סימן ד
אי נכון לעשות טלית קטן מיוחד לשינה
ובדבר שאלתו אי שפיר דמי לעשות ט"ק לשינה דוקא הנה מקור הדין הוא מרבינו האר"י בכוונות ועיינתי בש"ע האר"י ז"ל בהל' ציצית סעי' י"ב וז"ל צריך לשכב עם הט"ק כי אין טלית גדול בלילה וכו' אך הט"ק צריך שישכב עמו אפילו במטה כי בלילה הז"א ישן בסוד העיבור שחוזר להתעבר בתוך הבינה וכו' ולכן ראוי להזהר שלא להסיר מעליו הט"ק בשום זמן ואפילו הוא ישן רק בכניסתו לבית המרחץ ולכן דוד המע"ה ראה עצמו ערום בהיותו במרחץ ולא בהיותו ישן כי אז הי' לו ט"ק ע"ש והנה מלשון צריך לשכב עם הט"ק וכן מלשון ראוי לזהר שלא להסיר מעליו הט"ק בשום זמן משמע דאותו ט"ק שעליו ישן בו ולא יסור ממנו בכל שעה. ובפתורא דאבא (מנהגי האר"י אות פ"ו) ולכן צריך ליזהר שלא להסיר מעליו ציצית קטן לא ביום ולא בלילה וישכב עמו בלילה ויועיל מאד לבטל כוחות החיצונים ואין זמן שצריך להסיר אותו מעליו אלא בכניסתו לבית המרחץ וראי' לדבר ממה שאמרו בגמ' ברכות כשנכנס דוד למרחץ וכו'.
ומבואר ג"כ דכוונתו על הט"ק שלבש בו ביום לא יסירו אלא כשנכנס לבית המרחץ והמג"א בא"ח דחה ראי' זו ועיין בבני אבא אות צ"ח ואות כ"ג מה שתי' קושית המג"א גם בס' מור וקציעה דחה דברי המג"א ולפענ"ד הי' קשה לפמ"ש במקום אחר לישב דברי הגמ' ברכות ג' ע"ב שינת דוד שיתין נשמין והי' מתנמנם כסוס ולכאורה צ"ע האיך דימה דהמע"ה לסוס ואמרתי לפמ"ש דטבע הסוס לישן מעומד ולא כשהוא שוכב והנה בזמן הראשון היו לומדים תורה מעומד ודוד המלך ע"ה הי' לומד כל היום מעומד וגם כשבא לו הזמן לישן לא הי' שוכב על המיטה אלא הי' מתנמנם בעמידה כסוס וזהו הרבותא דדוד וא"כ אין מדוד ראי' למי ששוכב על המיטה וזה אמרתי נמי מה דכתים [דכתיב] ביעקב וישכב במקום ההוא ודרשו ז"ל במקום ההוא שכב אבל י"ד שנה בבית עבר לא שכב וקשה הא קיי"ל הנשבע שלא ישן ג' ימים מלקין אותו וישן לאלתר וא"כ האיך אפשר שלא ישן י"ד שנה ולהנ"ל הכי פירושו די"ד שנה שבבית עבר לא שכב אלא הי' מתנמנם מעומד כדוד המלך ע"ה.
איברא דנלפענ"ד ראית האר"י ז"ל מוכרחת ודברי רבותינו הצדיקים המקשים עליו תמוהים דפשוט דהטליתים קטנים שאנו לובשים כהיום לא הי' בזמנם ובזמן דוד המלך ע"ה לבשו מלבוש בת ד' כנפות על גופו ועשו להם ציצית ולא כן בזמנינו שעושין הט"ק רק מפני שאנו לובשים מלבושים שאינם בני כנפות וכדי לקיים מצות ציצית אנו עושים הט"ק אבל בזמנם הבגד שלבשו בכל היום או שישן בו או שפושטו וט"ק לא הי' להם וזה פשוט מאד וא"כ ודאי ראי' מוכרחת הוא מדוד המע"ה שלא מצא עצמו בלי מצוה כ"א בבית המרחץ א"כ ודאי דבכל עת הי' עליו מלבוש של ציצית שהרי לא פשט מלבושיו כלום וט"ק לא הי' עליו כלל.
