לזכות רפואת
ר' רפאל חיים דב בן ריסה שושנה
הרב יצחק בן ברכה
מרים בת חיה
חיה רייזל בת דינה
אסתר רות בת נעמי שרה
Is one allowed to sell sleeveless dresses or is it לפני עוור. Can one rely on the fact that the buyers will wear a shirt under the dress in order to cover themselves modestly?
Let us hear Chacham Ovadiah talk. Before he answers the questions he emphasizes the severity of dressing immodestly and looking at such women - aveirah from the Torah!!
ר' רפאל חיים דב בן ריסה שושנה
הרב יצחק בן ברכה
מרים בת חיה
חיה רייזל בת דינה
אסתר רות בת נעמי שרה
Is one allowed to sell sleeveless dresses or is it לפני עוור. Can one rely on the fact that the buyers will wear a shirt under the dress in order to cover themselves modestly?
Let us hear Chacham Ovadiah talk. Before he answers the questions he emphasizes the severity of dressing immodestly and looking at such women - aveirah from the Torah!!
שו"ת יחוה דעת חלק ג סימן סז
שאלה: חנות הלבשה שמוכרים שם שמלות וחולצות לנשים, האם מותר להם למכור גם שמלות בלי שרוולים, מכיון שאם לא יקנו מהם שמלות כאלה, יוכלו לקנותן בחנות הלבשה אחרת, או שמא יש בזה איסור משום ולפני עור לא תתן מכשול?
תשובה: ראשית כל עלינו לבאר שהאיסור לנשים לצאת ברחובות העיר בשמלות ללא שרוולים, הוא איסור חמור ביותר, וכמבואר במסכת כתובות (דף ע"ב ע"ב), שהעוברת על דת משה ויהודית, כגון שמראה זרועותיה לבני אדם, תצא בלי כתובה. וכן מתבאר במסכת גיטין (דף צ' ע"ב). וכן פסקו הרמב"ם (בפרק כ"ד מהלכות אישות הלכה י"ב), והטור והשלחן ערוך אבן העזר (סימן קט"ו סעיף ד'). ומכל שכן ההולכות במחשוף גדול עד שגם הכתפים מגולות והחזה או הגב חשוף, שעל אופנה זו יש לקרוא חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם, כמו שכתב בתפארת שמואל על הרא"ש (ברכות כ"ד ע"א). ובמסכת סוטה (ג' ע"ב) מבואר, שעון זה גורם לסילוק שכינה מישראל, שנאמר והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך. והדבר ברור שנשים שהולכות ברחוב בבגדי פריצות כאלה עוברות גם על איסור ולפני עור לא תתן מכשול, שהן גורמות לאנשים להסתכל בהן, ולבוא לידי הרהורי עבירה הקשים מעבירה. ועוברים על הפסוק ונשמרת מכל דבר רע. כמבואר במסכת עבודה זרה (כ' ע"ב). וכתבו התוספות שם שהוא איסור מן התורה. ובירושלמי ברכות (פרק א' הלכה ה') אמרו על הפסוק, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, שהעין והלב שני סרסורי עבירה הן, העין רואה והלב חומד. ובמסכת בבא בתרא (נ"ח ע"ב) מבואר, שהעובר ליד נשים העומדות על הכביסה, וזרועותיהן ושוקיהן מגולות, נקרא רשע, אלא אם כן אין לו דרך אחרת, ומוכרח לעבור שם. וכתב רבינו יונה בשערי תשובה (שער א' אות ו' וח'), שעון הסתכלות בנשים הוא איסור מן התורה, והעובר על זה תמיד נקרא מומר לעבירה אחת. [וראה בעצי ארזים אבן העזר (סימן כ"א סק"א), שגם הרמב"ם מודה לזה. וראה בנשמת אדם (כלל ד' סימן א'), ובשדי חמד (מערכת ק' כלל מ"ב), ובשו"ת ישכיל עבדי חלק ז' (חלק אבן העזר סוף סימן ט"ז) ע"ש]. והרמב"ם (בפרק ד' מהלכות תשובה הלכה ד') מנה עשרים וארבעה דברים המעכבים את התשובה, וכתב, שאחד מהם, המסתכל בעריות, שמעלה על דעתו שאין בכך כלום, ואומר בלבו, מה עשיתי, וכי קרבתי אצלה וכו', והוא לא שם על לבו שראיית העינים עון גדול הוא, שגורם לגופן של עריות, כמו שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ע"כ. לפיכך מצוה רבה וחובה קדושה על כל הרבנים ופרנסי הצבור החרדים לדבר ה', לפרסם ברבים חומר האיסור, ולהזהיר את הבנות והנשים ללכת בלבוש צנוע. ויקויים בהן הפסוק: כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה.
וכעת נבוא לעצם השאלה, כי הנה מבואר בפירוש המשניות להרמב"ם (פרק ה' דשביעית משנה ו'), בביאור האיסור לפני עור לא תתן מכשול, שרוצה לומר מי שסגרה עיניו התאוה של יצר הרע, אל תעזרהו להוסיף בעוורונו ותוסיף להרחיקו מדרך הישרה וכו' ע"ש. וכיוצא בזה כתב הרמב"ם בחיבורו (בפרק י"ב מהלכות רוצח הלכה י"ד). (ועיין ספר לב שומע מערכת ל' אות ס"ו). נמצא שאף שהקונה יודע שיש איסור בדבר, אסור למוכר להכשילו, ולפי זה נראה שאסור למכור שמלות או חולצות ללא שרוולים, משום לפני עור לא תתן מכשול. ואמנם מצינו להכנסת הגדולה יורה דעה (סימן קנ"ט הגהת הטור אות י"ג) שכתב, שאף על פי שהלוה ברבית מישראל עובר משום לפני עור לא תתן מכשול, שמכשיל את המלוה לעבור על איסור רבית, מכל מקום אם המלוה יכול למצוא ישראל אחר להלוותם לו ברבית, ודאי שבזה אין הלוה עובר על לפני עור, כיון שגם אם לא היה הוא לוה ממנו ברבית, היה מלוה מעותיו לישראל אחר ברבית, והרי זה דומה למה שאמרו במסכת עבודה זרה (ו ע"ב) שאין איסור לפני עור לא תתן מכשול נוהג אלא בדקאי בתרי עברי דנהרא, כלומר שאין כל אפשרות לאדם לעבור העבירה אלא על ידי ישראל זה שמכשילו בכך, אבל אם העובר יכול לעשות זאת בלעדיו, כגון המושיט כוס יין לנזיר, באופן שהנזיר יכול ליטלו מעצמו, אין המכשיל עובר על לפני עור לא תתן מכשול ע"כ. וכן כתב עוד הכנסת הגדולה בחשן משפט (סימן ל"ד הגהות הטור אות ל"ו), בשם הגאון מהר"א ששון בכתיבת - יד. וכן כתב הפני משה חלק ב' (סימן ק"ה) ע"ש. ולפי זה אם יש בעיר עוד חנויות הלבשה, שמוכרות בגדי פריצות כאלה, אין בזה משום לפני עור לא תתן מכשול. אולם המשנה למלך (בפרק ד' מהלכות מלוה ולוה הלכה ב'), דחה דברי הפני משה הנ"ל, והעלה שגם באופן שהמלוה היה מוצא להלוות מעותיו ברבית לאיש אחר, הלוה עובר משום לפני