מרן ה'משגיח' ר' אלה לופיאן זצוק"ל - היה מספר... יום אחד שלטי חוצות בכל רחבי
לונדון בישרו על בואו של כנר מיוחד מארה"ב שיופיע בהיכל התרבות וכו'...
בהגיע הרגע - לא היה מקום פנוי באולם, הכנר ביצע יצירה אחת ועוד אחת, כשבסוף
כל יצירה - הקהל מריע בהתלהבות רבה.
לאחר ההופעה ביקשו לראיין אותו עבור העיתונות האנגלית, והוא קבע עמם בשעה 4
אחה"צ בלובי המלון.
הגיע השעה 4 בצהרים והוא לא מגיע, רק בשעה 5 הוא הגיע עם לבוש מרושל, וביקש
סליחה על האיחור...
הוא סיפר לכתבים, שחבריו מאמריקה אמרו לו: מה אתה מבזבז את הזמן על לונדון,
באנגליה לא מבינים במוזיקה...
כשראיתי את האולם מלא, ואת תרועות הקהל, אמרתי "חבריי לא צדקו", תראו איך
הקהל נהנה ומריע...
אבל במהלך הלילה החלטתי לעשות ניסיון, לבשתי בבוקר את הבגדים המרושלים
שאתם רואים, והלכתי לתחנת רכבת, וניגנתי בדיוק את אותם יצירות שניגנתי אמש,
ובאמת אף אחד לא הסתכל עלי ליותר מ20- שניות... אתם לא מבינים במוזיקה...
אמר ר' אלה', הוא לא צודק!!! יכול להיות השירה הכי מרגשת, אבל אם אין נכונות
נפשית, אז זה לא זה... לא שמים לב לזה כלל...
'ולא שמעו אל משה מקוצר רוח'.
אומר ר' אלה יכול לעבור עלינו שבת קודש, ושאר ימים מסוגלים, אבל אם לא נכין את
עצמנו לקראת ש"ק, יחלוף הדבר כלא היה - בדיוק כאותו כנר שניגן בתחנת הרכבת של
לונדון.
