מה עושים כשההורים לא משלמים את ההתחייבות

השבוע פנה אלי אברך ושאלתו בפיו: "אין לי שום סיכוי להגיע

לדירה משלי, על כל פנים לא בטווח הנראה לעין, אלא אם כן

אפנה להורי ואלחץ עליהם שיתנו לי את מה שהם התחייבו

בחתונה שלי. אני מסתכל ימינה ושמאלה ורואה שאלה שהפ עילו

לחץ על הוריהם משני הצדדים – קיבלו בסוף את מה שהתחייבו

להם והם יושבים בדירות משלהם, ואלה שלא הפעילו לחץ – עדיין

חיים בשכירות. מה אני צריך לעשות?"

לאותו אברך עניתי שהפעלת לחץ על ההורים מנוגדת למינימום

של המינימום של כיבוד הורים. הרי ללחוץ על ההורים לתת

פירושו שכרגע אין להם, והם שוקעים בחובות כבדים מאוד רק

משום שלא נעים להם מהבן . הבן הזה שלוחץ את ההורים שלו

למעשה מצער אותם בצורה ישי רה, הוא זה שדוחף בזה הרגע את

אבא שלו להתבזות בגמחי"ם ואולי אפילו בקיבוץ נדבות. זה

מעשה שלא יעלה על הדעת אצל כל מי שיש לו מינימום של יראת

שמים, ואין ספק שמי שעושה כן אינו רואה שום ברכה בכסף

שהוא השיג בעברה חמורה שכזו.

אך כמדומה שיש מקום לפתוח יותר את הנושא מהבחינה הרחבה

שלו: מה צריך להיות המבט על הורים או על שווער שלא עומד

בהתחייבותו. האם להביט עליו כעל עושק, כעל רמאי ?

סיפר לי ידיד מעשה שהיה, בדידיה הוה עובדא, שגיסו לא קיבל

מחמיו את מלוא הסכו ם שעליו הוא התחייב – ההתחיייבות היתה

על שבע מאות אלף והוא קיבל רק חמש מאות, רח"ל. מה עשה?

הלך ותבע את חמיו לדין תורה, על כך שלא עמד בהתחייבותו.

כמובן הי תה לו אפילו הצדקה מוסרית לכך, מהמעשה הידוע על

הט"ז שתבע את חמיו הב"ח לדין תורה על כך שהאכילו בארוחת

צהרים כנפים כשההתחייבות היתה על בשר עוף... סוף דבר,

ה"אברך" הזה כמובן מסוסכך עם חמיו עד עצם היום הזה, ואגב יש

לציין שתקופה קצרה אחרי החתונה הוא גם יצא לעבוד.

ובכן, תביעה לדין תורה – כנראה מוסכם על דעת רוב האנשים

שהיא חריגה מעבר לגבול. וללחוץ? ולדרוש? ולהזכי ר שוב ושוב?

מה צריך לעשות, ומה צריך להרגיש? יש לדעת שזו תופעה מאוד

רחבה כיום, שהרבה אנשים שמבטיחים לא מליחים בסוף לקיים

את ההבטחות. באמת, מאיפה יכול אדם שיש לו ארבע בנות לחתן,

לגייס שני מיליון שקל מגמחי"ם? בשלב מסוים הגלגל פשוט נתקע.

נו, מה צריך לעשות עכשיו? מה צרי ך לחשוב על השווער או על

ההורים?

מצד אחד טוענים האברכים הצעירים: הבטחת – תשלם. זה

התחייבות לכל דבר, עם קנין, מגיע לי, מה פירוש. אז מה אם

אנחנו משפוחה, עסקים זה עסקים, ממונות זה ממונות. מצד שני

עומד השווער וטוען – מה אתה רוצה, הייתי חייב להתחייב, לא

יכולתי לחתן את הבת שלי אחרת. שאלתי את גדולי ישראל וכולם

אומרים לי – תעשה כמנהג המקום, תתחייב ויהיה בסדר, השלך

על ה' יהבך. עשיתי מה שיכולתי לעשות.

