הרב משה נחמני
בשורות הבאות אבקש לחשוף סיפור מפתיע שטרם נודע עד היום:
סיפורו של איש אלמוני מלוחמי הגדוד העברי שהקים ז'בוטינסקי. לוחם אשר שימש כשליח של הרב קוק למטרה ייחודית בצבא הבריטי. בערוב ימיו התפרסם אותו אדם בארץ ובעולם, ועדיין אף אחד לא קישר בינו לבין החייל האלמוני.
1.
אחד מהגדודים העבריים שלחמו במסגרת הצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה, היה גדוד 38 של קלעי המלך, "הגדוד הלונדוני", שרוב חייליו היו מלונדון. גדוד זה היה יהודי מאוד; שני שלישים מן הקצינים יהודים, בעוד בגדודים העבריים האחרים רוב הקצינים היו נוצרים. הגדוד ה-38 התאמן במצרים וממנה נשלח לארץ ישראל, שם לחם בשלהי מלחמת העולם הראשונה מול העות'מאנים, לשחרור הארץ.
מתוך אגרותיו של הרב קוק באותה תקופה, מתברר שבקרב חיילי הגדוד העברי היה חייל צעיר אשר שימש כשליחו של הרב קוק לטפל בעניינים הדתיים בקרב המחנה, מעין 'מש"ק דת'. בספר 'אגרות הראי"ה' (סימן תתנה) מובאת אגרת של הרב קוק, בה הוא פונה ישירות אל אותו חייל: "אדון יקר מר חיים יהודה ראטה". אגרת זו נשלחה כתגובה למכתב שהלה שלח אל הרב ובו הביע את תשוקת החיילים לראות את הרב.
באגרת נוספת (שם, תתנט) הרב קוק מבקש מרב הגדוד, הרב אייזיק ליב פאלק, שידרוש בשלומו של החייל "ידידנו הנעלה והאהוב מר ראטה". לאחר מכן הוא שולח שוב אגרת (תתסד) אל הרב פאלק ואותו ראטה, כתשובה על "מכתביהם היקרים", ומבקש מהם "שלא להניח שום דבר ברשלנות... וזכות הרבים יהיה תלוי בהם". הוא מבקש מהם "אמרו נא בשמי שלום ... לאחינו גיבורי החיל כולם", ומתעניין כמה חומשים וטליתות נדרשים לחיילים.
למיטב ידיעתי בספרות הענפה שנכתבה על הגדודים העבריים, אין זכר לפעילותו של ראטה. כלומר המידע היחיד הידוע עליה הוא מתוך אגרות הרב קוק.
2.
מיהו החייל-האדון "חיים יהודה ראטה"? עד היום אף אחד לא ידע. אפילו עורך הספר, הרצי"ה קוק, לא הבין במי מדובר. תוכיח על כך העובדה שבמפתח השמות שבסוף הספר 'אגרות הראי"ה' שמו כלל לא נזכר, לעומת שמות מאות אישים אחרים הנזכרים באגרות.
צורת ההגיה הישנה 'ראטה' נהגת בפועל: 'רוט' או 'רות'. ואכן היה אדם בשם חיים יהודה רות, יליד 1896, אשר התפרסם לימים כפרופסור לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים וכן באוניברסיטת מנצ'סטר, ואף שימש כרקטור האוניברסיטה העברית. תאריך פטירתו: ח' בניסן (תשכ"ג 1963), אשר יחול מחר.
3.
פרופ' רות גדל בלונדון, בבית שומר מסורת. את לימודיו הגבוהים עשה חיים יהודה רות באוניברסיטת אוקספורד. אולם קודם לכן הוא התגייס לגדודים העבריים.
האם פרופ' רות המפורסם הוא אותו הלוחם מהגדוד העברי, אשר דאג לשמירת הדת בקרב חיילי המחנה? האם הוא זה שהתכתב עם הרב קוק, ודאג ליצור את הקשר בין הרב לחיילים?
4.
בשיחה שערכתי עם בנו, מר גבריאל רות (בתאריך 20.2.2020), אישר הלה שאביו בצעירותו היה נוהג לכתוב את שם משפחתו: 'ראטה'.
עוד מצאתי, כי הפעם הראשונה שהוא נזכר בעיתונות העברית, מאז עלותו ארצה, היא בעיתון 'דואר היום' (1 בנובמבר 1928, בנאומו של ד"ר מגנס, המספר לנוכחים לקראת פתיחת שנת הלימודים תרפ"ט על הפרופסורים והמרצים החדשים באוניברסיטה, ובהם "פרופ' חיים יהודה ראטה" (כתבה דומה פורסמה ב'הארץ' שלושה ימים לאחר מכן).
5.
