שלנהל חקירת דמה, עם אנימציות של בית משפט, תוך התייחסות ל’קבר ריק’ כאיזה ממצא פורנזי מתועד, והסקת מסקנות ‘מדעית’, זה מגוחך. על הנוצרים לחפש ביסוס יותר משמעותי לאמונתם.
הספר
וכעת נעבור לספר, כך כתוב בתנ”ך, מבחינת המיסיונר ומבקרו גם יחד, כל ‘התנך’ הוא ספרות דתית ותו לא.
אך האמנם זה כך?
הידע שלנו, כאמור, מתועד בספרות, ואנחנו מבדילים בין סוגים שונים של ספרים.
כל ספר נולד כמייצג משהו, ספר שיוצא בהוצאת המחבר, מייצג לפחות את המחבר. ספר שיוצא בהוצאת ספרים אקדמית, מייצג גם איזו הכרה של האקדמיה בחשיבות הספר. ספר שיוצא ע”י משרד החינוך של מדינה, מייצג את הלך הרוח של המדינה, או לפחות של מפלגת השלטון. ספר שיוצא ע”י חבר מלומדים ממוסד מסויים, מייצג את עמדת המוסד, וכך הלאה.
האם נכון לומר שספר שיוצא בהוצאת המחבר, מייצג רק את המחבר? זה לא מדוייק, אדם לא יכול להדפיס ספר של שקרים גלויים, זה לפחות לא דבר קל. אף הוצאת ספרים לא תדפיס שטויות גלויות ומפורסמות לכל דרדק, כי היא תשים את עצמה ללעג ולקלס, וכי אף אחד לא יקנה. ספר שמודפס ונמכר בחנות, מייצג מן הסתם רעיון שלדעת אנשים עם נסיון, מתאים במדה כל שהיא לתרבות שלנו, שאנשים ישלמו עליו כסף. ואם אנחנו חוזרים לפני המצאת הדפוס, זה עוד יותר חזק, להעתיק ספרים בימי קדם היה תהליך הרבה יותר יקר ודרש הרבה יותר עבודה, אף סופר לא היה מעתיק דברים שברור שהם הבל, אא”כ היה להם ערך בעיני בני אדם. ההבנה הזו נותנת לנו כלים לנתח טקסט, ברור שאנשים משקרים, ובפרט מחברי ספרים, אבל הם משקרים ככל האפשר, לא מעבר לאפשר…
ולכן, חשוב להבין מה כל ספר מייצג. למעשה ניתן להגדיר ספקטרום של מחוייבות לאמינות בספרים. ספר של מחבר בודד, אנונימי, במדינה אחת, יכול לכתוב השמצות מרושעות על מדינה אחרת, מרוחקת. זה נמצא בתחתית הספקטרום, מה מונע ממני להדפיס כאן בישראל, סיפור חיים שלי כתייר אנונימי, שעבר התעללות בסין? אצטרך להתאמץ קצת בתחקיר גוגל כדי ליצור אמינות, ואני כבר יכול לשלוח לדפוס… אם אני רוצה ממש לרדת לתחתית של התחתית בספקטרום האמינות, אני יכול לכתוב שאני לא יצאתי מעולם מישראל, אבל מצאתי את הטקסט הזה, וכנראה שהכותב כן היה בסין. בראש הספקטרום, נמצאים ספרים שמייצגים את כל הקבוצה אליה הם משתייכים, והתוכן שבהם לקוח מהחיים של כל הקבוצה. הספרים של משרד החינוך האיראני, בנוגע לישראל, לא בהכרח אמינים, כי כולם שם שונאים את ישראל, אבל הם בהכרח מייצגים את הדעה השולטת שם. אך הספרים של משרד החינוך האיראני בנוגע למצב באירן כיום, מכיון שהם מייצגים את הדעה השולטת שם, הם מייצגים גם את המציאות, כי הנושא הוא מציאות שכולם מכירים.
זה הוא אם כן, מדד אמינות של ספרים:
ספר שמייצג עם שלם, ומתאר את המתרחש במקום הנוכחי, חייב להיות ספר שמייצג את מה שרואים וחשים בני העם הזה, This is real.
ספר שמייצג אדם אחד, ומתאר דברים שהתרחשו במקום וזמן אחרים, יכול לכתוב כל מה שימצא חן בעיני שומעיו, can be easily faked.
איפה נמצאת התורה הישראלית בגרף הזה?