ומצד שלישי עולה טענה – מה פירוש, וכי מותר להתחייב כשלא

יודעים מאיפה לשלם? לוה רשע ולא ישלם. אסור להתחייב כשאין

לכך בסיס כלכלי. למה אתה מוציא את הבת שלך לשוק עם אמירה

שאתה מתחייב בשבילה כשאין לך מאיפה לשלם את החוב? טוען

הבחור: אתה רצית להתחייב בלי בסיס כלכלי על סמך הנס? תהיה

בריא, למה שאני אצטרך לשאת על גבי את התוצאות של האמונה

שלך? גם כשאתה קונה דירה אתה מספר למוכר סיפורי אמונה?

ובכן, ננסה קצת לעשות סדר בענין הזה. ראשית כל מקובל לומר

שכל גדולי ישראל אומרים לאברכים להתחייב למרות שאין להם

מאיפה לשלם. כך שמעתי אומרים בשם מרנן הגרמ"ה הירש, הגר"י

זילברשטיין ועוד, וכך שמעתי אומרים בשם מרן הגראי"ל שטיינמן

זצ"ל, ועוד.

מצד שני הכלל הוא שאסור להתחייב כשאין לכך שום בסיס הגיוני.

וכי מותר לרכוש דירה ולחתום חוזה על סמך אמונה והסתמכות

על הנס? לא יעלה על הדעת.

והרי לא שמענו מעולם הדרכה מגדולי ישראל לצוות אנשים

שנולדו להם בנות )למרבה הפלא יש כמה וכמה אנשים כאלה,

בציבור החרדי( לעסוק בהשקעות ולסחור בנדל"ן.

אז בעצם אומרים לאדם דבר בלתי אפשרי: מצד אחד תלד בנות,

אל תשקיע עליהן את המחשבה לצייד כל אחת בדירה מגיל אפס כי

אתה אמור לשבת ללמוד, מצד שני כשהן מגיעות לגיל שי דוכים

תתחייב עליהן סכומים שאין מאיפה לשלם, ומצד שלישי אל

תתחייב כשאין לך מאיפה לשלם.

איך מעגלים את המשולש הזה?

נראה ליישב את כל הענין הזה בצורה פשוטה ומתקבלת על הדעת,

וכנראה שזו דעתם של גדולי ישראל בדור האחרון , על פי הנשמע

מהוראותיהם בנושא.

יש שני סוגי גישות לענין הכספי בנושא השידוכים.

יש גישה שאומרת "אני רוצה דירה". אני למדתי בישיבה פלונית,

הגובה שלי ,1.80 אני נראה מרשים, אני ישיבישער, אני יודע להגיד

קצות כמו שצריך, בדקתי במחירון ואני שוה 800,000 אלף ,₪

גמיש, לל "ת. איך אני אקבל את הסכום? על ידי חתונה, יש אשה

שצריך להתחתן איתה כדי להשיג את הדירה. אין בעיה, אני מוכן,

זה חלק מהעיסקה.

לפי גישה זאת, יש כאן עסקת סחר מכר על דירה תמורת הסכמה

לנישואין. כאשר זו הגישה – זו עיסקה לכל דבר, ואסור לעשות

אותה מתוך אמונה וביטחון, כמו שלא קונים דירה מתוך אמונה

וביטחון. כלומר צריך שיהיה אמונה וביטחון, אבל אסור להסתמך

על הנס כשעוסקים בממונות. גם מצד הבחור, קונה הדירה, צריך

להתנהל באחריות, ובשום אופן לא לגשת לעיסקת שידוכים עם

בת של אדם שאין לו בסיס כלכלי הגיוני. כמו שכאשר מו כרים

דירה בודקים מראש אם הקונה הוא אדם שיש לו בסיס כלכלי

לשלם.

