I often witness Kohanim running up to the front right before Birkas Kohanim starts [in Israel we duchen daily - another GREAT REASON to move here]. The halacha is that if a Kohen has not started his approach to the front at רצה then he should not duchen that morning. It is an open gemara [Sotah 38] and paskened in Shulchan Aruch [128/8]. If he goes up anyway there is a bracha li-vatala problem.
A teshuva on the topic....
שו"ת משנה הלכות
חלק שלישי
סימן יב
כהן שלא היה בביהכ"נ בשעת עבודה ועלה לדוכן אם ירד
מעשה היה ביוה"כ שנת תשי"ט בבית מדרשנו בכהן שלא היה בביהכ"נ בשעה שאמר הש"ץ העבודה ולא נטל ידיו וכשנכנס הכהן כבר היו הכהנים עומדים על הדוכן אצל הארון קודש כנהוג והוא בלי שאלה נטל ידיו בזריזות ועלה למקום הדוכן ועמד בין הכהנים וכרגע נסתפקתי כדת מה לעשות מאחר שלא עלה בעבודה ואמרינן בגמ' כל כהן שאינו עולה בעבודה שוב אינו עולה ומפשטות הדברים משמע דאינו עולה אפי' בדיעבד אבל לאידך גיסא להורידו ג"כ קשה הרי זה כבר עלה אף שלא בעבודה וא"כ אם נצוה לו לירד יש חשש שיאמרו כהן פסול הוא, ואמרתי לכהן אחר שיברך בקול רם ויכוין להוציאו בברכתו והוא לא יברך אלא יכוין ויענה אמן אחר ברכת חבירו ויברך עמם ברכת כהנים, ולפום ריהטא עלה במחשבתי דברי התוס' שבת קי"ח אר"י מעולם לא עברתי על דברי חברי וכו' ובתוס' שם לא ידע ר"י מאי איסור יש אם לא משום ברכה לבטלה וע"כ אמרתי שעכ"פ לא יאמר הברכה כמובן, ועתה נראה לבאר האי הלכתא בס"ד.
גרסינן בגמ' סוטה ל"ח ע"ב ואמר ריב"ל כל כהן שאינו עולה בעבודה שוב אינו עולה שנאמר וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים מה להלן בעבודה אף כאן בעבודה איני והא רבי אמי ורבי אסי מעיקרא הוו עקרי כרעייהו ממטי לא הוו מטו התם וכדתני ר' אושעיא לא שנו אלא שלא עקר את רגליו אבל עקר את רגליו עולה ותנן נמי אם הבטחתו שנושא את כפיו וחוזר לתפלתו רשאי והוינן בה הא לא עקר אלא דנד פורתא הכ"נ דעקר פורתא ע"כ ופרש"י ז"ל שאינו עולה בעבודה קודם שיסיים שליח ציבור רצה צריך לעלות על הדוכן ע"כ. ופסקוהו הפוסקים והטור או"ח סי' קכ"ח והשו"ע שם ס"ח כשמתחיל ש"צ רצה כל כהן וכו' אבל אם לא עקר רגליו ברצה שוב לא יעלה וכתב המג"א בסק"י אפילו היה אנוס כגון שהיה מתפלל ואם עלה לא ירד (רדב"ז ח"ב תקי"ו) ולפי דעת המג"א לכאורה פשוט דאם עלה לא ירד והכ"נ בדידן.
ותבט עיני בתשובת הרדב"ז הנ"ל וראיתי שכתב שם רק בלשון ומסתברא דאם עלה לא ירד וסברתו לכאורה צ"ע שהרי לעיל מיניה כתב וז"ל אלא הטעם הוא מפני שכיון שלא עלה בזמן העבודה כמעשה דאהרן שוב אינו ראוי לברך שוב איכא ראיה מהא דתנן אם הבטחתו שנושא את כפיו וחוזר לתפלתו רשאי והוינן בה הא לא עקר אלא דנד פורתא הא קמן דאע"ג דאנוס היה שהרי עומד בתפלה צריך לנוד ממקומו מעט וכו' אלא משום דאי לא נד בעבודה שוב לא יעלה לפי שאינו ראוי לברך בנ"ד נמי ל"ש אעפ"י שהיה אנוס בשעה שהגיע ש"צ לעבודה שוב לא יעלה ומה שעקר רגליו מביתו לבוא לב"ה לא נקרא עקר רגליו לעלות לדוכן הילכך לא יעלה ומסתברא דאם עלה לא ירד ע"כ.