אלא שמה שצ"ע קצת עוד ממה שכתב בס"ח מעשה בחסיד אחד שהי' פושט כתנתו בשעת תשמיש ואמר כדי שלא תטנף מש"ז ולא יתפלל בבגד של צואה וא"כ לכאורה גם בט"ק יש חשש זה שאולי ידבק בו מש"ז ולא להתפלל בו ושמא דבט"ק יוכל להזהר ביותר שלא יטנף.
ודע דראיתי בילקה"ג לדו"ז בסי' כ"א שהביא בשם הגאון ר' הלל ל"ש בס' מקרי דרדקי פ' שלח אות שי"ד שהקשה לרבינו האר"י ז"ל דבשלמא כשנכנס למרחץ שאז נשמתו אצלו ושכלו עמו והוא בר חיוב של קיום מצות משו"ה הוה מצטער שעומד ערום משא"כ בלילה כ"ז שהוא ער מהרהר בד"ת ובאהבת ה' וכשישן הוא בכלל אלו אבל אין זה גנאי לו מאחר שנשמתו יצתה ממנו כדכתיב בידך אפקיד רוחי ושכלו בל עמו ולא גרע אז משכור שהוא פטור מכל המצות, א"נ לשכוב בט"ק בזיון הוא משום שבשעת שינה טעם טעם מיתה ורוח טומאה שורה עליו משא"כ דוד שזכה להיותו נקרא חי וקיים שלא הי' ישן יותר משתין נשמין ע"כ.
ולאחר הסליחה קושיתו על רבינו האר"י אינו קושיא כלל דמש"כ מי גרע משכור ישן ודאי לא דמי לעוכלא לדני ומשנה מפורשת הוא אדם מועד לעולם בין ער ובין ישן ושכור שפטור מכל המצות אם הזיק פטור גם לענין לצרפו למנין עשרה ישן לכמה ראשונים מצטרף גם כי בכל מצות שאינן צריכין מחשבה יצא ידי מצותו אפילו כשהוא ישן אבל לא כשהוא שיכור ועיין יבמות נ"ד ישן לא קנה ופרש"י דישן לאו בר דעת ולא הוה קנינו קנין ועיין בתוס' ובתו"י שם ועיין בסמוך מה שחשבתי דלא תקשי מיש"ש ב"ק וכבר כתבתי בתשובה לענין שילוח מנות דכשהוא שכור אינו מקיים המצוה ואם הוא ישן והביאו לו או ששלח ע"י אחר קיים המצוה ועוד הרבה מצות הכלל דישן אינו פטור ממצות אלא שאינו בר קיומא ובלשון המהרי"ל האי פומא הוא דכאיב ליה והכ"נ כן הוא ודו"ק אבל שכור פטור הוא מן המצות ובאמת כי הישן חייבין להקיצו לק"ש ושאר מצות שיוכל לקיים ושכור פטור מהם ומצות סוכה מקיימין בשינה ושכור אפילו בהקיץ אינו מקיים.
[ועיין סנהדרין מ"ז א"ר ירמיה א"ר אבהו א"ר יוחנן אכל חלב והפריש קרבן ונשתטה וחזר ונשתפה הואיל ונדחה ידחה וצריכי וכו' אבל האי דממילא קא דחי אימא כישן דמי וכתבו התוס' לאו לגמרי כישן דישן חזי אפילו בשעה שהוא ישן כדתנן בפ' כל הגט השולח חטאתו ממדינת הים מקריבין אותו בחזקת שהוא קיים ולא חיישינן שמא ישן בשעת הקרבה ע"ש].
