1. מופתים רפואיים והצלת חיים (רוח הקודש וניסים):
הקמת אדם מתרדמת (קומה): הרב הגיע לבית חולים לניאדו לבקר אדם שהיה בתרדמת עמוקה (קרוביו סיפרו שהוא במצב "צמח"). הרב אחז בידו של החולה, התחיל למסור לו כוונות וסודות קבליים (כמו "ייחודים"), ופשוט "העיר אותו". הרופאים (הפרופסור במחלקה) היו בהלם מוחלט כשהחולה חזר להכרה.
הצלה בהתהפכות הטרקטור: בעת שהות בציון הרשב"י במירון, טרקטור גדול שהיה במקום החל להתהפך לכיוון קבוצת אנשים. כולם ברחו בצרחות פחד. הרב נשאר רגוע, אמר "זה עץ פרי, לא תיגעו בו" ופסק ששום דבר רע לא יקרה. ואכן, מנוע הטרקטור פשוט "התפוצץ במקום" והכלי נעצר מבלי לפגוע באיש.
הכבש הבוכה: יהודי אחד הביא כבש לשחיטה, והרב, ברגישותו העצומה, הסתכל על הכבש ואמר לבעליו: "אתה לא רואה שהכבש בוכה? תשחרר לו את הרגל!". ואכן, התברר שהרגל של הכבש היה תפוס. הרב חש את צער בעלי החיים ברמה רוחנית נדירה.
2. ראיית הנסתר וידיעת התורה באופן פלאי:
זיכרון צילומי פלאי (בקיאות בתורה): הדובר מספר שבנו של הרב בחן אותו על מסכת יבמות. הבן שאל שאלה על דף מסוים, והרב, מבלי לפתוח ספר, שלף מיד מהזיכרון את כל מה שכתוב "שני דפים אחורה", כולל רש"י, תוספות, וכל פרטי ההלכה – כאילו הספר מונח פתוח מול עיניו. הדובר מעיד שבמשך שבע שנים מעולם לא ראה את הרב פותח גמרא פיזית, כי הכל היה חקוק בראשו.
ההכרה מזקן המקובלים, הרב כדורי: אישה אחת הגיעה לרב כדורי בירושלים לבקש ברכה. הרב כדורי שאל אותה מאיפה היא, וכשענתה מנתניה, אמר לה: "יש בנתניה צדיק אחד, יסוד עולם, קוראים לו רבי עמוס. תלכי אליו, הוא יפתור את הבעיה". כשהרב עמוס בא פעם לרב כדורי, הרב כדורי נעמד לכבודו והזהיר את הסובבים: "אתם מעיזים לדבר על קודש הקודשים?".
3. חסד וצדקה בסתר:
תשלום החוב בסופרמרקט: הרב נכנס לסופרמרקט ושמע שהקופאית מדברת על אישה (כנראה אלמנה או קשת יום) שחייבת 2,600 שקלים. הרב יצא לרכבו, למרות שמעולם לא התעסק בכספים, הוציא במדויק 2,600 שקלים, שילם את החוב של האישה מבלי להזדהות ומבלי לומר לה מילה, והלך.
4. סגפנות קיצונית ועניות מרצון:
אכילת שאריות מהשוק ושינה על הרצפה: הרב חי בעניות מבחירה. הוא היה ניזון מ"חצי חציל" או "קישוא" שנזרקו על הרצפה בשוק במשך שבוע שלם. כשהביאו לו מיטה כדי שיישן, הוא הוציא אותה החוצה והמשיך לישון על הרצפה. אשתו מעולם לא קנתה בגדים חדשים לילדים.
מסירות נפש ללימוד: בצעירותו היה צועד ברגל מנתניה עד כפר יונה (מרחק של כ-18 ק"מ) כדי ללמוד תורה, תוך חציית כבישים מסוכנים, רק מתוך אהבת התורה. הדובר מעיד שהרב היה יושב ולומד 18-19 שעות ברצף, ללא הפסקה לאוכל, לשתייה או לשירותים. כשכבר היה עייף, היה פשוט מוריד את הראש על השולחן ונרדם לזמן קצר.