והנה לפי הטעם שנתן הרדב"ז ז"ל שאינו ראוי לברך כיון דלא נד ולא הוי כמעשה דאהרן ומאחר דאינו ראוי לברך צ"ע מה שכתב ומסתברא דאם עלה לא ירד דמאחר דאינו ראוי לברך ודאי אם עלה נמי ירד. ולכאורה עלה בדעתי לומר דהאי ומסתבר וכו' לא קאי אלא אסוף דבריו במה שכתב ומה שעקר רגליו מביתו לבוא לבה"כ לא נקרא עקר רגליו לעלות לדוכן הלכך לא יעלה ע"ז כתב ומסתבר דאם עלה לא ירד והטעם דכאן סוף סוף הרי עקר רגליו מביתו אבל היכא דהי' בבהכ"נ ולא עקר רגליו כלום גם הרדב"ז מודה דאם עלה ירד, וראיה לחלוק הזה נראה ממה שראיתי להבאה"ט הביא דהמהריק"ש כתב דכהן שבא לבהכ"נ בהודאה דיכול לברך ברכת כהנים אע"ג דלא היה בביהכ"נ כשאמרו רצה מדקאמר כל כהן בביהכ"נ נעקר ממקומו מכלל דכשאינו בביהכ"נ א"צ שיעקר רגליו בעבודה ויכול לעלות לדוכן אע"ג דלא שמע רצה ע"כ ע"ש. ובתשו' ג"ו הספרדי כלל ד' סי"ג ובסי' כ"ב והפר"ח חלקו עליו והעלו כרדב"ז.
וי"ל דהא דרדב"ז חולק אמהריק"ש וס"ל דלא יעלה היינו רק לכתחלה אבל בדיעבד מודה דאם עלה לא ירד דעכ"פ עקר רגליו מביתו לילך לביהכ"נ אבל בכהן שהיה בביהכ"נ ולא עקר רגליו מודה דאפילו עלה ירד כיון דאינו ראוי לברך והרווחנו עוד בחלוק זה לישב סתירת הדברים להרדב"ז דהא דכתב הטעם דשוב אינו ראוי לברך כיון שלא עלה בזמן העבודה זה מיירי כשהיה בביהכ"נ ולא עקר כלל והתם אפילו עלה ירד והא דכתב ומסתברא דאם עלה לא ירד מיירי כשעקר רגליו עכ"פ מביתו לביהכ"נ וכן ראיתי חלוק זה דגרע כהן היושב בביהכ"נ ולא עקר רגליו מכהן היוצא מביתו בשו"ת הרמ"ז מסימן כ"ב עד סי' כ"ט שהאריך הרבה בהאי דינא והעלה שם ד' חילוקים בהא דיצא מביתו לביהכ"נ גם הבאה"ט הביא כן בשם ג"ו סי' כ"ב בכהן שלא היה בדעתו לעלות לדוכן ומש"ה לא עקר רגליו ברצה כדין וכהלכה וכשהגיע הש"צ למודים נזכר ובא לעלות לדוכן לא יעלה ואם עלה ירד ע"ש והנראה נמי דס"ל דגרע כהן העומד בביהכ"נ ולא עלה בעבודה דאז אם עלה אח"כ ירד ובין מי שעקר רגליו מביתו דאף שלכתחלה לא יעלה אבל אם עלה לא ירד.
וראיתי בעולת תמיד או"ח הנ"ל ס"ק י"ז וז"ל אבל אם לא עקר רגליו וכו' מסקנת גמ' דלשם ואפילו לא עקר רגליו מחמת אונס כגון שהי' מתפלל או שהיו ידיו טמאות או שהיה חוץ לביהכ"נ וכל כיוצא בזה לא יעלה ואם עלה לא ירד כ"כ בתשו' רדב"ז ולכאורה משמע משם דאם לא היה אנוס אף על פי שעלה ירד מיהו למעשה צ"ע ע"כ ונראה דהוא ז"ל מפרש דעת הרדב"ז ז"ל דדוקא אי היה אונס לא ירד אבל בלא אונס אפילו עלה ירד וזה דלא כמו שס"ל המ"א בו וס"ל דלעולם לא ירד וא"כ אית לן עוד שיטה חדא בזה.
ובא"ר או"ח הנ"ל הביא בשם מוהר"מ מינץ תשו' י"ב שמסתפק בהא דאם לא עקר אינו עולה דהיינו מעצמו אבל אם אמרו לו לעלות צריך לעלות וקצת נראה דדעתו נוטה לזה ולמ"א אישתמיט זה ולדעתו ז"ל נראה דכ"ש אם עלה לא צריכים להורידו.
ועיין לקט יושר א"ח דף 25 ד"ה יחי' אד' שרצה לומר כן והמרא"י חולק עליו והא"ר לא הרגיש בזה.
