והשגתך השני' על האבני נזר דק"ל דמומר הרי הוא כגוי, אם כן הוא בכלל לאו דלא ישבו בארצך, וכיון שאסור לו לדור בארץ ישראל ממילא פקע הערבות כיון דתלי בארץ ישראול ע"כ דבריו של האבני נזר.
ועל זה השגת דנהי דמומר הרי הוא כגוי, מ"מ הרי דעת הראב"ד שהלאו הזה הוא רק בז' עממים. הנה תמחול לעיין ברמב"ם פרק י' הל' א' מהלכות ע"ז שכתב שם שאין כורתים ברית לשבעה עממים וגו' אבל לאבדו בידו או לדוחפו לבור וכיוצא בזה אסור מפני שאינו עושה מלחמה עמנו. במה דברים אמורים בשבעה עממים אבל המוסרים והאפיקורסים מישראל הדין הוא לאבדם ביד ולהורידם לבאר שחת מפני שהיו מסירים את העם מאחרי השם ע"כ לשון הרמב"ם. ורואים אנו מכאן להדיא שלענין מחטיא את ישראל האפיקורסים מישראל דינם יותו חמור מהשבעה עממים ומכיון שכתבה תורה על השבעה עממים "אל ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי", אנו למדים ק"ו על המומרים מישראל שבודאי הם עומדים להחטיא את ישראל ושפיר קאי עלייהו הלאו דלא ישבו בארצך. הנה אין הספר אבני נזר עכשו תחת ידי לעיין בו אבל כמדומה שזו היתה דעתו ז"ל.
והנני כופל לך את ברכתי להתחזק בתורה ותצליח ותעלה בצפיה להרמת קרנם של עמלי תורה
יצחק הוטנר
