היה נוהג מרן ראש הישיבה זצ"ל מפעם לפעם לבוא לארץ ישראל למשך תקופות מסויימות. פעם ביקש ממנו א' מחברי המועצת שיואיל לבוא להשתתף בכינוסי המועצת. א"ל הרב הוטנר: שאם האדמו"ר ממוזיץ' ילחין כל פעם ניגון חדש, הרי הוא מוכן להשתתף...
להלן ליקוט מעיתון משפחה, השבוע:
הרב הוטנר צעד פעם ברחוב באורי, רחוב שמלא לכל אורכו בבארים ובמסבאות, כשנחסמה דרכו בשיכור מזוהם ששכב על המדרכה. כשראה השיכור את ראש הישיבה מתקרב, התאמץ לקום, מגשש באצבעותיו בתוך הלכלוך סביבו אחר כובעו, וכשמצאו, הניחו על ראשו. ראש הישיבה הבחין בכך והעיר: "כל אדם זקוק לכבוד, זה הכבוד שלו."
תלמיד סיפר פעם לראש הישיבה על חברו לחדר ששקע בדיכאון וכמעט אינו יוצא ממיטתו. "כשתיכנס לחדר האוכל, קח איתך צלחת מלאה עבורו" הורה הרב, "אבל לא מלאה באוכל, אלא בכבוד. תראה שהוא יקום".
אמר שהולך לאסיפות המועצת בארה"ב, כדי לשמוע באיזה אהבה אומר רבי אהרן קוטלר את המילה תורה ["תייירע"].
פעם השתתף באסיפה בירושלים, בעת שפנה לצאת מהחדר לחש באוזני תלמידו שהתלווה אליו: "לעולם אל תגלה לאיש את מה שראית בחדר היום". "אבל ראש הישיבה לא היה כאן שום דבר"! הזדעק התלמיד המבולבל. "בדיוק" נענה הרב הוטנר ואמר. "זה בדיוק מה שאיני רוצה שתגלה לאף אחד". [סיפור דומה מאוד שמעתי מכלי ראשון על הגר"א קוטלר זצ"ל, שנסע ברכב עם מישהו, ביחד עם בחור מתלמידיו, והבחור רצה לדבר עם רה"י בלימוד, אבל הגרא"ק לא הפסיק לשוחח עם הנהג על מה הוא עושה, ועל מקום מגוריו, ועל משפחתו. וכשהגיעו למחוז חפצם אמר הגרא"ק לתלמידו "אני מבקש שלא תגלה לאף אחד מכל מה שדיברתי בדרך. ותמה הבחור בפני רה"י "הלא רה"י לא דיבר שום דבר מיוחד אתו, אלא "סתם" דברים" עליו ועל משפחתו וכו'. השיב לו הגרא"ק "לזה אני מתכוון" - אני לא יכלתי לדבר איתו בלימוד כי הוא איננו מבין בלימוד, ושאני אדבר איתך בלימוד, והוא לא יבין זה לא דרך ארץ כלי הנהג, אז דיברתי אתו עליו ועל חייו, אבל אנשים שישמעו את זה לא יבינו איך נסעתי כל הדרך, ולא דיברתי אף מילה בלימוד". (ואגב - ידוע שהגרא"ק זצ"ל היה חושב בלימוד גם תוך כדי דיבורו בעניינים אחרים עם אנשים).]
אב לנערה בשידוכים התקשר לברר על אחד התלמידים. הרב הוטנר שיבח את הבחור בלי לחסוך במילים ואמר: "אינני כשאר ראשי הישיבות שחוזרים על אותם גוזמאות אצל כל הבחורים. אצל כל בחור אני משמיע גוזמא אחרת".
הוא צעד באיסט - ברודווי לצידו של מרן הגאון רבי משה פיינשטין, כשניגש אליהם המחזאי שלום אש. "הנה באים כלביו של אלוקים", הפטיר לעברם הסופר שונא הדת. אמר לו הרב הוטנר: "מוטב להיות כלב בפני אלוקים, מאשר להיות אלוהים של כלב".
לתלמיד שהחליט לעזוב את הישיבה אמר: "עד עכשיו, היית בידים שלי. כעת אני בידים שלך".