כן, ממש למעלה מימין. היא מייצגת עם שלם, ומתארת את ההווה שלהם במיקום נוכחי, היא הספר הלאומי של העם, הדבר הקדוש והחשוב ביותר לכל אומה הוא הסיפור הלאומי שלה, כדי לזייף סיפור לאומי של אומה צריכים לעבוד קשה, צריכים למעשה לעבוד על אומה שלמה. הקשר של התורה להווה ולאירועים מרכזיים של כל העם, הוא לא איזה משפט שנוסף במקרה, הוא כל הסיפור כולו, העם כולו היה משועבד במצרים, ולאחר מכן היה בתקופת המתנה קשה של נדודים במדבר, זו לא תופעת לואי של הקיום, זה כל הקיום של העם כולו, במשך עשרות שנים. זו מערכת ידע משמעותית ומוטמעת עמוק בעם.
כמובן, זה לא סוף הענין, זו נקודת הפתיחה, כל דבר ניתן לבדוק ולחקור, מתי נכתב ואיך נכתב ומה הוא מייצג וכו’, ועל כך יש סדרה שלמה באתרינו. אבל הטיעון, מיוסד בראשונה על כך שמדובר בספרות שמייצגת את המציאות של העם ומה שכל האומה יודעת. הספרות ניתנה בידי משה, שהיה המנהיג אשר הוציאם ממצרים והובילם במדבר עד לפאתי ארץ כנען. הספרות כולה מתארת בגוף ראשון את כל העם כחלק מהאירועים וכחלק מנתינת התורה לעם.
אכן, כשיתגלו ספרי האזרחות של משרד החינוך לשנת 2022, בעוד אלף שנה, יהיה מי שיטען שהיו בזמננו אג’נדות ואינטרסים והתנהלויות מכוערות והסתרה וכו’, בסדר, אבל אף אחד לא יחשוב שספרי האזרחות של המדינה, הם כיפה אדומה, אין שום קשר למציאות, ובעצם כולנו היינו באוגנדה, ובשואה היהודים הם שבאו לאירופה ורצחו את הגרמנים (יש הרבה תיעוד נאצי דייקני על כך).
נו, ואיפה נמצאת הברית החדשה?
ממש פה:
אני לא מדבר כאן לשיטתם של חוקרים שמכחישים, או של מי שמטיל ספק, אני מדבר על הטיעון הנוצרי עצמו.
הרי בברית החדשה אין שום טקסט שנכתב בו שהוא בן זמן המאורעות, אני פלוני כותב בשנה זו וזו, ראיתי את האירועים. אין שום תיעוד בשום ספר, אפילו ספר נוצרי, של איש שקורא או מחזיק עותק של הברית החדשה, בארץ ישראל בזמן המאורעות. אין בדל מידע על כך. גם המיסיונרים, ברצותם לתפוס את המקסימום, מאמצים את המחקרים הכי שמרניים (שבוצעו ע”י חוקרים כריסטולוגים), וקובעים את זמן חיבור הספר כך וכך עשרות שנים אחרי ישו.
המבחן הראשון של אמינות ספר, או של אמינות אירועים בכלל, גם בלי הספר – הוא האנשים באותו זמן ומקום. התורה הישראלית, אומצה ע”י בני ישראל, מעולם לא היה ישראלי אחד שהטיל ספק בהיסטוריה הלאומית, אנשים חטאו, משום שהיה להם יצר הרע, אבל אין שום רמז היסטורי ואפילו קלוש על הטלת ספק בהיסטוריה הלאומית, בכך שבני ישראל יצאו ממצרים וקבלו את התורה ממשה רבינו. זו הסכמה לאומית. על בסיס אירועים שאירעו עם כל העם כולו. כאמור לעיל, זו נקודת פתיחה לבדיקה, לא סוף הסיפור, אבל הטיעון הוא, שהמבחן הראשון של הספר קובע את אמינותו.
לעומת זאת, באותו מבחן עצמו, הנצרות קרסה קריסה טוטאלית, ישו לא קיבל ביהדות אפילו אנטי כריסטוס, לא סופרים אותו, עשרות סופרים ומחברים שחיו בארץ בכלל לא הזכירו את שמו. האומה, שבתוכה קם לכאורה מן המתים, השאיר קבר ריק, ויצא למסע הופעות, לא ראתה את זה כך, אף אחד לא התרשם, לולי היה פאולוס מייסד כמה עשרות שנים לאחר מכן, דת אלילית למחצה עבור אירופאים, כשהוא מציב את התמהוני היהודי כאל מרכזי בפנתיאון, ההיסטוריה היתה שוכחת את ישו לגמרי.