5. קנאות להשם וביטול מוחלט של ה"אגו":
משפט וקנס (ביטוי של חוסר פחד מבשר ודם): הרב סירב להכיר בסמכויות חילוניות על פני סמכות התורה. כשקיבל דוח של 300 שקלים והגיע למשפט מול שופט ערבי, הוא סירב להתרפס, זרק את תעודת הזהות שלו על השולחן ואמר שהוא לא מכיר בה. הוא יצא באמצע המשפט להתפלל מנחה וערבית ולא עניין אותו דבר מלבד כבוד שמיים.
מחאה ברחובות: כשהיה רואה פרסומות או דברים של פריצות ברחוב, היה נעמד וצועק במלוא גרונו (למשל צועק את ספירת העומר: "היום שניים ועשרים יום לעומר!") רק כדי להכניס קדושה למקום טמא, בלי שום בושה מאנשים ("עבד השם").
6. ראיית הנולד (ידיעת יום מותו):
הרב ידע מתי הוא עתיד להסתלק מן העולם. בתחילת שנת פטירתו הוא אמר לשמשו: "השנה תשמור עליי טוב טוב". בליל פטירתו הוא קרא לבנו, ציווה עליו ציוויים אחרונים, והסתלק לבית עולמו מיד לאחר שסיים "תיקון" וכוונות של "אידרא" – בדיוק כמו רבי שמעון בר יוחאי, שהוא היה קשור אליו בנשמתו.
---איש צדיק וקדוש.
עובדה אחת, שאני עד לה מקרוב ממש על חולה שכל התרופות שנתנו לו, לא הועילו לו במאומה, והפיתרון היחיד, שהוצע לו היה ניתוח, ממש בתמימות דעים עם כל המבינים בדבר, עד שבמוצאי שבת קודש, בשעה שרבי עמוס היה עסוק עדיין בסעודה שלישית, אותו חולה בא אליו ואמר לו שהוא סובל מבעיה פלונית אלמונית, רבי עמוס שאל בקול את אלו שיושבים לפניו, אתם מכירים תרופה לזה, ומישהו צעק על איזה סוג שמן שמוכרים בכל חנות טבע. אמר לו רבי עמוס, זה התרופה שלך. ניסה אותו אדם לבקש גם ברכה, אבל הצדיק אמר לו, קודם כל תמרח מהשמן הזה... וכבר בסוף שבוע הוא התקשר לבטל את הניתוח, מאז כמה שנים חלפו ואין זכר לבעיה.
חבל על דעבדין
יהי זכרו ברוך ויהיה מליץ יושר בעדינו.
----
שמו של רבי עמוס גואטה זצ"ל הלך לפניו במשך עשרות שנים כסמל של מסירות נפש, אהבת ישראל וקירוב רחוקים. בית מדרשו וישיבתו "רבי יצחק חי טייב" (הקרויה על שמו של בעל ה"ללו מייאת" זיע"א מטריפולי) השוכנת בשכונת נאות הרצל הוותיקה בנתניה – שכונה המתמודדת עם אתגרים חברתיים וכלכליים מורכבים – הפכה למקלט רוחני ופיזי עבור מאות צעירים ונשמות תועות.
רבי עמוס, ברוחב ליבו ובמאור פניו, סירב להפנות עורף לאף יהודי. הוא פתח את שערי הישיבה ואת ליבו לכולם: חוזרים בתשובה, נוער נושר, ואף אנשים בעלי רקע פלילי קשה שביקשו למצוא פינה חמה, מזון, מקום לינה ובעיקר – מילה טובה ומקרבת שתחזיר אותם אל דרך המלך.
תלמידיו מספרים על רב שהיה דואג להם כבנים ממש. "הישיבה של הרב הייתה מקום שפתוח עשרים וארבע שעות ביממה. מי שנזרק מהבית, מי שלא היה לו איפה לישון או מה לאכול – ידע שאצל הרב גואטה תמיד יש מזרן חם, ארוחה מזינה ואוזן קשבת", מספר אחד המתפללים הקבועים בבכי שאינו פוסק. "הרב לא רק לימד אותם תורה, הוא הציל את החיים שלהם כפשוטו".
