בכ' טבת העשרים בינואר האנושות תעצור את נשמתה נוכח כניסתו של דונלד טראמפ לבית הלבן. הפעם או שוב פעם מהדלת הראשית.
לא ניכנס בטור הזה מדוע טראמפ כמוביל המדיניות של המעצה החזקה בעולם טוב לאינטרסים של מדינת ישראל עשרת מונים על פני הנרפות והריפיון הפרוגרסיבי של קמלה, אבל נראה לי שכן כדאי להתעכב קצת על דמותו של המנהיג ועל ההבדל התהומי והבלתי נתפס בין איך שמנהיג אמור להראות כמו שמצטייר משה רבינו לבין מנהיג המעצמה החזקה בעולם גרסת 2024.
זה הזמן עבור ההורים, לדבר קצת עם הילדים שלהם על תכונותיו של המנהיג האולטימטיבי. על חזונו. על המרכיבים הייחודים שבונים את אישיותו ובעיקר על האחריות הרבה שיש לו או יותר נכון שאמורה להיות לו.
באחד מהפעמים אנחנו רואים איך משה המבקש מה' שיפטור אותו מהנהגת העם אומר לאלוהים 'לֹא אוּכַל אָנֹכִי לְבַדִּי לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעָם הַזֶּה כִּי כָבֵד מִמֶּנִּי.
הפסוק הכל כך עוצמתי הזה, מזכיר לי את המילים המפורסמות של ראש הממשלה המנוח מנחם בגין: 'איני יכול עוד...'.
עכשיו תסתכלו על המילים הללו ותחשבו על דונלד טראמפ. האם נראה לכם שבאיזה שהיא קונסטלציה הוא היה אומר: תקשיבו, אינני יכול עוד? או לא אוכל אנכי לבדי לשאת אתכם?
טראמפ? מודה שהוא לא יכול? הצחקתם אותו.
כאילו בואו. הבן אדם בטוח שהוא גיבור על. לא דוברו של אלוהים אלא אלוהים בכבודו ובעצמו. או אם תרצו, איך הוא אמר פעם:
"אני יכול לירות במישהו בשדרה החמישית בניו יורק ועדיין לא אאבד בוחרים".
ויודעים מה החלק המפחיד והעצוב באמת?
שמבין כל המילים שיצאו לו מהפה, כולם יודעים שאת המשפט הזה הוא דווקא אמר לגמרי ברצינות והתכוון אליו באמת. אבל עד הסוף.
כי אם בעבר התכונות החשובות למנהיג היו יושר איכפתיות אינטלקטואליזם וכנות, הרי שהיום כל מה שנדרש ממך זה בעיקר לדעת לרקוד עם הגזלייטינג ולקחת אותו לפסגות חדשות.
פשוט להסתכל למצלמה, להגיד משהו אחד, לחשוב על משהו אחר ולדעת שבעוד חודשיים זה לא באמת יעניין אף אחד.
ואם מישהו ישלוף מהארכיון שחתמת, אשכרה חתמת שאתה לא תיכנס לממשלה, והנה עכשיו אתה עושה פליק פלק וכן נכנס...אז אתה צריך לפתח עוד של חתיכת פיל בכדי לשדר לכולם שזה לא באמת מעניין אותך. או אם תרצו, איך אומריים בייידיש?
אהר האט געזאגט (אז הוא אמר...) נו שוין....
יודעים מה? יש לי כל כך הרבה מה לכתוב ומה לומר על הפוליטיקאים. על ההתנהגות. על הדוגמא האישית. על התעדוף הציבורי. על האומץ. על הפחד. על פני הדור כפני הכלב. על השחיתות. על ההון והדירות. כל כך הרבה...
יצא לי בחנוכה לעשות סיור עם חברים בשכונת 'נחלאות' הירושלמית. הגענו לבית של גדול הדור, אחד מהמנהיגים הגדולים של העם היהודי הרב אריה לוין זצ"ל שסופר עליו שפעם אחת ראה חילוני מעשן בשבת ולחילוני לא היה נעים אז הוא ניסה להסתיר את הסיגריה. ניגש אליו ר' אריה במאור פנים ואמר לו: אני בן אדם נמוך ולכן אני רואה רק עד הלב שלך....
הייתם צריכים לראות את הבית הקטן שלו. הדל. זו הייתה הממלכה של ר' אריה לין זצ"ל.
ראיתם איך נראית הדירה של הרב חיים קנייבסקי זצ"ל? קירות קלופים. לא הייתם מאמינים שבדירה הזו גר גדול ישראל...
ביום הכניסה לחדר הסגלגל של טראמפ, זה הזמן הורים יקרים לדבר עם הילדים שלכם על מנהיגות אמיתית. פשוטה. מנהיגות יהודית. שלא זקוקה למכוניות פאר, אחוזות במאר א לאגו בפאלם ביץ' פלורידה וקילומטרים של מגרשי גולף יוקרתיים.
מנהיגים שדגלו באורח חיים צנוע, פשוט, עמוק. שחשבו לא מהם המנהיגות יכולה לתת להם ולעסקים שלהם ואיך הם יוכלו לסדר את הרגולציה כמו שהם רוצים לטובת החברות שלהם אלא מה הם יוכלו לתת לעם.
יודעים מה? לא סתם כניסתו של טראמפ כל כך סמוכה לפרשת שמות ולהולדת משה רבינו.
ויהי חושך. ויהי אור.
אבינעם הרש