חיים יהודה רות עלה לארץ בשנת 1928, והחל ללמד באוניברסיטה העברית בירושלים. אולם מתברר כעת שכמעט עשר שנים לפני כן הוא כבר חשב לעלות ארצה. בספרו של ד"ר אסף ידידיה: 'לגדל תרבות עבריה – חייו ומשנתו של זאב יעבץ', פעיל ציוני ממייסדי 'המזרחי', נדפס מכתב מאת בחור בשם "חיים יהודה ראטה" אל יעבץ, מחודש כסלו תרע"ט [1919], ובו הוא מתייעץ אתו האם לעלות לארץ. יעבץ, אגב, מצנן את התלהבותו של הבחור, לאור החלשות המעמד הדתי בארץ, למול עליית המחנה החילוני.
ובכן, גם כאן הכותב הצעיר "ראטה" הוא חיים יהודה רות, לימים איש מפורסם מאוד.
6.
התכתבותו של חיים יהודה ראטה (רות) עם ר' זאב יעבץ לגבי שאלת המגורים בארץ, וההתייחסות לבעיות הרוחניות והפוליטיות הקיימות בה, היא תגלית מעניינת כשלעצמה, לאור מה שקרה עשרות שנים לאחר מכן: בשנת 1953 עזב פרופ' רות את הארץ, ושב ללונדון, וזאת בעקבות אכזבתו מרעיון חלוקת הארץ ומהקמת מדינת ישראל כמדינה היהודית.
במכתבו אליו משנות העשרים כתב לו יעבץ:
"אם אתה אומר ידידי, להשתתף בפעלך בבניין נשמת האומה, שמור רגליך ושמור נפשך מאוד. הנה בניין זה הוא עיקר שבעיקרים, כי הוא אחרית תעודתנו ואחרית תעודת העולם כולו. רומי העתיקה ופרוסיא הצעירה ירדו מן הבמה, ותרבות הזימה והדמים אשר בידן היתה ללעג ולמרמס, וישראל עולה עתה על הבמה, על מרום הר ציון, וספר התורה בזרועו, ללמד לכל יושבי תבל, לכל באי עולם, צדק משפט ומישרים תורת אלהים ותורת האדם".
7.
לפעמים שואלים אותי, כחוקר חייו של הרב קוק, האם יש עוד מה לחקור ולגלות על חייו של בפרט ועל תקופתו בכלל. מתברר שלא רק שישנן עובדות ופרשיות מעניינות שטרם נחקרו, אלא שגם הדברים שנדפסו שחור על גבי לבן ופורסמו לכולם – כמו האגרות של "חיים יהודה ראטה" - לעיתים משמעותם מכוסה ונעלמת מעין כל, במשך עשרות שנים, עד אשר מגיע הזמן לגלותם.
[סיפור זה מופיע בספרי החדש 'הגיבור הלאומי' על יוסף טרומפלדור, שיראה אור בקרוב, בפרק העוסק בקשר של הרב קוק לטרומפלדור ולגדודים העבריים]
1.
אחד מהגדודים העבריים שלחמו במסגרת הצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה, היה גדוד 38 של קלעי המלך, "הגדוד הלונדוני", שרוב חייליו היו מלונדון. גדוד זה היה יהודי מאוד; שני שלישים מן הקצינים יהודים, בעוד בגדודים העבריים האחרים רוב הקצינים היו נוצרים. הגדוד ה-38 התאמן במצרים וממנה נשלח לארץ ישראל, שם לחם בשלהי מלחמת העולם הראשונה מול העות'מאנים, לשחרור הארץ.
מתוך אגרותיו של הרב קוק באותה תקופה, מתברר שבקרב חיילי הגדוד העברי היה חייל צעיר אשר שימש כשליחו של הרב קוק לטפל בעניינים הדתיים בקרב המחנה, מעין 'מש"ק דת'. בספר 'אגרות הראי"ה' (סימן תתנה) מובאת אגרת של הרב קוק, בה הוא פונה ישירות אל אותו חייל: "אדון יקר מר חיים יהודה ראטה". אגרת זו נשלחה כתגובה למכתב שהלה שלח אל הרב ובו הביע את תשוקת החיילים לראות את הרב.
באגרת נוספת (שם, תתנט) הרב קוק מבקש מרב הגדוד, הרב אייזיק ליב פאלק, שידרוש בשלומו של החייל "ידידנו הנעלה והאהוב מר ראטה". לאחר מכן הוא שולח שוב אגרת (תתסד) אל הרב פאלק ואותו ראטה, כתשובה על "מכתביהם היקרים", ומבקש מהם "שלא להניח שום דבר ברשלנות... וזכות הרבים יהיה תלוי בהם". הוא מבקש מהם "אמרו נא בשמי שלום ... לאחינו גיבורי החיל כולם", ומתעניין כמה חומשים וטליתות נדרשים לחיילים.
למיטב ידיעתי בספרות הענפה שנכתבה על הגדודים העבריים, אין זכר לפעילותו של ראטה. כלומר המידע היחיד הידוע עליה הוא מתוך אגרות הרב קוק.
2.
מיהו החייל-האדון "חיים יהודה ראטה"? עד היום אף אחד לא ידע. אפילו עורך הספר, הרצי"ה קוק, לא הבין במי מדובר. תוכיח על כך העובדה שבמפתח השמות שבסוף הספר 'אגרות הראי"ה' שמו כלל לא נזכר, לעומת שמות מאות אישים אחרים הנזכרים באגרות.
צורת ההגיה הישנה 'ראטה' נהגת בפועל: 'רוט' או 'רות'. ואכן היה אדם בשם חיים יהודה רות, יליד 1896, אשר התפרסם לימים כפרופסור לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים וכן באוניברסיטת מנצ'סטר, ואף שימש כרקטור האוניברסיטה העברית. תאריך פטירתו: ח' בניסן (תשכ"ג 1963), אשר יחול מחר.
3.
פרופ' רות גדל בלונדון, בבית שומר מסורת. את לימודיו הגבוהים עשה חיים יהודה רות באוניברסיטת אוקספורד. אולם קודם לכן הוא התגייס לגדודים העבריים.
האם פרופ' רות המפורסם הוא אותו הלוחם מהגדוד העברי, אשר דאג לשמירת הדת בקרב חיילי המחנה? האם הוא זה שהתכתב עם הרב קוק, ודאג ליצור את הקשר בין הרב לחיילים?
4.
בשיחה שערכתי עם בנו, מר גבריאל רות (בתאריך 20.2.2020), אישר הלה שאביו בצעירותו היה נוהג לכתוב את שם משפחתו: 'ראטה'.
עוד מצאתי, כי הפעם הראשונה שהוא נזכר בעיתונות העברית, מאז עלותו ארצה, היא בעיתון 'דואר היום' (1 בנובמבר 1928, בנאומו של ד"ר מגנס, המספר לנוכחים לקראת פתיחת שנת הלימודים תרפ"ט על הפרופסורים והמרצים החדשים באוניברסיטה, ובהם "פרופ' חיים יהודה ראטה" (כתבה דומה פורסמה ב'הארץ' שלושה ימים לאחר מכן).
5.
חיים יהודה רות עלה לארץ בשנת 1928, והחל ללמד באוניברסיטה העברית בירושלים. אולם מתברר כעת שכמעט עשר שנים לפני כן הוא כבר חשב לעלות ארצה. בספרו של ד"ר אסף ידידיה: 'לגדל תרבות עבריה – חייו ומשנתו של זאב יעבץ', פעיל ציוני ממייסדי 'המזרחי', נדפס מכתב מאת בחור בשם "חיים יהודה ראטה" אל יעבץ, מחודש כסלו תרע"ט [1919], ובו הוא מתייעץ אתו האם לעלות לארץ. יעבץ, אגב, מצנן את התלהבותו של הבחור, לאור החלשות המעמד הדתי בארץ, למול עליית המחנה החילוני.
ובכן, גם כאן הכותב הצעיר "ראטה" הוא חיים יהודה רות, לימים איש מפורסם מאוד.
6.
התכתבותו של חיים יהודה ראטה (רות) עם ר' זאב יעבץ לגבי שאלת המגורים בארץ, וההתייחסות לבעיות הרוחניות והפוליטיות הקיימות בה, היא תגלית מעניינת כשלעצמה, לאור מה שקרה עשרות שנים לאחר מכן: בשנת 1953 עזב פרופ' רות את הארץ, ושב ללונדון, וזאת בעקבות אכזבתו מרעיון חלוקת הארץ ומהקמת מדינת ישראל כמדינה היהודית.
במכתבו אליו משנות העשרים כתב לו יעבץ:
"אם אתה אומר ידידי, להשתתף בפעלך בבניין נשמת האומה, שמור רגליך ושמור נפשך מאוד. הנה בניין זה הוא עיקר שבעיקרים, כי הוא אחרית תעודתנו ואחרית תעודת העולם כולו. רומי העתיקה ופרוסיא הצעירה ירדו מן הבמה, ותרבות הזימה והדמים אשר בידן היתה ללעג ולמרמס, וישראל עולה עתה על הבמה, על מרום הר ציון, וספר התורה בזרועו, ללמד לכל יושבי תבל, לכל באי עולם, צדק משפט ומישרים תורת אלהים ותורת האדם".
7.
לפעמים שואלים אותי, כחוקר חייו של הרב קוק, האם יש עוד מה לחקור ולגלות על חייו של בפרט ועל תקופתו בכלל. מתברר שלא רק שישנן עובדות ופרשיות מעניינות שטרם נחקרו, אלא שגם הדברים שנדפסו שחור על גבי לבן ופורסמו לכולם – כמו האגרות של "חיים יהודה ראטה" - לעיתים משמעותם מכוסה ונעלמת מעין כל, במשך עשרות שנים, עד אשר מגיע הזמן לגלותם.
[סיפור זה מופיע בספרי החדש 'הגיבור הלאומי' על יוסף טרומפלדור, שיראה אור בקרוב, בפרק העוסק בקשר של הרב קוק לטרומפלדור ולגדודים העבריים]