עור, שדוקא המושיט כוס יין לנזיר והנזיר יכול ליטלו מעצמו, שאז לא היה נעשה איסור של לפני עור כלל, לכן אפילו אם הושיטו לו אינו עובר על לפני עור, אבל רבית שאם לא היה זה לוה ממנו, היה לוה אחר עובר על לפני עור, בשביל זה לא נפטר הלוה הזה מאיסור לפני עור. ודייק כן ממה שכתבו התוספות בחגיגה (יג ע"א) בד"ה אין מוסרים דברי תורה לגוי, שנאמר מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל, לא עשה כן לכל גוי. קשה לרבינו אלחנן, והרי בלאו הכי יש לאסור, דקיימא לן בסנהדרין (נט ע"א) גוי העוסק בתורה חייב מיתה, והמלמדו עובר על לפני עור לא תתן מכשול. ויש לומר שאפילו כשיש גוי אחר שרוצה ללמדו, שאין בזה משום לפני עור, דלא קאי בתרי עברי דנהרא, אפילו הכי כאן אסור, משום לא עשה כן לכל גוי ע"ש. וממה שדייקו לומר שיש גוי אחר שרוצה ללמדו, משמע שאם יש ישראל אחר שרוצה ללמדו, עדיין לא ניצול מאיסור לפני עור עכת"ד. וכן כתב בספר בני חיי (חשן משפט סימן ל"ד הגהות בית יוסף אות ז'). וכן הסכים מרן החיד"א בברכי יוסף חשן משפט (סימן ט' סק"ג). ובספרו יעיר אזן (מערכת ל' אות י"ג), והביא כמה גדולים שהסכימו לדברי המשנה למלך הנ"ל ע"ש. וכן כתב המנחת חינוך (סימן רל"ב אות ג'). וכן כתב בספר לב שומע (מערכת ל' אות מ"ג). וראה עוד בשו"ת טוב טעם ודעת תליתאה (חלק ב' סימן ל"ב). ובשו"ת תורת חסד מלובלין (חלק אורח חיים סימן ה' אות ז'). ובשו"ת יד אלעזר הורוויץ (סימן ח' וט'). ובשדי חמד (מערכת ו' כלל כ"ו אות ט'). ע"ש +ולכאורה לפי מה שכתב החתן סופר (שער המקנה וקנין דף קע"ו ע"ב) דהיינו טעמא משום דמוקמינן לישראל האחר בחזקת כשרות שלא יעבור על לפני עור. משום הכי אין הלוה הזה יכול להפקיע עצמו מאיסור לפני עור בטענה שאם לא ילוה הוא ממנו, ילוה ישראל אחר ממנו, ויעבור על לפני עור, דהא מוקמינן ליה בחזקת כשרות שלא יעבור אלפני עור ע"ש. וכן כתב בספר פי שנים יורה דעה (סימן ק"ס דף ע"ז עב) בד"ה ומעתה ע"ש. ולפי זה אם חנות ההלבשה האחרת המוכרת גם כן בגדי פריצות מוחזקת היא בכך לא שייך האי טעמא והוי כלא קאי בתרי עברי דנהרא, כיון שיכולים לקנות בגד כזה מחנות אחרת. [וכן צידד בזה בספר פרשת הכסף (בפרק ט' מהלכות עבודה זרה, דף פ"ט ע"ד). והובא בדרכי תשובה (סימן קנ"א ס"ק ט"ו) ע"ש]. אולם המעיין במשנה למלך שם עיניו תחזינה מישרים שכתב שני טעמים לאסור, האחד, כיון שגם הלוה האחר יעבור על לפני עור, אין איסור לפני עור נפקע מהלוה הזה. ועוד, שאולי הלוה האחר היה חוזר בו, ולא ילוה באיסור רבית, ונמצא שהלוה הזה הוא שהכשיל את המלוה ע"ש. ולפי הטעם הראשון יש לאסור בכל אופן. ולא אכחד כי לכאורה מדברי התוספות קידושין (נו ע"א) ד"ה אבל, מוכח שאפילו אם יכול ליקח מישראל אחר עובר על לפני עור, וכדברי הפני משה. ויש לדחות. ושוב ראיתי שכבר העיר בזה בספר בני חיי חשן משפט (סימן ל"ד) בשם מהר"ח אלפנדארי וע"ש. וכן העיר לנכון הגאון רבי שלמה קלוגר בשו"ת טוב טעם ודעת תליתאה (חלק ב' סימן ל"א). ועיין עוד בערך השלחן חשן משפט (סימן ל"ד ס"ק י"ב) ע"ש. וראה עוד בזה בשו"ת כתב סופר (חלק יורה דעה סימן פ"ג) שהעלה שהעיקר כדברי הפני משה. וכ"כ המחנה חיים (א"ח ח"ב סי' י"ח), והובא בשו"ת דבר יהושע ח"ב (יו"ד סי' כ') ע"ש. אכן בלאו הכי הרי גם לסברת הכנסת הגדולה והפני משה יש על כל פנים איסור מדרבנן, כמו בדלא קאי בתרי עברי דנהרא, שאסור משום מסייע ידי עוברי עבירה, וכמו שכתבו התוספות והרא"ש והר"ן בשבת (ג' ע"א). וכן כתבו הברכי יוסף חשן משפט (סימן ט'), והערך השלחן חשן משפט (סימן ל"ד ס"ק י"ב) הנ"ל. וע' בשו"ת מנחת שמואל (ס"ס =סוף סימן= כ"ד) ודו"ק.+
אלא שהיה מקום לדון כשנמצאת בעיר חנות אחרת של גוי שנמכרים שם בגדי פריצות כיוצא באלה, שאז בודאי אין איסור לפני עור נוהג, כיון שהקונות החפצות בבגדים כאלה יכולות להשיג מבוקשן מהחנות של הגוי, וזה נחשב כדין לא קאי בתרי עברי דנהרא, כמו שמתבאר בתוספות (קידושין נ"ו ע"א). וכן פסק הרמ"א ביורה דעה (סימן קנ"א סוף סעיף א') +אמנם בשו"ת אמונת שמואל (סימן י"ד) כתב, שאין היתר הרמ"א (ביכול לקנות אצל אחר) ברור אצלו, שבגמרא (עבודה זרה ו ע"א) אמרו נפקא מינה היכא שיש לגוי בהמה אחרת, ולא אמרו נפקא מינה היכא שיכול לקנות בהמה אחרת וכו'. והובא בפתחי תשובה (סימן קנ"א סק"ב). ולכאורה דבריו תמוהים, שהרי מדברי התוספות (קידושין נ"ו ע"א) בד"ה אבל, מבואר שאם יכול לקנות אצל אחר, נחשב לא קאי בתרי עברי דנהרא, שהקשו על פירוש רש"י, דמאי לפני עור איכא הכא, הלא אם לא יקח ממנו יקח מאדם אחר, ולא שייך לפני עור אלא דוקא בדקאי בתרי עברי דנהרא, כדאמרינן בעבודה זרה (ו' ע"ב). וכן מוכח גם בתוספות חגיגה (י"ג ע"א) הנ"ל. וכבר השיג עליו בזה בשו"ת בית יצחק (חלק אורח חיים סימן כ"ט אות ד'). אולם בספר המקנה קידושין שם, כתב דרש"י סבירא ליה שדוקא אם יוכל ליטול הדבר מעצמו, חשיב לא קאי בתרי עברי דנהרא, מה שאין כן כשיצטרך לקנות ממקום אחר וכו' ע"ש. וכן העירו בזה בשו"ת בית שלמה (חלק אורח חיים סימן ל"ח). ובשו"ת יהודה יעלה אסאד (חלק יורה דעה סימן קע"ז) בד"ה הנה כבר והלאה ע"ש. ועיין עוד בשו"ת תורת חסד מלובלין (חלק אורח חיים סימן ה' אות ה'), ובשו"ת חבלים בנעימים חלק א' (דף מ"ו ע"ד והלאה) ואכמ"ל.