גם מש"כ דלישן בט"ק בזיון משום דשינה טועם טעם מיתה ואני אומר ממ"נ אם טועם טעם מיתה הרי דעת כמה ראשונים מובא בתוס' דגם מת קוברים אותו בציצית ואף דאנן פוסלין ולכמה מקומות נוהגים שלא לפסול אלא להצניע ציצה אחת מ"מ הרי דלא חשו משום בזיון הציצית אלא משום פטור ופשוט דהישן ביום מותר לו לישן בציצית וגם כי לפמ"ש באמת בזמן הראשונים שלא הי' להם ט"ק אלא כל אחד הי' מטיל ציצית על טליתו ודאי גם הי' ישן בו כרצונו ולא הי' פושטו בלילה אם לא שרוצה לפושטו בשביל טעם אחר אבל לא בשביל הציצית דאטו ערום היו נכנסים לביהכ"ס או בכל מקומות המטונפים שנכנסו וא"כ אי משום טעם מיתה ליכא ואי משום פטור ג"כ ליכא ולכן פשוט דדברי רבינו האר"י ז"ל נכונים גם בזה ומ"ש עוד דשינת דוד המלך לא הי' אלא שתין נשמין הנה באמת דעת האר"י ז"ל דשתין נשמין היינו שש שעות וא"כ לשיטתו ל"ק מידי.
עוד יש טעם בדבר לפי דעת הרא"ש הובא בצ"צ החדש רמז עליו כ"ת מה ששמע ואינו דומה שמועה לראי' דיש ליזהר לישן בט"ק המיוחד ליום ולילה כיון דלר"ש כסות המיוחד ליום ולילה חייב בציצית אף בלילה ואעפ"כ מקרי מ"ע שהז"ג כיון דכסות לילה פטור לשיטה זו מקיים מצות ציצית אף בלילה וכ"כ בא"א שם בסי' כ"א ומש"כ כ"ת בשם הא"א דחשש בט"ק אחר משום בל תוסיף שאם ילבש ט"ק אחר לשם לילה לישן בו ומה"ט יותר טוב לישן בט"ק שלבש בו ביום.
הנה באמת גם אט"ק שהי' בו ביום איכא לפקפק ועיין במ"ש הב"ח בסי' י"ח לאחר שהאריך הרבה בכל השיטות כתב ולענין הלכה וכו' ובתענית צבור כשלובשין טלית במנחה כשמגיעים לברכו יסיר הטלית מעליו דכיון שאין לובשין טלית אלא לקיים מצות ציצית נראה כאילו סובר לילה זמן ציצית הוא אם לא יסירנו מעליו מלבד עיה"כ שלובשין מבעוד יום לאחר מנחה ואין מסירין מעליהן בלילה משום דדומים למלאכים והביאו המג"א ע"ש ונראה לכאורה דאדרבה צריך להסיר הט"ק שלא יראה כאילו סובר לילה זמן ציצית ואולי יש לחלק דאדרבה כיון שמסיר הטלית גדול ואינו ישן בו מראה בזה דלילה לאו זמן ציצית הוא והרי בטלית גדול גם האר"י ז"ל צוה להסירו וא"כ בטלית קטן אפשר גם הב"ח מודה דמותר לישן דבזה כבר אינו נראה כאילו ס"ל לילה זמן ציצית כיון שהסיר הטלית גדול.
ומעתה נראה עוד להביא קצת ראי' לרבינו האר"י דצריך לישן בציצית דוקא והוא סגולה נפלאה לשמירה בלילה ממקרה בלתי טהור ח"ו והוא מגמ' מנחות מ"ד ע"א מעשה באדם אחד שהי' זהיר במצות ציצית שמע שיש זונה בכרכי הים שנוטלת ד' מאות זהובים בשכרה שיגר לה ארבע מאות זהובים וקבע לה זמן כשהגיע זמנו בא וישב על הפתח נכנסה שפחתה וכו' עלתה וישבה על העליונה כשהיא ערומה ואף הוא עלה לישב ערום כנגדה באו ד' ציציותיו וטפחו לו על פניו נשמט וישב לו ע"ג קרקע ואף היא נשמטה וישבה לה ע"ג קרקע אמרה לו גפה של רומי שאיני מניחתך עד שתאמר לי מה מום ראית בי אמר לה העבודה שלא ראיתי אשה יפה כמותך אלא מצוה אחת ציונו ה' אלקינו וציצית שמה וכתיב בה אני ה' אלקיכם שתי פעמים אני הוא שעתיד לפרע ואני הוא שעתיד לשלם שכר עכשיו נדמו עלי כד' עדים אמרה לו איני מניחך וכו' ועיין מהרש"א וצאן קדשים מה שכתבו למה ציצית דוקא ובח' גאונים על עין יעקב מש"כ.
