במדרש תנחומא אלה הדברים וגו׳ אמרו ישראל למשה אתמול אמרת לא איש דברים אנכי ועכשיו אתה מדבר כ״כ אר״י כשאתה כבד פה שנה את התורה והתרפא כמו שמשה למד את התורה במדבר עד כאן לשון המדרש. ונקדים פסוק (דברים ב׳, ג׳) רב לכם סוב את ההר הזה פנו לכם צפונה ופירש״י סובו לכם לרוח מזרחית מן הדרום לצפון פניכם לצפון כו׳ להבין הענין אפשר לומר דנודע סוד יציאת מצרים הוא שהדעת היה בגלות ובקטנות שלא ידעו הדעת השלם לעבוד השם יתברך בתענוג ובמוחין גדולין כמ״ש (דברי הימים א׳ כ״ח, ט׳) דע את אלהי אביך כנודע שדעת הוא לשון יחוד ותענוג כמ״ש וידע אדם ובגלות מצרים היה דעת שלהם בקטנות מאוד שהוא בחי׳ מיצר ים שהדעת שנמשך מדעת החכמה היה במצר וקטנות שלא היה אצלם הדעת הגדול וביציאת מצרים שיצאו מן מיצר ים שנתגדל ונתרבה הדעת את ה׳ כמ״ש (שמות ב׳, כ״ה) וידע אלהים שנתרומם דעת אלהים וכמ״ש ותרבי ותגדלי שבאו ונתרבו ונתגדלו במוחין ודעת גדול לעבוד הבורא ב״ה בתענוג הזך והזוהר שהוא שמחה של מצוה ועבודה וכמ״ש ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל שעבודה שלהן על ידי שנתרבה הדעת ויצאו מן הקטנות היתה בשמחה. כמ״ש (תהלים ק׳, ב׳) עבדו את ה׳ בשמחה ומצינו מקרא אחר שכתוב (שם ב׳, י״א) עבדו את ה׳ ביראה והאמת הוא כמו שדרשו בש״ס עבדו את ה׳ ביראה וגילו ברעדה במקום גילה שם תהא רעדה ולהבין דברי הש״ס:
דנודע שהיראה היא השער לה׳ אשר צדיקים יבואו בו ראשית חכמה יראת ה׳ (שם קי״א, י׳) שתחלת כל עבודתו ותחלת דברו הדבורים צריך שתקדים לו ותתעורר עליו יראתו יתברך ואם יש לו דעת שהוא תענוג כאמור אזי על ידי הדעת ההוא נמשך לו תענוג גדול בעבודתו מעולם התענוג ומתחיל לעבוד את ה׳ בשמחה ונמצא שמקשר ומיחד ומעלה את עולם היראה בעולם התענוג על ידי מה שנתעורר בקרבו כך כנודע באתערותא דלתתא וכו׳ ונעשה יחוד גמור באמת: