הנה עובדא הוה באשה שנכנסה לחנות תכשיטים עם עגלת ילדים ובה תינוק, ואמרה שהיום עשר שנים לנשואיהם ובעלה אמר שתקנה תכשיט יקר. ולאחר שבחרה אמרה למוכרת שרוצה להראות לבעלה אם מסכים לקנותה, ולמה שתקח עמה התינוק ותחזור שבינתיים ישאר. המוכרת הסכימה ולא חששה על הטבעת שהרי משאירה את הילד. ורק יצאה והנה נכנסה אשה ושואלת בזעקה הראיתם את ילדי? והנה רואה את העגלה עם התינוק ומיד לוקחתה, ואומרת שהיתה בחוץ עם העגלה, ועזבה לרגע קטן לראות דבר מה, ולא מצאתה. ונתברר שהאשה לקחה העגלה להחנות תכשיטים, ולא חזרה עם הטבעת, כי היתה גנבת, וניצלה את העגלה עם התינוק שתוכל לעזוב את המקום. המוכרת התקשרה מיד עם בעל הבית, והוא אמר לה, תעקבו אחר האשה השניה, ואפילו שתצטרכו לסגור החנות. עקבה אחריה מבלי שתרגיש, והנה בקרן הרחוב השניה רואה אותה נפגשת עם הראשונה שחיכתה לה, מיד רדפה אחריהם, וזו שעם הטבעת נמלטה, והשניה נתפסה כי מחמת עגלת התינוק לא יכלה לרוץ מהר. נתברר שהם היו שותפות לגניבה, ואמר בעל החנות כי חשד כן, כי אם כסיפור האשה השניה, שעמדה בחוץ ונלקחה העגלה, למה לא חששה הראשונה שהשניה תבוא באמצע לפני שלוקחת הטבעת, ואז יתגלה קלונה.
א. דינא דגרמי הנה יש לעיין האם יש לחייב זו שנתפסה, אע"פ שהטבעת לא אצלה. ויש לדון דחייבת מדינא דגרמי, וכמו הנותן לאדם את המפתח כדי שיגנוב, או המראה לנכרי כריא דחיטי. [עיין בבא קמא קי"ז א']. והיכא דתרוייהו קמן, יש לעיין אם נימא רצה מזה גובה רצה מזה גובה, או דנימא חצי חצי, או דנימא דעיקר הגניבה כלפי הגנב העיקרי ולא כלפי המסייע. ואם נימא דחצי חצי, יש לעיין אמאי כשהשני אינו קמן יגבה הכל מהראשון. [והנה במוסר ממון ישראל לנכרי, משלם הכל. ויש לעיין במוסר ממון ישראל לישראל אחר, האם דיינינן כשנים שכל אחד משלם חצי, או דילמא רצה מזה גובה רצה זה גובה].
ב. גניבה או אונס
הנה יש לעיין אם לא היו מוצאים הגנבים, האם בעל הבית היה יכול לתבוע המוכרת לשלם מפאת דהויא שומר שכר וחייבת בגניבה, או דילמא נימא דלא הוה להמוכרת לאסוקי אדעתה לכל התוכנית הזו, ואם כן לא חשיב כגניבה אלא כאונס. ולא אדע. והנה נחלקו קמאי בשומר שכר שנגנב באונס גמור, וקיימא לן דפטור, [ע' שולחן ערוך חו"מ סי' ש"ג סע' ב', וש"ך סק"ד]. אך יש לומר דמכל מקום בעל הבית פטור מלשלם שכרה שטרם שילם, דבעל הבית מוחזק. [אך היא תוכל נמי לתפוס כנגד שכרה]. [ואכתי יש לעיין אם דינה כשומר שכר, וראיתי בספר נצח ישראל (סי' י"א) דאייתי התם אם שפחה ועובדת דינם כשומר שכר לענין גניבה, וצריך עיון אם שייך לנידון דידן].
ג. לחלק בין פנויה לאשת איש
יש לדון דהני מילי בפנויה, אבל בנשואה שמעשה ידיה לבעלה, זה שהאשה הזיקה את בעל הבית, אינו פוטר בעל הבית מלשלם שכרה לבעלה, דהא שייך לבעלה, והרי חזינן בגמרא בבא קמא (פ"ז א') דאשה פגיעתה רעה, דהחובל בהם חייב, והם שחבלו באחרים פטורין, ולא נימא דהניזוק יגבה ממעשה ידיה.
ד. כהנ"ל בשעבודא דר' נתן
הנה למה שכתבנו נראה, דאם ראובן חייב לשמעון, ושמעון ספק אם חייב לראובן, נהי דראובן אינו חייב לשלם לשמעון מספק, דתפוס בחובו, אך אם שמעון חייב ללוי, הא יוכל לוי לתבוע החוב מראובן משעבודא דר' נתן, וזה שראובן פטור כלפי שמעון, לא יפטרנו מלוי, כשם שמחילה לא תפטרנו, וכשם שפרעון יש לומר דלא יפטרנו. עי' ש"ך חו"מ סי' פ"ו ס"ק י"א. והנה כל זה כשחוב שמעון ללוי קדם לחוב שמעון לראובן, אבל בקדם חוב שמעון לראובן, יש לדון דפקע חוב ראובן לשמעון, ואין כלל שעבודא דר' נתן. [ויש קצת לדון לא כך, דזה גובה וזה גובה לא חשיבא פרעון לאלתר, אלא רק כאשר אומר שיעשה כן, אך אם נימא כן, אם כן לעולם יוכל מי שחייבים לו ושחייב מספק למלוה, לגרום שהמלוה ישלם לו, שהרי ילוה סכום גדול מאדם שלישי שאינו יכול לשלמו, ויחול שעבודא דר' נתן ויגבה השלישי מהראשון, וצריך עיון].
הגרא"ג זצ"ל