ובא לידי בשאלה שו"ת גנת וורדים או"ח כלל א' סי' כ"ב שהביאו הבאר היטב ועיינתי בדבריו וכתב דלדעתו גם כן פשיטא ליה דהא דאמרו בגמ' כיון שלא עלה בעבודה שוב לא יעלה משמע אפילו בדיעבד דבסתם אמרו כן בגמ' דברי ריב"ל ובמחלוקת מוהריק"ש והרדב"ז כתב לחלק דהרדב"ז מיירי כשלא שם על לבו לבוא לבית הכנסת בגלל לברך ברכת כהנים לכן לא חשוב עקירתו אבל מוהריק"ש מיירי בכהן ששם על לבו לבא לביהכ"נ לברך ברכת כהנים ולכן חשוב עקירתו עקירה כיון דבשעה שהיה ש"צ מתפלל ברכת עבודה כבר שם לדרך פעמיו ופשרה נכונה היא ע"ש. גם בהא תמה ארדב"ז ז"ל שמסתברא ליה דאם עלה לא ירד דמאין הטעם לומר כן דמדאמרו שוב לא יעלה משמע שפיר קפידא גדולה בדבר זה שאם לא היתה קפידא היה אומר כהן שאינו עולה בעבודה לא יעלה אבל מדהוסיף בלשונו ואמר שוב לא יעלה מוכרח דלא יעלה כלל ואפילו שכבר בדיעבד עלה ירד ולא יברך ומה שגם שיש חשש שברכתו לבטלה שהקב"ה לא צוה לברך אלא מתוך עסק עבודה ובלא עסק עבודה אין כאן צווי ואזהרה לברך ונמצא מברך ברכה אשר קדשנו לבטלה אבל מה אעשה דכבר יצאו הדברים מפי הרדב"ז.
וסיים כלל הדברים יפה כוונת להלכה וטוב עשית שגערת בכהן שלא יעלה לברך כיון שלא עקר רגליו בשעת ברכת עבודה ואם התריס הכהן ועלה לברך ראוי היה להורידו כיון שהתרו בו שלא יעלה ונראה דכה"ג גם הרדב"ז מודה דע"כ לא יאמר כן אלא בשוגג יעלה אבל במזיד ומותרה ירד מה גם דדברי רבינו יש לגמגם בהם כמ"ש ע"כ ע"ש. והעולה מדבריו ז"ל דבאמת לולי דברי הרדב"ז ס"ל ז"ל דאפילו אם עלה ירד וחשש משום ברכה לבטלה רק שוויתר לו מפני השלום כיון שמצא דברים אלו יצאו מפי הרדב"ז ז"ל אבל לפי מה שכתבתי לעיל דיש ליישב דגם הרדב"ז ז"ל מודה דהיכי דכהן היה בביהכ"נ ולא עלה אפילו אם עלה ירד ובצירוף דעת העולת תמיד דדוקא אם נאנס הוא דאמרינן אם עלה לא ירד ושכן ס"ל בשיטת הרדב"ז ז"ל. ועיין בביאור הלכה מה שהביא מא"ר ומגן גיבורים כשלא היה מחמת אונס אם עלה ירד וגם מלשון הרמב"ם שכתב בפט"ו מהל' נ"כ כהן שלא עלה וכו' שוב לא יעלה באותה תפלה ע"כ, משמע דכבר באותה תפלה אינו ראוי לברך דהוי דומיא דעבודה וי"ל.
והעולה לדידן בס"ד מאחר שביררתי דאיתא כמה פוסקים דס"ל דאם לא עקר בעבודה אפילו עלה ירד עכ"פ היכא דלא היה אונס נראה דעת העולת תמיד נמי דירד אלא שחששו להגיד דעתם נגד הרדב"ז מ"מ היכא שאפשר שיאמר לחבירו שיברך בשבילו והוא לא יברך בעצמו ודאי יצאנו מידי כל הספקות ומשום חשש ברכה לבטלה שחשש עליו הג"וו וליכא בזה שום חשש לא זה ולא אחר וגם הרדב"ז לפענ"ד יודה דזה עדיף ע"כ נראה לפענ"ד להלכה למעשה דהיכא דאפשר לעשות כמו שהוריתי בס"ד שאם נמצא שם כהן אחר לא יברך בעצמו אלא האחר יברך ויוצא לכל הדעות ולכל הספקות בס"ד, ולולי דמסתפינא אפשר דאפי' לכתחילה יעלה בכה"ג שאינו מברך אלא אחר מברך לו אבל דבר חדש הוא לכן לא הרהבתי בדעתי אלכתחילה אבל בדיעבד יעשה כמו שכתבתי בס"ד והכל יעלה יפה בס"ד.