+ אולם באמת שגם בזה יש על כל פנים איסור מדרבנן, שהוא מסייע בידי עוברי עבירה, וכמו שמבואר בתוספות שבת (ג' ע"א), שגם באופן דלא קאי בתרי עברי דנהרא, שאין בזה משום לפני עור לא תתן מכשול, איסורא מדרבנן מיהא איכא ע"ש. וכן כתבו הרא"ש והר"ן שם. וכן כתב בשו"ת התשב"ץ חלק ג' (סימן קל"ג). ואמנם מדברי הרמב"ן שהובא בהר"ן (עבודה זרה סוף פרק ראשון), מתבאר שאם לא קאי בתרי עברי דנהרא אפילו איסור מדרבנן ליכא. וכן דעת הסמ"ג (לאוין קס"ח). ורבינו ירוחם (נתיב י"ד ריש חלק ז'). וכן נראה לכאורה מדברי התוספות (קידושין נ"ו ע"א). וכן דעת הרדב"ז בתשובה חלק ג' (סימן תקל"ה). וכמו שהעיר בכל זה הגאון רבי יצחק טאייב בערך השלחן יורה דעה (סימן קנ"א סק"ה). מכל מקום דעת רוב האחרונים להחמיר בזה מדרבנן. וראה בשדי חמד (מערכת ו' כלל כ"ו אות ג') +והנה אם נאמר שאשה שהולכת ברשות הרבים בבגדים בלי שרוולים וכיוצא, אינה עוברת על איסור תורה, אלא היא עוברת על דת יהודית, ואיסורה רק מדרבנן, וכמו שמשמע מלשון הרמב"ם (פרק כ"ד מהלכות אישות הלכה י"ב), העוברת על דת יהודית, הוא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל כגון שטווה בשוק ומראה זרועותיה לבני אדם. וכן הוא לשון מרן השלחן ערוך באבן העזר (סימן קט"ו ד'). (ומוכח בגמרא כתובות ע"ב סע"א, שהעוברת על דת יהודית, היינו איסור מדרבנן בלבד). אם כן היה מקום לדון לפי מה שכתב בשו"ת בית יהודה עייאש חלק א' (חלק יורה דעה סימן טו"ב), שדוקא כשעיקר האיסור מן התורה, אסרו חכמים משום לפני עור אף בדלא קאי בתרי עברי דנהרא, אבל באיסור דרבנן לא אסרו חכמים ע"ש. וכן כתב הרדב"ז (בלשונות הרמב"ם סימן רט"ו). וע"ע =ועוד עיין= בשו"ת דברי מלכיאל ח"א (סימן ק"ג אות ד'). ולכאורה כן מוכח קצת ממה שכתב הריטב"א בחידושיו לעבודה זרה (ו' ע"ב), שאפילו כשיכול ליטלו מעצמו, כל שאנו גורמים לו לעשות איסור, יש בזה איסור מדרבנן, משום מסייע בידי עוברי עבירה. כדמוכח מהא דקיימא לן (גיטין ס"ב ע"א) שאין מחזיקין ידי ישראל בשביעית, שהרי אנו חייבים למחות בידו, שכל ישראל ערבים זה לזה, וכל שכן שאסור להם לגרום לאחר לעשות איסור ע"ש. ולפי מה שכתב בשו"ת זרע אברהם (חלק אורח חיים סימן י"ב) שבמצות דרבנן אין דין ערבות, וכן הובא בברכי יוסף אורח חיים (סימן קכ"ד סק"ג). וכן כתב הציון לנפש חיה (בברכות מ"ח ע"א), לפי זה באיסור דרבנן אם יכול ליטלו מעצמו אין איסור להושיט לו. וכן הוכיח במישור בשו"ת תורת חסד (חלק אורח חיים סימן ה' אות ז' ואות ט'). ע"ש. (ועיין בספר ערך השלחן חשן משפט סימן ל"ד ס"ק י"ב). אולם האמת תורה דרכה שההולכת ברשות הרבים בבגדי פריצות ממש, עוברת על איסור מן התורה, שהרי אפילו היוצאת לרשות הרבים וראשה פרוע, היא עוברת על איסור תורה, כמבואר בכתובות (ע"ב סע"א) דפריך דאורייתא היא, דכתיב ופרע הכהן את ראש האשה וכו'. ואף על פי שלגבי נשים פנויות אין איסור כלל ללכת בפרוע ראש. כל שכן לצאת לרשות הרבים בגילוי זרועות, שלא חילקו בזה בין נשואות לפנויות, שבודאי יש בזה איסור מן התורה. ועוד שמכשילות את האנשים בהסתכלות ובהרהורים רעים, שלדעת רבינו יונה יש בזה איסור מן התורה. ועוד שדרשו חז"ל בעבודה זרה (כ' ע"ב), ונשמרת מכל דבר רע, שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה. וכתבו התוספות, דהאי קרא דרשא גמורה היא ולא אסמכתא, כדמוכח בכתובות (מ"ו ע"א) ע"ש. ומכיון שהיא עוברת מן התורה על לפני עור לא תתן מכשול, גם המוכר לה עובר על לפני עור, דאלפני דלפני כהאי גוונא מפקדינן, שאנו מוזהרים שלא יבוא שום ישראל לידי תקלה על ידינו. כמבואר בתוספות (עבודה זרה ט"ו ע"ב) ד"ה לעובד כוכבים מזבין וכו'. [ושוב ראיתי כן בשו"ת שבט הלוי (חלק יורה דעה סימן ס"ב) דפשיטא ליה דבכהאי גוונא הוי איסור מן התורה, ואיכא משום לפני עור לא תתן מכשול ע"ש. ובלאו הכי מצאתי בספר לב שומע (מערכת ל' אות ט"ל) שחולק על האחרונים הנ"ל, וסובר שאף באיסור דרבנן ולא קאי בתרי עברי דנהרא, איסורא דרבנן מיהא איכא ע"ש. וכן כתב הגאון מהר"ש קלוגר בשו"ת טוב טעם ודעת תליתאה (חלק ב' סימן ל"א), וראה עוד בספר מנחת פתים יורה דעה (סימן קנ"א). ובשו"ת מנחת שמואל (סי' כ"ד אות ה'). ע"ש].
אולם עדיין יש מקום לצדד היתר בנ"ד כשיש בעיר עוד חנות של גוי שמוכרת בגדי פריצות, לפי מה שכתב בשו"ת בית יצחק (חלק אורח חיים סימן כ"ט אות ד'), שלדברי הש"ך והדגול מרבבה יורה דעה (סימן קנ"א), שבישראל מומר כשהוא מזיד ויכול לקנות ממקום אחר, אפילו איסור מדרבנן ליכא, היינו אפילו כשהוא מומר לאותו דבר בלבד, ואין צריך שיהיה מומר לכל התורה, ולכן אם עושה הדבר במזיד רשאי למכור לו ע"ש. ובשו"ת מחנה חיים חלק א' (סימן מ"ה) הסכים לדברי הש"ך בתנאי שאין ביד בית דין למחות ולהפריש עושי רשעה (כמו בדורות שלנו בעוה"ר =בעוונותינו הרבים=) ע"ש. וכן כתב הטורי אבן באבני מילואים (חגיגה י"ג ע"א), ובשו"ת קרן לדוד (סוף סימן קמ"ז) ע"ש. ועיין בשו"ת ברית יעקב (חלק יורה דעה סימן מ"ז), ובשו"ת דברי מלכיאל ח"א (סימן ק"ג אות ה'), ובספר מנחת פתים יורה דעה (סימן קנ"א) וצ"ע. ובשו"ת הגאון רבי אלכסנדר סנדר מרגליות (סימן נ"ג) הביא דברי הש"ך וכתב, שלא נתחוורו לו דבריו בזה, שמכיון שישראל אף על פי שחטא ישראל הוא, אף על פי שאין בידינו להפרישו, מכל מקום אין לנו לסייע ידי עוברי עבירה, אפילו הוא יכול ליטלו מעצמו. ומכל מקום נראה שהדבר ברור דלא מקרי מסייע ידי עוברי עבירה אלא כשמסייעו בגופו או בממון שלו דרך שאלה, אבל במוכרו לגמרי לא מקרי מסייע, שהרי קיבל דמים ומכרו לגמרי, וברשותו דלוקח קאי ע"ש. ובשו"ת בית שלמה (חלק אורח חיים סימן ל"ח), בהערה, קילסו, שדבריו קלורין לעין, ושפתים ישק משיב דברים נכוחים ע"ש. ולכאורה מדברי התוספות (גיטין ס"א ע"א) לא משמע כן, ומכל מקום חזי לאצטרופי האי סברא, בצירוף דברי הש"ך וסיעתו, למכור לאשה שידוע שדרכה ללכת ברחוב בבגדי פריצות, ואין בידינו להפרישה, אם יש עוד חנות של גוי המוכרת בגדי פריצות כאלה. והנה אף שגם בחידושי הרמב"ן והרשב"א והריטב"א והר"ן (גיטין ס"א ע"א) מחלקים בסברא הנ"ל בין שאלה למכירה, מכל מקום לא התירו במכירה אלא כשיש מקום לתלות בהיתר, ולקמן הסתמכנו על דברי הראשונים הנ"ל כשאפשר לתלות בהיתר. אבל כשאין לתלות בהיתר קשה לסמוך על סברא הנ"ל בלבד, אף על פי שיש חנות של גוי שמוכרת שמלות כאלה, ואין האיסור אלא מדרבנן משום מסייע ידי עוברי עבירה. אלא אם כן נצרף בזה דעת הש"ך וסיעתו הנ"ל שאם דרכה של האשה לצאת בבגדי פריצות ומוחזקת היא בכך יש להקל וצ"ע.+
