(ברכות לא:): "אם ראה תראה, אר"א אמרה חנה לפני הקב"ה רבש"ע אם ראה מוטב ואם לאו תראה, אלך ואסתתר בפני אלקנה בעלי, ויקנא בי וישקני מי סוטה ואין אתה עושה תורתך פלסתר שנאמר ונקתה ונזרעה זרע".
הניחא למ"ד אם היתה עקרה נפקדת כו', אלא למ"ד אם היתה יולדת כו' דברה תורה כלשון ב"א. יסוד המחלוקת בין מ"ד אם היתה עקרה נפקדת למ"ד אם היתה יולדת בצער כו'. משום שהקשה עליו א"כ ילכו כל העקרות כו' ולא מסתבר לי' שיהי' חק מדיני התורה בפרט ע"י העברת חוקי הצניעות שיועיל לשנות בתמידות הגזרה העליונה. אמנם מ"ד שאם היתה עקרה נפקדת לא חש להא משום דסובר שלפי ערך רוב הבזיון והחרדה שהי' נעשה לסוטה שהי' דבר מר ממות, ואין זה בחק הטבע לפי התשוקה הטבעית של הולדת בנים שתמצא אשה שבשביל זה תכניס עצמה למדה זו, ע"כ אין להקשות כלל "שילכו כל העקרות". אמנם כ"ז הוא רק באשה שרצונה להיות לה בנים אינו כ"א רצון טבעי, ע"כ לא יוכל להתקומם לפני דבר טבעי גדול ממנו. אמנם אשת חיל זאת, אשר ברוח אלקים אשר עלי' חפצה להוליד בנים לתכלית יותר נשגב מהתשוקה הטבעית, כי חשה בעצמה שהבן שתוליד יצא להיות מאיר עיני ישראל ומנהלם על מי מנוחות של השלימות הכללי, לחשק אדיר כזה, שהוא חזיון רחוק למצא, אין שום פחד שיניא מעשות כל מיני השתדלות להשיג המבוקש. והנה תכלית כל נסיון כבר נודע שהוא רק להוציא השלימות הצפון בעומק הנפש מן הכח אל הפועל הגמור, ע"כ חנה, אם שחשה בעצמה שתשוקתה הגדולה להעמיד בן הוא נעלה מכל תשוקה טבעית, חשבה בנפשה אולי עוד לא יצא אצלה זה השלימות מן הכח אל הפועל לגמרי, וצריכה היא פעולה ממשית שמורה על חשקה הנעלה מכח טבעי של רגש האנושי, שמזה יתברר חפצה שהוא רק בשביל תכלית הנשגב והאדיר, שבשבילו ראוי לחולל ג"כ נפלאות ושינויים של ארחות הטבע. ע"כ אם ראה מוטב, הכונה אם כבר יצא אל הפועל חפצי הנשגב והוא כבר נקי מתערובות תשוקה טבעית מוטב, כבר כדאי הדבר שתעשה הבקשה חוץ לדרכי הטבע. ואם לאו שעוד לא יצא לגמרי ולא ניקיתי מתערובות חשק הטבעי, תראה, אעשה פעולה שתתחבר בזה תכונתי הפנימית ואז תראה מחק התורה ואהי' מוכנת באמת ג"כ להעשות בקשתי, כ"ז למ"ד אם היתה עקרה נפקדת. אבל למ"ד אם יולדת בצער כו' הוא סובר שיוכל ג"כ חשק הטבעי להתגבר על הבוז והעלבון של סדר השקאת מי סוטה, אין זה בירור לתכונתה הפנימית של חפצה האדיר, אמר ראה תראה, דברה תורה כלשון בנ"א, להורות על רגשותיה הפנימיות הכפולות מחק ההשקפה החיצונה.
The Suspected Adulteress
The integrity of the family unit is of primary importance in Judaism. For this unit to function properly, the husband-and-wife relationship must be one of trust and constancy. But what happens when this trust, so vital for a healthy marriage, is broken?
The Torah addresses the situation of the Sotah, the suspected adulteress. This tragic case occurs when a woman, previously cautioned by her husband not to seclude herself with a particular man, violates his warning and is seen alone with that man.
The Torah prescribes an unusual ceremony to deal with this potentially explosive situation. The woman is brought to the entrance of the Temple, where she presents an offering of barley meal. The kohen uncovers her hair and administers a special oath. If the suspected adulteress insists on her innocence, the kohen gives her to drink from the Sotah waters.[1] If the wife was unfaithful to her husband, these waters poisoned her. But if she was innocent, the waters did not harm her. In fact, they were beneficial: “she will remain unharmed and will become pregnant” (Num. 5:28).
The Benefit of the Waters
The Sages debated the exact nature of the positive effect of the Sotah waters. Rabbi Yishmael understood the verse literally: if she had been barren, she would become pregnant. Rabbi Akiva, however, disagreed. If that were the case, childless women would purposely seclude themselves with another man and drink the Sotah waters in order to bear children! Rather, Rabbi Akiva explained, the waters would ease the pain of childbirth, or produce healthier babies, or induce multiple births (Berachot 31a).
Rabbi Akiva had a good point — the law of the Sotah could potentially turn the holy Temple into a fertility clinic. In fact, the Talmud tells us that one famous woman threatened to do just that. Hannah, the barren wife of Elkana, threatened to go through the Sotah process if her prayers for a child went unanswered. (Her prayers were in fact granted, and she became the mother of the prophet Samuel.)
Why was Rabbi Yishmael not troubled by Rabbi Akiva’s concern?
Rav Kook explained that the ritual for suspected adulteresses was so degrading and terrifying, no woman would willingly submit to it — not even a barren woman desperate for children.
Hannah’s Exceptional Yearning
Hannah, however, was a special case. This extraordinary woman foresaw that her child was destined for spiritual greatness. Hannah’s profound yearning for a child went far beyond the natural desire of a barren woman to have children. She was driven by spiritual aspirations greater than her own personal needs and wants.
Hannah was willing to actively demonstrate that her longing for a child surpassed the normal desire of a barren woman. Thus Hannah was ready to undergo the ordeal of the Sotah ceremony. And in the merit of her remarkable yearning, her prayers were miraculously answered.
Only in this unique case was the natural deterrent of the ordeal of the Sotah insufficient.
(Sapphire from the Land of Israel. Adapted from Ein Eyah vol. I, p.135)
[1] Water from the Temple washstand was mixed with earth from the Temple grounds. A bitter root was then soaked in the water. The text of the curse was written on parchment, and the ink was dissolved in the water.
