Saturday, June 9, 2018

Bodily Pleasures And Torah

The pasuk in Mishlei [18/1] says לתאוה יבקש נפרד - He who is separated seeks lust

Explains the Gra:

"כלומר, תיכף כאשר האדם נפרד מן התורה הוא רודף אחר התאווה ומבקש אותה, כי התורה הוא משבר את התאווה כמ"ש למעלה, וכשהוא נפרד מן התורה הוא רודף אחר התאוה".

Immediately when one separates from Torah he runs after illicit desire, because Torah breaks desire and when he separates from Torah, he pursues desire.  

He also says on the pasuk נפש שבעה תבוס נפת ונפש רעבה כל מר מתוק:

A sated soul tramples honeycomb, but to a hungry soul all bitter is sweet.



"נפש שבעה תבוס נפת - ועוד, נפש שבעה - כאשר ימלא האדם תאוות נפשו, אז היא תבוס נפת - שאינו חפץ בתורה, אבל נפש רעבה - שאינו ממלא תאוותו, אלא מסגף עצמו ומרעיב את עצמו. כל מר - כל היגיעות והמרירות יהיה לו מתוק וחביב מאוד, כי יגיע וישיג מתיקות התורה".

When a person fulfills his lusts and desires, then he won't desire Torah, he will "trample the honeycomb", the sweetness of Torah. But "a hungry soul", that doesn't fulfill his desires but afflicts himself, "all bitter" - all of the toiling in Torah, "will be sweet", because he learned and comprehended Torah.  

The reason is as Rav Aharon Kotler explains in Mishnas Rebbe Aharon [vol. 1 p.43] as the Chovos Halevavos says, if a person is in love with this worldly pleasures he blocks himself off from Torah.

A POWERFUL Sfas Emes: 

ברש"י לפי שהשטן ואוה"ע מונין את ישראל מה טעם יש בה כו' כתוב בה חוקה. וקשה אי באמת אין בה טעם א"צ להאי טעם דמונים את ישראל רק לפי שאין טעם כתוב חוקה. אלא נראה שיש בה טעם אך א"א להשיג הטעם עד אחר תיקון הגוף. ומצד בח' החיצוניות אין טעם לחוקת ה'. אבל המאמין סופו להבין הטעם. כי דברי תורה הם היפוך דברי עוה"ז שהטעם מביא למעשה שע"י שחושק לטעם עוה"ז והבליו עושה אותם ואח"כ נמאסים עליו. ותורה להיפוך ע"י המעשה אף שאינו מתאוה להם זוכה אח"כ להשיג הטעם ולהתאוות להם. אמנם אין טעם זה מושג רק למי שלא טעם טעם עוה"ז. וכפי מה שפורש אדם עצמו מתאוות כך זוכה להשיג טעם הקדושה. ולכן מרע"ה שנק' איש אלקים נבדל מעוה"ז לכן לך אני מגלה טעמי פרה ולאחרים חוקה. פי' מי שאינו זוכה להשיג הטעם צריך לעשותו בדרך חוקה ועי"ז זוכה אח"כ להשיג הטעם. כתיב שמים מר למתוק ומתוק למר פי' ע"י ששמים דבר עוה"ז למתוק בעיניהם עי"ז מתוק למר שא"י להרגיש מתיקות התורה ומצות. וכתיב ופריו מתוק לחכי לחכי דייקא אבל אוה"ע אומרים מה טעם יש בה. ובמד' מי יתן טהור מטמא כו' עוה"ב מעוה"ז. ודאי אין הפי' מתענוגי עוה"ז. רק כפי מה שפורש עצמו מעוה"ז כך זוכה לטעום טעם עוה"ב. וכמאמר חז"ל מי שטרח עצמו בערב שבת. פי' התערובות שנתערב תאוות האדם לחיצוניות עוה"ז. ויש לכל איש ישראל לידע ולהאמין כי התענוג והרצון שבאדם נוגע במקום גבוה עד מאוד. והוא ענין השבת שנק' יום מנוחה ועונג ובנ"י שומרי שבת פי' ששומרים הרצון שלא להתערב בדברי הבל. וע"ז נאמר מי שטרח בע"ש כו'. כי בימות החול הוא הבירור מלהתגאל בהבלי עולם ועי"ז זוכה לטעום בשבת טעם עוה"ב כי שבת מעין עוה"ב:

The untershte shura, the bottom line [for our purposes] of this shtickel Sfas Emes is that to the extent that we separate ourselves from the pleasures of this world, we will be able to enjoy the taste of Torah and mitzvos. The more we are immersed in this worldly pleasures, the less we will taste kedusha.

I don't think that this means that we have to be ascetics. We should eat and drink etc. whatever our body requires - but not more. It is bad for the body to overeat and bad for the soul as well.   

Dovid Hamelech said לעשות רצונך א-להי חפצתי ותורתך בתוך מעי - I desired to do your will Hashem and your Torah is in  my stomach. 

If a person has a sincere desire to fulfill the will of Hashem and therefore focuses on ruchniyus and not on filling his belly, then the belly will indeed be filled with Torah. 

As the medrash says [cited by Tosfos in Ksubos]:

"עד שאתה מתפלל שיכנסו ד"ת בתוך מעיך, התפלל שלא יכנסו מעדנים לתוך גופך" 

Before you daven that Torah should enter your belly, daven that delicacies DON'T enter your body!