אולם יש מקום לצדד להתיר בנידון דידן, לפי מה שנוהגות נשים רבות ללבוש חולצה עם שרוולים מתחת לשמלה שהיא בלי שרוולים (סרפן), ולפעמים גם מעל השמלה, ואם כן אין הדבר ברור כלל שנעשה איסור כל שהוא במכירת שמלה ללא שרוולים כי שמא הקונה אותה מתכוונת ללבוש מתחתיה חולצה עם שרוולים. וכבר כתב הריטב"א בחידושיו לעבודה זרה (ס"ג ע"ב) שכל שאין אנו נותנים את האיסור עצמו, והדבר ספק אם יפגע באיסור אם לאו, אין בו משום לפני עור לא תתן מכשול. ובשו"ת די השב (חלק יורה דעה סוף סימן י"ג) הביא שכן כתב הכנסת הגדולה חלק אורח חיים (בהגהותיו על הכסף משנה פרק י"ב מהלכות רוצח) בשם תשובת הרדב"ז. ושכן נראה מהתוספות (עבודה זרה ו' ע"ב) ד"ה מנין. וכן כתב בספר אהל ישרים (מערכת ל' אות ט"ו). גם הפתח הדביר חלק ג' (סימן ש"ו סק"ג) כתב, שהתוספות והריטב"א והרדב"ז, כולם אמרו דבר אחד, שדוקא כשהדבר ודאי שיעשה באיסור, שייך איסור לפני עור לא תתן מכשול, מה שאין כן בספק ע"ש. ועיין במשנה שביעית (פרק ה' משנה ח') שבית שמאי אוסרים למכור לישראל חשוד פרה חורשת בשביעית, משום לפני עור לא תתן מכשול, ובית הלל מתירים מפני שהוא יכול לשוחטה, ואף על פי שאין דרך לשחוט פרה המלומדת לחרוש, ורובא לרדיא זבני, כל היכא דאיכא למתלי תלינן. כמו שכתב הר"ש שם. ובמשנה (גיטין ס"א ע"א), משאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית נפה וכברה וריחים ותנור. ופירש רבינו תם בתוספות שם, שהמשנה מדברת כשידוע שאין לחשודה אלא פירות שביעית, ואפילו הכי התירו משום דרכי שלום, וכמו שאמרו בירושלמי, אני אומר נפה לספור בה מעות, כברה לכבור בה חול, ריחים לטחון בהם סממנים, תנור לטמון בו אונין של פשתן. ומכיון דלא הוי תלייה גמורה אלא על צד רחוק, ולא דמי לפרה לשחיטה, משום הכי בעינן טעמא משום דרכי שלום ע"כ. ומכאן למד החתם סופר (בחלק יורה דעה סימן י"ט), ליישב התמיהה על מה שנהגו היתר למכור ביצים לגוים שלכאורה נראה שלגבי בני נח יש בזה איסור משום אבר מן החי, ורק לישראל גלי קרא להיתרא (כמו שכתבו התוספות חולין ס"ד ע"א). וסיים, ובביצים שלמות פשיטא לי שמותר למכור, כיון שיש מקום לתלות שהגוי רוצה להשתמש בהם לדגירה לגדל אפרוחים. וכמו ששנינו כיו"ב בשביעית (פרק ה' משנה ח), ובתוספות גיטין (ס"א ע"א) הנ"ל ע"כ. (וראה עוד בחזון איש שביעית סימן י"ב אות ט'). וכיוצא בזה כתב הטורי זהב יורה דעה (ריש סימן קנ"א), שהשלחן ערוך שם דייק לומר שאסור למכור לעכו"ם דברים המיוחדים לעבודה זרה, שאם הוא ספק שמא לדבר המותר הוא קונה, יש להקל. ולפי דברי הטורי זהב צריך לומר דהא דאמרינן בנדרים (ס"ב ע"ב), רב אשי הוה ליה ההוא אבא (יער של עצים), זבניה לבי נורא (מכרו לעכו"ם עובדי האש שמציתין אור בבית עבודה זרה שלהם). אמר ליה רבינא, והאיכא לפני עור לא תתן מכשול, אמר ליה, רוב עצים להסקה ניתנו, ומשמע לכאורה דדוקא היכא דאיכא רובא תלינן לקולא. ויש לומר דשאני התם שמכרו לעובדי האש, שקרוב לודאי שיקחו מהעצים לעבודה זרה שלהם, לכן הוצרך לומר רוב עצים להסקה, לסתור את הרוב שהוא לאיסור. וכן מצאתי להגאון רבי יצחק אלחנן בשו"ת עין יצחק (חלק אורח חיים סימן י"ג), שתירץ כן בדעת הטורי זהב ע"ש. ובספר מקור מים חיים יורה דעה (סימן קנ"א סק"א), חשב מתחלה לסתור דברי הטורי זהב מהגמרא הנ"ל, ושוב הוכיח מדברי הרא"ש דסבירא ליה כהטורי זהב. וכתב שלפי זה צריך לומר דמה שכתוב רוב עצים להסקה, לאו דוקא, דכל היכא דאיכא צד היתרא תלינן לקולא ע"ש. ועיין בקרן אורה (נדרים ס"ב ע"ב). ועיין בספר אהל ישרים (מערכת ל' אות י'), ובספר שיורי ברכה יורה דעה (סימן קנ"א), ובספר לב שומע (מערכת ל' אות נ"ה), ובשדי חמד (מערכת ו' כלל כ"ו אות י'), ובשו"ת שרידי אש חלק ב' (סימן נ"ז עמוד ק"נ), ובשו"ת לב אברהם (סימן מ"ד) וי"ל ע"ד ואכמ"ל. ויש להוסיף עוד נימוק להתיר על פי מה שכתבו הרמב"ן והרשב"א והריטב"א והר"ן בחידושיהם לגיטין (ס"א ע"א) שדוקא לגבי אשה המשאלת לחבירתה החשודה על השביעית, שהמשאלת אין לה שום הנאה ממנה, אם לא משום דרכי שלום לא היינו מתירים לה אף על פי שיש לתלות בהיתר, משום דלית לה לעיולי נפשה לספקא, משום הכי תרתי לטיבותא בעינן, משום דרכי שלום, ויש לתלות בהיתר. אבל מוכר פרה חורשת לישראל החשוד על השביעית, כיון שיש לתלות בהיתר, ויש למוכר ריוח בדבר, התירו לו למכור מפני שהוא לצורך עצמו מתכוין וכו' ע"ש. וכן בנידון שלנו שהמוכר בגדים כאלה אינו מתכוין אלא לטובת עצמו, ויש לתלות בהיתר, לכן יש להקל בזה. וכן כתב כיוצא בזה בשו"ת מהרש"ג חלק ב' (סימן ק'), והסתמך בנידונו על דברי הרשב"א הנ"ל. וכן כתב הגאון ר' אלכסנדר סנדר שור בתשובה (סימן נ"ג). וקילסו בשו"ת בית שלמה (חאו"ח סימן ל"ח). וכ"כ בשו"ת דבר יהושע ח"ב (חיו"ד סימן כ'). ואף אנו נאמר שיש מקום להתיר בנידון דידן, מפני שיש לתלות שהקונה תוכל להשתמש בה בהיתר ולא באיסור. ורק בשמלות שיש בהן מחשוף גדול שבשום אופן אין דרך ללבוש תחתיהן לבוש צנוע, אסור למוכרן, משום לפני עור לא תתן מכשול. [ושוב מצאתי בשו"ת שבט הלוי (חלק יורה דעה סימן ס"ב) שגם כן פסק כדברינו להתיר, אם הוא באופן שיש לתלות שתלבוש אותו עם בגד אחר צנוע ע"ש].