אבל יש גישה אחרת, שבה ניגשים לנישואין בשביל להתחתן, אדם

הגיע לגיל עשרים פלוס ורוצה להקים בית עם שותפה לחיים. אלא

מה? שבשביל להתחיל את החיים ברגל ימין הזוג רוצה ומיחל

שההורים יעזרו לו, וגם ההורים רוצים מאוד לעזור, כדי שהחתן

יוכל להמשיך ללמוד בכולל. זו היתה הדרכתם של גדול ישראל,

להשתדל להסיר מעל האברך את העול הכבד של הדירה. לכן

ההורים מתחייבים לתת לזוג סכום עצום כדי שיוכל הבן להמשיך

ללמוד.

התחייבות כזו אינה עיסקת דיור אלא סיוע לילדים, וסיוע לילדים

– אפשר לעשות מתוך אמונה וביטחון בה' שיושיע ויעשה נס

לעמלי תורה, כפי שאנחנו רואים מול העיניים שמתרחשים ניסים.

כאשר זו הגישה, גם השווער וגם החתן לא ניגשים לעסק מתוך

גישה עסקית, אלא מתוך אמונה וביטחון, "ש-די עשינו את שלנו,

תקיף עשה את שלך". וכמדומה שכל חתן שמשת דך עם בת

למשפחה אברכית רגילה, יודע שהוא לא בדיוק עושה כאן עיסקת

נדל"ן בטוחה, כי אם הגישה שלו היא כמו לעיסקה – הוא היה

הולך למשפחות עשירות בלבד. כל אחד יודע שהדיבורים כאן הם

מתוך הס תמכות על אמונה.

ואם כך, מה קורה כשהעסק נתקע? קשה לקרוא לשווער הזה

רמאי. אם הוא מ לכתחילה לא מתכוון לשלם, וכוונתו רק לגנוב את

דעתו של החתן – זו אכן רמאות.

אבל אם מלכתחילה הוא התכוון לשלם, ורצה להס תמ ך על אמונה,

)וגם הצד שכנגד ידע זאת, וכי באמת הם חושבים שלאדם מן

השורה שחיתן כבר שלש בנות יש מאיפה להתחי יב עוד שש מאות

על הבת הרביעית?(, ובהסוף – מה לעשות – הנס לא התרחש כפי

המצופה, קצת קשה לקרוא לאדם כזה רמאי, ולהביט עליו כעל

"לוה רשע ולא ישלם". בסך הכל גם החתן דנן לא נתן כלום עבור

ההתחייבות המנופחת הזאת. הוא לא חצה הרים וגבעות ולא מכר

את עצמו. הוא בסך הכל בחור טוב שרוצה לשאת לו אשה ולהקים

בית נאמן בישראל...

בקיצור: הכל תלוי בגישה לנישואין, מי שמלכתחילה ניגש לזה כאל

עיסקת נדל"ן , ובודק רק את הנושא הכספי – מלכת חי לה אמור

לגשת רק לבנות של גבירים, ולדבר רק על כסף, ואז אכן יש לו

זכות טענה כבדה. אבל מי שניגש ל כתחילה לנושא כאל נושא של

הקמת בית בישראל, וההתחייבויות נעשות יותר כילווי ותמיכה של

הורים שרוצים לתת לי לדיהם מה שהם יכולים – היחס שלו צריך

להיות בהתאם גם כשהעסק נתקע איכשהו.

ובאמת שתי גישות אלה היו מאז ומעולם. זה לשון הברייתא

)מסכת דרך ארץ(:

" יש נושא אשה לשום זנות, מחפש רק יופי, ויש נושא אשה לשום

ממון, מחפש רק דירה ועבודה, ויש נושא אשה לשום גדולה, מחפש

שווער ראש ישיבה עם הבטחה לשטעלע בעתיד, ויש נושא אשה

לשום שמים.

הנושא אשה לשום זנות - עליו הכתוב אומר " בה' בגדו כי בנים

זרים ילדו " . כלומר, הילדים הנולדים לו לא ממש יעשו נחת...