אחד שפקד את בית מדרשו כתב הבוקר: "הרב עמוס, היה כְּאָב לקהילתו והם היו לו כבנים, היו קוראים לו והיה קורא להם "בּוּיָה" - בני, הוא לא היה ישן במיטה, והיה כל השבוע על הכסא בבית הכנסת שלו, עונה לאנשים תשובות ומברך".
פאר מורשת יהדות לוב
מעבר לפעילות הקירוב הענפה, רבי עמוס זצ"ל נשא בגאון את דגל שימור מורשתה המפוארת של יהדות לוב וטריפולי. הוא שימש כסמכות הרוחנית העליונה של הקהילה וכיהן כאחד מרבני יהדות לוב בארץ ובעולם.
במשך שנים פעל ללא ליאות להנחלת מנהגי העדה, לימוד תורתם של חכמי לוב, והקפדה על קיום מסורות עתיקות מבית אבא. הוא נודע בבקיאותו העצומה וקשר קשרים הדוקים עם מרכזי המורשת, כשהוא מקפיד להקריא בקהילתו את עשרת הדיברות בערבית־יהודית כפי שהיה נהוג בגולה, ומעורר את הדור הצעיר לשמור על שלשלת הדורות ללא שינוי.
דמות של מקובל ובעל ייסורים
רבי עמוס היה ידוע בצדקותו ופרישותו. הוא נהג להתענות תעניות דיבור ותעניות הפסקה, והרבה בתפילות ובתיקוני קבלה למען ישועת הכלל והפרט. אלפי תושבים מנתניה ומכל רחבי הארץ והעולם שיחרו לפתחו כדי לזכות בעצתו המחכימה, בברכותיו הקדושות ובכוח תפילתו שהיה מפורסם כמחולל ישועות.
בחודש תשרי תשפ"ד חלה הרב באורח קשה מאוד, ואושפז במחלקת טיפול נמרץ כשהוא מורדם ומונשם. בהוראת גדולי ישראל הוסיפו לו אז את השם "חיים" (כשרבים מעתירים לרפואת רבי עמוס כמוס חיים בן פורטונה). תפילות רבות נערכו בכל היכלי התורה, ובאורח פלאי ומצמרר החלים הרב לחלוטין וחזר בכוחות מחודשים לבית מדרשו כדי להמשיך להרביץ תורה ולזכות את הרבים. הבוקר, לדאבון כל לב, נגדעו חייו הקדושים באכזריות נוראה על ידי בן עוולה.
בכל חייו נמנע הרב מפרסום, ואסר לפרסם את תמונתו בכל צורה שהיא, תלמידיו היו שומרים על כך בקנאות.
עם הסתלקותו הטראגית, פרסמה תנועת ש"ס הודעת אבל כואבת ומזועזעת: "זעזוע קשה – מהעיר נתניה מגיעה הבשורה המרה על הסתלקותו הפתאומית והנוראה של הגאון המקובל רבי עמוס גואטה זצ״ל, רבה של יהדות לוב וראש ישיבת רבי יצחק חי טייב בנתניה. עולם התורה איבד רועה רוחני דגול ומזכה הרבים עצום".
ראש עיריית נתניה, אבי סלמה, ספד לו בכאב: "בוקר קשה לעיר נתניה. בצער רב ובכאב גדול קיבלתי את הבשורה המרה על פטירתו של המקובל הקדוש, רבי עמוס גואטה זצוק"ל. רבי עמוס, תלמיד חכם עצום, היה מאור גדול ועמוד של תורה וחסד בעירנו. במשך שנים רבות האיר את דרכם של עשרות אלפי תושבים, קירב לבבות והיה כתובת לעצה, ברכה וישועה".
הרב זצ"ל הותיר אחריו דור ישרים מבורך, את רעייתו הרבנית חביבה תחי', בנים ובנות הממשיכים בדרכו, ואלפי תלמידים יתומים וכואבים הממאנים להתנחם על האבידה הגדולה.
----
לא הכרתי את הרב אישית
אבל הכרתי נער מירושלים, בן למשפחה חרדית רגילה, מהסוג שיש מכנים 'נושר', שלא הסתדר בשום מסגרת.