בסיכום: מכל האמור למדנו חומר האיסור בלבישת בגדי שחץ כשמלות וחולצות ללא שרוולים, שהוא עון גדול. והמוכר בגדי פריצות כאלה עובר משום לפני עור לא תתן מכשול. ורק אם יש לתלות שתוכל להשתמש בשמלה כזאת בהיתר, כגון שתלבש מתחתיה חולצה עם שרוולים וכדומה, אפשר להתיר למכור. ושומע לנו ישכון בטח.
שאלה: חנות הלבשה שמוכרים שם שמלות וחולצות לנשים, האם מותר להם למכור גם שמלות בלי שרוולים, מכיון שאם לא יקנו מהם שמלות כאלה, יוכלו לקנותן בחנות הלבשה אחרת, או שמא יש בזה איסור משום ולפני עור לא תתן מכשול?
תשובה: ראשית כל עלינו לבאר שהאיסור לנשים לצאת ברחובות העיר בשמלות ללא שרוולים, הוא איסור חמור ביותר, וכמבואר במסכת כתובות (דף ע"ב ע"ב), שהעוברת על דת משה ויהודית, כגון שמראה זרועותיה לבני אדם, תצא בלי כתובה. וכן מתבאר במסכת גיטין (דף צ' ע"ב). וכן פסקו הרמב"ם (בפרק כ"ד מהלכות אישות הלכה י"ב), והטור והשלחן ערוך אבן העזר (סימן קט"ו סעיף ד'). ומכל שכן ההולכות במחשוף גדול עד שגם הכתפים מגולות והחזה או הגב חשוף, שעל אופנה זו יש לקרוא חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם, כמו שכתב בתפארת שמואל על הרא"ש (ברכות כ"ד ע"א). ובמסכת סוטה (ג' ע"ב) מבואר, שעון זה גורם לסילוק שכינה מישראל, שנאמר והיה מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך. והדבר ברור שנשים שהולכות ברחוב בבגדי פריצות כאלה עוברות גם על איסור ולפני עור לא תתן מכשול, שהן גורמות לאנשים להסתכל בהן, ולבוא לידי הרהורי עבירה הקשים מעבירה. ועוברים על הפסוק ונשמרת מכל דבר רע. כמבואר במסכת עבודה זרה (כ' ע"ב). וכתבו התוספות שם שהוא איסור מן התורה. ובירושלמי ברכות (פרק א' הלכה ה') אמרו על הפסוק, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, שהעין והלב שני סרסורי עבירה הן, העין רואה והלב חומד. ובמסכת בבא בתרא (נ"ח ע"ב) מבואר, שהעובר ליד נשים העומדות על הכביסה, וזרועותיהן ושוקיהן מגולות, נקרא רשע, אלא אם כן אין לו דרך אחרת, ומוכרח לעבור שם. וכתב רבינו יונה בשערי תשובה (שער א' אות ו' וח'), שעון הסתכלות בנשים הוא איסור מן התורה, והעובר על זה תמיד נקרא מומר לעבירה אחת. [וראה בעצי ארזים אבן העזר (סימן כ"א סק"א), שגם הרמב"ם מודה לזה. וראה בנשמת אדם (כלל ד' סימן א'), ובשדי חמד (מערכת ק' כלל מ"ב), ובשו"ת ישכיל עבדי חלק ז' (חלק אבן העזר סוף סימן ט"ז) ע"ש]. והרמב"ם (בפרק ד' מהלכות תשובה הלכה ד') מנה עשרים וארבעה דברים המעכבים את התשובה, וכתב, שאחד מהם, המסתכל בעריות, שמעלה על דעתו שאין בכך כלום, ואומר בלבו, מה עשיתי, וכי קרבתי אצלה וכו', והוא לא שם על לבו שראיית העינים עון גדול הוא, שגורם לגופן של עריות, כמו שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם ע"כ. לפיכך מצוה רבה וחובה קדושה על כל הרבנים ופרנסי הצבור החרדים לדבר ה', לפרסם ברבים חומר האיסור, ולהזהיר את הבנות והנשים ללכת בלבוש צנוע. ויקויים בהן הפסוק: כל כבודה בת מלך פנימה ממשבצות זהב לבושה.
וכעת נבוא לעצם השאלה, כי הנה מבואר בפירוש המשניות להרמב"ם (פרק ה' דשביעית משנה ו'), בביאור האיסור לפני עור לא תתן מכשול, שרוצה לומר מי שסגרה עיניו התאוה של יצר הרע, אל תעזרהו להוסיף בעוורונו ותוסיף להרחיקו מדרך הישרה וכו' ע"ש. וכיוצא בזה כתב הרמב"ם בחיבורו (בפרק י"ב מהלכות רוצח הלכה י"ד). (ועיין ספר לב שומע מערכת ל' אות ס"ו). נמצא שאף שהקונה יודע שיש איסור בדבר, אסור למוכר להכשילו, ולפי זה נראה שאסור למכור שמלות או חולצות ללא שרוולים, משום לפני עור לא תתן מכשול. ואמנם מצינו להכנסת הגדולה יורה דעה (סימן קנ"ט הגהת הטור אות י"ג) שכתב, שאף על פי שהלוה ברבית מישראל עובר משום לפני עור לא תתן מכשול, שמכשיל את המלוה לעבור על איסור רבית, מכל מקום אם המלוה יכול למצוא ישראל אחר להלוותם לו ברבית, ודאי שבזה אין הלוה עובר על לפני עור, כיון שגם אם לא היה הוא לוה ממנו ברבית, היה מלוה מעותיו לישראל אחר ברבית, והרי זה דומה למה שאמרו במסכת עבודה זרה (ו ע"ב) שאין איסור לפני עור לא תתן מכשול נוהג אלא בדקאי בתרי עברי דנהרא, כלומר שאין כל אפשרות לאדם לעבור העבירה אלא על ידי ישראל זה שמכשילו בכך, אבל אם העובר יכול לעשות זאת בלעדיו, כגון המושיט כוס יין לנזיר, באופן שהנזיר יכול ליטלו מעצמו, אין המכשיל עובר על לפני עור לא תתן מכשול ע"כ. וכן כתב עוד הכנסת הגדולה בחשן משפט (סימן ל"ד הגהות הטור אות ל"ו), בשם הגאון מהר"א ששון בכתיבת - יד. וכן כתב הפני משה חלק ב' (סימן ק"ה) ע"ש. ולפי זה אם יש בעיר עוד חנויות הלבשה, שמוכרות בגדי פריצות כאלה, אין בזה משום לפני עור לא תתן מכשול. אולם המשנה למלך (בפרק ד' מהלכות מלוה ולוה הלכה ב'), דחה דברי הפני משה הנ"ל, והעלה שגם באופן שהמלוה היה מוצא להלוות מעותיו ברבית לאיש אחר, הלוה עובר משום לפני עור, שדוקא המושיט כוס יין לנזיר והנזיר יכול ליטלו מעצמו, שאז לא היה נעשה איסור של לפני עור כלל, לכן אפילו אם הושיטו לו אינו עובר על לפני עור, אבל רבית שאם לא היה זה לוה ממנו, היה לוה אחר עובר על לפני עור, בשביל זה לא נפטר הלוה הזה מאיסור לפני עור. ודייק כן ממה שכתבו התוספות בחגיגה (יג ע"א) בד"ה אין מוסרים דברי תורה לגוי, שנאמר מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל, לא עשה כן לכל גוי. קשה לרבינו אלחנן, והרי בלאו הכי יש לאסור, דקיימא לן בסנהדרין (נט ע"א) גוי העוסק בתורה חייב מיתה, והמלמדו עובר על לפני עור לא תתן מכשול. ויש