Monday, August 22, 2022

WOW!

 

בכיתה י הייתה לי תקופה קשה ביותר בא איבדתי את סבתי שכל כך אהבתי וכתוצאה מכך החלטתי למרוד בכל מוסכמה שהייתה: התחלתי בכוונה ללכת עם חצאיות מיני, התחלתי לעשן, עשיתי פירסניג כמעט בכל מקום אפשרי בגוף ואם זה לא הספיק אז התחלתי גם לצאת עם גבר שמבוגר ממני בעשר שנים שהגיע מרקע מפוקפק מאוד.
אני זוכרת שערב אחד ראה אותי רב האולפנה ברחוב אוסישקין בירושלים, לא אמר לי דבר אבל בערב כשהגעתי לבית שלי, ההורים שלי חיכו לי בסלון ואמא שלי אמרה לי בעיניים אדומות:
"התקשרו מהאולפנה וביקשו מאיתנו בכל לשון שלא לשלוח אותך מחר לאולפנה. וגם לא ביום אחר. העיפו אותך מהאולפנה"
היא לא כעסה עליי, רק הייתה כואבת.
נכנסתי לחדר ואז קיבלתי שיחת טלפון מהמחנכת שלי. הייתי מסננת כל אדם אחר בעולם אבל היא הייתה אחד מהאנשים שהיה לי איתם קשר קרוב ואישי. היא אמרה לי:
"
תקשיבי. לא מעניין אותי מה אמרו לך. אם אני חשובה לך, את מחר מגיעה לכיתה שלי!"
לא ידעתי מה לעשות אבל בגלל שלא היה איכפת לי מכל השאר, החלטתי ללכת עם הלב שלי והלכתי לאולפנה רק כי היא ביקשה ממני.
אני זוכרת את זה כאילו זה קרה אתמול: נערה, בת של רב, בגיל ההתבגרות מגיעה לאולפנה יוקרתית עם חצאית קצרה, פירסניג ושיער בצבע סגול.
מנהל האולפנה החליף צבעים וקרא למחנכת שלי לפני כל החברות שלי ובית הספר לחדר שלו. כולנו שמענו את הצעקות:
"יש לי מחויבות כלפי ההורים של הבנות האחרות. לא יכול להיות שהתלמידה הזו בצורה הזו תגיע לכאן. עכשיו היא עוזבת".
ואז המחנכת שלי קראה לי לחדר שלה ולפני המנהל וכל האולפנה חיבקה אותי חיבוק חזק, נתנה לי נשיקה והלכה איתי לתחנת אוטובוס, שם אמרה לי בדמעות:
"שתדעי לך שאני מסכימה עם רב האולפנה בכל הלב שלי. את יודעת שיש לנו כללים ויש לנו דרך חינוכית מאוד ברורה. אבל אני קראתי לך למרות הצעקות שידעתי שאני הולכת לחטוף בכדי שיהיה לך ברור דווקא בתקופה הזו שלך:
אני לא הולכת לוותר עלייך! ואם עגילים, פירסניג, צבע סגול וכל תחפושת אחרת שלא תלכי איתה, אני תמיד אדע מי את ומה את ואנחנו הולכות לדבר ולהיפגש עוד הרבה פעמים".
במשך חודשיים היא התקשרה אליי לפחות פעם בשבוע ונפגשנו 3 פעמים בקניון 'מלחה' לכוס קפה.
אחרי 3 חודשים הרגשתי שמיציתי את תקופת המרד שלי, ניתקתי את הקשר, הורדתי את כל המסכות שלא היה באמת אני וחזרתי לאולפנה לכיתה י"ב, שם כמובן השלמתי את כל הבגרויות.
אני חייבת לה את החיים שלי. וגם את בחירת המקצוע שלי:
באותו רגע בתחנת האוטובוס החלטתי שאם המחנכת שלי נגעה בי בצורה חזקה כל כך, אז גם אני רוצה לגעת בצורה כזו בנשמות של אנשים אחרים וידעתי שאני רוצה לעסוק בחינוך:
היום אני יועצת בבית ספר יסודי.

תהילה.