"לאחר שזכיתי ללמוד שבע שנים ולקבל היתר הוראה ממורי ורבי הגאון הרב יוסף דב הלוי סולובייצ'יק זצ"ל, ולאחר שהתחלתי לשמש כמגיד שיעור בישיבה יוניברסיטי וכרב בית כנסת המיועד לבעלי תשובה בשכונה חדשה בניו יורק, הבנתי עד כמה חיוני בשבילי לשבת עם רבי ומורי לצורך הדרכה והתייעצות עימו. הרב הסכים לשבת איתי בדירתו אשר נמצאת בפנימייה של הישיבה בימי חמישי בערב, לפני טיסתו בחזרה לביתו בבוסטון.
באחד מערבי חמישי אלו, כאשר ישבתי עם הרב, צלצל הטלפון. הרב ענה, אך יכולתי גם אני לשמוע את הקול שמעבר לקו. הבנתי שהמדברת הייתה הרבנית פיינשטיין, והיא בכתה, התחננה ואמרה שרק הרב סולובייצ'יק, מי שבעלה הרב משה פיינשטיין כל כך מכבד ומחבב, יהיה מסוגל לשכנע את בעלה לחזור בו מההיתר שלו לגבי הזרעה מלאכותית!
היא סיפרה שהקנאים החרדים שרפו את ספריו של בעלה בשכונות חרדיות בברוקלין, ומצלצלים לבית פיינשטיין בכל שעות הלילה כשבפיהם קללות.
שמעתי איך הרב סולובייצ'יק ניסה להרגיע אותה והבטיח שיתאמץ לשכנע את הרב פיינשטיין לחזור בו מההיתר שלו. אבל לאחר מכן הוא אמר לי שאין סיכוי שיצליח, מפני שכאשר הרב משה מאמין שפסיקתו היא אמת – שהרי אין עניין של אישות בהזרעה מלאכותית – הוא לא יזוז מעמדתו, ויגן על ההיתר שלו כאריה!
למחרת, ביום שישי בבוקר, אחרי לילה ללא שינה, מתוך דאגה וצער על הרב והרבנית פיינשטיין לצד ספקות רבים אם מותר לי הקטן להביע דעה בנושא, הגעתי לישיבת תפארת ירושלים להיפגש עם הרב פיינשטיין.
חשבתי שאני הקטן מוכרח לנסות לדבר על ליבו. הרי אני זכיתי גם ללמוד ממנו פסיקה בדיני מראות שנתיים לפני כן, כאשר הרב סולובייצ'יק שלח אותי אל הרב משה ללמוד פסיקה מעשית. אז גם הבנתי שהרב משה פיינשטיין והרב סולובייצ'יק הם קרובי משפחה, עם הרבה כבוד ואהבה ביניהם.
למרות שלא ביקשתי רשות מראש להגיע, הרב משה קיבל אותי בשמחה רבה ובחום. 'רבי', פתחתי, 'אני מבקש סליחה, אבל תורה היא וללומדה אני צריך. אני יודע שאני קטן הנכנס בין גדולים בעניין שאינו העסק שלי, אבל אמש ישבתי אצל הרב סולובייצ'יק כאשר הרבנית פיינשטיין צלצלה אליו, ולא יכולתי שלא לשמוע את הכאב והצער שלה'. וגם אני בכיתי. 'הם שורפים את הספרים שלכם, הם משגעים את הרבנית שלכם, למה שלא תחזרו בכם? הרי לא מבקשים מכם נתינת היתר אלא מדובר בהשארת חזקת האיסור, בבקשה, רבי, תסלח לי'.
הרב משה לקח את ידי בידו ואמר: 'אני מאוד מכבד את הבקשה שלך, אבל אני לא יכול לחזור בי. כן, הם שורפים את הספרים שלי, אבל אפילו אם היו שורפים אותי – לא הייתי חוזר בי. זה עניין של פיקוח נפש! האם שכחת את מה שאמרה רחל אמנו ליעקב אבינו, 'הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי'? אישה שאינה מסוגלת ללדת, מרגישה כמו מתה אם היא עקרה. אתה יודע לכמה בנות ישראל נתתי חיים על סמך הפסק שלי?! והרי מבחינה הלכתית הזרעה מלאכותית אינה מעשה אישות בכלל! לא, אסור לי לחזור בי!'
עזבתי את הרב משה עם הבנה פורתא על מה זו גדלות התורה ומיהם גדולי התורה".
ההיתר היה שבני זוג שאינם יכולים להוליד, מפני שיש בעיה בפוריותו של הבעל, רשאים לקבל תרומת זרע מאדם זר, וכך האשה תהרה ותלד. וזאת משום שאין איסור עריות באופן שאין חיבור כדרך אישות, ולכן הילד ייחשב יהודי כשר, ואם זו תהיה בת אף תוכל להתחתן עם כהן (אגרות משה אבן העזר ח"א י; עא; ח"ד לב, ה).
אגב, פעם הגיע אליי זוג עם שאלה כזו. האישה מאוד רצתה בילד נוסף. הבעל, שאהב את אשתו, נענה לה אבל הרגיש שלא בנוח. הם רצו לשאול אם הדבר מותר. השבתי שמותר, אולם הוספתי שהבעל ייחשב לאביו משתי סיבות. האחת, בלא הסכמתו הוא לא היה בא לעולם, ונמצא שבזכותו הוא נולד. השנייה, אמרו חכמים (סנהדרין יט, ב): "כל המגדל יתום בתוך ביתו – מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו". על אחת כמה וכמה שאבא שילווה אותו מעת הריונו ויגדל אותו מיומו הראשון, ייחשב כאילו ילדו. פניו של האיש אורו, וגם אשתו שמחה.
