Always remember that Hashem is close to all who call Him sincerely. Sometimes you feel really lousy about a sin but it wasn't a sin at all!!
"יש שהאדם רוצה להיות צדיק גמור, וכל פגימה מוסרית, וכל חטא קל, מורגש בקרבו לקיר מבדיל בינו ובין אביו שבשמים, ומתוך כך עלול הוא לנפילה וריחוק. וצריך תמיד לשום לב כי 'קרוב ה' לכל קוראיו'. וגם אם ישנם בידיו של אדם עונות כאלה, שלפי דעתו הם מכלל הדברים המעכבים את התשובה (עיין רמב"ם, הל' תשובה פרק ד) או את התפילה, אל יתעכב בשביל כך לא מן התשובה ולא מן התפילה. כי יכול להיות שיגלו לעיניו הכרות כאלה שימצא שמה שחשב שהוא חטא גדול, איננו כי אם קטן, או איננו חטא כלל". וכו' ("קבצים", קובץ א פסקא תלח). (ע"ע דברי הרב בקובץ ז פסקא פה)
If you are upset about all of your sins it is a GREAT sign. It means you have a pure soul and Hashem will open up before you pathways of teshuva.
"אין להבהל כלל ממה שמרגישים את כל משא העונות ולא יגרמו לאדם שום התרשלות בשלמות, באור תורה ושמחתה וכו'. כי הבהלה שמתבהל האדם מהרגשת רוב עונותיו, זאת עצמה היא האות שנשמתו היא מטוהרה, ובודאי יפתחו לפניו דרכים איך להפוך לזכיות גמורות אפילו אותם החטאים שאיננו מוצא עכשיו דרך לזה כלל עליהם. בייחוד בענינים שבין אדם לחברו התלוים בממון, וענינים של מכשולי הרבים, שקשה לתקנם" ("קבצים", קובץ א פסקא עז).
When you do teshuva out of love - forgive YOURSELF for all of your sins!
Also - learn how to forgive the world. Things brings about a spirit of Divine kindness and Light to all of existence.
"כשאדם שב בתשובה מאהבה, צריך הוא לסלוח לעצמו את כל עונותיו, כמו שצריך לפייס את חברו על עבירות שבין אדם לחברו כדי להשיג סליחתו" ("קבצים", קובץ א פסקא תרעא). "האדם הכואב תמיד על עונותיו ועונות העולם, צריך הוא תמיד למחול ולסלוח לעצמו ולעולם כולו. ובזה הוא ממשיך סליחה ואור חסד על הויה כולה, ומשמח את המקום ומשמח את הבריות. ובתחילה צריך למחול לעצמו, ואח"כ הוא ממשיך מחילה כללית על הכל, וכל הקרוב הקרוב קודם וכו' ("קבצים" קובץ ב פסקא קנ).
Sometimes you may feel that you are impure. But remember that you also have a pure G-dly, holy soul that can overcome the impurity!!
"יש אדם שמרגיש את מהות הנפש הרעה, נפש טמאה שבקרבו, ומתוך כך הוא מלא מרורות על נפשו. אבל צריך הוא לשום אל לבו, כי לעומת נפש הטמאה, יש בו נפש אלוקית טהורה, קדושה ונשגבה. ולפעמים, מפני ההשתלמות של גילוי האור אשר להנפש האלוקית, מתגברת גם כן הנפש הטמאה" ("קבצים", קובץ ו, פסקא קעב, ושמא מקורו בסוכה נב ע"א "כל הגדול מחברו").