בכל המטען העצום של מימרות, תקנות, גזירות, תיאולוגיה, השקפה, דרשות, שנוצרו ביהדות באותם שנים, כמעט ואין זכר לנצרות, אפילו לא ניסו להילחם בה, כי היא היתה כת לא מעניינת, קבוצת תמהונים. בעוד הצדוקים תופסים מקום כה מרכזי בתורה שבעל פה, מתוארות המלחמות איתם, מוזכרות תקנות שתוקנו כדי להוציא מליבם, ויכוחים גדולים, וכו’. הנצרות אפילו לא נתפסה כאנטיתזה. רק אחרי עלייתה באירופה, היא תפסה מקום בהיסטוריה. בארץ, בזמן המאורעות, היא לא היתה ממלאת אולם, כל חסידיה היו יכולים ליסוע על אופנוע אחד, ועוד היה נשאר מקום לגופה של ישו בתא המטען.
הברית החדשה מתועדת יפה במקום אחר ובזמנים אחרים, באגרת אל הגלטיים, באגרת אל הרומיים, באגרת אל הקיליקיים, זה מוכיח שהתכנים בברית החדשה ערבו מאד לחיכם של הפראים במזרח אירופה, אבל ברור שהללו לא יכלו לדעת מה התרחש בדיוק באותו קבר ריק לפני עשרות שנים בארץ אחרת שאין להם מושג קלוש לגביה. לא היה להם שום דרך לבחון אותה במבחן אמינות.
אמנם, האמת היא, שהיתה להם דרך מאד פשוטה, הם יכלו לשאול את המיסיונרים הקדומים: איך זה שרק אתם, קומץ עלוב שפרש מהיהדות, התרשמתם מהקבר הריק או מסיפורים כאלו ואחרים, איך יתכן שכל אנשי ירושלים ואומה שלמה, שממתינה למשיח, ויצאה למסעות התאבדות מול כובשים זרים כמו היוונים, ובהמשך הרומאים, על בסיס אמוני, לא קיבלה את המשיח שהופיע סוף סוף וגם הוכיח את מעשיו בקבר ריק והמסתעף???? במקום לשאול איך השליח מסר את נפשו, צריכים לשאול איך אומה שלמה התאבדה ומסרה את חירותה במקום להכיר בדבר הכל כך פשוט ומדעי….
השאלה הזו כואבת לנצרות כאב נצחי, ומכאן כל שנאת היהודים, היהודים לא קבלו את המשיח, לא כי זה מוכיח שלהד”ם והוא היה תמהוני מצוי, אלא כי יש להם לב קשה, כי הם רעים, כי האל דחה אותם. כל המהות של המיסיון, היא להתעמת עם הכאב של ההוכחה המוחצת הזו, להתדפק ולהתבזות שוב ושוב על דלתי היהדות, לראות איך היהודים מרוב רוע וקושי לא משתכנעים מדברי ההבל המביכים שלהם… אלפיים שנה של נצרות שולטת בעולם, וזה מה שהצליחו להפיק? הוכחה מדעית מ’עובדת הקבר הריק’…
אז הם ישקיעו מליארדים בערוצי תעמולה, אז הם ילגלגו על התלמוד, אבל כל זה לא משנה שום דבר, הנצרות מבוססת על אבסורד, על טיעון ש’עובדת הקבר הריק’ כל כך חזקה שכל אחד ממרחק של אלפיים שנה צריך להסיק ממנה מסקנות מופלאות, אבל אומה שלמה בזמן ומקום המאורעות – אפילו לא טרחה להטיל מים על הקבר הריק או המלא, פשוט לא ראתה שום דבר ראוי לציון בפרשת ישו, מה שמוכיח שאכן לא היה כלום. אין כלום כי לא היה כלום.
הברית החדשה, שמתועדת גם לדברי מאמיניה, רק בזמן אחר ובמקום אחר, ושנדחתה גם לדברי מאמיניה על ידי כל האומה שבקרבה טענה להתרחשות המאורעות, היא סתם ספר שמישהו כתב, ולכן יכל לכתוב מה שרצה, האם הקיליקים והגאליים יכלו להכחיש את סיפור הקבר הריק? הסיפור ערב לחיכם, והוא מילא חלל היסטורי עצום של קריסת האלילות, ולכן הפך לרב המכר הגדול של האירופאים, וכמובן בעיקר בשל כך שהוא מתווך את התנ”ך, ומעניק עולמות של תוכן שהאירופאים היו נעדרים ממנו לחלוטין. אבל ברמה ההיסטורית, הוא נמצא בתחתית המדד ליכולת של בדיקת אמינות, לא רק שהוא התקבל במקום ובזמן אחרים, אלא גם ידוע ל נו שהוא נדחה בבוז ובהתעלמות במקום ובזמן המאורעות. אין לך ספר עלוב יותר מזה. לסיכום, כשאומרים ‘כך כתוב בספר פלוני’, צריכים להריץ את הספר מול מדד האמינות: האם הספר מייצג מישהו מלבד מחברו? האם הספר עוסק בזמנו ובמקומו, או שהוא מספר לך על דברים שהתרחשו ‘פעם – בארץ
