There are 121,000 [!!!!] members of the Facebook "Great Kosher Restaurants Foodies" club.
People don't know this but it is actually Assur Mi-dioraisa to be overly indulgent in food.
אַל תֹּאמַר שֶׁאֵין תְּשׁוּבָה אֶלָּא מַעֲבִירוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מַעֲשֶׂה כְּגוֹן זְנוּת וְגֵזֶל וּגְנֵבָה. אֶלָּא כְּשֵׁם שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לָשׁוּב מֵאֵלּוּ כָּךְ הוּא צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ בְּדֵעוֹת רָעוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ וְלָשׁוּב מִן הַכַּעַס וּמִן הָאֵיבָה וּמִן הַקִּנְאָה וּמִן הַהִתּוּל וּמֵרְדִיפַת הַמָּמוֹן וְהַכָּבוֹד וּמֵרְדִיפַת הַמַּאֲכָלוֹת וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן מִן הַכּל צָרִיךְ לַחֲזֹר בִּתְשׁוּבָה. וְאֵלּוּ הָעֲוֹנוֹת קָשִׁים מֵאוֹתָן שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מַעֲשֶׂה שֶׁבִּזְמַן שֶׁאָדָם נִשְׁקָע בְּאֵלּוּ קָשֶׁה הוּא לִפְרשׁ מֵהֶם. וְכֵן הוּא אוֹמֵר (ישעיה נה ז) "יַעֲזֹב רָשָׁע" וְגוֹ':
A person should not think that repentance is only necessary for those sins that involve deed such as promiscuity, robbery, or theft. Rather, just as a person is obligated to repent from these, similarly, he must search after the evil character traits he has. He must repent from anger, hatred, envy, frivolity, the pursuit of money and honor, the pursuit of food [gluttony], and the like. He must repent for all [of the above].
These sins are more difficult than those that involve deed. If a person is attached to these, it is more difficult for him to separate himself. In this context, [Isaiah 55:7] exhorts: "May the wicked abandon his path and the crooked man, his designs." Hilchos Teshuva 7-3
וכן ישמור פיו ולשונו מהתגאל ברבוי האכילה הגסה ומן הדבור הנמאס.
Likewise he should guard his mouth and tongue from being defiled by excessive food and by lewd talk... [Ramban 19-2].
It is sad that people have the time for this, that people are using money for this [when so many Jews struggle to pay for groceries], and that they are not even embarrassed about.
It is also important to be mindful of the fact that this world is ONLY a preparation for the next - where there is no food and drink.
If people nebuch are weak in their Emunah here is something everyone can easily believe - the types of food and the excessive quantities of food are VERY unhealthy. Why destroy your body for short spurts of pleasure.
You want the REAL thing?
Learn deep Torah.
Much of our eating is due to emotional and spiritual deficiencies and have NOTHING to do with satisfying hunger.
----
מכלל כוונת התורה השלמה, להרחיק התאוות ולבוז בהם, ולמעטם בכל יכולת שלא יכוון מהם אלא ההכרחי; וכבר ידעת שרוב תאוות ההמון אמנם הוא בהרבות במאכל ובמישתה ובמישגל, וזהו המבטל לשלמות האדם' (מו"נ, חלק-ג, פרק-לג), וכלשון רבנו בחיי: 'והוא הענין שיפרוש האדם מן התאוות ולא ישתמש בהן אלא רק במוכרח, שאם יימשך האדם אחר המאכל והמישתה והמישגל יותר מדי, יחריב נפשו וגופו, וכל הממעט אף בדבר ההכרחי ופורש עצמו מן המותר הגמור, הוא הנקרא קדוש'.
ענין "קדש עצמך במותר" – תורה זו נשתכחה לגמרי מבינותינו ואינה אלא נחלת יחידים, עד כדי שמי שנוהג באי-אלו פרטים מתורה זו, נחשב היום לקדוש ופרוש.
הרמב"ן מונה מצוה זו למצות עשה, ולכולי עלמא זו מצוה מדברי קבלה, והאינו מקיימה הינו מוגדר בלשון הרמב"ן: "נבל ברשות התורה". והראב"ד מנמק הגיון חוב מצוה זו באמרו, כי הדרך היחידה להשמר מהאסור היא ההרחקה בגדר וסייג במותר.
וכאן מצאנו סוד ירידת רבים ונפילתם ביד יצרם, בפרט בענייני תאוות כבוד, ממון, עריות וכדומה, והוא משום שפרוצים הם במותר, לסחוט את העולם עד הסוף במאכל ומשתה ובייתר העניינים המותרים ולעשותם בתאווה ללא גדרים, מתוך ביטחון שכאשר אגיע לקו האדום – האיסור עצמו – אפרוש ואעצור!