הנושא אשה לשום ממון, עליו הכתוב אומר עתה יאכלם חדש את

חלקיהם, חדש נכנס וחדש יוצא וממונם כלה. מי שמתחתן בשביל

הכסף – בסופו של דבר גם אין לו ברכה בכסף. כך המציאות

פעמים רבות, שדווקא אלה שמקבלים סכום גדול במיוחד – בסוף

לוקחים גם משכנתא ענקית ואין להם טיפת אויר. הנושא אשה

לשום גדולה, לסוף שמורידין אותו מגדולתו. בסוף גיסו מסתחס ך

איתו והוא נשאר בלי שטעלע. הנושא אשה לשום שמים, סוף

שיוצאין ממנו בנים שמושיעין את ישראל ".

ומה מגלה על האדם אם הוא התחתן לשם שמים או לשם דירה?

היחס שלו לכל הנושא הכספי, כמה הוא עשוה עסק מזה ביחס

לשווער. זה לשון השו"ע אה"ע סי' ב':

"מי שפסקו לו ממון הרבה לשדוכין וחזרו בהם, לא יעגן כלתו

משום זה ולא יתקוטט בעבור נכסי אשתו, ומי שעושה כן אינו

מצליח ואין זיווגו עולה יפה, כי הממון שאדם לוקח עם אשתו אינו

ממון של יושר, וכל העושה כן מקרי נושא אשה לשם ממון, אלא

כל מה שיתן לו חמיו וחמותו יקח בעין טוב ואז יצליחו".

כלומר – אם עושים עסק ומרגישים תביעות על השווער – זה

מגלה שהמהלך של הנישואין הוא עיסקת נדל"ן והוא בגדר נושא

אשה לשום ממון. מי שלא עושה ענין מההתחייבות שלו – זה

מראה על כיוון של חיי נישואין לשם שמים ואז יש סייעתא

דשמיא.

הוספה אחרי השיעור:

ש. תכל'ס, איך אפשר להגיע לדירה בצורה נורמלית? מאוד משכנע

שלא לתבוע מההורים כסף אם אין להם, אבל איך אפשר

להתקדם?

ת. צריך להבין שתביעה מההורים זו לא אופציה. צריך לצאת

מהקופסה ולחפש פתרונות. הנה השבוע פרסם מישהו בכולל

מודעה על מגורים בעמנואל )המכתב מצורף לעלון (. זה דבר שצריך

לבדוק אותו ואפשר לבדוק עוד דברים.

המכתב שהתפרסם בכולל

"גרתי בעבר בביתר, עד לא מזמן, שילמתי מחיר של

6,000 ₪ על שכירות של שלשה חדרים.

החלטתי שזה לא לענין, עברתי לעמנואל. מרחק של

שעה נסיעה מב"ב )עם פקקים(.

יש כאן דירות לשכירות במחירים בין 1,500 ל3,000-

.₪ אני אישית משלם שכירות על דירה של 200 מ"ר

פלוס חצר באותו גודל, במרכז העיר, בס"ה 4,500 .₪

גם לקניה, יש כאן היצע עצום של דירות, החל

מ700,000 אל"ש, דירות 3 חדרים ישנות, עד מיליון

ומעלה לדירות חדשות הנבנות ברגעים אלה. יש כאן

עכשיו בניה של 900 דירות חדשות, מתוכן 300 עדיין

לא נמכרו, והן במחירים מיליון ₪ עד מיליון שמונה

מאות )לדירה של 180 מ"ר עם כניסה פרטית וחצר

ענקית(.

אפשר בקלות לבוא לכאן קבוצה של אברכים ליטאים

ולהתיישב ביחד. נפתח כאן עכשיו כולל חדש הלכה

יום שלם שמשלם אלפיים פלוס דתות.

רבותי, תפתחו את העיניים, חבל לכם לסבול, איכות

חיים מחכה לכם מעבר לפינה".

לפרטים: הרב ג'ייקובס, 0548509355