והנה מלשון הגמ' באו ד' ציציותיו וטפחו לו על פניו משמע טפחו ממש וכן פירש"י בד"ה הוציאה כתב מידה והאחרונים הקשו עליו ומיהו נלפענ"ד דבאמת האי גברא כשישב ערום נגדה לא פשט את הטלית עם הציצית ואולי הי' לו ט"ק כמו שאנן עושין וזה הכונה שהי' זהיר במצות ציצית וכשעלה לישב ערום כנגדה ורק הציצית עליו באו ד' ציציותיו וטפחו לו על פניו היינו ד' ציציותיו ממש ולא בדמיון כמ"ש החד"ג שם בעין יעקב אלא כמו שפרש"י והטעם מפני זהירותו במצות ציצית לא רצה לפשוט מאתו מצות ציצית אפילו בשעה זו ורק פשט מעצמו שאר מלבושים ונשאר ערום רק בציצית מצינו מזה עכ"פ דהזהיר במצות ציצית נשמר ח"ו מבעילות אסורות ר"ל ומשמרתו בקדושה.
ולפמ"ש אתי שפיר מהא דס"ח וגם מיושב מה דלכאורה יש להקשות מהא דאמרו ז"ל הוא בבגדו והיא בבגדה יוציא ויתן כתובה ולשיטת האר"י ז"ל הרי צריך להיות בציצית אפילו בשעת תשמיש ואף אי נימא דהיינו דוקא כשאינו רוצה למחול אבל בידה למחול עיין מור וקציעה א"ח סי' ר"מ דס"ל דאין למחול אמנם אפילו לפ"מ דקיי"ל דהמוחלת אדרבה מדרכי צניעות הוא כמובן מ"מ אם אינה רוצה למחול אכתי תקשה כנ"ל אבל לפ"מ שכתבתי לא קשה מידי דבאמת בט"ק לא מקרי בבגדו אלא ערום וכמעשה הנ"ל ואתי שפיר.
ובזה יש לדייק נמי לשון הגמ' מעשה באדם שהי' זהיר במצות ציצית ולכאורה במאי הי' זהיר אם שהי' מטיל על כל בגדיו והלא הלכתא הוא על כנפי בגדיהם וכל אחד מחויב ליזהר לקיים מצוה ואם לא קיים הרי עבר על מ"ע ולהנ"ל אתי שפיר דהאי גברא הי' ניזהר אפילו בזמן שאין העולם ניזהרים כגון בלילה דקיי"ל לאו זמן ציצית ואפ"ה הוא הי' ניזהר ולא פשט מעליו הציצית לעולם.
ומיהו מי שיש לו ט"ק והולך בו קצת ביום ג"כ ודאי שפיר דמי ועיין בסידור הרב שכתב דלכן צריך לישן בט"ק דלפעמים ישן על היום וישן בלי ציצית וא"כ אפילו רק מי שישן עד שמאיר היום ג"כ סגי בהכי ובעונ"ה כמדומה דרוב אנשים ישנים כעת על היום ובפרט בימי הקיץ כמובן, ומ"מ מנהגי שאני ישן בט"ק שלי שאני הולך בו כל היום ורק בש"ק בליל שבת לפעמים אני מחליף הט"ק אבל גם זה הוא רק אט"ק אחר שהוא כבר ישן קצת אבל לא אט"ק שנעשה לשם שינה וכזה לפענ"ד יכול לנהוג אפילו בחול ללבוש ט"ק ישן שנעשה ליום אפילו שעכשיו קנה לעצמו חדש ואינו הולך בו כבר בכל זמן מ"מ מקרי ט"ק של יום ובזה יצא ידי כל השיטות ומי שרוצה להחמיר ולישן דוקא בשל יום שלא להיות אפילו רגע בלי ציצית תבא עליו ברכה וקדוש יאמר לו.