לומר שאפילו כשיש גוי אחר שרוצה ללמדו, שאין בזה משום לפני עור, דלא קאי בתרי עברי דנהרא, אפילו הכי כאן אסור, משום לא עשה כן לכל גוי ע"ש. וממה שדייקו לומר שיש גוי אחר שרוצה ללמדו, משמע שאם יש ישראל אחר שרוצה ללמדו, עדיין לא ניצול מאיסור לפני עור עכת"ד. וכן כתב בספר בני חיי (חשן משפט סימן ל"ד הגהות בית יוסף אות ז'). וכן הסכים מרן החיד"א בברכי יוסף חשן משפט (סימן ט' סק"ג). ובספרו יעיר אזן (מערכת ל' אות י"ג), והביא כמה גדולים שהסכימו לדברי המשנה למלך הנ"ל ע"ש. וכן כתב המנחת חינוך (סימן רל"ב אות ג'). וכן כתב בספר לב שומע (מערכת ל' אות מ"ג). וראה עוד בשו"ת טוב טעם ודעת תליתאה (חלק ב' סימן ל"ב). ובשו"ת תורת חסד מלובלין (חלק אורח חיים סימן ה' אות ז'). ובשו"ת יד אלעזר הורוויץ (סימן ח' וט'). ובשדי חמד (מערכת ו' כלל כ"ו אות ט'). ע"ש +ולכאורה לפי מה שכתב החתן סופר (שער המקנה וקנין דף קע"ו ע"ב) דהיינו טעמא משום דמוקמינן לישראל האחר בחזקת כשרות שלא יעבור על לפני עור. משום הכי אין הלוה הזה יכול להפקיע עצמו מאיסור לפני עור בטענה שאם לא ילוה הוא ממנו, ילוה ישראל אחר ממנו, ויעבור על לפני עור, דהא מוקמינן ליה בחזקת כשרות שלא יעבור אלפני עור ע"ש. וכן כתב בספר פי שנים יורה דעה (סימן ק"ס דף ע"ז עב) בד"ה ומעתה ע"ש. ולפי זה אם חנות ההלבשה האחרת המוכרת גם כן בגדי פריצות מוחזקת היא בכך לא שייך האי טעמא והוי כלא קאי בתרי עברי דנהרא, כיון שיכולים לקנות בגד כזה מחנות אחרת. [וכן צידד בזה בספר פרשת הכסף (בפרק ט' מהלכות עבודה זרה, דף פ"ט ע"ד). והובא בדרכי תשובה (סימן קנ"א ס"ק ט"ו) ע"ש]. אולם המעיין במשנה למלך שם עיניו תחזינה מישרים שכתב שני טעמים לאסור, האחד, כיון שגם הלוה האחר יעבור על לפני עור, אין איסור לפני עור נפקע מהלוה הזה. ועוד, שאולי הלוה האחר היה חוזר בו, ולא ילוה באיסור רבית, ונמצא שהלוה הזה הוא שהכשיל את המלוה ע"ש. ולפי הטעם הראשון יש לאסור בכל אופן. ולא אכחד כי לכאורה מדברי התוספות קידושין (נו ע"א) ד"ה אבל, מוכח שאפילו אם יכול ליקח מישראל אחר עובר על לפני עור, וכדברי הפני משה. ויש לדחות. ושוב ראיתי שכבר העיר בזה בספר בני חיי חשן משפט (סימן ל"ד) בשם מהר"ח אלפנדארי וע"ש. וכן העיר לנכון הגאון רבי שלמה קלוגר בשו"ת טוב טעם ודעת תליתאה (חלק ב' סימן ל"א). ועיין עוד בערך השלחן חשן משפט (סימן ל"ד ס"ק י"ב) ע"ש. וראה עוד בזה בשו"ת כתב סופר (חלק יורה דעה סימן פ"ג) שהעלה שהעיקר כדברי הפני משה. וכ"כ המחנה חיים (א"ח ח"ב סי' י"ח), והובא בשו"ת דבר יהושע ח"ב (יו"ד סי' כ') ע"ש. אכן בלאו הכי הרי גם לסברת הכנסת הגדולה והפני משה יש על כל פנים איסור מדרבנן, כמו בדלא קאי בתרי עברי דנהרא, שאסור משום מסייע ידי עוברי עבירה, וכמו שכתבו התוספות והרא"ש והר"ן בשבת (ג' ע"א). וכן כתבו הברכי יוסף חשן משפט (סימן ט'), והערך השלחן חשן משפט (סימן ל"ד ס"ק י"ב) הנ"ל. וע' בשו"ת מנחת שמואל (ס"ס =סוף סימן= כ"ד) ודו"ק.+
אלא שהיה מקום לדון כשנמצאת בעיר חנות אחרת של גוי שנמכרים שם בגדי פריצות כיוצא באלה, שאז בודאי אין איסור לפני עור נוהג, כיון שהקונות החפצות בבגדים כאלה יכולות להשיג מבוקשן מהחנות של הגוי, וזה נחשב כדין לא קאי בתרי עברי דנהרא, כמו שמתבאר בתוספות (קידושין נ"ו ע"א). וכן פסק הרמ"א ביורה דעה (סימן קנ"א סוף סעיף א') +אמנם בשו"ת אמונת שמואל (סימן י"ד) כתב, שאין היתר הרמ"א (ביכול לקנות אצל אחר) ברור אצלו, שבגמרא (עבודה זרה ו ע"א) אמרו נפקא מינה היכא שיש לגוי בהמה אחרת, ולא אמרו נפקא מינה היכא שיכול לקנות בהמה אחרת וכו'. והובא בפתחי תשובה (סימן קנ"א סק"ב). ולכאורה דבריו תמוהים, שהרי מדברי התוספות (קידושין נ"ו ע"א) בד"ה אבל, מבואר שאם יכול לקנות אצל אחר, נחשב לא קאי בתרי עברי דנהרא, שהקשו על פירוש רש"י, דמאי לפני עור איכא הכא, הלא אם לא יקח ממנו יקח מאדם אחר, ולא שייך לפני עור אלא דוקא בדקאי בתרי עברי דנהרא, כדאמרינן בעבודה זרה (ו' ע"ב). וכן מוכח גם בתוספות חגיגה (י"ג ע"א) הנ"ל. וכבר השיג עליו בזה בשו"ת בית יצחק (חלק אורח חיים סימן כ"ט אות ד'). אולם בספר המקנה קידושין שם, כתב דרש"י סבירא ליה שדוקא אם יוכל ליטול הדבר מעצמו, חשיב לא קאי בתרי עברי דנהרא, מה שאין כן כשיצטרך לקנות ממקום אחר וכו' ע"ש. וכן העירו בזה בשו"ת בית שלמה (חלק אורח חיים סימן ל"ח). ובשו"ת יהודה יעלה אסאד (חלק יורה דעה סימן קע"ז) בד"ה הנה כבר והלאה ע"ש. ועיין עוד בשו"ת תורת חסד מלובלין (חלק אורח חיים סימן ה' אות ה'), ובשו"ת חבלים בנעימים חלק א' (דף מ"ו ע"ד והלאה) ואכמ"ל.+ אולם באמת שגם בזה יש על כל פנים איסור מדרבנן, שהוא מסייע בידי עוברי עבירה, וכמו שמבואר בתוספות שבת (ג' ע"א), שגם באופן דלא קאי בתרי עברי דנהרא, שאין בזה משום לפני עור לא תתן מכשול, איסורא מדרבנן מיהא איכא ע"ש. וכן כתבו הרא"ש והר"ן שם. וכן כתב בשו"ת התשב"ץ חלק ג' (סימן קל"ג). ואמנם מדברי הרמב"ן שהובא בהר"ן (עבודה זרה סוף פרק ראשון), מתבאר שאם לא קאי בתרי עברי דנהרא אפילו איסור מדרבנן ליכא. וכן דעת הסמ"ג (לאוין קס"ח). ורבינו ירוחם (נתיב י"ד ריש חלק ז'). וכן נראה לכאורה מדברי התוספות (קידושין נ"ו ע"א). וכן דעת הרדב"ז בתשובה חלק ג' (סימן תקל"ה). וכמו שהעיר בכל זה הגאון רבי יצחק טאייב בערך השלחן יורה דעה (סימן קנ"א סק"ה). מכל מקום דעת רוב האחרונים להחמיר בזה מדרבנן. וראה בשדי חמד (מערכת ו' כלל כ"ו אות ג') +והנה אם נאמר שאשה שהולכת ברשות הרבים בבגדים בלי שרוולים