נתבונן היטב בחיי העוה"ז נמצא שאצל האדם ישנם עונג חיים ולעומתם יסורי חיים. מאין יבואו ומה הם עונג החיים ויסורי החיים?
עונג החיים יבא אצל האדם המכיר בבורא יתברך ובהשגחתו הפרטית על ההויה כולה אזי ירגיש עוננ בכל מאורע פרטי וכללי ואפילו כשיבואו עליו יסורים. הנה ע"י דבקותו בהי"ת יקבל אותם באהבה בידעו שהכל מגזירת שמים והכל לטובתו. ומאידך יסורי החיים נובעים מההתרחקות מה' ושכחת מציאותו והשגחתו ית"ש.
ברם ישנו תענוג עליון עילאי יותר אצל האדם והוא עונג החידוש, עונג היצירה. כשאדם מחדש ויוצר דבר ירגיש עוננ עילאי. הרגשה זו קיימת ביצירת יש מיש. אולם ישנה הרגשת עונג עילאית הימנה ולאין שיעור ולאין חקר שהיא העונג האלוהי כביכול והיא עתונג היצירתיות של יש מאין. עוננ זה אין לאדם תפיסה בו ובמהותו רק משה רבינו יכל להניע להשגה זו יען השנתו בבורא יתברך היא היתה בשם העצם [עיין בשיחה הקודמת בביאור מושג "אין סוף"]. הוא השיג את העונג האלהי כביכול של הקב"ה ביצירת ההויה כולה וזו היא גדלותו של משה יתר על האבות. ולכן היה בכוחו לשנות סדרי המבע בבחינת יש מאין ולעשות את כל המופתים.