והגמרא בנדרים אומרת: בעידנא דיצר הרע – לית דמדכר ליה ליצר הטוב בהדיה. כלומר, בשעה שכבר הותקף אדם בנסיון העבירה, אין מי שיזכרהו ליצר הטוב עמו. וכל סוד הנצחון הוא דוקא בזה שקודם האיסור הינך מוגדר ומסוייג מחשש פן תיפול, ורק בכך הינך שמור מיצרך, כי שמרת מרחק ממנו. וכבר ידועים דברי התוספות בכתובות (קד ע"א): "עד שיתפלל אדם על דברי תורה שיכנסו בתוך מעיו, יתפלל על מאכל ומשתה שלא יכנסו". הרי שהא בהא תליא.
וכבר מביא החיד"א בספרו "שמחת הרגל" ברמז "מצה", מעשה שהיה באדם שחשבוהו לאיש מופת ולא ידעו מהיכן כוחו – מהקדושה או מהטומאה, ושאלו להגאון המלוב"ן רבי יוסף קודו זצ"ל, וענה: התבוננו בו בשעת אכילתו. וראו שאכילתו מרובה ובתאווה. וכשסיפרו לרב הנ"ל, ענה להם: הרחיקו עצמכם ממנו דודאי הוא מהסיטרא אחרא. ולבסוף נתגלה שהינו אדם חוטא ורשע.
וחובה זו מסתעפת לפרטים רבים, כגון צניעות ומתינות באכילה, במותרות, עד ענין חדרי חדרים, להיות נוהג בקדושה גם במותר, אחרת ברור שגורם הוא להתרחק מקונו, כלשון הרב "באר מים חיים" על התורה (פרשת ויחי על הפסוק "המלאך הגואל"), וזה לשונו:
"ותדע נאמנה, כי אפילו אם לא יבוא לעולם לשום עברה מזה [שאינו מקדש עצמו במותר] – רק זה לבד שממלא תאוותו בדברים המותרים הגופניים ברצון נפשו, ומרבה חמדת נפשו בהן, וחומד אחריהן גם כשאינם לפניו – די לו והותר להיות, חס וחלילה, לנצח לא יראה אור בהיר בשחקים.
וכמו שמזכיר הגאון הצדיק רבי שלמה ברעוודא זצ"ל בשיחותיו על ריבוי התאוות, ובכללם תאוות אכילה וייתר ענייני המותר, ואמר, שידוע לו מהחזון איש שאמר שצריך ליתן על זה לב הרבה, ואפילו לבחורים צעירים חל החיוב לקדש עצמם במותר, כי זה מפתח לתורה וליראת שמים.
וכה דברי ה"חזון איש" באגרתו:
"ליזהר מאד מאכילת תענוג. ואם בטומאת הגוף יש ראשון לטומאה ויש אב לטומאה ויש אבי אבות – בטומאת הנפש של מילוי התאווה באכילת תענוג מתאחד ראשון לטומאה ואב לטומאה ואבי אבות הטומאה יחד. ואמרו בגיטין (ע' ע"א), סעודתך שהנאתך מרובה הימנה – משוך ידך הימנה" עד כאן.
----
הרב יובל אשרוב
למרות התאווה לאכול, יש תיקון עמוק מאד לאדם בעצם האכילה. לא סתם בכל אירוע בחיי היהודי מצורפת סעודה. החל מעת היוולדו, מהברית, ומשם והלאה - בפדיון הבן, בבר־מצוה, בחתונה, בחנוכת הבית ובכל שבת וחג.
מאז חטא אדם הראשון התפזרו ניצוצות הקדושה בכל הדומם, הצומח, החי והמדבר, ותפקידנו כיהודים הוא לתקן אותם. הדברים נכונים בכל דור ובפרט בדור הזה. זהו חלק מסוד הגלויות של ישראל במקומות השונים, מקומות בהם התפזרו ניצוצות הקדושה הנמצאים בכל דבר. בכל דור אנו מתקנים עוד ועוד ניצוצות גם דרך עבודת האכילה.
הדרך לעשות זאת עוברת קודם כל דרך הקפדה על הלכות הכשרות והברכות הראויות, וכן על ידי ייחודים מסוימים הידועים ליודעי ח"ן. האר"י ז"ל (שער "טעמי המצות", פרשת עקב) אומר שכוונת האכילה צריכה להיות בירור הקדושה שיש באותו בעל חיים, צומח או דומם. אנו צריכים לבררם כדי להעלות את ניצוצות הקדושה למקומם. ישנם מאכלים שאין באדם כל אפשרות לברר מתוכם את הקדושה, כמו בהמות טמאות, ולכן הן נאסרו באכילה. לדברי המקובלים, מי שאכל מאכל אסור נאחז באותה טומאה ומאבד את הקדושה שנמצאת בו. הדברים ארוכים ויש מקום להרחיב, אולם בדורנו, דור עקבתא דמשיחא, חשוב שנדע שכשנסיים לתקן את כל הניצוצות נגיע לתיקון השלם ולגאולה השלימה. במהרה בימינו, אמן.