וכיוצא, אינה עוברת על איסור תורה, אלא היא עוברת על דת יהודית, ואיסורה רק מדרבנן, וכמו שמשמע מלשון הרמב"ם (פרק כ"ד מהלכות אישות הלכה י"ב), העוברת על דת יהודית, הוא מנהג הצניעות שנהגו בנות ישראל כגון שטווה בשוק ומראה זרועותיה לבני אדם. וכן הוא לשון מרן השלחן ערוך באבן העזר (סימן קט"ו ד'). (ומוכח בגמרא כתובות ע"ב סע"א, שהעוברת על דת יהודית, היינו איסור מדרבנן בלבד). אם כן היה מקום לדון לפי מה שכתב בשו"ת בית יהודה עייאש חלק א' (חלק יורה דעה סימן טו"ב), שדוקא כשעיקר האיסור מן התורה, אסרו חכמים משום לפני עור אף בדלא קאי בתרי עברי דנהרא, אבל באיסור דרבנן לא אסרו חכמים ע"ש. וכן כתב הרדב"ז (בלשונות הרמב"ם סימן רט"ו). וע"ע =ועוד עיין= בשו"ת דברי מלכיאל ח"א (סימן ק"ג אות ד'). ולכאורה כן מוכח קצת ממה שכתב הריטב"א בחידושיו לעבודה זרה (ו' ע"ב), שאפילו כשיכול ליטלו מעצמו, כל שאנו גורמים לו לעשות איסור, יש בזה איסור מדרבנן, משום מסייע בידי עוברי עבירה. כדמוכח מהא דקיימא לן (גיטין ס"ב ע"א) שאין מחזיקין ידי ישראל בשביעית, שהרי אנו חייבים למחות בידו, שכל ישראל ערבים זה לזה, וכל שכן שאסור להם לגרום לאחר לעשות איסור ע"ש. ולפי מה שכתב בשו"ת זרע אברהם (חלק אורח חיים סימן י"ב) שבמצות דרבנן אין דין ערבות, וכן הובא בברכי יוסף אורח חיים (סימן קכ"ד סק"ג). וכן כתב הציון לנפש חיה (בברכות מ"ח ע"א), לפי זה באיסור דרבנן אם יכול ליטלו מעצמו אין איסור להושיט לו. וכן הוכיח במישור בשו"ת תורת חסד (חלק אורח חיים סימן ה' אות ז' ואות ט'). ע"ש. (ועיין בספר ערך השלחן חשן משפט סימן ל"ד ס"ק י"ב). אולם האמת תורה דרכה שההולכת ברשות הרבים בבגדי פריצות ממש, עוברת על איסור מן התורה, שהרי אפילו היוצאת לרשות הרבים וראשה פרוע, היא עוברת על איסור תורה, כמבואר בכתובות (ע"ב סע"א) דפריך דאורייתא היא, דכתיב ופרע הכהן את ראש האשה וכו'. ואף על פי שלגבי נשים פנויות אין איסור כלל ללכת בפרוע ראש. כל שכן לצאת לרשות הרבים בגילוי זרועות, שלא חילקו בזה בין נשואות לפנויות, שבודאי יש בזה איסור מן התורה. ועוד שמכשילות את האנשים בהסתכלות ובהרהורים רעים, שלדעת רבינו יונה יש בזה איסור מן התורה. ועוד שדרשו חז"ל בעבודה זרה (כ' ע"ב), ונשמרת מכל דבר רע, שלא יהרהר אדם ביום ויבוא לידי טומאה בלילה. וכתבו התוספות, דהאי קרא דרשא גמורה היא ולא אסמכתא, כדמוכח בכתובות (מ"ו ע"א) ע"ש. ומכיון שהיא עוברת מן התורה על לפני עור לא תתן מכשול, גם המוכר לה עובר על לפני עור, דאלפני דלפני כהאי גוונא מפקדינן, שאנו מוזהרים שלא יבוא שום ישראל לידי תקלה על ידינו. כמבואר בתוספות (עבודה זרה ט"ו ע"ב) ד"ה לעובד כוכבים מזבין וכו'. [ושוב ראיתי כן בשו"ת שבט הלוי (חלק יורה דעה סימן ס"ב) דפשיטא ליה דבכהאי גוונא הוי איסור מן התורה, ואיכא משום לפני עור לא תתן מכשול ע"ש. ובלאו הכי מצאתי בספר לב שומע (מערכת ל' אות ט"ל) שחולק על האחרונים הנ"ל, וסובר שאף באיסור דרבנן ולא קאי בתרי עברי דנהרא, איסורא דרבנן מיהא איכא ע"ש. וכן כתב הגאון מהר"ש קלוגר בשו"ת טוב טעם ודעת תליתאה (חלק ב' סימן ל"א), וראה עוד בספר מנחת פתים יורה דעה (סימן קנ"א). ובשו"ת מנחת שמואל (סי' כ"ד אות ה'). ע"ש].
אולם עדיין יש מקום לצדד היתר בנ"ד כשיש בעיר עוד חנות של גוי שמוכרת בגדי פריצות, לפי מה שכתב בשו"ת בית יצחק (חלק אורח חיים סימן כ"ט אות ד'), שלדברי הש"ך והדגול מרבבה יורה דעה (סימן קנ"א), שבישראל מומר כשהוא מזיד ויכול לקנות ממקום אחר, אפילו איסור מדרבנן ליכא, היינו אפילו כשהוא מומר לאותו דבר בלבד, ואין צריך שיהיה מומר לכל התורה, ולכן אם עושה הדבר במזיד רשאי למכור לו ע"ש. ובשו"ת מחנה חיים חלק א' (סימן מ"ה) הסכים לדברי הש"ך בתנאי שאין ביד בית דין למחות ולהפריש עושי רשעה (כמו בדורות שלנו בעוה"ר =בעוונותינו הרבים=) ע"ש. וכן כתב הטורי אבן באבני מילואים (חגיגה י"ג ע"א), ובשו"ת קרן לדוד (סוף סימן קמ"ז) ע"ש. ועיין בשו"ת ברית יעקב (חלק יורה דעה סימן מ"ז), ובשו"ת דברי מלכיאל ח"א (סימן ק"ג אות ה'), ובספר מנחת פתים יורה דעה (סימן קנ"א) וצ"ע. ובשו"ת הגאון רבי אלכסנדר סנדר מרגליות (סימן נ"ג) הביא דברי הש"ך וכתב, שלא נתחוורו לו דבריו בזה, שמכיון שישראל אף על פי שחטא ישראל הוא, אף על פי שאין בידינו להפרישו, מכל מקום אין לנו לסייע ידי עוברי עבירה, אפילו הוא יכול ליטלו מעצמו. ומכל מקום נראה שהדבר ברור דלא מקרי מסייע ידי עוברי עבירה אלא כשמסייעו בגופו או בממון שלו דרך שאלה, אבל במוכרו לגמרי לא מקרי מסייע, שהרי קיבל דמים ומכרו לגמרי, וברשותו דלוקח קאי ע"ש. ובשו"ת בית שלמה (חלק אורח חיים סימן ל"ח), בהערה, קילסו, שדבריו קלורין לעין, ושפתים ישק משיב דברים נכוחים ע"ש. ולכאורה מדברי התוספות (גיטין ס"א ע"א) לא משמע כן, ומכל מקום חזי לאצטרופי האי סברא, בצירוף דברי הש"ך וסיעתו, למכור לאשה שידוע שדרכה ללכת ברחוב בבגדי פריצות, ואין בידינו להפרישה, אם יש עוד חנות של גוי המוכרת בגדי פריצות כאלה. והנה אף שגם בחידושי הרמב"ן והרשב"א והריטב"א והר"ן (גיטין ס"א ע"א) מחלקים בסברא הנ"ל בין שאלה למכירה, מכל מקום לא התירו במכירה אלא כשיש מקום לתלות בהיתר, ולקמן הסתמכנו על דברי הראשונים הנ"ל כשאפשר לתלות בהיתר. אבל כשאין לתלות בהיתר קשה לסמוך על סברא הנ"ל בלבד, אף על פי שיש חנות של גוי שמוכרת שמלות כאלה, ואין האיסור אלא מדרבנן משום מסייע ידי עוברי עבירה. אלא אם כן נצרף בזה דעת הש"ך וסיעתו הנ"ל שאם דרכה של האשה לצאת בבגדי פריצות ומוחזקת היא בכך יש להקל וצ"ע.+