הוא התחיל 'להסתובב', ומפה לשם מישהו הציע לו מיטה אצל הרב עמוס בנתניה.
הוא הגיע לשם ונשאר כמה שנים, באותם שנים הוא התקרב בין היתר לתורת רבי נחמן, והפך לבחור צדיק אמיתי. [אגב... בכל שנותיו אצל הרב עמוס הוא לא שינה את מראהו למראה של חסידי ברסלב, אלא נשאר במראה כמו בחור בוגר ישיבה ספרדית קלאסי].
הבחור שינה את מראהו ולבושו, הפך לבחור שמתפלל תפילות ארוכות, לא מסכים להסתכל באינטרנט אפילו לרגע, ולא מתעניין בשום דבר שאינו מצד הקדושה.
הוא לא גומר לדבר על 'הרב עמוס'. הוא רואה בו ממש אבא קדוש, על כל דבר הוא היה שואל ומתייעץ ומבקש ברכות, [הוא היה אומר הרבה תהילים בהוראת הרב].
פעמיים הגעתי לבקר אותו בישיבה של הרב בנתניה, לרב לא ניגשתי, אבל ראיתי את תלמידיו יושבים בסוג של התוועדות, וזה היה מרשים מאוד. קבוצת צעירים נשואים ורווקים יושבים סביב שולחן, על השולחן יש כיבוד, והם מעשנים בכמויות, אין לפניהם כל ספר, וכל כמה דקות אחד מתחיל לדבר, לוקח קטע מרבי נחמן ואומר מתוכו רשמים, והרגשות שעלו לו מתוך הקטע.
כולם דיברו, כל אחד ברמה שלו, וכשהבעתי בפניהם התפעלות, אחד מהם אמר לי שזה חלק ממה שמושך אותו לשם, בחוויה שלו אין מעמדות ורמות, לכל אחד יש מקום ולכל אחד יש ביטוי.
ת.נ.צ.ב.ה.---אני מעיד
על שתי בחורי ישיבה
שהיום הם אברכים לתפארת
בבחורתם פחז עליהם יצרם ליסוע על רכב בלי רשיון
דא עקא שלבוש מדים ראה אותם ותפס אותם על חם על עבירה זו
זימן אותם למשפט!
בצר להם הם הלכו לרבי עמוס מנתניה
בכו לו שהם בחורי ישיבה שרוצים ללמוד, הוא סידר להם עורך דין בשם 'חגי' על חשבונו
והם יצאו זכאים במשפט
אה וכמובן לא לפני שהוא אמר להם לשבת ולהגיד תהילים מפרק צ' עד פרק ק'
יהי זכרו ברוך----לא הכרתיו ולא הייתי אצלו,
אבל אני מכיר כמה בחורים מצויינים מא' הישיבות המובחרות שהסתובבו אצלו תקופה והיה משלם להם כשבאו לדבר איתו בלימוד כל פעם,
הם העידו על בקיאות ושליטה בכל הסוגיות שהם הזכירו, הוא עודד אותם לבוא עוד ועוד והיה נותן לכל אחד מהם.
מאדם אחר שמעתי שהיה בצעירותו דוור וכשחזר בתשובה היה נועל את עצמו עם עוד מישהו או כמה בביהכ"נ לכמה שעות ולומדים גמרא כמה שעות טובות ואז היה משלם לכל אחד,
אאמו"ר שליט"א לימד לפני כעשור בישי"ג שהיה שם בחור למדן ומתמיד יתום חי בעל מום כלשהו, ועד שהצליח להביאו בברית האירוסין אחרי מאמצים רבים הבין שמצד המשפחה לא יהיה גם מינימום,
הלך וכיתת רגליו לאסוף כספי הכנסת כלה לצרכיו, ואדהכי המליץ לו מאן דהוא לבוא בבית מדרשו של רבי עמוס, הוא לא הכירו ולא פגשו מעולם קודם לכן, ואפ"ה רבי עמוס דאג לו ודיבר בשבילו עד שהשיג סכום נכבד ממש שהיה בו כדי שלא לבייש החתן והכלה ולהכניסם תחת החופה.