במתינות ובשמחה
// הרב נתן גרינברג, ראש ישיבת בת עין
תיקון תאוות האכילה הוא לאכול בתודעה ובהכרה שהאכילה היא דרך לפגוש את האור האלוקי המאיר בעולם.
על רבי נחמן מטולטשין, חסיד ברסלב עובד ה' ומגדולי תלמידיו של רבי נתן מברסלב, מסופר שהיה נזהר מאוד לא לומר שום דבר רע או ביקורתי על האוכל שהוגש לו, וכן היה אוכל מבלי לתבל או להוסיף מלח לשום תבשיל לאחר הכנתו. לא מדובר על צדיק שאכל ללא תשומת לב מרוב קדושה וסיגופים, נהפוך הוא. רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו שיש לראות את העולם הזה, על כל ההבדלים הדקים והשינויים שבו כביטוי לגוונים השונים של האור האלוקי.
אדם האוכל בתודעה אלוקית מכיר בדקויות אלו, טועם את כל טעמיו של האוכל, מודע לגוונים השונים ושמח בהם. הוא אינו מנסה "לכופף" את האוכל ולהתאימו לטעם שלו על ידי הסתרת הטעם המקורי ברטבים שונים. נקודת המוצא שלו היא חוויית המפגש עם הבריאה האלוקית ועם חכמת הכנת האוכל אשר חנן ה' לבשר ודם, המתבטאות באוכל כפי שהובא לפניו. הוא אינו מתחיל מהשלילי, אלא שמח במה שיש לו ומודה לה' יתברך על העולם היפה, המורכב והמגוון המתגלה לפניו. התנאי הבסיסי לאכילה כזו הוא לאכול במתינות ובשמחה, ואכן, הצדיקים דיברו בגנות האכילה המהירה. מה זה אומר על תרבות ה"מזון המהיר" המאפיין את חיינו?
אל תשאל
// ניר מנוסי, בית הספר לתורת הנפש
לכאורה, המלה האחרונה בשאלה מיותרת. העולם משתנה, אך טבע האדם הניצב בטבורו נותר ביסודו קבוע, ובטבור האדם, קבוע עוד יותר, פעור אותו בור רעב שאינו יודע שובע – התאווה לאכול עוד.
אך למעשה יש בכל זאת חידוש בדורנו. אין כוונתי רק לקיומן של מסעדות פאר, תעשיית ג'אנק פוד ענקית או סדרות ריאליטי על שפים. כוונתי למשהו גדול הרבה יותר העוטף את כל אלה ואותנו (כמעט, הייתי אומר, בולע אותנו): תרבות הצריכה.
תרבות הצריכה היא תחנה חדשה ולא צפויה במסעה של האנושות: מקסם היפנוטי ענקי הבא לברוא את האדם מחדש כיצור שכל הזמן צריך לשמוע ולגמוע ולבלוע מוצרים חדשים. זהו אדם עקור מוח ולב שכולו רק פה, ושט וקיבה, ושאפילו קיבתו אינה שלמה אלא קרועה בתחתיתה, מתרוקנת לפני שהיא מעכלת, רעבה בכל עת לחידוש. תרבות הצריכה נתנה הקשר חדש לתאוות האכילה: היא עיגנה אותה בתוך חוויה חדשה של האדם כצרכן.
נוכח הרחבה זו של תאוות האכילה יש להיערך בכלים חדשים. דיאטות, תרגילי נשימה ומשמעת לעיסה רק יקנחו את הפירורים משפמה. את דיוקן האדם כצרכן יש לתקן מהשורש בדמות אדם אחר – אדם יוצר ומעניק. כפי שקיבה רגישה מקיאה מתוכה אוכל מקולקל, וארץ רגישה מקיאה מתוכה עבודה זרה, כך עלינו להקיא מתוכנו את תרבות הצריכה ולהעמידנו מחדש כאדם שתכליתו להעניק לזולתו ולסביבתו.
עיסוק בתאוות האכילה, כולל סביב השאלה איך למשול בה, רק מעצים אותה. הדרך הכי טובה למעט באכילה היא לשכוח לאכול. וזה קורה רק כשאנו מסורים לעשיה טובה ונמרצת למען הסביבה.