אולם יש מקום לצדד להתיר בנידון דידן, לפי מה שנוהגות נשים רבות ללבוש חולצה עם שרוולים מתחת לשמלה שהיא בלי שרוולים (סרפן), ולפעמים גם מעל השמלה, ואם כן אין הדבר ברור כלל שנעשה איסור כל שהוא במכירת שמלה ללא שרוולים כי שמא הקונה אותה מתכוונת ללבוש מתחתיה חולצה עם שרוולים. וכבר כתב הריטב"א בחידושיו לעבודה זרה (ס"ג ע"ב) שכל שאין אנו נותנים את האיסור עצמו, והדבר ספק אם יפגע באיסור אם לאו, אין בו משום לפני עור לא תתן מכשול. ובשו"ת די השב (חלק יורה דעה סוף סימן י"ג) הביא שכן כתב הכנסת הגדולה חלק אורח חיים (בהגהותיו על הכסף משנה פרק י"ב מהלכות רוצח) בשם תשובת הרדב"ז. ושכן נראה מהתוספות (עבודה זרה ו' ע"ב) ד"ה מנין. וכן כתב בספר אהל ישרים (מערכת ל' אות ט"ו). גם הפתח הדביר חלק ג' (סימן ש"ו סק"ג) כתב, שהתוספות והריטב"א והרדב"ז, כולם אמרו דבר אחד, שדוקא כשהדבר ודאי שיעשה באיסור, שייך איסור לפני עור לא תתן מכשול, מה שאין כן בספק ע"ש. ועיין במשנה שביעית (פרק ה' משנה ח') שבית שמאי אוסרים למכור לישראל חשוד פרה חורשת בשביעית, משום לפני עור לא תתן מכשול, ובית הלל מתירים מפני שהוא יכול לשוחטה, ואף על פי שאין דרך לשחוט פרה המלומדת לחרוש, ורובא לרדיא זבני, כל היכא דאיכא למתלי תלינן. כמו שכתב הר"ש שם. ובמשנה (גיטין ס"א ע"א), משאלת אשה לחברתה החשודה על השביעית נפה וכברה וריחים ותנור. ופירש רבינו תם בתוספות שם, שהמשנה מדברת כשידוע שאין לחשודה אלא פירות שביעית, ואפילו הכי התירו משום דרכי שלום, וכמו שאמרו בירושלמי, אני אומר נפה לספור בה מעות, כברה לכבור בה חול, ריחים לטחון בהם סממנים, תנור לטמון בו אונין של פשתן. ומכיון דלא הוי תלייה גמורה אלא על צד רחוק, ולא דמי לפרה לשחיטה, משום הכי בעינן טעמא משום דרכי שלום ע"כ. ומכאן למד החתם סופר (בחלק יורה דעה סימן י"ט), ליישב התמיהה על מה שנהגו היתר למכור ביצים לגוים שלכאורה נראה שלגבי בני נח יש בזה איסור משום אבר מן החי, ורק לישראל גלי קרא להיתרא (כמו שכתבו התוספות חולין ס"ד ע"א). וסיים, ובביצים שלמות פשיטא לי שמותר למכור, כיון שיש מקום לתלות שהגוי רוצה להשתמש בהם לדגירה לגדל אפרוחים. וכמו ששנינו כיו"ב בשביעית (פרק ה' משנה ח), ובתוספות גיטין (ס"א ע"א) הנ"ל ע"כ. (וראה עוד בחזון איש שביעית סימן י"ב אות ט'). וכיוצא בזה כתב הטורי זהב יורה דעה (ריש סימן קנ"א), שהשלחן ערוך שם דייק לומר שאסור למכור לעכו"ם דברים המיוחדים לעבודה זרה, שאם הוא ספק שמא לדבר המותר הוא קונה, יש להקל. ולפי דברי הטורי זהב צריך לומר דהא דאמרינן בנדרים (ס"ב ע"ב), רב אשי הוה ליה ההוא אבא (יער של עצים), זבניה לבי נורא (מכרו לעכו"ם עובדי האש שמציתין אור בבית עבודה זרה שלהם). אמר ליה רבינא, והאיכא לפני עור לא תתן מכשול, אמר ליה, רוב עצים להסקה ניתנו, ומשמע לכאורה דדוקא היכא דאיכא רובא תלינן לקולא. ויש לומר דשאני התם שמכרו לעובדי האש, שקרוב לודאי שיקחו מהעצים לעבודה זרה שלהם, לכן הוצרך לומר רוב עצים להסקה, לסתור את הרוב שהוא לאיסור. וכן מצאתי להגאון רבי יצחק אלחנן בשו"ת עין יצחק (חלק אורח חיים סימן י"ג), שתירץ כן בדעת הטורי זהב ע"ש. ובספר מקור מים חיים יורה דעה (סימן קנ"א סק"א), חשב מתחלה לסתור דברי הטורי זהב מהגמרא הנ"ל, ושוב הוכיח מדברי הרא"ש דסבירא ליה כהטורי זהב. וכתב שלפי זה צריך לומר דמה שכתוב רוב עצים להסקה, לאו דוקא, דכל היכא דאיכא צד היתרא תלינן לקולא ע"ש. ועיין בקרן אורה (נדרים ס"ב ע"ב). ועיין בספר אהל ישרים (מערכת ל' אות י'), ובספר שיורי ברכה יורה דעה (סימן קנ"א), ובספר לב שומע (מערכת ל' אות נ"ה), ובשדי חמד (מערכת ו' כלל כ"ו אות י'), ובשו"ת שרידי אש חלק ב' (סימן נ"ז עמוד ק"נ), ובשו"ת לב אברהם (סימן מ"ד) וי"ל ע"ד ואכמ"ל. ויש להוסיף עוד נימוק להתיר על פי מה שכתבו הרמב"ן והרשב"א והריטב"א והר"ן בחידושיהם לגיטין (ס"א ע"א) שדוקא לגבי אשה המשאלת לחבירתה החשודה על השביעית, שהמשאלת אין לה שום הנאה ממנה, אם לא משום דרכי שלום לא היינו מתירים לה אף על פי שיש לתלות בהיתר, משום דלית לה לעיולי נפשה לספקא, משום הכי תרתי לטיבותא בעינן, משום דרכי שלום, ויש לתלות בהיתר. אבל מוכר פרה חורשת לישראל החשוד על השביעית, כיון שיש לתלות בהיתר, ויש למוכר ריוח בדבר, התירו לו למכור מפני שהוא לצורך עצמו מתכוין וכו' ע"ש. וכן בנידון שלנו שהמוכר בגדים כאלה אינו מתכוין אלא לטובת עצמו, ויש לתלות בהיתר, לכן יש להקל בזה. וכן כתב כיוצא בזה בשו"ת מהרש"ג חלק ב' (סימן ק'), והסתמך בנידונו על דברי הרשב"א הנ"ל. וכן כתב הגאון ר' אלכסנדר סנדר שור בתשובה (סימן נ"ג). וקילסו בשו"ת בית שלמה (חאו"ח סימן ל"ח). וכ"כ בשו"ת דבר יהושע ח"ב (חיו"ד סימן כ'). ואף אנו נאמר שיש מקום להתיר בנידון דידן, מפני שיש לתלות שהקונה תוכל להשתמש בה בהיתר ולא באיסור. ורק בשמלות שיש בהן מחשוף גדול שבשום אופן אין דרך ללבוש תחתיהן לבוש צנוע, אסור למוכרן, משום לפני עור לא תתן מכשול. [ושוב מצאתי בשו"ת שבט הלוי (חלק יורה דעה סימן ס"ב) שגם כן פסק כדברינו להתיר, אם הוא באופן שיש לתלות שתלבוש אותו עם בגד אחר צנוע ע"ש].
בסיכום: מכל האמור למדנו חומר האיסור בלבישת בגדי שחץ כשמלות וחולצות ללא שרוולים, שהוא עון גדול. והמוכר בגדי פריצות כאלה עובר משום לפני עור לא תתן מכשול. ורק אם יש לתלות שתוכל להשתמש בשמלה כזאת בהיתר, כגון שתלבש מתחתיה חולצה עם שרוולים וכדומה, אפשר להתיר למכור. ושומע לנו ישכון בטח.
